פורד אפיק ישראל 2018

סיכום סטייג' 2

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

קרבות צמודים על מיקומים, קצב גבוה, ורוכבים קשוחים.

סיכום היום השני של Ford Epic Israel 2018

כתבו: צחי אוחובסקי, אריק פלדמן I צילום: מערכת SportPhotografy תומר פדר, רונן טופלברג, אוריאל כהן

אחרי סטייג' קשוח ביום התחרות הראשון, היום השני לקח את הרוכבים לסטייג' העיקרי של פורד אפיק ישראל 2018. 98 ק"מ על 2300 מטר טיפוס בהקפה מרהיבה סביב הרי ירושלים.

היום החל בזינוק מדורג מכפר התחרות במלון יערים בסמוך לקיבוץ מעלה החמישה. דבוקת הרוכבים העצומה שכללה היום גם את משתתפי המרוץ החד יומי החלה להתגלגל לכיוון הכפר אבו גוש. לאחר 4 ק"מ מבוקרים ניתן האות לתחילת המלחמה על המיקומים בניסיון לצמצם פערים ולהחליף מיקומים כלליים אחרי הסטייג' הראשון. לאחר חציית כביש מספר 1 לכיוון הכפר עין רפא, נכנסו הרוכבים לסינגל קק"ל לכיוון נחל כיסלון, כשקבוצת המובילים מאתמול מכתיבה קצב גבוה מאוד אך עדיין רוכבת בדבוקה צפופה. קטע טיפוס תלול לכיוון קיבוץ צובה נתן את האות לקולהבי ואולמן הצ'כים שסבלו אתמול משלושה פנצ'רים ואיבדו זמן יקר מאוד, והם החלו בפירוק הדבוקה כשבצמוד אליהם מתייצבים היום זוג הקנדים L' Esperance ו- Gange. המובילים הכתיבו קצב רכיבה גבוה ביותר כשההובלה מתחלפת מידי פעם עד כדי פער של פחות מדקה לטובת הקנדיים בירידה מעין טייסים ובחציית נחל רפאים. לאחר כ28 ק"מ מהירים מאוד החלו הרוכבים בטיפוס ארוך לעבר עין קובי. לתחנת הריענון הראשונה בצור הדסה אחרי 40 ק"מ, מגיעים שני הזוגות המובילים בפער של כ-2 דקות מקבוצת רדיפה של חמישה זוגות, כשבראשם ובצמידות יחסית, שני הזוגות המובילים מאתמול, אגר וברנדל מגרמניה, וראגל ומארקט מאוסטריה (פער של 3 שניות בלבד בזמן הכללי). בתוך דבוקת הרדיפה נמצאים גם זסלר הישראלי ובן זוגו שולץ לונזמן הגרמני שרכבו מצוין גם היום. חיימי וגלוט התאוששו מאתמול, אך פנצ'ר אצל שלומי שוב עיכב אותם.

rt_epi18_d2-05085
rt_epi18_d2-05244
wall-of-nahal-ilan_0035-copy

לאחר טיפוס לבר גיורא דרך נחל זנוח חיכתה לרוכבים תחנת ריענון ועידוד בחסות הסייקלינג אקדמי שמשכה אליה קהל לא קטן מקרב רוכבי הכביש והשטח שרכבו באזור. משם המשיכו המובילים בקצב גבוה מאוד לכיוון מערת הנטיפים, ודרך מחצבת נחל שורק אל תחנת הריענון השנייה בצומת אשתאול 76 ק"מ מהזינוק. בשלב זה סדר ההובלה משתנה כשקולהבי ואולמן מובילים לבדם בקצב גבוה במיוחד. כדקה אחריהם מתייצב זוג ההונגרים אטילה ודינה ומגמה לאחור זוג המנצחים מאתמול מארקט וראגל יחד עם קבוצת הרדיפה. את 20 הק"מ האחרונים עשו הרוכבים בחזרה לכיוון כביש 1, בתחילה בשביל האופניים החדש הצמוד לכביש 38 ובהמשך בטיפוס בנחל אילן לכיוון נווה אילן.

