כתבה: נגה כורם     צילומים: Jules bellot   עריכת וידאו: אוהד ניר

שלום לכולם 

כשכתבתי לראשונה את הכתבה, חלקכם עדיין עבדתם גם מבלי להיות מאוד חיוניים למשק. מאז עברנו כמה ימים כלל לא פשוטים ואני לא בטוחה מי מכם עדיין יכול לקרוא את הכתבה מהעבודה. בכל מקרה אני עדיין מקווה שחלקכם חיוניים ופותחים את הכתבה מהעבודה, ומי שפחות חיוני ונמצא כמוני בבית, בבידוד חברתי, הנה לכם כמה דקות של בריחה מהמציאות…

כמה ימים לפני שהקורונה תפסה תאוצה והפכה באופן רשמי למגפה עולמית, הספקתי "לקפוץ" עם קבוצתי – GT Factory racing, ל Lousa שפורטוגל לטסטים של חברת FOX ומפגש ראשון של הקבוצה לקראת עונת 2020. לקבוצה הצטרפו השנה שני הרוכבים החדשים, וזאת גם היתה הזדמנות לפגוש אותם. Ethen Craik – רוכב נוער שנה ראשונה, ו- Johannes Von Klebelsberg הידוע בתור הרוכב עם הג'ינס, שניהם הוחתמו לשנתיים ב GTFR ויתחרו בסבב העולמי ב DH. בנוסף לאיתן וג'והנסן נשארו ב GT הרוכבים הוותיקים של הקבוצה Martin & Wyn, שיתמקדו  השנה בעיקר באנדורו אך גם יקחו חלק  במספר תחרויות DH.

ב-1 למרץ המראתי לאמסטרדם ומשם לפורטוגל. מי שקצת עוקב אחרי באינסטגרם יודע שטיסות אצלי אף פעם לא עוברות חלק, וכמעט תמיד מעורב בזה איזה סיפור מצחיק/ מעצבן/ או שהאופניים לא מגיעים בכלל… בקיצור אם אתם לא רוצים להשתעמם בטיסה, הצטרפו אלי…

הפעם לא היו תקלות רציניות רק שהטיסה השנייה יצאה באיחור, כך שיצא לי יום של כ- 16 שעות עד שהגעתי ליעד. (לא תמיד משתלם לגור בישראל…).

לאחר המפגש עם הקבוצה בשדה התעופה ויום ארוך בדרכים, הגענו לדירה בלוזה, הכרנו את הרוכבים החדשים ואת התוספת המגניבה של הקבוצה לעונת 2020, הצלם Jules bellot שישהה איתנו כל העונה ויתעד את ה inside של הקבוצה במהלך התחרויות. (צפו לתוכן מגניב לאללה ברגע שהעונה תתחדש- הלוואי…).

מזה זה טסטים לבולמים, ולמה בכלל צריך לעשות אותם?

אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזאת לפני קצת יותר משנה, כנראה שלא הייתה לי תשובה טובה לתת לכם… היום אחרי שנתיים בקבוצה מקצוענית שסופרת כל PSI בבולמים או בצמיגים, כל קליק בקומפרשן/ ריבאונד, אני בהחלט יכולה להבין את החשיבות ולהסביר על כך קצת יותר טוב =)…

מי שקצת מכיר אותי יודע שאני לא מאוד מבינה באופניים, לא ממש מתעניינת בחלקים חדשים שיוצאים לשוק/ במשקלם/ וכל מיני דקויות לפה או לשם… בעונה הראשונה שלי כפרייבטיר (רוכבת עצמאית) גיליתי אחרי שני פנצ'רים רצופים בתחרות שיש דבר כזה צמיגים עם דופן יותר עבה, הבנתי שהכפתורים הכחולים האלו שעל הבולמים הם לא רק לקישוט, אבל עדיין לא ממש הצלחתי להסביר מה אני מרגישה שמסובבים אותם ימינה או שמאלה… היום אני מצליחה להבין את כל זה קצת יותר טוב ויודעת כמה שזה חשוב, ושבסוף זה יכול להיות ההבדל בין פודיום או לא…

מטרת השבוע עם הקבוצה ועם פוקס יצרן הבולמים שלנו הייתה למצוא את ה"set up" הטוב ביותר לכל רוכב. כל אחד מאיתנו עשה לא מעט שינויים בכיווני/ כיולי הבולמים, כידונים לחץ אוויר בצמיגים ועוד, אבל המיקוד העיקרי היה כאמור הבולמים.

