יום שישי – סטייג׳ 2 – מנאות סמדר לתמנע (87 ק״מ)

כתב: אורי ניצן I צילום: עופר עברי, דותן הלוי, יואב לביא, דובי בליט, אורי ניצן, צחי אוחובסקי

הרוח נושבת קרירה

הרוחות החזקות שנשבו בחמישי בלילה הכניסו דאגה לליבם של רוכבים רבים ממזג האוויר הצפוי בבוקר יום שישי של הזינוק לסטייג׳ השני של סמרתון 2019. התעוררנו לבוקר קר מאוד, אך כמעט בלי רוח. עלינו על אוטובוסים שלקחו אותנו לנאות סמדר, היכן שהשארנו את האופניים בסיום של סטייג׳ 1. הגענו למתחם הזינוק שם חיכו לנו המכונאים של שימנו לטפל בתקלות של הרגע האחרון וגם עמדת קפה ותה בשביל להתחמם קצת.

מתחילים בהתארגנות לזינוק ואז עולות השאלות הקבועות כשמזנקים לתחרות במזג אוויר קר. האם ללבוש ארוך או קצר? וסט או מעיל? כפפות מלאות או חצי? מחממי ברכיים? שרוולים? כובע? מצד אחד קר ורוצים להתפנק עם משהו מחמם, מצד שני בהמשך יתחמם ולא בא לנו להיסחב עם ביגוד עודף. הטמפרטורה בזינוק היתה 8 מעלות, וידענו שמהר מאוד יתחמם ויעבור את ה- 10 מעלות, ולכן בחרנו לוותר על הפינוק ולרכב עם ביב קצר ושרוולי ידיים. וזהו. בהמתנה לזינוק די סבלתי מהקור, אולם איך שיצאנו לדרך התחממתי ושמחתי שלא לבשתי שכבות נוספות.

זינוק מתגלגל

גם היום הזינוק היה מתגלגל ועבר בתוך קיבוץ נאות סמדר לקול תרועות התושבים. יצאנו מהקיבוץ והמשכנו להתגלגל אחרי רכב המוביל עד לחצייה של כביש 40 בצומת שיזפון. הכביש נחסם עבור הרוכבים וחצינו אותו כדבוקה אחת. נכנסנו שוב לשטח לכיוון ציר הנפט, שם הרכב המוביל זז ואפשר למרוץ (או למלחמה, כמו שנימי אוהב להגיד) להתחיל.

רוכבים מהר כדבוקה אחת על ציר הנפט עד העלייה הראשונה שהגיעה כ- 4 ק״מ לזינוק. ציר הנפט ידוע בעליות הכואבות שלו, וגם זו לא אכזבה והחלו להראות סימני פירוק בדבוקה. במהלך שלושת הקילומטרים הבאים פגשנו עוד 3 עליות כאלה שפרקו את הפלוטון לדבוקות קטנות של 6-10 רוכבים.

9 ק״מ מהזינוק נכנסים לשביל ישראל באופניים, הפעם, בניגוד לאתמול, בכיוון דרום. אנחנו בעצם עושים את אותו הסינגל שעשינו אתמול בסיום הסטייג׳ רק בכיוון ההפוך. הפעם אנחנו עולים את הסרפנטינות של מעלה כסוי (פלא הנדסי אמיתי המעלה הזה) וחוצים את הדיונה הגדולה. למרבה ההפתעה, גם בכיוון הזה (קצת בעלייה) עדיין הדיונה רכיבה כמעט לכל אורכה וחוץ מכמה מטרים ספורים של הליכה הכל היה רכיב.

עוזבים את הדיונה ועולים על קטע קישור קצר על דרך ג׳יפים מהירה שמביאה אותנו לחלק הצפוני של הגדר של בסיס עובדה. היום רכבנו את המקטע לאורך הגדר לכיוון דרום (אתמול רכבנו צפונה) וקיבלנו טעימה קטנה ממה שמצפה לנו בהמשך. הרוח אמנם לא היתה חזקה מאוד, אבל בהחלט הורגשה.

כעבור 500 מטר, נכנסים חזרה לעומק השטח לכיוון מזרח לעבר שפת המצוק. רוכבים את סינגל צוקי שיירות (שוב, בכיוון הפוך מאתמול). הסינגל רץ לאורך המצוק ומספק נופים מרהיבים של הערבה. הפעם הרכיבה בסינגל היתה קשה יותר (לעומת אתמול) בגלל הרוח הדרומית שמתחזקת משעה לשעה.

מגיעים לתחנת הריענון הראשונה של היום 30 ק״מ מהזינוק ונותנים למשפחת רונן לפנק באיזוטון, מים, בננות ותמרים. תענוג.

