כתב: אריק פלדמן        צילומים: ארנון שדמי, שחר מיליס, אריק פלדמן

מונטנגרו היא יעד נחשק בעבור המטייל הישראלי תקופה לא קצרה. תכלס אפשר להבין. מדינה אירופאית קרובה, אינטימית, הררית מאוד אך גם נושקת לחוף ים, ובעיקר זולה אל מול השכנות שלה. סיבות מעולות להפוך אותה ליעד אופניים מוצלח, לא? ברור שכן… כבר כמה שנים יוצאים טיולי XC להרים הירוקים של מונטנגרו, ומהתגובות של הרוכבים שהיו שם, נראה שהיא יעד מוצלח מאוד עבור הרוכב הישראל.

לכן כשהגיע הצעה מארנון שדמי להצטרף אליו למשלחת אופניים למונטנגרו, השאלה הראשונה שהועלתה הייתה, למה משלחת (מה זה בכלל משלחת?) אם כבר יש טיולים מסודרים שיוצאים לשם?… "טיולי XC יש, אבל לא AM/ אנדורו" דייק ארנון. אממ… you had me on enduro! משלחת, מה שזה לא אומר, כבר נתמודד…

מונטנגרו נעים להכיר

רפובליקת מונטנגרו היא מדינה קטנטנה בחלקו המערבי של הבלקן. היא גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב. האלפים הדינריים חוצים את המדינה לאורכה מה שהופך אותה למאוד הררית, שופעת מים ובעיקר למאוד ירוקה.

לכאורה גן עדן לרוכבי אופני שטח, ובכל מקרה בהקשר שלנו ובתזמון הנוכחי, מה כבר יכול להיות רע לעומת מרק הקיץ הסמיך של חום ולחות שעוטף אותנו כאן בתקופה זאת של השנה? ובכן זה מחזיר אותנו לאותה הגדרה ראשונית שנזרקה לאוויר עוד בשלב ההצעה: "משלחת AM". מהותה של משלחת אופניים ככלל היא בדיקת היתכנות של רכיבה/ חופשת אופניים בסגנון מסוים ביעד כזה או אחר, כשהפעם כאמור, AM/ אנדורו על הפרק. חלק מרכזי ומאוד משמעותי בהגדרה הרחבה של משלחת, הוא אקספלורציה. בתרגום לפרקטיקה בה עוסקים רוכבי אופניים, זה אומר שככל הנראה יהיה קטעי רכיבה ניסיוניים, לעיתים מדהימים ולעיתים לא (תמיד) רכיבים… לא שזה משנה את בסיס ההנאה שלנו מאופניים, אבל בכ"ז רכיבה של שבעה ימים במדרונות תלולים כשהדגש הוא על הירידות (כפי שמחייבים חוקי הפורמט) דורשים הערכות של אופניים וציוד רכיבה מתאים. לפני המלצתו של ארנון שדמי, מבעלי חברת בוץ הרפתקאות על אופניים, ומי שהוביל את המשלחת, אופני AM קלאסיים על מהלך מתלים של 140/150 מ"מ ויכולת טיפוס (כפי שלעיתים מחייבים חוקי פורמט המשלחת כאמור…), יהיו הכלי המתאים ביותר למשימה.

אפריטיף קטן מפוטנציאל גדול

המשלחת שלנו מנתה סה"כ חמישה אנשים. אומנם לא כולם רוכבים יחד בד"כ אבל כולם מכרים וותיקים, וכולם שועלי רכיבות חו"ל עתירי נסיון. את המשלחת כאמור גיבש ומוביל ארנון שדמי מבוץ הרפתקאות על אופניים, יחד איתו אלמוג פרג הבעלים של סלאלום פרדס חנה שעתיד להוביל את הקבוצות הבאות ליעד, ארז ביתן היבואן של יטי לישראל ושוחר הרפתקאות (ומשלחות) מושבע, מיליס המולטי דספלינרי הזורמני והשותף העיקרי שלי לרכיבות (בעצימות גבוהה מאוד ובעצימות גבוהה יותר…) ועבדכם הנאמן. משלחת מגוונת מאוד של אנשים שתרצו אתכם במשלחת כלשהי!!

