יבואן: CTC טרק ישראל     מחיר לאופניים במבחן: מחיר: 38,350 שקלים  

כתב ודיגמן: אסף פורת     צילום: אורי ניצן (בהשקעה מרובה), ניב כלפון

במילים אחרות, למה מתעללים בי ככה… ובקיצור, קיבלתי למבחן את ה-Emonda החדשים מבית טרק.

אני רוכב על אופני קצה בעצמי (אני פשוט מרגיש שכל דבר פחות מזה מאט אותי…) ולכן כשאני לוקח עוד זוג כזה למבחן אני מרגיש בעצמי בסוג של מבחן בו אני מנסה להתנתק מההשוואה הבלתי נמנעת לזוג היתום שכרגע יושב לו בבית. מטעמי ניגוד עניינים אמנע מהשוואה בין השניים …

במבחנים של אופני קצה יש בעיה נוספת, הכל שם זורם. החברים בפיתוח באמת חשבו על הכל. המעצבים עשו יד אחת עם המהנדסים והביאו את עצמם לידי ביטוי ללא פשרות הנדסיות. משחקי השבץ נא של הרכיבים נעשים במחשבה עמוקה של יעילות, משקל, ועלות.

כשכל החבילה הזו בסוף נוחתת לידי, ובכן, אני מרגיש קצת קטן. כי מי אני שאעמיד את הטובים שבאנשי הפיתוח על המוקד.

אחרי הורדת האבן הזו מליבי, אני מרגיש שאנחנו מיושרים. בואו נתחיל.

האופניים מיובאים על ידי CTC ומתומחרים ב-38,350 שקלים. מחיר מכובד לכל הדעות. כמובן שחברות במועדון תסייע בהורדת המחיר וכדאי כמובן להיות חבר.

החברות במועדון של סיטיסי תיתן לכם 15% הנחה בקניית האופניים. מה ששם את המחיר הריאלי שלהם על 32,600 + עלות דמי חבר למועדון (500 ש״ח).

באתר העולמי של טרק האופניים מתומחרים סביב 8,000 דולר. תוסיפו מע״מ ותגיעו לאותו המחיר. שאפו ליבואנים.

אם כבר העלנו את נושא היבואנים, אז בטוח שמעתם על נושא האחריות בחברה, מהטובות בשוק האופניים. כל פגם יטופל עד כדי החלפת השלדה באופן יעיל ומהיר.
Bontrager בפרט, נותנת אחריות הזויה על מוצריה. קנית, לא אהבת, לא התחברת, ראית יותר טוב, לא מעניין. יש לך שלושים יום להחזיר ללא שאלות. בעיני סיבה חזקה לבחור במותג.

Highlights

• אופני כביש לטיפוס עם נגיעות אירו
• שלדת קרבון קלילה OCLV 800 במשקל נמוך מ- 700 גרם. חזק יותר ב-30% מגרסתו הקודמת.
• מערכות Ultegra Di2
• גלגלי בונטרגר Aeolus Pro 37
• בלמי דיסק כאופציה יחידה
• משקל רטוב כולל פדלים ומתקני בקבוק 7.4 ק"ג

מתחרים עיקריים

• Specialized Tarmac בגרסת ה-S-works או ה-Pro
• Ridley Helium SLX Disc
• Cannondale SuperSix Evo
• Orbea Orca M1 Disc

שלדה עיצוב וגיאומטריה

נתחיל במונח הזה שכולם כל כך אוהבים להשתמש בו היום… אירו. לא, לא המטבע. Aero, יעני אווירודינמי.

מרבית החברות יצרו עד היום שני קווי מוצרים האחד של אופני טיפוס קלאסיים המאופיינים ע״י משקל נמוך קשיחות צידית גבוהה, ותשומת לב פחותה לנושא של התנגדות האוויר. השני, אופני Aero שמטרתם לאפשר רכיבה במהירות יחסית גבוהה תוך תשלום מס מינימלי להתנגדות האוויר עם יכולת התמודדות יפה עם רוחות צד. האופניים בקבוצה השנייה מאופיינים לרוב ע״י צינורות בפרופיל דמוי כנף, כבלים פנימיים וכתוצר לוואי, לרוב, סובלים ממשקל גבוה.
לקבוצה הראשונה באופן מסורתי היו בלמי חישוק עקב משקלם העדיף. לקבוצה השנייה הוכנסו בשנים האחרונות בלמי דיסק, עקב משמעות מעט פחותה לנושא המשקל כאמור.

