כתב: ארנון שדמי    צילומים: ארנון שדמי וחברים

הנחיתה באיסטנבול דרך ענני סערה אירופאים באמצע יולי מגבירה במוחי את הקנאה באחינו התורכים, גשם בקיץ! תשוקה משולבת לבירה ו wi-fi תוקפת אותי פתאום. את שניהם אני מוצא במסעדת "בריזה" בשדה התעופה אטאטורק. לוקח רגע להאט את קצב חיי היום יום, לפני שעות אחדות עוד הייתי במשרדי חברת "בוץ", טרוד בעבודה, טלפונים לקוחות, מאות רוכבים שיוצאים לרכב ביבשת אירופה. מעבר חלק ומהיר דרך נתב"ג הרוחש של חודש יולי והנה אני בטיסה הקצרה לטורקיה, בעזרת שכני למושב התוודעתי למטרת הנסיעה הפופולארית לסולטנות הארדואנית, הפריזורה כמובן, השתלת שיער! כן, ויש להם סוכן שגם דואג להם להכל מאירוח ועד קו פוני, הכי חשוב פה לשמור על סמיכות קרקפת. יום אחד נעשה גם את זה, אולי, אולי לא בעצם. טוב, אני בדרך בכיוון אחר, אל ההרים. טיסת המשך לבישקק, שעל דרך המשי בלב הרי הטיין-שאן. קירגיזסטן.

קירגיזסטן

נחיתה במסלול אי שם בצפון מרכז אסיה מעירה אותי משינה טרופה של מטוסים. דרך החלון אני מחפש עיר בירה ולא מוצא. רכס מושלג מימין ונהר מתפתל משמאל, מעל הכל שמים כחולים עזים ושמש. אנחנו יוצאים מהמטוס לשדה תעופה בסגנון המזרח, רק שבע בבוקר וכבר חם, שוטרי הגבולות חבושים בכובעים בקוטר בלתי סביר מקפידים על האיטיות הנדרשת בכניסה למדינה שחתמה את גבולה המזרחי של ברית המועצות.

פתיחת הארגז מלווה תמיד במתח קל, מבפנים מציצות אופני הקונה Honzo כרומולי שבחרתי לקחת איתי למרחק של חצי עולם. בחודשי הקיץ כשאני בעיצומם של האימונים לאפיק ישראל על Yeti ASR-C שבוע הפוגה מהאבק והטמפו, האינטרוולים ואימוני העליות בגלבוע ובכרמל, מספק הזדמנות נדירה לטפל לעומק בבולמים, מסבים, גלגלים ושאר ירקות. אז בזמן שהמכונאים שלי עובדים יצאתי לי ליהנות קצת על אופני פלדה כפיים וזריזים שלעולם לא מאכזבים. אופנים פשוטים מתאימים כמו כפפה למדינה בה חנות האופנים הקרובה ביותר נמצאת מעבר לגבול הסיני ובעל המקצוע הקרוב ביותר למכונפאן הוא בכלל מסגר.

ההרים והדשא של השכן

אנו רוכבים, יוצאים אל הרחוב הקצר ונשאבים מיד אל ההרים. הנוף נפרס מולנו בסדר הזה, שדות ירוקים, גבעות מדבריות הרים חומים ומצוקיים ומעל לכל פסגות מושלגות וקרחונים. משהו בנוף הזה חודר לנשמה בעוצמה, ביופי, באוויר הצלול. כמה טוב לסובב רגלים אחרי שעות הישיבה הרבות.

עליה ארוכה מביאה אותנו אל מעבר ההרים שמעל לאגם סונג-קול. קול, אגם בשפה הקירגיזית נשמע מרגיע. אנו רוכבים במעלה המפותל, לקראת סופו שלוגית אחרונה של אביב מפנה מקום לאחו אין סופי שמדגדג פסגות מושלגות באופק. הצמיגים משמיעים רעש חרישי של אחיזה מושלמת על הדשא הרטוב בעוד אנחנו גולשים בין ערוצים זורמים ומתגלגלים על הגבעות הרכות. אלפי סוסים רועים על משטח הדשא העצום שמקיף את אגם סונג. טיפוס בסינגל אל מעבר הרים בגובה 3500 מטר סוחט את כל הכוח המתפרץ שמקפיד לא להתפרץ רחוק כל-כך מגובה פני הים. סערה מתקדרת באופק וטיפות גשם מעודדות אותי לדהור מטה דרך 20 ק"מ של אחו חרוץ סינגלים בליווי צמוד של עדרי הסוסים שדוהרים יחד איתי. אלפי רועי צאן עולים לפה בקיץ יחד עם מאות אלפי בהמות מסוגים שונים: יאקים, סוסים, כבשים ועיזים. ברמה המוריקה כל משפחה נוטעת יורט (אוהל עגול) במרכז החלקה שלה ותישאר פה עד ספטמבר, עט שלג ראשון ילבין את הרמה.

במרכז התרבות הקירגיזית עומד היורט, אוהל עגול ומדוגם עשוי עץ מקומי, יריעות לבד וצמר כבשים. כל משפחה נוטעת את האוהל הלבן שלה בלב המשטח הירוק בסמוך לפלג מים או אגם. הרכבת היורט היא טקס כשלעצמו וברחבי המדינה מתקיימות תחרויות על זמן (למשפחה מיומנת לוקח חצי שעה או פחות) מי מקים יורט הכי מהר. היורט משמש למפגש, אוכל, לינה והגנה ממזג האוויר שיודע להיות אלים לפרקים. בעבר היו השבטים הקירגיזים נודדים והיורט היה ביתם. היום הוא משמש אותם בקיץ בעט מעבר לאזורי המרעה בהרים, אולם גם כאשר הם חוזרים לבתי הקבע שלהם הם יבנו את היורט בסמוך, ככה בשביל האווירה וגם קצת כדי לזכור מאין באו. את הלילה שלנו על שפת אגם סונג אנחנו מעבירים במחנה יורטים מפנק הכולל מיטות עץ שעשויות בעבודת יד, מקלחות חמות בסגנון הוט-באקט, יורט חדר אוכל, יורט מטבח ו-6 יורטים ללינה.