אחרי שצלחנו דיי בהצלחה וגם דיי מהר את תורי הפוסט קורונה המטורפים בנתב"ג אנחנו נוחתים בפודגוריצה בירת מונטנגרו, ופוגשים את המלווה המקומי שלנו לשבעת הימים הקרובים. דנילו- בחור גבוה ומרשים, נטול שומן ומחזיק בתואר אלוף מנוטנגרו בכביש ובנג"ש… איך זה תורם למשלחת ה AM אתם תוהים? ובכן גם אנחנו היינו עסוקים באותה תהייה, אבל במקרה זה מסתבר כי יש שני לרושם ראשוני… אחרי נסיעה יפיפה של כשעתיים בכבישים הררים מפותלים לאורך קניון נהר הטארה ותחקיר מעמיק של דנילו על מונטנגרו, אנחנו נוחתים עייפים אחרי לילה נטול שינה במלון הרים יפיפה באחד הרכסים שמעל העיירה קולאשין. מתארגנים על החדרים, (מבררים איפה הספא), אוכלים משהו קטן, מתעוררים, מרכיבים את האופניים ואנחנו כבר מדוושים בעליה תלולה על דרך יער לחה וחשוכה. המלון מאוד גבוה חשבנו לעצמנו כשהגענו אליו בנסיעה, אבל הוא רק בתחילת העלייה מסתבר… אגב אחד החסרונות של רכיבה עם רוכבי כביש כל כך חזקים כמו דנילו הוא וויסות המהירות שלהם בעליות. הוא נשבע שזה הכי לאט שלו כי אחרת הוא נופל, אבל זה היה מהיר לאללה, האמינו לי.

מונטנגרו היא המדינה הצעירה בעולם, שיצאה לעצמאות ב-2006, לאחר שנפרדה ברוח טובה מאחותה הגדולה סרביה והותירה מאחוריה את זיכרון המלחמות, ששיסעו לגזרים את עמי יוגוסלביה בשנות ה-90. היא מארצות הבלקן הפחות מפותחות, ועיקר פרנסתה על חקלאות ועל מכרות אלומיניום, המספקים את תוצרתם בעיקר לגרמניה. מתוקף היותה ככזאת, ומתוקף ההיסטוריה הלא פשוטה שלה ככה"נ, רגולציה היא לא הדבר שהכי מאפיין את המדינה הזאת. לכאורה בעייתי, אבל לא כשאתה רוכב אופני הרים.

מסתבר ששבילי ההליכה המסומנים כאן מותרים לרכיבה, ומניסיוננו אם יש תשתית של שבילי הליכה, לרוב היא מייצרת אחלה מסלולי רכיבה. מיד עם הגילוי הזה ניתן האות מבחינתנו לחפש את הסימונים האדומים של שבילי ההליכה, ולא לקח הרבה זמן עד שמצאנו אחד כבר ברכיבת החימום סמוך למלון. אנחנו "מתלבשים על הסימון" וחיוך ענק מתלבש על הפנים שלנו. אם ככה זה משלחת, תביאו לי כזה כל יום וכל היום… השיפועים של השביל הם בדיוק בזווית הנכונה כדי לטוס אבל לא להידחק לקצה, השביל מעולה והסימונים ברורים. הסינגל/שביל אמנם מלא עלוות עלים, ומידי פעם יוצא לנו "לרחף" לתוך שלולית שמכוסה בעלים, אבל באירופה כמו באירופה, הקרקע אוחזת ואנחנו משתחררים ומשחררים לאט לאט… אחלה פתיחה כבר ברכיבת היכרות לשבוע של רכיבה אנחנו חושבים לעצמנו, אבל אז מסתבר שצריך לטפס חזרה למלון… זה היום הראשון כאמור ואנחנו עדיין נאיביים בנוגע לטיפוס כאן, אבל אחרי 3 ק"מ של רכיבה בהם צברנו יותר מ 400 מטר של טיפוס אנחנו מבינים דרך הרגליים ובעיקר דרך הריאות שמתקשות להכניס חמצן בגלל הגובה, שהעליות כאן אמנם מפרגנות לדנילו הכבישון, אבל פחות לאופני ה AM של המשלחת…

מונטנגרו ביג מאפיוזו

אחרי הבנת המטריה לעומקה (או גובהה) ודיון הערכת מצב על הרבה בירה ואוכל מקומי (לא רע בכלל אגב), הוחלט על ידי הצוות המקומי יחד עם ארנון על אסטרטגיית רכיבה משולבת הקפצות ביתר ימי הטיול. על הבוקר מתייצבים ברחבת הכניסה של המלון צמד התאומים הזהים מילוש ומריו חמושים בשני ניסן פטרול מדוגמים ועגלה לאופניים. הצמד הזה הפך להיות אחד מההיילטס של הטיול, לא רק בגלל ההקפצות הסופר מועילות, לא בגלל ארבעת הקללות שהם יודעים בעברית, ובטח לא בגלל האנגלית שלהם. אלא בעיקר בגלל החמימות שלהם וההומר המשובח שלהם (בדגש על הומור עצמי קיצוני). כל נסיעה עם הביג מאפיוזו (ככה הם מכנים את עצמם) הייתה מצחיקה מקודמתה והיוותה חלק בלתי נפרד מהחוויה הכללית.

