המקצוענים- גל אלון, מאסטר מכונאופן

המקצוענים

גל אלון- מאסטר מכונאופן

צילום: אוסף אישי

ענף האופניים הישראלי הוא צעיר מידי, קטן מידי ולא מגובש מספיק על מנת להשפיע על הענף והתעשייה העולמית. למרות זאת רוכבים וקבוצות כמו נוגה כורם, הסייקלינג אקדמי, בייק-וויי רייסינג, עומר שפירא, ורותם גפינוביץ פרצו את תקרת הזכוכית והצליחו להטביע את חותמם בענף העולמי. מספר חברות יצרניות ניסו לעשות זאת, חלקן פחות בהצלחה וחלקן בהצלחה גדולה מאוד. בראשן כמובן Joe's no flats האלופים הבינ"ל. את גל (סאלבדור) אלון אפשר בקלות להכליל כתוצר יצוא מוצלח מאוד של ענף האופניים המקומי. אחרי שעבד שנים כמכונאי מומחה בישראל והיה אחד מהמשפיעים על סטנדרט השירות הישראלי, הוא ארז את הכלים ויצא לכבוש את אמריקה – שוק קטן ונטול תרבות אופניים…לא! אז אחרי 5 שנים שם, מסתבר שגל הצליח להשפיע גם על האמריקאים והוא מתמודד השנה על תואר מכנאופן השנה של PBMA, איגוד מכונאי האופניים האמריקאי המקצועי. כמחווה למה שהנחיל כאן וכדי שיוכל להמשיך לייצג אותנו שם כראוי, החלטנו לעזור לו להיבחר (קצת קומבינה ישראלית, מה יש?…). מי שמכיר את גל יודע כמה הוא ראוי לתואר. לטובת אלו שלא ידעו את גל, התקשקשנו איתו קצת על מנת שגם אתם תכירו אותו. לא לשכוח אלפי אמריקאים נוהרים לקלפיות, לכו להצביע!!

ספר לנו קצת על עצמך, מה עשית בישראל ומה אתה עושה באמריקה?

גדלתי בהוד השרון, התחלתי לרכב ברצינות בסוף שנות ה 90 תחת רוכבי רעננה עם אבינועם ינאי. לאחר מכן עברתי לרוכבי תל אביב עם נמרוד דובינסקי, עידו סירקין ואילן אידלסון כמאמנים, ורוכבי עלית כמו דרור פקץ, דוד רזניק, יורי עמוס, ליאור מירקין, ירדן גזית ועוד…. למכונאות נכנסתי לפני השירות הצבאי כעובד אצל איציק פתאל בסלאלום תל אביב. הצטרפתי לסלאלום בדיוק כשהחנות עברה לחשמונאים 105 והפכה את רחוב החשמונאים לרחוב האופניים של ישראל. עשיתי שירות מלא בשריון ויום אחרי השחרור התחלתי לעבוד בקנונדייל תל אביב עם דן אברמסון תמיר אשל ואדווה גלבוע כמנהלת החנות. בתקופה הזאת יצא לי לעבוד עם כמה דמויות מפתח בתעשייה המקומית כמו טל ממיה, ניל אובראיין ובעיקר לעבוד עם תמיר אשל ודן אברמסון שלימדו אותי המון באותם שנים.

בשנת 2007, DAA קיבלו את הזיכיון הבלעדי ליבוא שימנו לישראל ומוניתי למנהל הטכני של שימנו בישראל והאחראי הטכני של מגוון המוצרים ש DAA מייבאים. בין היתר הייתי אחראי על שירות בולמי הלפטי וכל סוגיות האחריות של קנונדייל בישראל.

בשנת 2011 יצאתי לקורס שופטי אופני הרים ב UCI שבשוויץ על מנת לקבל הסמכה לשיפוט בינלאומי באופני הרים.