אבל זו כבר היסטוריה….

קבלו את עידן אופני הכל יכול. אם תרצו, זוג אחד שמכסה את כל הטריטוריה.

פיתוחים אחרונים בעולם הקרבון יצרו סיבים שמסוגלים לשאת עומס גבוה במשקל עצמי נמוך. מערכות האופניים נהיו קלות יותר וה״מחיר״ המשולם עבור משקל בלמי הדיסק יכול להיספג במשקלם הכולל.

כאנקדוטה, זכורה לי שיחה עם רוכב פרו טור – קטיושה, לפני כשנה בליוויניו. חלקנו איתו הסעה אל מעבר למנהרה שמובילה לעיר. אחת השאלות היו, למה אתה לא רוכב על אופני דיסק, הוא ענה שהמשקל כרגע גדול מדי וציין באותה נשימה חברות שהצליחו כבר לעשות את זה בצורה יפה. הוא כמובן היה מחויב לקניון כך שנאלץ להמשיך עם אופניו שלו אל מעבר לאופק.

ה-Emonda SLR מגיעים אגב רק בגרסת דיסק. תם עידן.

לענייננו…

ה-Emonda SLR הם מהז׳אנר החדש. הם תוכננו עם חשיבה על שני הסגמנטים שהוזכרו לעיל.

מצד אחד, תכנון אווירודינמי מרשים, ומצד שני משקל שמאתגר אופני טיפוס טהורים.

כפי שניתן לראות העיצוב כאן זועק Aero. היעדר הצינורות המוליכים והכידון תורמים למראה נקי ומתוחכם. הגרמין כצפוי יושב במנשא אינטגרלי בכידון (שעליו ארחיב בהמשך) מה שתורם למראה הקוקפיט הנקי.

בניגוד ליצרנים אחרים, הכבלים ההידראוליים והחשמליים ב-Emonda מוסתרים מתחת לסטם. במבט מלמטה ניתן לראות את הולכתם אל תוך השלדה. כמה מחברי ציינו את זה כפאול עיצובי, אני לא התרשמתי כך. בקושי נראה לעין. לתחושתי קיים כאן יתרון בדמות הטיפול בכבלים עקב נגישותם.

הצורה שבה המזלג משתלב עם ה-Head Tube נראית כאילו יוצרו ממקשה אחת ואז הופרדו. גם כאן המראה מדויק וזורם. בכלל הצינורות עוצבו במטרה לתת מענה לנושא האווירודינמי, ובנוסף טופלו בנקודות קריטיות על מנת להוריד את משקל השלדה תוך שימור קשיחותה.

החברה טוענת שבשעה של נג״ש יחסכו לכם 60 שניות (בהשוואה לדגם הקודם) במתווה מישורי.

האופניים אם שאלתם, נראים מעולה. כמות הרוכבים שעצרו אותי ושאלו שאלות (ואף הציעו לקנות אותם) מעידה על כך. הצביעה האדומה, המעבר ממבריק למט של הצבע השחור והכיתוב הכסוף מעניקים לאופניים מראה מרשים ומושך.

מבחינת הגיאומטריה, נראה שטרק יישרו קו עם התעשייה.

בעבר Trek עבדו עם שני קווי גיאומטריה. ה-H1 וה-H2. ה-H1  אופיין ע״י Head Tube קצר ו-Top Tube ארוך. גיאומטריה קלאסית לרזים / גמישים ובקיצור רוכבי פרו.

גיאומטרית ה-H2 אופיינה במאפיינים הפוכים ונועדה לרגילים שביננו.

וכאן השינוי, לא עוד ה-H1 וה-H2. אמרו מעתה H1.5.

גיאומטרית ה-H1.5 עומדת בשורה אחת עם אופני הקצה כיום ובמידה שלי (54) ה-Head Tube באורך של 131מ״מ וה-Top Tube באורך של 543 מ״מ. די סטנדרטי לאופני פרו טור.