יום הרכיבה השני הוקדש לאקספלורציה סביב רכס Sinjajevina. אחרי הקפצה מצחיקה ביותר כאמור, הגיפים נעצרים בגובה של כ 1650 מטר ומשם אנחנו מתחילים בטיפוס… הרמה האלפינית של  Sinjajevinaמדהימה ביופייה. דולינות ירוקות מקצה לקצה, פריחה משגעת, פסגות גרניט מחודדות ומושלגות, מידי פעם בית חווה קטן (קוטון) עם קצת חיות משק מסביב, והמון המון שבילי חיות בין השבילים הראשיים. יש כיוון רכיבה מוגדר, אבל רוב היום מוקדש לחיפוש אחר שבילי חיות ושבילי הליכה בין חווה אחת לאחרת. זאת חוויה ייחודית עבורנו, לעיתים מתלבשים על שביל מדהים שלוקח אותנו בדיוק בכיוון, ולעיתים אנחנו מוצאים את עצמנו מקיפים פסגות גבוהות על מנת לחזור חזרה לכיוון המקורי. זאת חוויה שעד היום טרם יצא לי לחוות בטיול אופניים בחו"ל. בכל הטיולים בהם לקחתי חלק, תמיד היה מסלול מוגדר וברור, וכאן האלתור הוא המלך. כשראש הוא כזה ולאף אחד לא אכפת לרכב עוד קצת ובעיקר לטפס עוד קצת, גם דרך רחבה ומהירה בין סינגלים הופכת להיות מהנה במיוחד. היא גם הזדמנות מעולה להרים את הראש ולהסתכל על הנוף, וממנו רכס ה Sinjajevina מספק ערמות…

את היום הזה אנחנו מסיימים בירידה מטורפת עתירת סרפנטינות שמורידה אותנו לכפרBistrica Lipovska ישירות למה שהתגלה כהפתעה של היום. בפתח בית החווה קטן ממתינה לנו אחותו של דנילו עם הדגמה על הכנסת האורחים המקומית. בקבוק ראקי קטלני (הם מכנים אותו ראקיאה)- משקה מתוצרת ביתית על בסיס פרי, המזכיר בטעמו ספירט מזוקק. אחרי הכוסית הראשונה אנחנו יוצאים לסיור לימודי קצר בחווה ומשם מולכים אחר כבוד לשולחן קטן עמוס בנקניקים וגבינות תוצרת בית. טיפה מבוכה, כמה הפצרות מהגברת והסכר נפרץ… זה נגמר (כך חשבנו…) בשני בקבוקי ראקיאה וכמה סבבי אוכל, כשלקינוח ממתינים לנו עוד כ 15 ק"מ של רכיבה חזרה למלון… אני לא אכנס כאן לתיאור מדויק של הרכיבה למלון, כי אני זוכר במעורפל רק מעט פרטים ורובם פחות ראוי לפלטפורמה זאת, רק אציין שבדרך היה הרבה נהר, ולפחות במקטע אחד היו מעט בגדים (על גדות הנהר).