 את העלייה המייגעת מאתמול בנחל יתלה, קולהבי ואולמן מטפסים לגמרי לבד הישר לקו הסיום בכפר התחרות בזמן מדהים של 03:51:57. את המקום השני היום תופסים זוג ההונגרים Dina ו- Attila בזמן של 03:53:43. את המקום השלישי תופסים זוג המובילים מאתמול אגר וברנדל בזמן של 03:54:04 תוך כדי שהם מגשרים יותר מדקה על ההונגרים במקטע העלייה התלול בנחל יתלה.

 בסיכומו של יום, הרוכבים קיבלו על הנייר סטייג' קשה יותר מאתמול, אך כפי שהם מעידים, האיזון בין אופי העליות, המישורים והירידות הפך אותו לנעים יחסית, זורם יותר ואפילו קל בהשוואה לסטייג' הקשוח אתמול.

בקטגוריית הנשים, צמד הרוכבות הולנדי/ הונגרי Anne Terpstra ו- Barbara Benko שוב התייצבו בראש כבר מהפתיחה כשצמוד אליהן רוכבות חזק Crnogorac הסרבית ו- Michiels הבלגית מקבוצת Bike Way Racing הישראלית. לנק' ההאכלה הראשונה הן מגיעות יחד וממש בצמוד לרוכבים החזקים מקטגוריית הגברים. פנצ'ר מיד אחרי נק' ההאכלה ל Crnogorac זורק אותן לאחור ומשאיר את הבמה ל Terpstra ו- Benko שחוצות ראשונות את קו הסיום בזמן של 04:40:50. 8 דקות אח"כ מגיעות Michiels /Cnogorac בזמן של 04:48:35. את המקום השלישי תופסות היום נוימן הישראלית ובת זוגה Daubermann הגרמנית בזמן של 04:58:13. Esther Suss מסיימת היום לבדה את הסטייג' אחרי שבת זוגה  Tazreiterנופלת, פורקת את הכתף ומפונת לבית החולים.

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

tf_epi18_d2-1575
rt_epi18_d2-05573

גם היום לא היה רגוע בקטגוריית המאסטרס. מהזינוק וכמעט עד הסיום חמשת הזוגות הדומיננטיים בקטגוריה רכבו חזק וצמוד יחסית. בשלב מסוים הצמד חקלאי ושילר תופסים יתרון על היתר אך תקלה בירידה לסנסן גורמת להם להתעכב. Tollenaere ו- Planckaet הבלגים מנצלים את המצב ותופסים את ההובלה כשאחריהם דהן ודה ורולי והצמד כהן ואובריין. מגמה לאחור נמצאים Bischof ו- Kaufmann שמזנבים בזוגות ועוקפים את נמרוד כהן וניל אובריין. תקלה משמעותית בפדל של Planckaet מעכבת את זוג המובילים אך לא מונעת מבעדו להמשיך לפדל 40 ק"מ רק על ציר הפדל הישר לקו הסיום בכפר התחרות בזמן של 04:51:23. את המקום השני תופסים אנג'לו דה ורולי וחיים דהן בזמן של 04:52:30. 8 דקות אחריהם חוצים את קו הסיום במקום השלישי Christof Bischof ו- Thomas Kaufmann משוויץ בזמן של 05:00:14. המקומות הרביעי והחמישי מוכרעים בספרינט פיניש על קו הסיום, כשהצמד נמרוד כהן וניל אובריין מפסידים את המקום הרביעי לנועם שילר וליאור חקלאי ומסתפקים במקום החמישי.

tf_epi18_d2-1693

בזוגות המעורבים הזוג עומר שפירא אלופת ישראל בכביש, וגיא שגיב הנציג הישראלי הבכיר בקבוצת הסייקלינג אקדמי, הוכיחו גם היום שהם עשויים מחומר של אלופים. זוג רוכבי הכביש המקצוענים הפגין רכיבה חזקה ועקבית מאוד כל היום עד ניצחון מרשים בזמן מדהים של 04:35:15. את המקום השני תופסים גם היום רותם גפינוביץ' ותום יצחקי בזמן של 05:22:33. את שלישיית הזוגות סגרו היום ילנה יסטרוב וליאור בויום בזמן של 05:45:01.

בקטגוריית הגרנד מאסטרס, גיל קאשי וישראל חן שומרים על המקום הראשון גם בסטייג' השני בזמן של 05:07:50. אחריהם הגיעו Issy Zimmerman מאנגליה ו- David De Lima מדרא"פ בזמן של 05:09:52. ניר ישראלי וניצן הנדלר סוגרים את שלישיית הגראנד מאסטרס היום בזמן של 05:29:51.