את דרכי ב DAA סיימתי לאחר 10 שנים ובשנת 2014 עברנו למינסוטה ארה"ב. די מהר מצאתי עבודה ברשת החנויותPENN CYCLE כמכונאי ומנהל האירועים של החברה. בן היתר הייתה לי הזכות להמיר אמבולנס משומש לרכב אירועים (הפרויקט הכי רציני שיצא לי לעשות בתחום). גייסתי חסויות מ PARK TOOL, SARIS, רד-בול ועוד… הרצתי מעל 80 אירועים בשנה…. אחרי שנה וחצי עזבתי את PENN ועברתי לעבוד בחנות האינטרנטית THE RACERY כמנהל לוגיסטיקה ושירות.

ב 2018 עזבנו את מינסוטה ועברנו לדנבר קולרדו. שם השתלבתי ב SPOT BRAND כשותף לוגיסטי וכאחראי על הרכבת אופני קצה, הוצאות משלוחים, קבלת משלוחים, תמיכה טכנית ועוד….

בשנת 2015 עברתי קורס מכונאים בכירים בUSA CYCLING , איגוד האופניים האמריקאי. הקורס נתן לי רישיון לעבוד במרוצי כביש ברמה הגבוהה ביותר בארה"ב. הקורס נערך במרכז האימונים האולימפיים בקולורדו ספרינגס ונמשך שבוע ימיים. את הקורס מעבירים מכונאים בכירים מרחבי ארה"ב כשאחד מהם הינו הגורו CALVIN JONES מ PARK TOOL.

מיד לאחר הקורס הוקם הPBMA) PROFESSIONAL BIKE MECHANIC ASSOCIATION), גוף שמטרתו לאגד ולמסד את מקצוע מכונאות האופניים. בשנת 2017 הוזמנתי על ידי ה PBMA להיות אחד השופטים בתחרות המכונאים (Mechanic challenge) שנערכה ב INTERBIKE. כיום אני מוכר כמכונאי מסומך על ידי ה PBMA.

בתחילת ינואר 2019 תיערך ההצבעה למכונאי השנה של ה PBMA ואני מועמד לתואר יחד עם כ 30 מכונאים אחרים. ההצבעה נערכת ON LINE באתר ההצבעה. אני כמובן זקוק לכמה שיותר הצבעות על מנת לזכות בתואר, כולל שלכם כמובן.

כמכונאי מומחה, אתה יכול לספר לפשוטי העם איך אתה מסדר את הכלים שלך שם באמריקה?

כרגע הכלים שלי מסודרים בארונית מגירות. כל מגירה מכילה תחום שונה של כלים כאשר הכבדים ביותר בתחתית הארונית והשימושיים ביותר במגירות העליונות.

לחנויות בארה"ב ישנה גישה קצת שונה ולכול חנות את הדרך שלה לסוגיית סידור הכלים. לרוב החנויות כלים משלהם ולוחות כלים מסודרים כמו בארץ. כל המכונאים משתמשים בכל הכלים. ישנן גם חנויות שהמכונאים משתמשים בכלים האישיים שלהם ונועלים אותם בארוניות כלים לכן אין באמת קיר כלים והמכונאים מתוגמלים על השימוש בכלים האישיים שלהם.

שאלת השאלות… מה הוא הכלי השמיש ביותר אצלך?

בחודשיים האחרונים, בעבודה שלי בSPOT , השימושי ביותר הוא משולש אלנים 50 שנה של PARK TOOL וידית T25.

איזה כלי מזדקן אצלך במגירה, כזה שהוא בקושי בשימוש?

זו שאלה קשה… ישנם הרבה כלים שאינם בשימוש יום יומי וזה מאוד תלוי במקום העבודה בו אני נמצא. בחנות יהיה שימוש רחב יותר בכלים שונים בגלל אופניים שונים שמגיעים לטיפול. בחברת יצרניות כמו Spot יהיה שימוש בכלים ספצייפים לטובת הרכבות שחוזרות על עצמם.

מכל הכלים שעוברים ועברו תחת ידך, מה לטעמך הוא החשוב ביותר?

נכון להיות זה המחשב! הטאבלט DELL שלי שנותן לי גישה לידע שאני צריך על מנת להיות בקצה המקצוע הוא החשוב ביותר בשבילי. על הטאבלט ישנם קישורים לכול האתרים הטכניים שאני זוקק להם ושם אני מוצא את האפשרות לפתור כול בעיה שתיפול עלי.