יש רכבל פעיל בקולאשין- הללויה

קולאשין היא  עיירה קטנה בה מרכז סקי שהופך בקיץ ליעד טיולים פופולריים (חביב מאוד על קבוצות מאורגנות מישראל). אם יש מרכז סקי יש רכבל, אם יש רכבל מבחינתנו יש חגיגה. מונטנגרו נמצאת כרגע בהתהוות שלה כיעד תיירותי, הכל ראשוני וטרם בשל לחלוטין, אבל המקומיים מאוד פתוחים וגמישים. אז מחד הרכבל לא ממש ערוך לנשיאת אופניים, אבל מאידך תמורת כרטיס נסיעה למפעיל אין בעיה שנעלה עם האופניים עלינו. במפות אנחנו לא רואים שבילים מהתחנה העליונה, אבל על ההר יש לא מעט בתי חווה, יש חיות, יש מסלולי הליכה, ויש טיולי סוסים. תכלס מתכון מעולה ליום רכיבה מוצלח. הרכבל מעלה אותנו גבוה מעל קולאשין לגובה של 2,040 מטר. בראן הראשון אנו מתמקדים בתחילה בסימון של שביל הליכה שראינו במפות, הוא מעלה אותנו עוד למעלה ולוקח אותנו לסיבוב יפה על הרכס, עם תצפיות נוף מדהימות, אבל התחושה היא שלא לשם כך התכנסנו. אנחנו מחפשים קצת שבילי חיות בירידה ומוצאים את עצמנו מהר מידי שוב בתחנת הרכבל התחתונה. צוות מרכז הסקי עסוק בעבודת תחזוקה באתר, אבל רואה את ההסתודדות שלנו סביב המפה ואחד מהם מציע עזרה. הוא מראה לנו שביל הליכה ארוך מאוד שמתחיל ביציאה מתחנת הרכבל העליונה ומסתיים הרחק הרחק בפאתי העיירה קולאשין. הוא מספר שעשה אותו לפני הרבה שנים עם אופניים אבל הוא לא בשימוש ואין לו מושג מה מצבו. מבחינתנו זה הרגיש (לכאורה) שמצאנו אוצר- תודה חבר, תודה לך מונטנגרו.

על פי ההנחיות שלו אנו יוצאים מהרכבל ומתחילים לחפש את השביל המדובר. קצת אלתורים בשטח, ואנו מוצאים את עצמנו על שביל הליכה/חיות אלפני, מהיר בטרוף, צר מאוד ולעיתים עמוק מידי, אבל הכיוון הוא נכון והשיפוע, ללקק את הקראנק… גשם מתחיל לרדת, אבל אנחנו כל כך בזון שאנו לא מרגישים אותו, הכל רץ והשביל עד כה מדהים, רק שימשיך ככה. אט אט אנחנו מאבדים גובה, נפרדים מהרמה האלפינית ונכנסים לתוך היער. ממש כמו שתיאר המקומי, השביל אכן שם, מצבו אולי לא משהו עבור הולכי רגל, אבל מבחינתנו זה היה זהב טהור. שביל אנדורו מהסרטים, יער צפוף, שיפועים חדים, מלא פניות, שורשים, סלעים והמון אלתורים. אנחנו חשים שאנחנו רוכבים בנוף מטורף, אבל לא מסוגלים להוריד העיניים מהשביל. אחרי יותר מ 10 ק"מ של ירידה עתירת פאן, אנחנו מגיעים לנחל זורם ואחריו כלום… כלומר אין שביל, זכר לשביל או סימן למעבר כלשהו. זאת גם ההזדמנות הראשונה שלנו להרים עיניים ולראות שאנחנו נמצאים בגן עדן- אנחנו במרכזו של ערוץ מצוקי, סביבנו יער פראי מלא צמחיה, לרגלינו זורם נחל קפוא וסביבנו בריכות ומפלים קטנים. למי אכפת שאין לנו איך לצאת מכאן… בהחלטה קבוצתית (פה אחד), אנחנו מחליטים לעצור ליהנות מהשפע הזה ולשלוח את ארנון מתוקף תפקידו כאחראי לחפש את הדרך החוצה… יש דרג ויש זרג!

האמת שידענו שאנחנו קרובים, וכנראה מצפה לנו חתיכת "הפתעה" בהמשך, אבל אחרי שביל כזה למי אכפת. ארנון חזר עם בשורת ההייק א בייק הצפויה. התשלום היה תלול (מאוד מאוד תלול) אבל כאמור למי אכפת. את היום סיימנו ב 10 דקות של ירידה מהירה בגשם שוטף בדרך לספא מפנק במלון המדהים שלנו בקולאשין. יום שהתחיל בסימן שאלה, הסתיים בגילוי מדהים והתעלות מטורפת- אפשר עוד מזה?

