כתב וצילם: אדוארדו אוקסמן

אזור הדולומיטים נמצא בצפון מזרח איטליה, דרומית לטירול האוסטרי, כ-4 שעות נסיעה ממילנו.

אמרנו איטליה? מממ…. כן ולא. במלחמת העולם הראשונה, האזור נכבש ע"י האיטלקיים מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. מאז, תא השטח שייך פוליטית לאיטליה, אבל נשמת התושבים, נמצאת באוסטריה. סגנון הבנייה מתאים לאוסטריה, סגנון הלבוש המסורתי אוסטרי, שפת הלדין (ניב בן 2000 שנה) נלמד בבתי הספר, ויש אפילו מספר מקומות שמדברים רק גרמנית, ואף לא מילה אחת באיטלקית.

אבל בנושא אחד, התרבות האוסטרית והאיטלקית כן התמזגו: במטבח!!!!

בתפריט במסעדה, אתה יכול למצוא ליד הפיצה והפסטה, מנות עם נקניקיות, חזיר וה-KAISSERSCHMARRN המפורסם.

נחשפתי לאזור הקסום הזה בשנת 1998, עת שטיילנו אשתי ואני ברכב שכור. הגענו לעיירה SELVA בעמק גרדנה, אחת העיירות המפורסמות בדולומיטים והלכנו לסופר. מדובר על עידן הלירטות והמרקים (היורו טרם כבש את יבשת אירופה). בקופה, שילמתי לקופאית בלירטות, וכשהיא החזירה לי את העודף, שמעתי אותה סופרת את השטרות בגרמנית. עצרתי אותה, ואמרתי לה שאני רוצה את העודף בלירטות ולא במרקים. היא הסתכלה עליי, והראתה לי שהיא נותנת לי לירטות, היא רק ספרה בגרמנית. זו דוגמא לשמירה על ה-"גרמניות" שלהם.

האזור כולו גם נלחם למען אוטונומיה, אבל ממשלת איטליה לא ממהרת להתנתק מאחד המחוזות שמכניס לה הכי הרבה מיסים ומסתפקת במתן אוטונומיה תרבותית אך לא כלכלית.

מסלול ה-SELLARONDA

מסלול ה-SELLARONDA התפרסם דווקא מענף הסקי. רכס ה-SELLA הינו רכס במרכז הרי הדולומיטים שבעבר כלל מספר אתרי סקי נפרדים, צמודים לעיירות מסביב לרכס. כמו בכל תחום, התחרות בין אתרי הסקי ע"מ למשוך גולשים כל חורף, גרם להם לפתח את תשתיות המסלולים והרכבלים שהלכו וגדלו, עד שנוצרה טבעת מסלולים ורכבלים שהקיפו את רכס ה-SELLA. התוצאה, הגולשים התברכו במסלול סקי אתגרי: מסלול ה-SELLARONDA (ובתרגום חופשי: "סובב רכס סלה"). ואם יש מסלול "סובב SELLA בכיוון השעון", אז כמובן שיש מסלול "סובב SELLA נגד כיוון השעון".

האיטלקיים, לא נחו על זרי הדפנה, ואם יש תשתית מעליות ומסלולים לחורף, אז למה לא להשתמש בהם בקיץ? על כן, תחילה הופעלו רכבלים בקיץ לטיולים רגליים בפסגות ההרים. עם גידול ענף אופני ההרים, מספר מעליות הוכשרו להובלת אופניים מתחנת העמק לתחנת הפסגה, ואט אט מסלול הסלהרונדה שהיה שמור רק לגולשי הסקי, סיפק גם מסלול מאתגר לרוכבי אופני השטח.

הנתונים הטכניים של המסלול בכיוון השעון, המסומן בשלטים בצבע כתום הם כדלקמן:

אורך: 62 ק"מ, טיפוס בדווש: 450 מטר וסה"כ טיפוס 4,000 מטר בעזרת 7 רכבלים.

ואילו הנתונים הטכניים של המסלול נגד כיוון השעון, המסומן בשלטים בצבע ירוק הם כדלקמן:

אורך: 58 ק"מ, טיפוס בדווש: 1,050 מטר וסך של 3,500 מטר בעזרת 5 רכבלים.