לכל מכונאי יש כלי שיש רק לו, כזה שהוא יצר לבד או קנה משען חירש. יש לך כזה?

ברור, משולש PARK TOOL עם ראצט' במקום האלן 6. לקחתי משולש אלומיניום עם אלן 4/5/6 והחלפתי את האלן 6 ברצט של PB SWISS.

מה בכלים בכ"ז חסר לך והייתי רוצה לרכוש?

בימיים אלה אני עובד על רכישה של חולצי ולוחצי מיסבים, וכלים ספציפיים לטיפול בבולמים ומוטות דרופר. השקעה מאוד גדולה בכלים מאוד רציניים.

לכל מכונאי יש איזה מור"ק (מורשת קרב) ייחודית. תן לנו את המוצלחת ביותר שלך:

תכלס זה כמעט יום יומי, אין לי איזה סיפור מטורף רק שלל חוויות ממפגשים קצרים ועזרה של 5 דקות לרוכב. בתור מכונאי בכיר תמיד יש לי בכיס אולר כלים, לכל אירוע/ תחרות/ רכיבה, בדיוק למקרים בהם אני אפגוש רוכב בבעיה… יצאו לי לא מעט מיקרים בהם נתקלתי ברוכבים על השביל או בצד הדרך והצלחתי לפתור להם את הבעיה בכמה דקות. הכרת התודה שלהם תמיד מדהימה וזה נותן לי את האנרגיה לעשות את מה שאני עושה עם המון אהבה ונתינה. לפעמים זה גם נגמר עם בירה, אז בכלל יוצא טוב…

הסיפור הכי מטורף שלי מגיע דווקא מתפקידי כשופט בינלאומי באופני הרים שהביא אותי לפגישה אחד על אחד עם ה-אחת, אמילי בטי הקנדית בשנת 2016. מונית למירוץ בו אמילי הישתתפה ולאחר המירוץ (שהיא כמובן זכתה בו) היא נאלצה לעבור בדיקת סמים. תהליך שלוקח לא מעט זמן, לבקשת המארגן הסכמתי "לשמור" (SHAPRON) על אמילי בטי במהלך ההמתנה לבדיקת הסמים. בזמן זה יצא לי להכיר את אחת הדמויות המרכזיות בענף אופני ההרים ברמת העלית.

אז תכלס מה ההבדל בין ישראל לאמריקה הגדולה?

שאלה מורכבת שהתשובה שלה מתחלקת למספר חלקים.

שכר – אפשר להגיד שההבדל הינו מטורף ברמה ההתחלתית. תעשיית האופניים בארה"ב הולכת לכיוון מאוד מסודר של הכשרות ותעודות מקצועיות שיקבעו את מעמדם ושכרם של המכונאים המקצועיים. הPBMA הינו הגוף שדוחף את התעשיה לכיוון חדש ומאוד מאוד מקצועי.

מקצועיות– ברמה המקצועיות אני יכול להגיד שאנחנו הישראליים עובדים קשה!! לא יצא לי לפגוש מכונאי שעובד כמונו המכונאים הישראליים… הכול די רגוע ובלי לחץ… מי שמכיר אותי יודע שאני סוס עבודה ושיש עבודה היא תעשה בהקדם האפשרי ועל הצד הטוב ביותר.

בניגוד לישראל הקטנה, ישנם בארה"ב אלפי מכונאים, חלקם טובים יותר חלקם פחות. הטובים יותר הינם סופר מקצועיים שנאמנים לעבודה ועושים אתה עם הרבה תשוקה ואהבה לענף.

לקוחות– מניסיוני, ואולי פה אני יורה לעצמי ברגל, האמריקאים מפרגנים הרבה יותר. יצא לי לצאת מאירועים עם טיפים של 100$-200$ (לא כסף קטן) וגם בחנות לקוחות מפרגנים ומשלמים בהתאם ובלי וויכוחים. לא נדיר בכלל שפתאום מגיע לחנות מגש פיצה שלקוח שלח לצהריים סתם ככה, או טיפים שפתאום מופיעים בארגז כלים שלי.