הצד השני (והקשוח) של Sinjajevina

אחרי ההתעלות בהרים סביב קולאשין חזרנו שוב לרכס Sinjajevina, הפעם לבדוק את הצד השני שלו שייקח אותנו לעיירה Žabljak. זאת העיירה המרכזית של הפארק הלאומי המפורסם ביותר במונטנגרו, שמורת הטבע דורמיטור. את היום אנחנו מתחילים במפגש בוקר מצחיק במיוחד עם צמד המפיוזו ומשם הקפצה ארוכה לאחד ממעברי ההרים המפורסמים של Sinjajevina. אחרי שהג'יפ והעגלה, או למעשה מריו סירב להתמודד עם השיפוע האחרון, את הרכיבה אנחנו מתחילים עם חימום מתון בטיפוס תלול של 7 ק"מ מגובה של 1,450 מ' ל 1,750 … סוג של רמז לבאות. היום מזג האוויר פחות מפרגן, אמנם לא יורד גשם, אבל הרוח לא מרפה. אנחנו נמצאים גבוה על הרמה והרוח מכה בנו מכל הכיוונים. יש שביל רחב מרכזי שחוצה את הרמה אבל גם הפעם אנחנו מחליטים לאלתר בדולינות בין בתי החווה הפזורים על הרכס. הצד הזה של הרכס פחות מפרגן, ומה שנראה כמו אחו נוח לרכיבה, מתברר כל פעם מחדש כמאבק איתנים בקרקע. תוסיפו לכך את הרוח החזקה וקיבלנו חתיכת יום קשוח. הבנו שהתוכניות שלנו לאלתור יעבדו פחות טוב היום, ואנו מחליטים להתלבש על השביל הראשי. הדרך מתגלה כמדהימה ובעיקר היא לוקחת אותנו בירידה ארוכה ארוכה עד Žabljak. יום של 55 ק"מ קשוחים ביותר שהופכים את הבירה של אחרי לטעימה הרבה יותר- יש גם ימים כאלה…

מגלים את סצנת האופניים המקומית

אחרי יום מנוחה מרכיבה שהועבר בנופש פעיל בצורת ראפטינג ואומגה בקניון נהר הטארה המדהים (הקניון העמוק באירופה והשני בעומקו בעולם אחרי הגראנד קניון), יצאנו לסיבוב רגלי תיירותי בעיירה Žabljak הסמוכה לאגמים המפורסמים של שמורת דורמיטור. לא שהייתה לנו כוונה מוגדרת לחפש רוכבים מקומיים, אבל זה תמיד היה מרכיב משמעותי באג'נדה הכללית של המשלחת. זוג אופני YT מדוגמים ביותר חונים בסמוך לסוכנות טיולים מקומית היו רמז מספיק עבה עבורנו שיש כאן משהו מעניין. שיחה קצרה עם הבעלים חשפה שמדובר בסוג של אייקון אופניים מקומי. דנילו (2) הוא המנוע שמאחורי קהילת הרוכבים המקומית ב Žabljak. קהילה קטנה ומגובשת של מקומיים שרוכבים יחד, בונים מסלולים ומפיקים תחרויות אנדורו מקומיות. מדהים כל פעם מחדש כמה שפת האופניים היא שפה בינ"ל, ובאיזה מהירות נוצרים חיבורים וחברויות. לא היינו צריכים הרבה על מנת לשכנע את דנילו ואת סימה, חברו בנאי השבילים הסרבי, לקחת אותנו לסיבוב בשבילים המקומיים שלהם.

יום הרכיבה שלמחרת בבוקר התחיל בטיפוס ארוך ומתון מהעיירה ליער הסמוך הישר לרשת שבילי הליכה. התוכנית שהכינו דנילו וסימה הייתה להתחיל עם כמה סינגלים זורמים ולעבור אח"כ להקפצות על מסלול DH/אנדורו שהם בנו. הם פגעו בול! הסינגלים הזורמים התגלו כפנינה אמיתית והמקומיים התגלו כאחלה רוכבים ובעיקר כאנשים מדהימים. שבילים טבעיים וסופר מהירים, עם הרבה שורשים וקפיצות קטנות, מידי פעם רכיבה על גדות אחד האגמים, קצת גינות סלעים ומדרגות, ושוב כניסה לרשת סינגלים נוספת. תא שטח מדהים ביופיו וממש כיפי לרכיבה. אחרי הפסקת צהרים על אוכל מקומי מעולה ובירה קרה במסעדה של חברים שלהם, יצאנו להקפצות על מסלול האנדורו מעל Žabljak. זהו מסלול באורך 2 ק"מ שנבנה כמסלול DH במקור. הוא תלול, עם כמה קטעים פתוחים בגובה, רמפות וגאפים ברמות שנות, ומספר קטעי יער צפופים ומהירים. בסופו הוא מתחבר לחלק מרשת הסינגלים שרכבנו בבוקר. מסתבר שהחורף היה בשיאו עד לא מזמן והמסלול טרם קיבל את מנת התחזוקה שלו. רק אחרי הראן הראשון הבנו שכצעד מקדים לבואנו, החברה המקומיים יצאו לסשן תחזוקה מהיר מיד אחרי שנפגשנו לראשונה והכינו אותו לרכיבה, מדהים. יחד עם ההובלה שלהם קיבלנו חתיכת חוויה. אמנם לא מסלול DH, אבל לגמרי מסלול אנדורו מהיר וכייפי, הפתעה מדהימה שחתמה באופן מושלם את יום הרכיבה הלפני אחרון שלנו ברפובליקה.

