כתב וצילם: אדוארדו אוקסמן

איך מסלול נולד?

הסקרנות שלי לא נותנת לי מנוח, אני סובל מסוג של מחלה קשה- רצון עז לבקר במקומות חדשים שמרבית הציבור לא מבקר בהם. לפני שנים נחשפתי לצילומים של חברה טובה שלי (שרה פלד) מסיור בשומרון, בעיקר בגזרת אלון מורה. עד שלא ביקרתי שם, לא נרגעתי. ביקור ראשון שם כלל קבוצת חברים שגם רוכבים על אופניים. באותה הזדמנות, רכבנו ברכס כביר מעל אלון מורה, ולמחרת המשכנו בסיור רכבים ברכס איתמר. לאחר הטיול הזה, נשארתי באזור עם זוגתי, ומצאנו עוד כמה פינות חמד לטיול הבא. ככה, יוצא שכל טיול מוסיף נדבך לטיול הבא בשרשרת אינסופית בה טיול הוא הכנה לטיול הבא.

לפני שנה, רקחתי מסלול רכיבה מהר גריזים לגיתית דרך רכס איתמר, אליו לקחתי קבוצת חברים מצומצמת. הפעם, הוספתי למסלול ההוא, סיור באתר הר גריזים של רשות הטבע והגנים, והובלתי קבוצה בת 40 רוכבים שחלקם נחשפו לשומרון בפעם הראשונה.

אפשר בלי פוליטיקה

להוביל קבוצה בת 40 רוכבים (ו-80 דעות) ללא פוליטיקה זו משימה לא קלה בכלל. ידעתי כי ברגע שיתחיל דיון פוליטי, אווירת הטיול תיהרס. על כן, בשיחת הפתיחה בזמן הקפצת האוטובוס, ביקשתי מכולם, להשאיר את הפוליטיקה בצד. לא לשפוט, לא לנתח, לא לבקר, לא להתווכח.

"תנו לחוויה לחדור אליכם, דרך הנופים והאנשים. ללא פילטרים, ללא מחסומים, ללא סטיגמות ודעות קדומות – תתחילו לעכל את החוויה, לנתח ולשפוט, בעוד כמה ימים"

וזה עבד… ממש!!!

כבר בדרך ממרכז הארץ לשומרון, עברנו מחסומי צה"ל, כפרים פלסטינים, התנחלויות, אנדרטאות זיכרון ועוד סממנים רבים המעידים על מורכבות האזור. הסתכלנו, צילמנו, נשמנו ונהנינו מנופים עוצרי נשימה, פריחה משגעת, אנשים שונים, וטבילה במעיינות.

ע"מ ליהנות מתא השטח, ולא לטפס יותר מידי עם האופניים, בניתי מסלול לא מעגלי עם הקפצת אוטובוס.

נפגשנו בבוקר במושב גיתית שעל ציר אלון (כביש 508), ולאחר שהעמסנו את האופניים על שני אוטובוסים, התחלנו בנסיעה מערבה להר גריזים. כבר בנסיעה מנהלתית זו, אנשים פעורי פה נהנים מהנוף. האוטובוס נוסע ולסירוגין, יש כפר פלסטינאי ואחריו התנחלות, וחוזר חלילה. תא שטח מורכב, אמרנו כבר?

מעמד הברכה והקללה

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה

לאחר 40 שנות מדבר, העם היהודי חצה את הירדן אל תוך הארץ המובטחת בקאסר אל יהוד. משם, לפי צווי משה, הגיעו לעמק שכם והשבטים התחלקו: חלק היו על הר עיבל, חלק על הר גריזים, ושבט לוי היה בעמק. שבט לוי קרא בברכה. מי שלא יעבוד את ה', קיבל את הקללה מהשבטים על הר עיבל, ומי שיהיה נאמן לה', יקבל את הברכה מהשבטים בהר גריזים.