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

יום מלכותי

נימי כהן מסכם את הסטייג' השני שלו בפורד אפיק ישראל 2018

במספרים היבשים ה-Queen Stage של פורד אפיק ישראל 2018 נמשך לאורך 98 קילומטרים קשוחים בהם צברנו כמעט 2,300 מטרים של טיפוס אנכי. וזה כשברגליים ובגב התחתון נצברו כבר נזקי יום האתמול, כן?

חווייתית הסטייג׳ השני תמיד מתחיל נחמד יותר מהראשון, כי הרוכבים כבר מסודרים בבוקסות לפי תוצאות היום הראשון, וכך אתה לא צריך לריב על מקומך בזינוק ויכול לבצע חימום כסדרו.

היום החל בזינוק מתגלגל ארוך למדי (כמעט 4 ק״מ) בהובלת רכב המארגנים ובמהירות קצובה. החוד התחרותי מאוד, מעל 80 רוכבי UCI בינלאומיים ביחד עם כל מובילי הקטגוריות השונות, רכב את המקטע המסובך הזה באופן מאוד תזזיתי על גבול המסוכן, ולידי חיים דהאן, מוביל קטגוריית המאסטרס, נישק את האספלט כבר על ההתחלה. נילו (כינוי חיבה המבוסס על שמו המלא, Neil O'Brien) ואני שמרנו על עצמינו עד שהאופנוע מלפנים שחרר, לתוך עליית כורכר אכזרית שעשתה שמות בטור הרוכבים.

הירידה הראשונה של היום הכניסה אותנו לחלק התחתון של סינגל עין לימון, ומיד אחריו החלו הטיפוסים הרציניים, כשכסלון הדרומית היא העלייה הראשונה של היום. להפתעתי פה התגבש סוג של מהלך שתרם רבות לחוויה האישית שלי היום: רוב מובילי הקטגוריה שלנו (40+) רכבו יחד בקצב חזק אך מוכל. לאורך העלייה ובמישורים שאחריה רכבנו ביחד עם שילר וחקלאי, שני השוויצרים מקבוצת בישוף, ואנג׳לו וחיים שהצטרפו לאחר התאונה הקלה בתחילת היום. זה האפיק החמישי שלי, אבל עד כה טרם שיחקתי את המשחק ברמות האלו ועם כוכבי הרכיבה האלו, וזה הרגיש טוב ומתגמל. שילר וניל נטלו את שרביט המובילים, חקלאי ואני את שרביט המובלים, וכך טסנו בירידה הארוכה מצובה לנחל רפאים, עבדנו יחד לאורך נחל רפאים, וטיפסנו יחד עד לעין קובי.

באחד המישורים המדומים השוויצרים ואנג׳לו את חיים ברחו לנו ואנחנו פצחנו במרדף זוגי בריבוע – שני זוגות, אנחנו והשילרים, רודפים אחרי המובילים הישראלים.

שיעור בזוגיות

לרכוב עם שילר וחקלאי זה שיעור בזוגיות תחרותית של מירוצי אופניים בזוגות. התקשורת שלהם, ההובלה של שילר, הקציבה של חקלאי, מתי יש משיכת כיס, מתי דחיפה בגב תחתון, מתי סלינג שוט (בליסטרה אנושית…), מתי שותים, מתי אוכלים, הכל מתואם, נאמר (בצעקות), הם זוג מאוד מאוד הרמוני וניכר שיש להם נסיון זוגי תחרותי משותף של כמה אפיקים והרבה שעות אימון משותפות. לגמרי נקודה ללמידה עבורינו. שאפו חברים!

שיעור בספורטיביות

האפיק בכלל וחוויית הרכיבה היום עם שילר/חקלאי בפרט הוא שיעור בספורטיביות, לרוב שיעור חיובי, מדי פעם שיעור שלילי. שילר וחקלאי די דאגו לנו היום כדי שנרכב ביחד. ברור שזה אינטרס שלהם כי זה מסייע להם המון במרדף, אבל זה נעשה בהרבה חן, עם מלא צחוקים, בדיחות, טראש טוק כהילכתו, דאגה קבוצתית וממש עזרה לפעמים, כששילר דוחף אותי לגלגל של ניל ששוב עף קדימה לדוגמא. זה קיים בכלל ברוח האירוע וברוח אופני ההרים העולמית, וכך אתמול מתחרה (גיא כפתורי) נתן לנו את בלון ה-CO2 שלו, רן מרגליות טיפל בפצועים באמצע הסטייג׳, רוכב לידי מציע לרוכב אחר לשטוף לו את אופניו כי הוא ראה שהבחור כחוד על סף עילפון ועוד הרבה הרבה דוגמאות.