בחופשה זו, רכבנו את שני המסלולים: בכיוון השעון ונגד כיוון השעון. חווית הרכיבה של המסלול הכתום, הייתה אחת מחוויות הרכיבה הטובות שלי בחיים. יום הרכיבה על המסלול הירוק היה קשה יותר בגלל 2 תקלות (ג'אנט לא מאוזן באחד מזוגות האופניים, ורכבל אחד מתוך ה-5 שלא עבד). לכן במחצית השנייה של המסלול, הייתי מאד לחוץ ופחות נהניתי. רוכבים אחרים שלא חשו בלחץ, אמרו שהיה יום הרכיבה הטוב ביותר בשבוע.

למה הייתי לחוץ? במסלול "סובב רכס סלה" מתחילים בנקודה כלשהי על המסלול המעגלי, וחייבים לחזור אליה. את המסלול רכבנו על אופניים חשמליים והוא נמשך עבורנו כל היום: מ-8:30 עת פתיחת הרכבל הראשון, ועד השעה 16:00. המסלול כלל הפסקה קצרה בשעה 11:00 וארוחת צהריים בת 40 דקות… וזהו. יתר הזמן דיוושנו או עלינו ברכבל. על אופניים רגילים, יש להוסיף זמן לא מבוטל.

בשעה 12:00, עת שהיינו בנקודה המרוחקת ביותר קרתה לנו תקלה לא פשוטה באחד מזוגות האופניים. תקלה זו יכולה לתקוע את הרוכב בעל האופניים, או את כל הקבוצה. החזרה לנקודת ההתחלה במונית היא מורכבת ויקרה. חנויות האופניים סגורות לשנ"צ מ-12:00 עד 14:00. היה לא פשוט. הצלחנו לתקן את התקלה בכוחות עצמנו והמשכנו. כמוביל, הייתי צריך לחפש פתרונות חלופיים, וזה הלחיץ אותי. לאחר הארוחה, המשכנו בדווש וכעבור חצי שעה הגענו לרכבל שמשך הנסיעה עליו כ-20 דקות (בניתי על הזמן הזה ע"מ לשבת ולנוח קצת). הרכבל מטפס כ-700 מטר גובה מצטבר. כשהגענו אליו, גילינו כי הוא סגור!!! אין ברירה: התחלנו לטפס את ה-700 מטר שהתווספו ל-1,050 מטר של המסלול המקורי. טיפוס של 1,800 מטר ידעתי שמביא אותנו לקצה גבול היכולת של הסוללות באופניים. אכן, לקראת הטיפוס האחרון אחד הרוכבים נשאר בלי סוללה, אבל למזלו/מזלנו, יתרת המסלול עד המלון, היה בירידה ממשוכת.

מסלול הסלהרונדה (בסקי או ברכיבה) תמיד מהווה אתגר… גם הפעם.

לאתר הרשמי של מסלול ה-SELLARONDA:

https://www.sellaronda-mtb.com/en/sellaronda-mtb-track-tour.php

אופי המסלולים

בדולומיטים ניתן למצוא את כל סוגי המסלולים

• מסלולי XC, AM ו-DH.
• מסלולי כביש לאופני כביש, וקטעי כביש כחלק ממסלול XC לאופני שטח
• מסלולים לאורך "שביל אופניים" סלול בין עיירות ציוריות
• סינגלים בכל הרמות (מקוטלגים ברמות קושי: S1 עד S5) לרבות שלט בכניסה לסינגל המציין את הרמה הטכנית הנדרשת מצד הרוכב לרבות סוג המיגון.

היות וקיימת רשת רכבלים גדולה, כדאי בתכנון המסלולים, לשלב טיפוס ברכבל (בין 500 ל-1000 מטר לרוב). ככה מוסיפים את חווית הרכבל שלרוכב הישראלי שלא עושה סקי, זו חוויה לכל דבר בעניין, ועל הדרך חוסכים כוח באופניים רגילים או סוללה בחשמליים.

לפני מספר שנים, כאשר נחנך מסלול ה-SELLARONDA לרכיבה, המסלול היה נטול סינגלים. עם התפתחות ענף רכיבת השטח, היזמים המקומיים החלו בבניית סינגלים, והיום ניתן לרכוב את מסלול ה-SELLARONDA בגרסה XC ללא סינגלים, או לשלב במסלול סינגלים ברמה S1 ו-S2 (קל ובינוני בהתאמה).