רמבו

לוקח אתכם 30 שנה אחורה בזמן, ששון גבאי לבוש כמו אפגני מוביל את סילבסטר סטאלון על גבעה בנגב, נוף מדברי סביב. ששון מסתובב אל גוש השרירים שמאחוריו ובאנגלית עם מבטא ישראלי כבד מפטיר "This is Afghanistan", בהמשך הסרט "רמבו" חובר למורדים האפגניים – אז הם היו הטובים – משחק איתם את המשחק הקשוח של מקומיים. קוראים לזה קוק-בורו. המשחק ממש דומה פולו סוסים רק שבמקום כדור יש עז בלי ראש. הדיל הוא כזה, משחקים בשביל הכיף שעה ובסוף אוכלים את העז. פעם בשנתיים מתקיים בקירגיסטן המונדיאל של הקוק-בורו עם נבחרות חזקות כמו אפגניסטן, אוזבקיסטן, תורכיה וארצות הברית, אחרי רמבו זה ממש תפס שם הספורט הזה. נשמע ברוטאלי? אולי, אבל זו התרבות שלהם ולא באנו לשפוט אלא לחוות. בקיצור במשטח העשב ליד הנחל היה יופי של משחק, נגמר 4:3 למישהו. בסוף גם אכלנו את העז.

מדבר

אני אוהב מדבר, משהו בחספוס החשוף בפתיחות המזמינה של המרחב יוצר את המשיכה. סינגלים מתפתלים שהטביעו מיליוני פרסות סוסים וטלפי עיזים נצרבו באדמה הקשה. המדבר הקירגיזי מושך אותנו עמוק אל תוכו בסינגלים זורמים, טכניים לפרקים. הנוף פה כל-כך שונה מהמדבר שלנו, למטה בעמק נהר זורם בין הסלעים החומים. קשה שלא להתלהב, הגלגלים שלי מכירים היטב את המדבר והירידה הארוכה מזמנת מהירות בלתי סבירה המלווה בפרץ אדרנלין של אושר, מרגיש קצת בבית. כמעט דרך הסוכר, פסגות עטויות שלגים למעלה, נהר טורקיז מתפתל למטה ומדבר ביניהם. מה יותר יפה מזה בעולם!

מים עושים לי את זה, הרבה מים אפילו יותר, אבל נהר הנרין, גדול נהרות קירגיסטן שחורץ קניון עמוק בסלעי המדבר זה כבר מוגזם. 27 ק"מ של רכיבה באחד מהמקומות היפים בתבל מרכיבים את חציו של יום הרכיבה הרביעי שלנו. כאילו לא די בזה, ארוחת הצהרים מוגשת על שפת הנהר על ידי צוות המטבח המקומי שתמיד שמח לפגוש אותנו. לאורך כל השבוע, החברה האלו מפנקים עם ארוחות צהרים מושקעות, אבטיח פה, קפה שם, מלון, בננות תוצרת אקוודור – מאיפה הן הגיעו לעזאזל – בירה, מיצים, פירות, פיצוחים עוגיות… שבעתי. את חציו השני של היום רכבנו ברמה הירוקה ואיכשהו הוא גם נגמר עם אבטיח ובירה

השילוש הקדוש- אופנים, מעיינות חמים ובירה קרה.

את שבוע הרכיבה אנחנו מקנחים בעליה לא סלחנית אל המעיינות החמים של אלטיין-ארשן. הנוף פה יותר שוויצרי באופיו עם טוויסט קטן בגובה פסגות ההרים המגרדות את ה- 6000 מטר. נהרות שוצפים, מסביב 50 גוונים של ירוק, יערות אשוחים, הרים מושלגים, כרי אחו מנוקדים פרחים ומעל כל אלו מעיינות גיאו-טרמים חמים. העלייה שרובה מתונה לא מרחמת בחלקה האחרון. הדרך עוצבה על ידי גלגלי משאיות סובייטיות בסיוע מדרון בשיפוע חריג. האזור מפורסם לטרקים וקבוצות המטיילים הרבות שעל השביל לא נשארות אדישות אל מול המאמץ מעורר הרחמים שלא להוריד רגל בעליה, כך עשרות הולכי הרגל מפנים לי מעבר צר בשביל התלול. בסוף העלייה – לא הורדתי רגל – אני פוגש שולחן קטן נטוע מול הנוף מהמם, אני מתפנק לי עם ג'ל GU ככה רגע לפני שהצוות שלנו יגיע על גבי משאית סובייטית וידחוף לי איזו בננה או אבטיח. בסוף העלייה סינגל קצר מוביל לבקעה שבמרכזה נקווים מעיינות חמים לבריכות קטנות בביתני עץ ליד הנהר. מים חמים, בחוץ קר, בירה קרה וירידה ארוכה חזרה סגרו סופית על שבוע רכיבה נהדר בקירגיזסטן.

***הכותב עובד בחברת בוץ הרפתקאות על אופנים שהיא המארגנת של טיולי אופנים בקירגיסטן, הטיול הודרך על ידי עמי רוזיליו, מדריך אופנים ומורה דרך, מומחה לקירגיסטן. בטיול השתתפו 12 רוכבים. פרטים נוספים על טיולים בקירגיסטן – בוץ – קירגיסטן