הצדדים הפחות ספורטיביים של הפועל ״להתחרות״ צצים על פני השטח גם הם. מה לעשות, זו בכל זאת תחרות רצינית ויוקרתית ויש על מה להילחם או להתלכלך פה… חסימות לא לעניין, אנשים שלא מפנים לזוג שמגיע מאחור בסינגל או בעלייה, כידונים שמתחככים אחד בשני בסטארט לופ הצפוף והתגובה היא קללות ועוד כהנה וכהנה. אנחנו קצת סבלנו מפרטנרים לדבוקה בתחילת היום שסירבו לקחת חלק בהובלה על אף סימונים ובקשות ורבליות, וזה השאיר לי טעם מעט חמצמץ בפה. אתם חזקים יותר, מתחרים איתנו בקטגוריה, למה לא להושיט כתף? לטעמי האישי זה לגמרי לא המקום לטקטיקות ושמירת כוחות על חשבון אחרים (כ-70 ק״מ לפיניש, כן?), אלא המקום לרוח ספורטיבית ופרגון הדדי.

wall-of-nahal-ilan_0077-copy

נפח אינטנסיבי

בסביבות קילומטר 54, בעוד ירידה מהירה ומסולעת חקלאי סדק חישוק אחורי והזוג עצר לטפל בבעיה. ניל ואני המשכנו למעשה מכאן עד לסיום לבד, ללא עבודה משותפת עם זוגות אחרים. עבדנו יפה ונעקפנו רק פעם אחת על ידי זוג בנות חזק, ובירידות הפסיכיות לתחנת ההאכלה של ארומה אשתאול צמצמנו בחזרה, אבל כשיצאנו משם די תמו הכוחות לשנינו. ניל, האלוף הפרטי שלי כבר לא יכל יותר לדחוף או למשוך, והחל לסבול מכאבי גב, לדעתי עקב הפיתול בגב שכל הדחיפות ביד אחת מייצרות, או המשיכה שלי בכיס צדדי שגורמת לאפקט דומה. גם על זה יש להתאמן קשה, חזק והרבה, אפרופו זוגיות תחרותית, ולא לחוות את זה בפעם ראשונה באפיק ישראל, כמו במקרה שלנו. משם ועד לפיניש עברנו ל-mode הישרדות, מסובבים רגליים בקצב המירבי אך הלא-מרשים שהצלחנו להנפיק, נעקפים על ידי עוד זוג מתחרי מסטרס בלגיים, עוד זוג נשים, ומרבים להסתכל אחורה לראות מתי ניעקף על ידי אחד מהחשודים הרגילים. איכשהו, בגלל הקצב החזק טרום ההישפכות, יצא לנו פוזיטיב ספליט מספיק טוב כך שלא נעקפנו כמעט על ידי אף אחד מהישראלים, על אף שכולם צמצמו עלינו רבות מאז הפער היפה של 12 דקות שהיה לנו בתחנת ההאכלה בבר בהר.

מה שהבנתי פה, שלא רק שחסר לניל ולי נפח, חסר לנו בעיקר נפח אינטנסיבי. רוכבים פה בתחרות מרחקים ארוכים בקצב מאוד גבוה. במצבינו הנוכחי אנחנו מחזיקים את הקצב האינטנסיבי של חבורת החוד לשלוש עד ארבע שעות, ואז עוברים לקצב, איך לומר, פחות מהמם…

למה לא נעקפנו כמעט על ידי אף ישראלי? כי השילרים שהצליחו לחזור מהתקלה שלהם ולצמצם אלינו בעלייה האחרונה, עקצו אותנו בספרינט פיניש על קו הסיום, וזה היה השיעור האחרון שהם העניקו לנו היום…