חוצים את הכביש שעולה לישוב שחרות ובעצם מתחילים לרכוב בשביל ישראל לאופניים במקטע אל ראש מעלה זוגן, מקטע מאוד דומה לזה שרכבנו אתמול אחרי הטיפוס למעלה שחרות רק שגם הוא היום היה קשה יותר בגלל הרוחות הדרומיות שסחפו את הגבעות החשופות.

מראש מעלה זוגן יורדים לקטע מהיר אך מאתגר בתוך נחל זוגן. הסינגל רץ בנחל בין סלעים, חריצים וצמחייה וצריך לדייק מאוד בבחירת קווים ולשמור מרחק מהבנזוג שטס לפני בסינגל. לקראת סוף המקטע אנחנו מזהים זוג שנראה בבעיה. מתקרבים ורואים את עידית שוב ונועם שילר, מהחזקים בקטגוריית הזוגות המעורבים, ונראה שעידית נפלה ומנסה לחזור לאוכף. הנפילה כנראה היתה משמעותית מאוד, ונועם מבקש שנמשיך לרכוב קדימה למרשל הקרוב ולהזמין חילוץ. כשאנו מגיעים למרשל אנחנו מבינים שהוא כבר קיבל את הדיווח והחילוץ בדרך לעידית. אנו מאחלים לה החלמה מהירה ובריאות.

בסוף נחל זוגן מגיעים שוב לגדר של בסיס עובדה הפעם בחלקה הדרומי. פה בעצם נכנסים למקטע ה״מפנק״ של היום. אם הסטייג׳ הראשון הוגדר ע״י שתי העליות המשמעותיות שלו (מעלה שחרות ומעלה קטורה) הרי שהסטייג׳ השני מוגדר ע״י מקטע ההתשה מעובדה לבאר מילחן. מדובר על קטע התשה של כ- 15 ק״מ של דרך ג׳יפים רחבה אך מאוד לא כבושה. קיבלנו קצת מהכל – דשדש, קורדרוי, קוליסים, רכיבה בתוך נחל וכל זה במגמת טיפוס קל והמון המון רוח פנים. מי שמצא את עצמו לבד במקטע הזה סבל מאוד. אנחנו נכנסו למקטע הזה לבד, אבל די מהר חברו אלינו יונתן סטמלר ומעיין גיל החזקים מ- CCC והזוג הצרפתי המעורב סופי ופרדריק. למרות הפרשים קלים בקצב כולנו בחרנו להשאר יחד כדבוקה וללחום ברוח יחד.

בק״מ 50 ממש באמצע מקטע ההתשה מגיעים לנקודת חלוקת מים של נביעות ואיזוטון של PowerRade. זה היה כל כך במקום ונתן לי אנרגיה מחודשת (שכבר החלה לאזול) שאפשרה לי להמשיך ללחוץ עד לפיד זון המיוחל שהגיע בק״מ 58.

מילה טובה והכרת תודה לאנשי הפיד זון

שוב אני חייב לציין לשבח את השרות המצויין בתחנות ההאכלה. אחרי מקטע ההתשה, שהיה ארוך וקשה כצפוי, הגעתי לפיד זון כחוד, גמור ומרוקן. מיד נגשו אלי אנשי הפיד זון והגישו לי תמרים (דקל נור לעכשיו ומג׳הולים לכיס להמשך), חטיפים, מים, איזוטון ובננות. יש מן קטע כזה בתחרויות, שכשאתה מתקרב לפיד זון אתה רק רוצה להגיע כבר ולעצור להפסקה, אבל איך שאתה עוצר אתה לחוץ על לסיים להתארגן ולהמשיך לרכב. אנשי הפיד זון מודעים ללחץ הזה ועושים הכל כדי ״לשחרר״ אותנו מהר להמשך דרכנו. אבל גם ברגישות מספקת לזהות את העייפות הקשה ולהציע רק עוד כוס אחת של איזוטון לפני שיוצאים. שאפו.

מיד עם היציאה מהפיד זון השני מתחילים בטיפוס להר ברך. זה גם הקטע היומי של מלכת/מלך ההר של הסייקלינג אקדמי ואוקלי. בו כל רוכב נמדד לפי סטראבה ושלושת הרוכבים המהירים (נשים וגברים) זוכים בפרסים מתנת אוקלי והאקדמי.

מאוד משחרר ומפנק לחזור ולרכוב שוב בסינגלים. מטפסים את הסינגל במעלה הר ברך ונזהרים מאוד בירידות הטכניות שמגיעות מיד אחריו. הר ברך מהווה את העלייה המשמעותית של היום לנקודה הגבוהה ביותר של הסטייג׳ ומפה נשאר לנו רק לרדת. כאמור, סינגל הירידה טכני ומאתגר ודורש מיומנות וזהירות ואפילו קצת הליכה ברגל. זו לא בושה.

