כתבו: שחר מיליס, צחי אוחובסקי    צילומים: יואב לביא, דותן הלוי, עופר עברי, דובי בליט, רועי קאפח

אחרי ששקע אבק המדבר, הגיע הזמן לסכם את מהדורת 2020 של הסמרתון, מירוץ מרתון ההרים הרב יומי והאפי בערבה הדרומית. זוהי המהדורה השישית של הסמרתון, וכמעט כמו כל שנה מאז ייסודו, גם השנה השתנה מעט הפורמט התחרותי. המהדורה הנוכחית התבססה על מירוץ בן שני שלבים לא ארוכים במיוחד של 70ק"מ ו- 50ק"מ, שאפשרו לקהל רחב ומגוון יותר, שלא לומר חובבני, להגיע ולהתנסות לראשונה בחוויית המרתון המדברית הרב-יומית. בתיאום עם איגוד האופניים נוסף גם מקצה UCI שכלל 4 שלבים, כאשר רוכבי ה UCI התחילו את המירוץ בשני שלבים קצרים בימים רביעי וחמישי, ובשישי ושבת רכבו כל הרוכבים את שני שלבי המרתון. מחד, פורמט זה איפשר להפוך את המירוץ למירוץ UCI של 4 שלבים המאפשר לרוכבים המקצוענים לאסוף נקודות לדירוג האולימפי כחלק מהחזון של הבאת רוכבים ישראלים לטוקיו 2020, ומאידך גם רוכבים פחות מקצועיים יכלו לקחת חלק במירוץ וליהנות ממנו.

במהדורות האחרונות התקבע הסמרתון, שהחל את דרכו בקיבוץ סמר בערבה, במתחם התיירות של פארק תמנע. זהו ללא ספק אחד המקומות היפים בארץ ואחד היפים בעולם, והמיקום הסוריאליסטי תורם רבות לאווירת האירוע. כבשנים קודמות הוצעו לרוכבים אפשרויות לינה מגוונות, החל באוהלים פרטיים מהבית, וכלה בחדרי אירוח בפארק תמנע או ביישובי הסביבה. השנה נעשו גם שינויים בהפקה על מנת לשפר את כלל מעטפת האירוע, ואכן הורגש שינוי לטובה בארוחות, ובעיקר בהפנינג סביב הסיום ביום שבת שכלל את פסטיבל ״תמנע על גלגלים״ למשפחות ולתושבי האזור, כולל מפגן קפיצות ראווה מרשים של רוכבי Go ride, מתחם הפעלה למשפחות, מתחם אקספו קטן, ובכלל, אוירה אמיתית של הפנינג בלב המדבר. הסמרתון משך השנה כ-500 משתתפים בכלל המקצים, כולל קרוב ל 350 רוכבים שעשו את מקצה ה UCI המלא או הדו-יומי, כמות המשתתפים הגדולה ביותר עד כה באירוע זה.

התחרות

כאמור, התחרות השנה היתה קצרה וקלה יותר מאשר בשנים האחרונות, אבל זה לא אומר שהיה קל. יומיים של רכיבה בסטג'ים תחרותיים של 70ק"מ ו 50 ק"מ במקצה הדו-יומי, הם לא רכיבה קיצונית עבור רוב המתחרים שהורגלו כבר במירוצים קשים יותר כמו מהדורות קודמות של הסמרתון וכמובן אפיק ישראל. אבל בתוואי המדברי הקשוח, גם המרחקים הקצרים יחסית במסלולים שכללו עליות קשוחות וסינגלים טכניים, היוו אתגר לא קטן. נוסף לזה, נתברכנו במזג אויר חמים אליו הגוף פחות מורגל בעונה זו של השנה.