עכשיו, בחדר המדיה אחרי בירה או שתיים וים נודלס ושווארמה, הגוף מרגיש מכווץ ותפוס יותר מאתמול, אבל ההרגשה הכללית היא שאיכשהו היום העבה הזה, בו עשינו מהירות ממוצעת מעט גבוהה מאתמול, היה פחות רצחני מהסטייג׳ הראשון. הטמפרטורות היום היו פחות גבוהות, לא היו כמעט סינגלים שמפרקים את פלג הגוף העליון ומורידים את הקצב, הרוכבים התרגלו כבר לשטח הירושלמי והבינו את השפה של הירידות הפסיכיות והחלקלקות כאן, הגוף הגיע כבר פתוח מאתמול, ואת ההמתנה הארוכה בשדרת הזינוק אתמול בבוקר המרנו לחימום שהכניס אותנו טוב יותר לסטייג׳ הזה. תענוג.

מחר יום אחרון, 60.5 ק״מ ״בלבד״ אבל עם 1,350 מטרים טיפוס ושמועות על ריבוי סינגלים (יש!). כמו שהיום הראשון מאופיין בהרבה לחץ ושלשולי בוקר תכופים, היום האחרון מאופיין ב-vibe של חגיגה עם הרבה אווירת סוף קורס. הוא קצר יותר, אחנו יודעים שקרוב לוודאי שנסיים את התחרות בהצלחה, והקתרזיס פה מעבר לפינה. אז נדבר מחר כך, אחרי הקתרזיס.

tf_epi18_d2-1807

My 2nd stage in my First Epic Israel

ניל אובריין בן זוגו של נימי מסכם בשפתו את יומו השני בפורד אפיק ישראל 2018

Reflection on yesterday's puncture led & almost 15 minutes of lost time was good motivation to be smarter on the Queen stage of the Epic, 98 km with generous helping of 2600 meters of climbing , but first we needed a rear wheel for Nimi……which would arrive at the hotel reception at 6am courtesy of nice chaps from DAA……thanks for that guys, much appreciated!!

As promised the wheel arrived at 6 sharp, we immediately got down to work & by 6.20 we were warming up on the roads around the hotel.

At 7 & 45 seconds we set off, screaming down the road into the depths of Abu Gosh, which I have to say was pretty scary….the road suddenly narrowed as riders shouted, rear wheels skidding around the corners, parked cars & trucks….personally I was very glad to get out un scathed.

The road passed under the highway turned right & there before us was a very steep climb on loose gravel & rocks, I could finally see Nimi in front of me as riders battled for position, pushing forward I reached my partner & we started to work in earnest to pass as many riders as possible before entering the Ein Rapha single track, I had a feeling we were in a great position, so we got down to it.

After flowing through the single & started the first climb I could see that we at the tail end of the second peleton containing the leading women, I was feeling good & my new Pyga Stage was performing flawlessly on the climbs & descents….I decided to take the lead to try to close them down, looking behind I could see quite a large group of riders including the leading masters riders sitting on our wheels……Nimi told me to rest & not to pull them, but I’m not that kind of guy!

Eventually we reached the peak of the first climb & as we started to descend Noam Shiler took the lead, at 97 kg Noam’s a pretty big guy, he started to churn out the watts……..yes I said to myself…..this is like enjoying a much deserved rest, & taking on some food & drink.

At the bottom we were still about 50 meters behind the second peloton, Noam & myself took turns on the front, Nimi looked comfortable sitting in the wheels & we latched on the back of the peloton after 10 minutes of pretty intense work.

rt_epi18_d2-05535
wall-of-nahal-ilan_0079-copy

Entering the next climb the pace increased & we decided to save energy for the rest of the race, they slowly disappeared into the distance, we were still in fantastic position so I carried on working with Noam, we were flying…….it was great!

But, all good things come to end….Nimi was suffering from the high pace, we dropped back to recuperate a little, the trail was very rocky & started to turn into a very fast, rocky & loose descent……take it easy & don’t puncture, was the mantra running through my mind, eyes locked on the trail we were passed by a few riders reaching yet again the peloton that we had been attempting to chase down, suddenly I caught a glimpse of a Bikeway racing shirt standing by the side of the trail, it was Lior, Noam’s partner…….”tell Noam I punctured” he shouted……..Bummer, we know exactly how that feels, saying that they were in our category & had opened up a healthy advantage of 11 minutes after our mishap yesterday, saying that their misfortune didn’t motivate us……..would be a lie.