הסינגל ממשיך במגמת ירידה זורמת ומהנה עד למעלה סיירים. יורדים את ירידה המפרקת של מעלה סיירים ונכנסים לנחל עתק. אתמול בתדריך נימי קצת הלחיץ אותנו על מצב הדשדש בנחל וחששנו ממלכודות חצץ וחול. אבל החששות היו לשווא. הרכיבה בנחל היתה מהירה וזורמת וכמו סוסים שמריחים את האורווה טסנו בגובה נמוך עד לכניסה חזרה לפארק תמנע.

מיד עם הכניסה ציפתה לנו הפתעה אחרונה, טיפוס קצר ותלול לגבעה של אתר הנמרה. עוברים להילוך הכי קל באופניים ונותנים את כל מה שנשאר לתת. מסיימים את הטיפוס, יורדים את הירידה המהירה בצידו השני ומתקרבים לאגם תמנע. כבר שומעים את הכרוז שקורא בשמות המסיימים ואטוטו גם שמנו מוכרז במערכת הכריזה ואנחנו חוצים את קו הסיום עייפים אך מרוצים אחרי 4 שעות ו- 46 דקות.

עדכון מצב הזוגיות

אין ספק שהיום התקדמנו בזוגיות שלנו. ניב, החזק ממני, השקיע את כל האנרגיה העודפת שלו בלעזור לי לרכב יותר מהר ולהוציא פחות אנרגיה. הוא הוביל מקדימה כמעט כל הרכיבה, מדי פעם דחף, אבל בעיקר היה שם לידי וזיהה את רגעי הכמעט שבירה שלי בשביל לעזור בדחיפה קלה, מילת עידוד או שלוק מלח. גם התקשורת ביננו, עניין קריטי בתחרות זוגית ארוכה ומתישה, השתפרה מאוד. בתחרות אין צורך במשפטים ארוכים כגון ״ניב, אתה יכול אולי לרכוב קצת יותר לאט? ממש קשה לי ואני אשמח אם לכמה דקות נוריד קצת קצב.״ הספקתי ב- ״ניב תוריד!״, או רק ״ניב״ והמסר עבר. לא ברור לי למה אשתי טוענת שאני צריך לעבוד על יכולות התקשורת שלי…

גברים

ראשון: Cory Wallece, Soren Nissen
שני: גיא ססלר ושלומי חיימי
שלישי: אורי לאונציני ותומר זלצמן

נשים

ראשון: נעמה נויימן וגלי וויינברג
שני: Nathalie Schneitter , נוגה כורם
שלישי: Sandi Griffin, Silke Lehnhof

מאסטרס +40

ראשון: ליאור זך-מאור וליאור זהבי
שני: גל צחור ונדב לוגאסי
שלישי: דן זיגמונד ורועי האקר

גראנד מאסטרס:

ראשון: גיל קאשי ורונן שיריזלי
שני: יעקב כהן וזיו ענפי
שלישי: אורן עוזרד וגיל אולשנסקי

זוגות מעורבים:

ראשון: דבורה אוחיון ואולן אידלסון
שני: Sophie Giobane, Frederic Gombert
שלישי: הדס וייס ויוני רייש

סמרתון הוא מרתון סינגלים מדברי החוגג ב-2019 את שנתו החמישית. זהו אחד ממרוצי השלבים הייחודים והיפים בעולם. באמצע פברואר כשהחורף בשיאו רוכבים מכל העולם נהנים ממזג אוויר מושלם ואיזון מופלא בין אווירה מדברית משוחררת לרכיבה קשוחה על סינגלים ונאקבים עתיקים ששורטטו במהלך ההיסטוריה על ידי שיירות גמלים, והותאמו לרוכבי אופניים ע"י חבורת הבנאים המוכשרים של קיבוץ סמר וחברת רגב תשתיות ופיתוח.
הסמרתון היא תחרות אופניים מקצועית בת ארבעה סטייג'ים המרכזת מידי שנה את טובי הרוכבים בארץ. השנה משתתפים במירוץ 350 רוכבים ורוכבות, מתוכם 30 אורחים שהגיעו אלינו מחו"ל.

הסמרתון הוא הפקה משותפת של החברה הכלכלית לפיתוח התיירות בחבל איילות, פארק תמנע,  קיבוץ סמר וחברת עז הרים הדרכות והפקות בסיוע איגוד האופניים בישראל, ה-UCI והמועצה האזורית חבל איילות. לחזון התחרות התגייסו נותני חסות רבים, וביניהם: משרד התיירות, משרד התרבות והספורט, דרך הערבה, קק"ל, קיבוץ נאות סמדר, קיבוץ קטורה, סמי נופי ובניו, המחסן למקצוען, Israel Cycling Academy, זירת האופניים Bike.co.il,Joe's No Flats , Shimano Israel, Jinga, OAKLEY, Powerade, נביעות, יוטבתה פרו ובננות כרמל.