מבנה תא השטח בו מתקיים המירוץ, השבילים שבו, והנסיון לגוון ולהתאים את המסלולים לרמת הקושי הרצויה, הביאו השנה מסלול נקודה-לנקודה ביום שישי ומסלול מעגלי מתוך פארק תמנע ביום שבת. הזינוק ביום שישי החל מקיבוץ קטורה, רוב הרוכבים הפקידו את האופניים בחניון האופניים בקטורה בערב קודם, כשבבוקר היו הסעות מתמנע לנקודת הזינוק. סה"כ הלוגיסטיקה פעלה חלק והמירוץ זינק בזמן, זאת אחרי שהרוכבים הספיקו לשתות קפה אחרון, תמר ועוגיה לפני הזינוק. הזינוק המתגלגל הריץ את טור הרוכבים לכיוון מעלה שחרות האימתני, משם לכיוון דרום בעליה מתונה אך מתישה על שביל ישראל לאופניים דרך הר ברך ומעלה סיירים במגמת ירידה, וחזרה לתמנע דרך נחל רחם. היום השני כלל זינוק דרומה מפארק תמנע לכיוון באר אורה להקפת התשה של כ-17 ק"מ, משם חזרו הרוכבים לפארק תמנע וביצעו הקפה מעולה של סינגל המכרות המשובח.

סימון המסלולים, תחנות ההאכלה, מדידת הזמנים, וכל ההיבט התחרותי עבד בצורה מעולה ולא נרשמו תקריות מיוחדות.

את תיאורי הסטייגי'ם תוכלו לקרוא בסיכומים היומיים שפורסמו כאן תוך כדי האירוע.

סמרתון 2020 של צחי אוחובסקי

אני לוקח חלק בסמרתון מאז שנוסד, למעט שנה שעברה בה עקב מחלה לא התחריתי (אבל עדיין הייתי בתחרות על תקן עיתונאי), השתתפי בחמש מהדורות. השנה, אני בכושר פחות טוב מבעבר, והתאים לי אירוע דו-יומי לא ארוך במיוחד. למשימה העיתונאית הצטרף אליי חברי למערכת Bike.il שחר מיליס, שהוא רוכב AM מוכשר שרק אחרונה גילה את עולם המרתון. טרם האירוע הספקנו לעשות רכיבה משותפת אחת, שיועדה בעיקר לתיאום ציפיות, ועקרונות עבודה בזוג. מיליס צעיר ממני, כך שהתחרינו בקטגוריית המאסטרס בה מראש לא היה לנו כל סיכוי למיקום משמעותי.

בזינוק לשלב הראשון התברר מהר מאד שמיליס גם חזק ומהיר ממני. במישורים לכיוון מעלה שחרות ניסינו לרדוף אחרי רוכבים חזקים מאיתנו, ובסוף מעלה שחרות, שם שחר חיכה לי כמה דקות, כבר הייתי די מותש. עד לתחנת הרענון עוד משכנו בקצב יפה דרך סינגל שביל ישראל. מתחנת רענון לכיוון הר ברך ישנו מקטע מתיש המוכר לי היטב, מקטע מחורץ יחסית שתמיד יש בו רוח פנים משביזה. ניסינו לעבוד בזוג כשמיליס מושך, אבל לא ממש הצלחנו להסתנכרן על הקצב. כשהגענו לסינגל של הר ברך כבר הייתי מותש, אבל האדרנלין עשה את שלו והצלחתי ללחוץ פה ושם. מתחנת הרענון האחרונה, בשילוב של מספר ג'לים, והרבה אדרנלין בירידות, הגברנו קצב ומשכנו יפה לכיוון תמנע, לפני הכניסה לתמנע גיליתי שירד לי הרבה אויר בגלגל ועצרתי למלא חצי בלון 2CO, ובתוך פארק תמנע, כק"מ מהסיום, חטפתי תקר נוסף כתוצאה מעיקום החישוק, מה שכבר הצריך תולעת, והביא אותנו לקו הסיום בזמן של 4 שעות ו28 דקות. ארוך ממה שתכננו.