גראנד פינאלה מהספרים

נשאר לנו עוד יום במונטנגרו וליום הרכיבה האחרון שלנו שם, המקומיים הציעו מסלול שכולל את כל ההילייטס באזור, כזה שישלח אותנו הבייתה עם חיוך מרוח לרווחה ויגרום לנו לרצות לחזור במהרה. את היום התחלנו בהקפצה קצרה עם הרכב הפרטי של סימה ישר לראן עצמאי על מסלול האנדורו- אם היום מתחיל ככה מכאן זה רק ישתפר כנראה… בזמן שאנו בילנו על מסלול האנדורו סימה התארגן על ציוד רכיבה ואופניים (חשמליים…) וחיכה לנו להמשך היום. בתוכנית טיפס ארוך ומתון ברובו בכביש, לפאס Sedlo, מעבר ההרים הידוע של שמורת דורמיטור. משם גלישה ארוכה ארוכה עד לנקודת הסיום שלנו בעיירה Šavnik. כמובטח הטיפוס לא היה נורא, שלא לומר אפילו מהנה. אומנם 20 ק"מ רצופים, רובם מתונים מאוד, אבל מזג האוויר היה לטובתנו והנופים של שמורת דורמיטור מדהימים. למעלה על הפס הנוף פשוט מדהים, הוא לא מזכיר את הנוף המוכר של האלפים או הדולומיטים, אלא לי באופן אישי הוא הזכיר יותר את הנופים של צ'ילה ופטגוניה. כשעומדים למעלה ומביטים מסביב ברור לחלוטין למה אנשים מגעים לכאן מכל העולם.

ע"מ לזקק את הרגע ולהיפרד כראוי מסימה שנוטש אותנו בשלב זה וחוזר הביתה ל Žabljak, רכשנו כמה בקבוקי בירה מהקיוסק שבשיא הפס ויצאנו מבושמים קלות לחלק הבא של היום. 20 ק"מ רצופים של ירידה מהירה, מהפס האלפני בגובה 1900 מ' עד לאוטובוס שייקח אותנו לשדה בגובה 800 מ'. חלקה הראשון של הירידה היה בנוף שלא יצא לנו לראות עד כה, סלעי ענק לבנים מלאי חריצים עמוקים מאוד שאילצנו אותנו לעצור כל הזמן ולהתפעל מהם מקרוב. חלקה השני היה על שבילי יער מהירים מלאי סלעים ומעברי מים, וחלקה האחרון היה לאורך ערוץ נהר רחב מאוד עם נופים מדהימים. ללא ספק סיום מושלם ליום מושלם ולטיול מושלם.

סוף דבר

החוויה האישית שלי מהמשלחת למונטנגרו מרגישה לי מאוד טבעית, בראשיתית ועוצמתית מאוד. מחד היו בה אלמנטים של אי ידיעה מובנת, סקרנות וקצוות פתוחים, מאידך הדברים שגילנו וחשנו כקבוצה תוך כדי החיפוש היו עוצמתיים ומרגשים במיוחד, לעיתים על סף התעלות ממש. מונטנגרו היא מדינה מדהימה עם כל הנתונים שיכולים להפוך אותה ליעד אופניים מושלם עבור הרוכב הישראלי. היא קרובה, זולה יחסית, הררית מאוד, מגוונת מאוד בנופים, מז"א אוויר נוח לרוב, ואוכלוסייה חמה ובעיקר מאוד פתוחה. תשתית ה AM/ אנדורו נמצאת כרגע תוך כדי בניה, אבל מהחוויה האישית שלנו נראה שהעתיד הקרוב הולך להיות סופר ורוד ועתיר פאן.

חברת בוץ הרפתקאות על אופניים תוציא בשלב ראשון ליין של טיולי אופניים חשמליים למונטנגרו על בסיס חלק מהמסלולים שעשינו ומסלולים נוספים בסגנון. לפרטים על הטיול ועל החבילות היכנסו לכאן

*הכותב היה אורח של חברת בוץ הרפתקאות על אופניים