מהסיבה הזו, ההתאמה שלי לאופניים הייתה די פשוטה למעט נקודה אחת שכדאי להזכיר. מוט האוכף ב-Emonda ממשיך את הקווים הקודמים של מוט אוכף חצי אינטגרלי. האוכף מחובר למוט אוכף קצר שבעצם מתלבש מעל ועוטף את מוט האוכף האינטגרלי שיוצא מהשלדה. במידה 54 המוט אוכף שהגיע היה קצר לי. אני בכלל נגד מוטות אוכף אינטגרליים ולדעתי היו עושים בחכמה שם בטרק וחוזרים למוט אוכף הרגיל. בכל אופן, לאלו בינכם שאורך הרגלים שלהם יחסית ארוך, זכרו את הנקודה הזו.

גלגלים וצמיגים

אחד השינויים המבורכים יותר בעיני באופנים הללו הם הגלגלים והצמיגים איתם הם מגיעים.

גלגלי ה-Aeolus Pro 37 מגיעים ברוחב פנימי של 21 מ״מ וחיצוני של 28 מ״מ. נאבות עם מכלולים פנימיים של DT השוויצרית, Tubeless ready, ומשקל של 1505 גרם לסט.

הצמיגים המשודכים לאופניים הם ה-R3 Hardcase ברוחב 25 מ״מ. משקל הצמיג יחסית נמוך ל-25מ״מ והעובדה ששייך למשפחת ה-Hardcase מבטיחה עמידות בפני תחלואי הכביש.

השידוך הזה מייצר התאמה מושלמת בין שני הרכיבים הללו. ההשתלבות של החישוק עם הצמיג היא ללא רבב. הרוחב של הצמיג משתלב עם הרוחב של החישוק ואינו בולט ממנו. נראית בבירור מלאכת המחשבת של החבר׳ה שם ב-Trek בבחירת הרכיבים המדויקת.

התחושה ברכיבה מתאימה למראה. הגלגלים בעלי רוחב 37מ״מ אינם פגיעים לרוחות צד אבל בהחלט מהווים מרכיב Aero משמעותי בחבילה כולה. כאמור הפרופיל שהם מייצרים יחד עם הצמיג פשוט מעורר קנאה.

כפי שצוין הגלגלים תומכים בטיובלס ויש לבצע הסבה לכך לאחר הרכישה אם תחפצו בכך.

נקודה חשובה נוספת שמתחברת לדברים שנכתבו מוקדם יותר היא האחריות על הגלגלים. אז החברה נותנת אחריות למשך שנתיים (!) במידה והרסתם את הגלגלים במהלך רכיבה (נכנסתם לבור בכביש, התרסקתם חלילה…). אחרי שנתיים הגלגלים נכנסים למודל האחריות לכל החיים לגבי פגמים שייווצרו עקב היצור שלהם. עוד קצת חומר אם בא לכם.

מכלולים בולטים

אז למעט הגלגלים שהרגשתי שזקוקים לפסקה משלהם, שאר רכיבי ההינע באופניים שייכים למשפחת Shimano Ultegra Di2. מערכת שבעיני מספקת את התמורה הטובה ביותר לכסף.

המערכת אמינה ביותר נהנית ממשקל נמוך ובעיקר מתפקדת מצוין.

נקודה שלילית אחת במערכת הזו ובאחותה היקרה יותר היא היעדר קישוריות לאפליקציה. כלומר,  שימנו תומכים בזה אבל תאלצו לרכוש מתאם אלחוטי ולחבר אותו למערכת כדי לשלוט בה מרחוק.

אגב השליטה מרחוק, לשימנו אולטגרה (ודורה אייס) כפתורים נחמדים בקצה ה-Hoods. אלה, עם מתאם האלחוט, יכולים לשלוט למשל במסכי הגרמין.

העצירה של בלמי ה-Ultegra נהנית ממודולציה טובה וכוח עצירה משובח. הרוטור 160 מ"מ בגלגל האחורי בעיני קצת מיותר ורצוי היה להסתפק ב-140. אציין כי טרק אינם חריגים בנושא וגם יצרנים אחרים מגיעים עם 160 מ״מ בגלגל האחורי באופני הכביש. מניח שיש כאן שיקול בטיחותי מסויים.