השומרונים רואים על הר גריזים את מקום אבן השתייה, ולכן הם הקימו את המשכן על הר זה ולא בהר המוריה בירושלים. וכבר 3,000 שנה, הם מתגוררים בהר גריזים, ושלוש פעמים בשנה בשלושת הרגלים הם עולים להר.

הפארק הלאומי הר גריזים

בפסגת הר גריזים, הביזנטיים הרסו את בית המקדש השומרוני ובנו עליו כנסייה מרשימה שאת שרידיה אנחנו רואים היום.

לאחר שפרקנו את האופניים בקור מקפיא (פסגת הר גריזים בגובה 870 מטר) ושחררנו את האוטובוסים, אילן, מנהל הפארק קיבל את פנינו והכניס אותנו לאודיטוריום המחומם וצפינו בסרט בכיכובו של צבי יחזקאלי המסביר את החשיבות ההיסטורית של שכם לעם היהודי. צבי מסביר בצורה מרגשת על מצוות השומרונים, ועל קבר יוסף.

לאחר הסרט המקסים, התגלגלנו לסיור רכוב/רגלי ברחבי הפארק. מעבר לכנסייה הביזנטית, מהפארק, תצפיות נהדרות אל העיר שכם ואל קבר יוסף. למרבית הרוכבים שזו הייתה הפעם הראשונה באזור בכלל ובהר גריזים בפרט, ההתרגשות הייתה בשיאה, והשומרון והיופי שבו, היכה ישר בפרצוף, ללא התראה מוקדמת.

כמו בביקורים קודמים, אילן, פתח לנו את השער האחורי של הפארק, המביא אותנו למדרגות השומרונים. דרך המדרגות האלה, השומרונים עולים להר 3 פעמים בשנה. ואילו אנחנו הרוכבים, ירדנו אותן ברכיבה הישר אל קריית לוזה (שכונת השומרונים).

מצפה יוסף

טרם הביקור בשכונת השומרונים, פנינו למצפה יוסף כאשר חלפנו ברכיבה מהירה על פני מפעל הטחינה "הר ברכה" בבעלות ובניהול שומרונים. ההגעה למצפה יוסף ואל הנוף הנשקף ממנו השאיר את הרוכבים המומים לדקות רבות, בהן צילמו והסתכלו ושאלו.

ממצפה יוסף, הנוף ממעוף הציפור על העיר שכם מרשים, כאשר הוא תחום מצפון ע"י הר עיבל. מחנות הפליטים אשכר ובלאטה נראים בברור ובעלי עין חדה יבחינו במתחם קבר יוסף (מכאן שם המצפה).

קריית לוזה – שכונת השומרונים

ממצפה יוסף טיפסנו חזרה לשכונת השומרונים וצפינו מבחוץ באתר הזבח בו מתקיים אחת לשנה הקרבה של כ-40 כבשים לפי מסורת בת 3,000 שנה. יצא לי להיות בטקס לפני שנתיים, וזו בהחלט חוויה תרבותית ואנתרופולוגית בעלת חשיבות עליונה. חלפנו על פני מוזיאון המורשת של השומרונים והצטלמנו בחזית בית הכנסת השומרוני. בחזית בית הכנסת, סמלם של 12 השבטים, ושמם כתוב בשומרונית עתיקה. מידע נוסף על השומרונים אפשר למצוא ב shomronim.co.il

מעיין עמשא

טיסה נמוכה על כביש אספלט מקריית לוזה דרך הישוב הר ברכה והיקב הר ברכה (מומלץ לטעימות יין!!!), הגענו למעיין עמשא. מקום מטופח בו עשינו את הפסקת הקפה הראשונה.

הטיפוס אל רכס איתמר

ממעיין עמשא, עברנו על פני צומת חווארה המאובטח ע"י צה"ל והתחלנו את הטיפוס המתון והממושך לישוב איתמר.

מצד שמאל שלנו (צפון מערב), מבחינים בעמק שכם והרי עיבל וגריזים התוחמים אותו. עם הטיפוס, הנוף הופך עצמתי יותר. חצינו את הישוב איתמר לאורך בית הכנסת וגן הילדים שלו  (כן, כן… ככה נראית התנחלות מבפנים…).