היום השני כבר היה יותר מוצלח, כאשר עקב התוצאה הבינונית ביום שישי זינקנו מבוקס C האחורי. עם הזינוק שעטנו קדימה והצלחנו לשפר עמדות, אבל גם כאן כנראה שלחצתי חזק מידי. שלא כמו יום קודם, היום מיליס משך אותי בצורה טובה, ובמקרים מסויימים נתן לי משיכה או דחיפה טובה כך ששמרנו על קצב לא רע. הרכיבה בסינגל המכרות בתמנע היתה חווייתית. מיליס הוא רוכב טכני מוכשר מאד, כך שהמטרה שלי היתה להחזיקת כמה שאני יכול במישורים והירידות, ולנסות ולא לאבד אותו יותר מידי בירידות. והירידות בסינגל המכרות הן משהו מיוחד – שילוב של מספר מקטעים עם נוף ייחודי הנפתח בסוף הטיפוס, פניות חדות והדוקות, פה ושם מעברי סלעים צרים או שפת תהום. פיצוץ של אדרנלין. ואכן הפעם הצלחנו לרכב טוב יותר מהיום הקודם ולסיים בזמן לא רע של 2 שעות ו55 דקות.

בסיום על שפת האגם, אחרי מקלחת ורענון, התגודדו הרוכבים, הצוות, והמבקרים, לאירוע סיום באוירה חברית, עם בירות וסיפורים. לאחר הסבל של היום ראשון, היה כיף לסיים בסטייג' מוצלח ומהנה.  סה"כ היה מבחינתי אירוע מוצלח ומהנה. שמחתי גם לראות לא מעט חברים שזו להם הפעם הראשונה בסמרתון ובכלל במירוץ מסוג זה, מה שהתאפשר בעיקר עקב הפורמט המזמין יחסית של הסמרתון השנה. לפי המארגנים בשנה הבאה מתוכנן מקצה 4 ימים מלא, ומקצה נוסף של יומיים – מעניין לראות במה אבחר.

המירוץ של שחר מיליס

מבוא להקדמה – אופני XC הם דבר חדש עבורי, רק באמצע חודש ספטמבר 2019 עליתי לראשונה על ה Orbea Oiz TR שהם זוג האופניים הראשון שלי בקטגוריה זו, בנוסף, ה Oiz TR בעלי מהלך של 120 מ"מ מלפנים ומאחור, כך שאלו אינם אופני XC תחרותיים במלא מובן התחרותיות המלאה למהדרין. החיבה לרכיבה המהירה יותר, היכולת לטפס בקלות ולהאיץ באופן חד ומיידי היא מה שקסם לי בסגנון הרכיבה הזה. ומאז, אני מקפיד לרכב כ 3 רכיבות בשבוע. אולם, מעולם לא התאמנתי, לא בקבוצה ולא עם מאמן, ובכלל, ה"אני מאמין" שלי הוא שאני תמיד אעדיף לצאת לרכב ולא לצאת להתאמן. לא שיניתי את הרגלי התזונה שלי ולא עשיתי אימוני אינטרוולים או אימוני כח אחרים. יחד עם זאת, באופן מוזר הכושר הגופני שלי השתפר פלאים וראיתי שיפור בזמנים בסטראווה, הרכיבות הפכו ארוכות יותר והטיפוסים קלים/ מהירים יותר. התנהגות אופני XC שונה מאד מאופני הTransition Sentinel  האהובים שלי ולזה אני עדיין מנסה להתרגל, במיוחד בירידות.

הרעיון של לרכב בסמרתון בכלל לא היה שלי, פשוט נקלעתי לסיטואציה. זה לא שהמילה סמרתון לא היתה באויר, אבל כמי שהשתתף במספר מועט של תחרויות DH ואנדורו, אך לעולם לא ב XC או מרתון עוד לא הרגשתי ש"אני שם". האסימון נפל לי כשהוזמנתי בחודש דצמבר לרכב ולסקר את מסלולי הסמרתון כחלק מצוות עיתונאי לקידום מכירות ועידוד הרשמה. מי שרוצה להיזכר, יכול למצוא זאת כאן. את הרכיבה הארוכה הראשונה שלי סיימתי ללא קושי או התפרקות מיוחדים (אפילו שברכיבה העיתונאית עשינו את המסלול בזמן טוב יותר מאשר במירוץ עצמו) ורכיבה זו היתה המבוא שלי לרכיבה בפלוטון ולרכיבה דו יומית ארוכה – ההכנה הטובה ביותר שיכלתי לבקש לקראת המירוץ.