Yet another long climb lay before us & the weather had started to warm up, my legs were hurting bad, but the pain in my lower back was intense…..we still had 3 serious climbs to tackle, but the bad luck of Noam & Lior, along with the time checks we got on the way revealing that we had a nice buffer, falling into a naive state of security our pace started to drop.

After a long undulating trail with amazing views of the Tel Aviv area & the sea, we joined the road taking us down into a quarry, with some crazy high speed corners & hairy gravel sections just to keep things interesting, we approached the much needed feed zone, it was nice to see some smiling faces with much needed food, drink  & highly motivated encouragement…….

Thank you!!

The last leg laid before us, 19 km of mostly climbing with Sun beating down on us, it was hot & we were fading!

After what seemed like hours we were starting the last climb, joined by a pair of women riders, Nimi took the lead & we continued, gingerly, my body was in trauma, legs, back, arms, hands, neck the souls of my feet burning as if I walking on hot coals…..nearly there!

Exiting the climb & joining the road leading the way to the Kibbutz a sense of relief came over me, but there was still a few k’s to go, & they were also uphill.

I could hear the music from the race village, the women were in front of us as we started the last few hundred meters nearing the finish line, “Noam & Lior are right behind us” Nimi informed me, taking a look behind, I was shocked……they must have climbed like crazy men to close us down, the women riders were still in front of us, I knew that Naom would go for the win & as we rounded the last corner I could see him out of the corner of my eye, trying to avoid a rather nasty collision with the nice ladies in front of us we sprinted to line crossing together & almost running down several people in the finish area……..what a finish to the race……it was amazing!!

The day was long & painful, & fantastic!!

In the mess of the rather crazy finish NimI had been stuck behind the girls,  Noam & Lior had taken 4th leaving us to be happy with 5th.

tf_epi18_d2-1845

דרוג כללי לאחר סטייג' 2

גברים

  1. George Egger/ Millian bradl 07:26:24.27
  2. Karl Markt / Gregor Raggl 07:29:11.49
  3. Attila Valter/ Dina Marton 07:30:35.23

נשים

  1. Benko Brbara/ Terpstra Anne 08:51:29.44
  2. Momtambault Cindy/ Moureo Jaqeline 09:43:33.14
  3. נוימן נעמה/ Daubermann Antonia 09:46:09.43

זוגות מעורבים

  1. שפירא עומר/ שגיב גיא 08:49:06.53
  2. גפינוביץ' רותם/ יצחקי תום 10:07:04.94
  3. Trepte Evelyne/ Trepte Michael 11:02:19.17

מאסטרס

  1. דהן חיים / דה ורולי אנג'לו 09:18:35.97
  2. Tollenaere Wim/ Planckaert Hans 09:20:15.78
  3. Bischof Christof/ Kaufmann Thoms 09:30:59.53

גראנד מאסטרס

  1. גיל קאשי/ ישראל חן 09:49:06.74
  2. Zimmerman Issy/ De Lima David 10:04:31.51
  3. ניר ישראלי/ ניצן הנדלר 10:39:00.70

"Ford Epic Israel" בחסות טרק הוא מרוץ שטח זוגי רב שלבי המתקיים זאת השנה השישית ומהווה מפעל הנצחה לגיורא צחור ז"ל. זהו מרוץ האופניים המשמעותי, הגדול והחשוב בישראל ומהווה אירוע דגל לענף האופניים הלאומי. במהלך שנות קיומו הצליח אפיק ישראל להתברג ולהתפרסם בסצנת המרוצים העולמית וחותר להפוך בעתיד לאחד ממרוצי השלבים החשובים בעולם. כבר במהדורה הנוכחית ייקחו חלק יותר מ 130 רוכבים זרים מ 25 מדינות שונות, מספר שיא של רוכבים/ תיירי אופניים בן לאומיים שיהפכו בסוף המרוץ לשגרירי ישראל בפועל. שלושת ימי התחרות בנופים הייחודים של הרי ירושלים בהם היא עוברת וההכנות המפרכות של המשתתפים, חושפים את המתחרים לרמה אחרת של מקצוענות ספורטיבית והשגיות ומקדמים הלכה למעשה את תרבות הפנאי והספורט של מאות המשתתפים, חבריהם ומשפחותיהם.

כתבות נוספות