אל תספרו לאף אחד… אבל לפוקס הולכים לצאת עם בולמים חדשים ל 2021, עליהם כנראה תשמעו בחודשים הקרובים.

כחלק מקבוצת Factory, אנו זוכים פעמים רבות לנסות מוצרים חדשים לפני שהם יוצאים לשוק, זה ממש מגניב אבל לפעמים מצריך לא מעט זמן על מנת למצוא את ההתאמות שמתאימות לנו ולאופנים עליהם אנו רוכבים.

New bike day- יום טסטים ראשון

הגענו לפיט (מתחם האוהלים של הקבוצה) החדש והמדוגם של הקבוצה, בו ראינו וקיבלנו לראשונה את סוס התחרויות החדש שלנו לעונת 2020. לאחר כמה ליטופים, מספר התאמות וכיוונים עלינו על השאטל והתחלנו לרכב.

באתר בלוזה ישנם 2 אפשרויות לרדת. או לעלות לפסגת ההר ולעשות ראן שלם של כ 10-15 דקות.

או לעלות עד אמצע ההר לאזור שבו מתחיל המסלול של גביע העולם, משם יש מספר מסלולים ושם גם מתחיל האזור בו עושים את הטסטים של פוקס.

את הראן הראשון התחלנו כמובן מהפסגה, בגשם שוטף ומלא שלוליות. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי מאז הנפילה בלה פלמה על מסלולי אנדורו מאתגרים ורטובים, עם שיפועים תלולים, ושורשים מחליקים.

כמו שאתם יכולים לדמיין, מאוד חששתי, וכך גם רכבתי… הייתי מאוד חסרת ביטחון ומלאת פחד. אבל ציפיתי לזה ואיכשהו הצלחתי להגיע למטה ללא נפילות אבל עם לא מעט "התקפי לב" וצעקות אמאלאא. 

גם הראן השני היה קשה ומפחיד בעיקר מנטאלית, אבל מהראן השלישי ואילך כל ראן הפך להיות קצת יותר טוב. ברגע שהרגשתי בנוח על האופנים התחלנו במסגרת הקבוצה לעשות שינויים קטנים בבולמים – להוריד ספייסרים, להוסיף PSI, להוריד PSI, לפתוח/ לסגור את הקומפרשן והריבאונד ולהתחיל למצוא את הסט אפ המתאים.

לאחר כ 8 ראנים, מלא גשם, בוץ והתקפי לב, חזרנו לדירה להתחיל בנוהל ניקוי ויבוש הציוד ומנוחה לקראת היום הבא.

New Jersey day – יום טסטים שני

בבוקר היום השני קיבלנו את החולצות החדשות שלנו ושמחתי לראות את ההפתעה ש GT הכינו לי – על החולצה מאחור, מספר 2 המסמל את הדירוג שלי לשנת 2019, ולא רק זה, גם עשו את המספר ואת השם שלי בורוד =).

לאחר מספר תמונות והתרגשות מהאוטפיט החדש המשכנו את הטסטים על האופניים עדיין במסגרת הקבוצה – שוב PSI יותר או פחות, קומפרשן, ריבאונד וכל זה בבולם הקדמי והאחורי, הכל על מנת למצוא את הסט אפ המנצח.