בייק פארקס (BIKE PARK) באזור

בהרי הדולומיטים, במתחם ה-SELLARONDA, יש 4 בייק פארקים. אחד ליד כל עיירה מרכזית. יש לזכור כי ע"מ ליהנות מכל הארבעה, יש צורך בנסיעת רכב/אוטובוס לא קצרה. אנחנו התאכסנו בעיירה CANAZEI והסתפקנו בביקור בשני פארקים (FASSA ו-SASSOLUNGO) ואילו את הפארק ב-ALTA BADIA טעמנו ממנו טעימה קטנה (אך מטורפת…) כשעשינו את מסלול ה-SELLARONDA נגד כיוון השעון.

בכל בייק פארק, אין יותר מ-5-10 מסלולים (ראנים), אבל כל מסלול פגז!!! יש מסלולי FLOW לכל המשפחה (עשויים אדמת מחלוטה מהודקת). יש מסלולי FLOW ברמה S1 ו-S2, עם תכנון ובצוע מרשימים בעלי ברמים של 2-3 מטר גובה וצניחה מברם לברם של כ-10 מטר. יש סינגלים בתוך היער שרק "פרצו" קו, מסלולים מאתגרים עם מדרגות, דרדרת ושורשים, ויש  מסלולי DH שלא ביקרנו בהם.

רצוי לציין כי הסינגלים בנויים בתוך תפאורה דרמטית של רכס הדולומיטים, ואתה רוכב בתוך סינגל עם אדמה חומה/שחורה, מוקף מרבד ירוק ופריחה משני צדדיו, הרים אפורים הנישאים 1,000 מטר מעליך ושמיים בצבע תכלת. פשוט גלויה.

עלויות הרכבלים

עלות הרכבלים מתעדכנת כל הזמן, על כן, לפני הטיול, כדאי להיכנס לרשת ולבדוק מה הכרטיס המתאים ביותר לרכישה לפי תוכנית הטיול.

בגדול, עלות עליה בודדת ברכבל עולה סביב ה-10-15 יורו.

כתבתי למעלה כי מסלול הסלהרונדה בכיוון השעון כולל 7 רכבלים. אז באם הייתם קונים לפי עליה בודדת הייתם מגרדים את ה-100 יורו. קיים כרטיס יומי "בייק פאס" לכל סיבוב הסלהרונדה בעלות 51 יורו.

אנחנו קנינו בייק פאס בעלות 113 יורו שהוא טוב ל-3 ימים מתוך 4. כלומר, אתה בוחר 3 ימים מתוך 4, לדוגמא בהתחשב בשיקולי מזג אוויר.

לבייק פאס הזה, הוספנו יום אחד עליה בודדת בעלות 24 יורו למסלול ה-LATEMAR, עוד 51 יורו ליום ה-SELLARONDA ההפוך, וביום השישי, לא השתמשנו ברכבלים.  סגרנו 6 ימי רכיבה בעלות רכבלים כוללת של 188 יורו.

קיים בייק פאס שהוא 5 מתוך 7 ימים, בעלות של 150 יורו.

השכרת אופניים

כמובן שאפשר להטיס אופניים רגילים מהארץ ואופניים חשמליים לא ניתן בכלל. מניסיון, הטסת אופניים רגילים עולה סביב ה-120 יורו לכל כיוון (240 יורו). אנחנו שכרנו אופניים חשמליים של CUBE ברמה גבוהה, בעלות של כ-320 יורו לשבוע כולל ביטוח נזק/גניבה.

יתרונות/חסרונות בהבאת אופניים רגילים מהארץ ידועים לכולם, ואופניים חשמליים ניתן לשכור רק שם, אז כל אחד יחליט מה מתאים לו. השיקול לא יכול להיות כלכלי, כי זה עולה כמעט אותו דבר, ואם מוסיפים לעלות הטיסה, העובדה שלטובת ההסעה למלון יש לשכור מיניבוס עם עגלה (יקר יותר ממיניבוס ללא עגלה) אז העלויות הינן זהות.

השרות שקיבלנו בחנות (שם החנות שמור במערכת) היה מעולה. כל יומיים ביקשו שבסוף הרכיבה נבוא אליהם, שטפו אותם, בדקו, החליפו רפידות ושימנו.