לקראת המירוץ היו לי מספר חששות – זינוק המוני הדאיג אותי, מאות רוכבים מזנקים יחד, כולם עם רעל בעיניים על גבי שביל לא מאד רחב, מכשולים בצידי הדרך והתקלות של כידון בכידון נראית אך הגיונית ופציעה כבר בשלב הזינוק יכולה ממש לבאס. לשמחתי באף אחד מהזינוקים לא חוויתי או ראיתי תאונות כאלו. פתיחה חזקה מידי – אחת התופעות השכיחות במירוצים כאלה. פתיחה חזקה מידי תנקז ממני את כל הכח ואגיע לתשישות או נקודת שבירה מוקדם מידי. גם כאן לשמחתי לא חוויתי את זה בצורה קשה. החימום שעשינו בבוקר ניער את קרומי השינה מהשרירים והקצב בו רכבנו, כפי שתאר צחי, לא הביא אותי לקצה. לא לעמוד בקצב – רבות התחבטתי (ואני עדיין לא יודע מה התשובה לכך) האם באופן תיאורטי עדיף להיות הרוכב החלש או החזק במירוץ זוגי? החשש של להיות הרוכב החזק הוא שלא אמצה את הפוטנציאל התחרותי שלי, אך הפחד שלי לא לעמוד בקצב גבר עליו. בפועל מי שמכתיב את הקצב הוא הרוכב מאחור וזאת למדתי במירוץ.

השנה האירוע המרכזי היה המירוץ הדו יומי, המסלולים תוכננו והותאמו ליצור עניין לרוכבים המקצועיים וליצור סקרנות (ובעיקר להפיג חששות) אצל הרוכבים שטרם התנסו במרתונים רב שלביים כאלו. וככזה, הוא היה מוצלח מאד. כ 350 רוכבים זינקו למירוץ 2 או 4 ימים, ועוד כמה עשרות רוכבים לתחרויות החד יומיות שהתקיימו בשבת, זהו הסמרתון הגדול ביותר עד כה! את חווית הרכיבה סיכמנו עבורכם בסיכומים היומיים– סיכום יום שישי, סיכום יום שבת. אך עבורי הסמרתון היה מעבר למירוץ, היה זה מקום מפגש עם חברים וותיקים שלא רואים בכל יום, מפגש חוזר עם השבילים המעולים בערבה, במיוחד מקטע שביל ישראל לאופניים וסינגלי תמנע המצויינים שהרגישו לי כחופשת אופניים. האוירה הקלילה יחסית ורוח התחרות הספורטיבית שנתנה השראתה על כולם, אלבומי התמונות וצילומי הטבע האדירים, הבירות והשוטים שרצו בלילה כשרוב הרוכבים כבר ישנו או התהפכו במיטתם. אבל בעיקר, זה היה המרתון הראשון שלי, וככזה הוא השאיר טעם של עוד. טעם של בטחון ברכיבות ארוכות יותר, של היכולת לרכב יום אחר יום במסלולים תובעניים, היכולת לאמוד את מידת הכח שעוד נשאר לי ולזהות את המשברים בזמן, ובעיקר, הרצון להרשם שוב בשנה הבאה.

הסמרתון השביעי יתקיים ב 17-20 לפברואר 2021, הפעם במתכונת כפולה. מירוץ UCI  בן 4 ימים אימתני עם מסלול פרולוג ארוך יותר, ומסלולים מגוונים שבין 60-100 ק"מ בכל אחד משלושת ימי התחרות הנותרים. ומירוץ סמרתון דו יומי ברמת קושי דומה לתחרות השנה עבור כל מי שרוצה להתנסות במירוצי מרתון ו/או רוצה לשלב את חופשת הרכיבה השנתית שלו באירוע בוייב טוב. אין לי ספק שאני הולך לקחת חלק בסמרתון 2021, אבל איזה מקצה אבחר? יש לי עוד שנה לרכב על זה…