היום השני היה לי הרבה יותר טוב, הביטחון העצמי שלי קצת עלה, הצלחתי קצת להגביר מהירות ואפילו התחלתי להנות מהרכיבה ולא רק להרגיש במחנה הישרדות. מבחינתי לסיים את היום בהרגשה של כיף ופחות לחץ מהקטעים הרטובים והתלולים, כבר היה מעודד ביותר.

תמיד אני דורשת מעצמי הרבה ולהיות תמיד בשיא הכושר, אבל הייתי צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן איך נראיתי בדיוק לפני חודש בשביל להבין שהמצב שבו אני נמצאת כרגע הוא יותר ממעולה.

עכשיו למקצוענים- יום טסטים ראשון עם חברת FOX

הגענו ב 09:00 למתחם המדוגם של פוקס שלידו מכונאי הקבוצה שלנו הקימו את המתחם של GT (תוכלו לראות כיצד זה נראה בסרטון).

מאותו רגע עברנו לאחריותם של פוקס והתחלנו לדבר עם הטכנאים המומחים שלהם. כל אחד קיבל מומחה משלו, איתי עבד בחור מקסים בשם פסקל, ובמשך היום עבדתי איתו ועם ברט, המכונאי שלי מעונת 2018 שהגיע לעזור.

לאחר 2 ראנים לחימום, שוב התחלנו לעשות שינויים. ניסינו להגיע למצב שבו הבולמים מרגישים קצת יותר רכים על מנת שמצד אחד האופניים "ידבקו" לקרקע אבל מצד שני המיתלים לא "יצוללו" בקטעים התלולים והמגרזנים. היה יום רכיבה מאוד מוצלח מבחינתי והצלחנו להתקדם לא רע עם הכיוונים.

רק ב18:00 באותו יום סיימנו יום נוסף של טסטים, כשכולנו כבר היינו דיי עייפים מנטאלית ופיזית. זה אולי נשמע דיי קל לרכב רק בירידה כל היום, אבל כשמדובר על ירידות כה קשות, אני יכולה לספר לכם שזה רחוק מלהיות קל, ואחרי כ 3 ראנים כבר מרגישים כאבים בכל הגוף, ואז איכשהו צריך להמשיך לרכב ולרכב למרות העייפות.

בדרך לדירה החלטתי לעצור בסופר להצטיידות קטנה כדי להכין לקבוצה ולחברה מפוקס שקשוקה ישראלית שווה לארוחת צהרים. (ממש התבאסתי בשביל החבר'ה של פוקס שנמצאים שם במשך 6 שבועות ואוכלים את אותו האוכל אז החלטתי לפנק אתם קצת =)

יום טסטים ורכיבה אחרון

גם היום התייצבנו ב 9:00 בדיוק במתחם המשותף של פוקס וGT ומיד עלינו להר לשני ראנים לחימום ומיד אחריהם טסטים ברציפות. הפעם ניסינו להיות כמה שיותר יעילים על מנת לסיים מוקדם (את כל שאר הימים סיימנו כאמור ב18:00…)

גם היום הגשם לא הפסיק, ויותר מכך, זה היה היום הגשום ביותר. אבל אנחנו כאן בשביל דבר אחד בלבד והיינו חייבים להמשיך במשימה ולמצוא את הסט אפ המושלם.

בזמן שרכבנו המכונאים שלנו ושל פוקס התלהבו מהשקשוקה הישראלית והיה נראה שזה כבר ממש שכנע אותם שכדאי להן להגיע לביקור בישראל =)

לאחר עוד יום עמוס של כ 8 ראנים רטובים ומעייפים, החלטתי שיותר טוב מזה לא אצליח לכוון את האופנים ושהם מכונים היטב לתנאים הללו בידיעה שיתכן ונצטרך לעשות מספר שינוים בתנאים יבשים.

סיימתי את היום מרוצה מהשיפור שלי ומהכיוונים של האופנים, אבל עוד יותר חשוב שמחתי שסיימתי שלמה ובריאה.