מלון AURORA בעיירה ALBA DE CANAZEI

ראשית אומר שיש חשיבות לקחת מלון שהוא BIKE HOTEL (מלון אופניים). במלון כזה יש אוריינטציה לרוכבי אופניים בכמה מישורים:

• מחסן לשמירת האופניים, עם מספיק שקעי חשמל להטענת אופניים חשמליים.
• נקודת שטיפת אופניים מחוץ למלון.
• שרותי כביסה (לעיתים בחינם).
• חדר ייבוש נעליים/מגנים/ביגוד רכיבה רטוב.
• הבנה כי אם יש יום גשום, הרוכבים "עשויים ללכלך את הלובי" עם מים/בוץ.

מלון AURORA הינו מלון 2 כוכבים, אבל לקחתי אותו משתי סיבות:

1. קרבה למעליות ולמסלול ה-SELLARONDA ששם תכננתי את מרבית ימי הרכיבה (יצאנו כל יום ברכיבה מהמלון – טיול כוכב).
2. אוכל מעולה (הרבה מעל לרמת 2 הכוכבים של המלון).

שתי הנקודות הוכיחו עצמן כנכונות וחשובות מעבר לשרות המצוין והמשפחתי שקבלנו מהבעלים.

פינוק מעבר לרכיבות עצמן – ביקור במתחם ספא מפואר

באוסטריה ובגרמניה, וכמובן באזור הדולומיטים, תרבות הספא הינה מפותחת מאד. אצלנו במלון היה מתחם ספא צנוע, אך יעיל מבחינת שחרור השרירים לאחר כל רכיבה. באחד הימים, בגלל מזג האוויר הגשום, רכבנו רק עד הצהריים, ואילו את אחר הצהריים ניצלנו לביקור במרכז ספא מפואר בעיירה POZZA DI FASSA אליה הגענו באוטובוס ציבורי.

תרבות הספא באיטליה, אליה אני גם אוהב לחשוף את חבריי, שונה טיפה מזו של אוסטריה: באיטליה נשארים לבושים בבגדי הים, והשימוש במתקנים הוא לא בערום כמו באוסטריה וגרמניה. לנו הישראלים טיפה קל יותר עם נקודה זו (שגם היא נקודה תרבותית לגמרי).

המתחם אותו ביקרנו QC TERME הינו מתחם יוקרתי אליו יש להזמין מקום מראש, והכניסה ל-5 שעות (אנחנו היינו רק 3 שעות) עולה 45 יורו לאחר הנחה בזכות מכתב מהמלון. במחיר הזה, אתה מקבל ארונית, בתוכה יש חלוק, מגבת וכפכפים. לאחר שימוש במתקנים, בשעה 18:00 יש "ארוחה קלה" שכללה גבינות ונקניקים, בירה, שתייה קלה, יין וגם קוקטיילים חופשי. בסוף הארוחה פשוט לא אכלנו את ארוחת הערב במלון באותו יום.

המקום כולל בריכות מים טרמליים, כ-20 חדרי סאונה מכל הסוגים, בריכות ג'קוזי רבות, כ-10 חדרי מנוחה בתפאורה ומוזיקה שונה, משטחי דשא, ועוד דברים שראיתי רק כאן בפעם הראשונה.

סיכום

אזור הדולומיטים, ללא קשר למקום הלינה, מספק שפע פעילויות outdoor לכל דורש: רכיבת אופניים (שטח או כביש) ליד נוף דרמטי, מסלולי טרק קצרים וארוכים, ריצה, שיטוט בעיירות ציוריות, טיפוס ועוד רבות. כל זה ליד קולינריה מיוחדת המשלבת את המטבח האיטלקי והאוסטרי ל-FUSION טעים ברמות.

ספציפית לגבי רכיבת שטח, לא מדובר כאן על בייק פארקים כמו במורזין, אבל בהחלט יש תמהיל של XC וסינגלים שממלאים את הרוכב במנת אדרנלין טובה המשתלבת מעולה עם בירה צוננת בבקתת הרים באמצע המסלול.

תכנן, סייר, והוביל: אדוארדו אוקסמן– מדריך ומוביל טיולי אופנים בארץ ובחו"ל. (נייד: 0544738363, מייל: [email protected])