מעיין אירוס השומרון, שידע זמנים טובים יותר, סיפק לנו הפסקת נשימה קצרה וממנו נראה בברור תל ארומה (מבצר חשמונאי) עליו מתנוסס דגל פלסטין.

עוד קצת טיפוס הביא אותנו להפסקה השנייה בחוות גבעות עולם.

חוות גבעות עולם

ביקרתי בחווה בפעם הראשונה עם משפחתי לפני שנים מספר ומיד קסם המקום שבה אותי. מרחבי דשא, מטעי זיתים, ציוצי ציפורים, ונוף אל הבקעה. רוגע ושלווה. מאז, בכל טיול שאני באזור, אני מקפיד להיכנס ולעשות הפסקה ארוכה. לשבת בצל העצים וליהנות מיין וגבינות המקום, זה פשוט חלום. הפעם, אברי (הבעלים) התנצל ואמר כי היין אזל. אבל פינק אותנו עם בקבוקי יוגורט עזים בטעם פרג ודובדבנים ששמשו תחליף לא רע להיעדר היין.

במתחם החווה, מרתף יין עתיק בבטן האדמה אליו גם ירדנו.

כל מוצרי החווה אורגניים (גבינות, יוגורט, ביצים ועוד).

מידע נוסף על החווה ניתן למצוא כאן https://www.givotolam.co.il/

מצפה שלושת הימים ומצפה מתן

סוף הטיפוס שלנו מתרחש עם הגעה למצפה שלושת הימים. ביום בהיר ניתן לראות את ים תיכון, את הכנרת ואת ים המלח. ובראות נדירה, ניתן גם לצלם את החרמון המושלג. ממצפה שלושת הימים התחלנו ירידה בת 10 ק"מ עד לגיתית… אבל חכו… יש עוד!!!

כעבור שתי דקות גלישה מהירה ממצפה שלשת הימים, העפלנו לאחד המצפים היפים בארץ: מצפה מתן, ע"ש סגן מתן זגרון שנהרג ב-2012 יחד עם רס"ן תמיר מסד ורס"ל עמיהוד חסיד כאשר ניסו לנטרל מחבל מתאבד.

הוריו של מתן, הקימו כאן מצפה שלוו, ומהנדנדות במקום נשקף נוף אל הסרטבה והבקעה. מקום ראוי להפסקת קפה, או סתם לבלות אחה"צ עם המשפחה.

עין ג'היר ואירוס השומרון

ממצפה מתן הדרך הופכת דרך כורכר, תלולה ומדורדרת. לאחר תדריך בטיחות, התקדמנו אל התחנה האחרונה שלנו בטיול: ביקור במקבץ אירוס השומרון שליד עין ג'היר. אירוס השומרון (שהוא תת מין של אירוס ההדור) פורח כאן במשך 3 שבועות.

תאריך הרכיבה נקבע מראש כדי ליהנות מפריחתו המרשימה. לאחר שצילמנו ונרגענו מהפרח המרשים, ירדנו 10 דקות רגלית להתרעננות וקפה אחרון בעין ג'היר. כבר היה צהריים והיה נעים לרחוץ במעיין הצלול.

חצי שעה נוספת של רכיבה, החזירה אותנו לרכבים בגיתית.

נתונים טכניים

המסלול הינו באורך 30 ק"מ עם כ-600 מטר טיפוס מתון על אספלט ומעל ל-1000 מטר ירידות.

20 ק"מ הינם על אספלט, ואילו ה-10 הק"מ האחרונים הינם על כורכר.

יש כ-2 ק"מ ירידת כורכר על דאבל רחב אך מאד מדורדר. ניתן לעשות קטעים אלה בהליכה.

אנחנו ירדנו רגלית לעין ג'היר לטבילה (כ-15 דקות לכל כיוון).

תכנן, סייר, והוביל: אדוארדו אוקסמן– מוביל טיולי רכיבת אופנים (נייד: 0544738363, מייל: [email protected])