בערב כשהגענו לדירה קיבלתי הודעה מחברת מ- Air France שהטיסה שלי לארץ מבוטלת… (אמרתי לכם שאף פעם לא משעמם איתי) הפעם זה לא רק חוסר המזל שלי, אלא בגלל התפשטות הקורונה בעולם.

לאחר מספר בדיקות של טיסות חדשות קיבלתי הודעה ששינו לי את הטיסה ל: פרטוגל- אמסטרדם- לונדון- ישראל…

התבאסתי שהולך להיות לי יום טיסות ארוך ומייגע אבל התעודדתי בעובדה שלפחות אני לא צריכה לחזור לבידוד.

מתחילה את המסע חזרה הביתה ומתרגלת לשגרה חדשה

ב-7:00 התחלנו את הנסיעה בוואן של הקבוצה, שבו 2 כיסאות ישיבה ומיטה, ונסענו 3 אנשים כך שזכיתי במיטה לפני יום הטיסות הארוך. לאחר פרידה ממנהל הקבוצה והמכונאי רוב, התחלתי את המסע.

הופתעתי לראות בשדה התעופה בפורטו אנשים בודדים עם מסכות וככלל לא הייתה בהלה גדולה והכל היה נראה די רגיל, כך גם באמסטרדם ובלונדון. בכל הטיסות היה מקומות ריקים כך שיכולתי להתפנק בשורה משלי.

ואז הגיע הטיסה מלונדון לארץ, מטוס גדול שהיה חצי ריק, שם כבר היה ניתן להרגיש את בהלת הקורונה.

כשהגעתי לנתב"ג הופתעתי מאוד לראות כמה הכל ריק, חצי מהחנויות סגורות, ואין בכלל אנשים באזור הדיוטיפרי. המזוודה עם הבגדים החדשים הגיעה, אבל כמובן שהאופנים לא הגיעו… (אמרתי לכם שלא משעמם איתו…) ב-03:00 נגמר יום הטיסות והגעתי הביתה בשלום וללא צורך בבידוד (רק בלי האופנים).

לאחר יומיים הגיעו גם האופנים מאמסטרדם וחזרתי לשגרת אימונים, מתוך ידיעה שה- EWS מתכננים לבצע את התחרויות הראשונות למרות הקורונה. כך עד ה- 11/03 שבו הודיעו ששתי התחרויות הראשונות נדחו לנובמבר 2020. לאחר שיחת טלפון עם המאמנת שלי נטלי שנייטר הגענו למסקנה שזה אפילו קצת לטובתי ושעכשיו יהיה לי זמן לחזור לאימוני בסיס ולשפר את הכושר לקראת העונה.

היום כשבועיים וחצי אחרי הטיסה, שכבר חצי מהעולם עצר, כולנו מבינים כמה רציני המשבר הזה הולך להיות. אף אחד מאיתנו לא יודע מתי הוירוס יעבור, ומתי יתחילו התחרויות, כך שכמו כולם גם אני חיה כרגע בחוסר ודאות מוחלט. לא קל לשמור על מוטיבציה גבוהה בימים שכאלו, אבל עם זאת אני בטוחה שאפילו שעה של אימון ביום יעזרו לשפר את מצב הרוח ואת האנרגיות בבית.

אז אני מאחלת לכולם ולי שנצליח לשמור על שפיות, לשמור על אנרגיות חיוביות ואם אתם לא יכולים לרכב בחוץ אני מקווה שהצלחתם להתפנק באיזה טריינר שיעביר לכם את הזמן.

למזלי הרב חברת DAA, שתומכים ועוזרים לי כבר יותר מ 10 שנים, פינקו אותי בטריינר חכם ושווה של חברת Tacx – Tacx Neo לאחר ההתרסקות שלי בלה פלמה לפני כחודש. עכשיו אני מוכנה גם להסגר מלא או סתם להישאר בבית בימי החורף שלא נגמרים. אז אני מקווה לראותכם איתי ב-Zwift בשבועות הקרובים, או בסינגלים (במרחק של 2 מטרים כמובן =)