בנושא הכידון האינטגרלי אני בעייתי. אני לא חובב גדול של האירוע הזה בו הסטם והכידון הופכים למקשה אחת בה לא מתאפשרת לרוכב האפשרות לכוונון אישי של האורכים והזוויות השונות. כמות הפרמטרים המצויים בכידון ובסטם גבוהים יחסית, החל מה-Reach וה-Drop, וכלה ברוחב הכידון ובאורך הסטם. הכידון האינטגרלי לא מאפשר לרוכב את היכולת והגמישות בבחירת ה-Setup האידיאלי עבורו.
משיחה עם טרק בנושא הם ציינו כי טרם פגשו את הרוכב שדרש כידון אינטגרלי שונה מהסטנדרט. בהכרותי איתם מניח שיפתרו לשביעות רצון הלקוח את הנושא לכשיעלה.

איך העסק הזה מתפקד… ומילות סיכום

כשהאופניים נפרקו מגג רכבו של העורך, הרגשתי כמו ילד שמקבל סוכריה. הכנסתי אותם לביתי הישר למקדש האופניים.

כשהבנתי שאוכל לרכוב עליהם רק למחרת, התחלפה ההתרגשות לכזו של ילד עם סוכריה ביד שצריך להתאפק.

רכבתי על הטרק במגוון מתארים, עליות קריטריומים מהירים, מישורים גבעות ועוד. האופניים מרגישים מצוין. הקשיחות שלהם נובעת מהשילוב האופטימלי של גלגלים רחבים ושלדת קרבון מובילה.

האופניים מצדיקים את מטרתם. המשקל, המראה, המבנה כולם תורמים ליצירה מרשימה שמושכת את עיני הרוכבים מסביב.

עומק הגלגלים (37 מ״מ) תרם ליציבות מרשימה ברוחות צד ובירידות מהירות. ההבדל משמעותי בפרט אם אתם רוכבים על עומק של 60 מ״מ ומעלה.

בפניות האופניים מרגישים פגז. צמיגי ה-R3 פשוט עושים את העבודה ויחד עם הקשיחות הצידית של הגלגלים והשלדה מייצרים תחושה שהאופניים נטועים במסילה משלהם בכביש. הרכיבה זורמת, והתנהגות הכביש שלהם צפויה ומדויקת.

בירידות הרגשתי יציבות מרשימה ותחושת ביטחון טובה ללא רעידות עצבניות ומכות רוח.

בעליות, ובפרט כאלו עם יציאה מהאוכף ולחיצה חזקה, העברת הכוח היתה מורגשת. אלו אופניים שנועדו להעביר באופן מיטבי את ההספק של הרוכב לתנועה קדימה עם מינימום אובדן אנרגיה.

גרסת ה-SLR ניתנת להזמנה דרך ה-Project One הכל כך מוכר של החברה (אוף כמה שעות ביליתי בפינטוזים באתר…). כל שינוי בגין צביעה ייחודית, גרופ או מרכיב אחר תקבל תוספת למחיר הבסיס שציינתי בתחילת הכתבה.

המחיר כמובן לא יתאים לכל כיס וכאן החברה באה לתת מענה עם גרסת ה-SL של ה-Emonda. האופניים בנוים מקרבון מסוג OCLV 500 בניגוד ל-OCLV 800 של ה-SLR. מבחינת העלות גרסת הקצה של ה-SL (7) מתומחרת ב-24,000 שקלים, וכמובן שעם חברות מועדון תזכו להנחה.

וכאן, קוראי היקרים, הגענו לסוף הכתבה… ובדיוק כך, אחרי מספר שבועות של רכיבה, כמו כל דבר טוב, הגענו לסוף ולצערי האופניים כמו שהגיעו, ככה עזבו, על גג של רכב בשלהי יום שישי אחד.

ומה איתי אתם שואלים, אני הלכתי למכולת לקנות סוכריה.

בברכת רכיבות בטחות ומהירות אסיים ב-תתחדשו!