כתב: גיא בר  צילומים: אלירן קדוש, אוהד ניר

בשבת האחרונה נערכה ביער משמר העמק התחרות השלישית לעונת 21/22 והראשונה לשנת 2022 של ליגת האנדורו הישראלית. עם לוקיישן חדש ולא מוכר עד כה (דווקא בחלק הגבוה של היער), מספר שיא של כ 350 משתתפים, ומז"א קר ובהיר, נראה היה שהולכת להיות תחרות מעולה.
עוד בדרך למתחם, התחושה הייתה שאתה מגיע לאירוע ברמה גבוהה. זה מתחיל מהשילוט המושקע המכווין לתחרות לאורך כל הדרך, דרך חניה ענקית עם סדרנים, הכוונה בשילוט מסודר לנק' צפיה לקהל ועוד. אחרי שפורקים את הציוד בחניה ומתקרבים למתחם האירוע אפשר כבר לשמוע מרחוק את נימי כהן הכרוז הכי צבעוני ומדויק בארץ משלהב את הקהל והרוכבים בשילוב מוזיקה מקפיצה, מהסוג שרק מי שנשאר בשעות האחרונות של החתונה זוכה להיחשף לה. כפר התחרות ושדרת הסיום המקושטת הוצבו על כיפה ירוקה הצופה במבט פנורמי אין סופי לנוף של עמק יזרעאל ואפילו צפונה עד החרמון, ללא ספק הספוט הכי יפה עד כה בתחרות אנדורו או אפילו בתחרות אופניים בארץ בכלל. במתחם הצבעוני הוצבו עשרות דוכנים של הספונסרים, דוכני מזון, פינות צילאאוט ומתחמים נפרדים של קבוצות הרכיבה השונות. עם התחפושות של פורים והמוסיקה המקפיצה אפשר היה לחשוב לרגע שהגענו למסיבת טבע מטורפת.

ההתנהלות של התחרות והמארגנים הייתה כרגיל ראויה לשבח. עם כל הקשיים שבארגון תחרות כזו לכל כך הרבה משתתפים על שטח גאוגרפי כל כך גדול. הם היו צריכים לתאם ולתמרן את הרוכבים בין 6 סטייג'ים שונים לקטגוריות שונות כשכל אחת נהן עושה סטייג'ים שונים וחלקם אף חוצים אחד את השני. למרות המורכבות הכל הרגיש פשוט חלק ומקצועי. למרות שנגה תגיד שהיא מצטערת שחיכינו יותר מדי בסטייג' 1, אין לי טענות בכלל, וחיכינו שם זמן סביר בהחלט כשבשאר הסטייג'ים הכל פשוט זרם. בתור אחד שאוהב לתת הערות בונות על האופן בו כדאי לשפר דברים, הדבר שאני הכי אוהב בארגון הזה היא העובדה  שיש אוזן קשבת הרצון להיות מקצוענים עד הפרטים הקטנים ביותר. את ההשתדלות והשיפור רואים מתחרות לתחרות.

כמובן שבכדי לראות את התנאים בשטח, היה צריך לנסות לראות את האדמה מבעד לעשרות האנשים שבאו לעודד ולהרים את האווירה. מתחרים מבוגרים שעודדו את הילדים שהתחילו מוקדם יותר, ועשרות ילדים מתחרים שסיימו להתחרות מוקדם ויצאו לעודד את הגדולים על הסטייג'ים עצמם. הבולטים בקהל המעודדים היו אור ג(ר)וב ושחר גל שהביאו אביזרי עידוד לכל מי שחפץ בכך. שיא האווירה היה סטייג' 5- שילוב מעולה של קטע טכני חדש וייחודי לשאר המסלולים, קרבה למתחם הכינוס ושטח פתוח ומרווח, הפכו את המסלעה באמצע הסטייג' לשיא האווירה ואת הקהל למעין סס"ל אנושי שתחם את המסלול מצדדיו. בזמן ה"מת" שבין סיום קטגוריית המיני אנדורו והגעה של קטגוריית האנדורו והפול אנדורו, נערכה במתחם האירוע תחרות קפיצות ומיומנות שהקימו וניהלו גל חסון ואיתי מנור ממועדון Go Ride ויחד עם נימי היא החזיקה את הקהל באווירה מטורפת עד שהגיעו רוכבי הפרו לקו הסיום.

התחרות ברמה האישית

הגעתי אל התחרות אחרי 3 חודשים שלא נגעתי באופני אנדורו, ורק שבוע לפני התחרות עליתי על אופני האיוול החדשים שלי בפעם הראשונה. הייתי מוכוון לסמרתון, וביליתי בעיקר ברכיבות כביש מדוייקות וואטים בחודשים האלו. אבל לא נתתי לזה להפריע לי, מחוזק בזכרון מ 2018 כשניצחתי תחרות אנדורו בסיטואציה דומה שבוע לאחר הסמרתון, הגעתי בגישה חיובית. בגדול הגישה היא משהו שאני עובד עליו הרבה בתחרויות בשנה האחרונה, ולהגיע לתחרות נקי ולהתרכז בביצוע בלי להתייחס לרעש שמסביב.

ידעתי שהסטייג' הראשון הוא שוק למערכת מבחינה פיזית אז מאוד השקעתי בחימום שלי. השתמשתי בזינוק המאוחר שלי כדי להכניס בבוקר ראן על אחד המסלולים שלא היו בתחרות. השתמשתי בראן הזה גם כחימום לכל הגוף (מלבד ההתשה שמחממת את הרגליים בעיקר) וגם כהזדמנות לבדוק איך היער התייבש בלילה. ידעתי שזה לא יפריע לי בביצוע כי בניתי לי עומק בחודשים האחרונים. ובאמת הרגשתי חד פיזית בראן הזה ולא התחמצנתי מהמאמץ העצים והפתאומי לגוף.

עם כל זה, בסוף לא הצלחתי לשחזר את הזיכרון מ 2018 וסיימתי במקום ה 5 כללי. כיף לראות את הדור הצעיר של הילדים מפציצים, אבל אני לגמרי רואה את עצמי עדין כאופציה תחרותית. התבאסתי שלא הגעתי לפודיום, כי ראיתי את עצמי כמתחרה לגיטימי לפודיום. מצד שני שמחתי לראות בניתוח התוצאות שהצלחתי להוציא את הזמן המהיר ביותר בתחרות ב 2 סטייג'ים מתוך ה6. את רוב הזמן שלי הפסדתי בסטייג'ים 1 ו3. כהרגלתי בבית ניתחתי את הנתונים והסקתי מסקנות להבא. 

יאללה נתראה בעוד חודש בתחרות האחרונה לעונת 21/22 שהיא גם אליפות ישראל.