2018 Giant Trance Advanced 1 במבחן

קלאסיקת שבילים במיטבה

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

כתב וצילם: ליאור דיין ן דוגמן: אורן "מסתבר שאפשר לקפוץ את זה" חסון

יבואן: בנדא ספורט בע"מ, גיאנט ישראל ן מחיר: 25,000  ש"ח

ישנה רשימה מצומצמת של דגמים בתחום אופני ההרים שזקוקים למעט מאוד הקדמה. הג'יאנט טראנס, שיצאו לפני כמעט עשור וחצי ומאז הפכו להיות חלק קבוע מהנוף בשבילים, הם דגם שכזה. לאורך השנים עברו אופני השבילים הפופולריים של ג'יאנט סידרה של עדכונים ומתיחות פנים, אך עדיין נשארו נאמנים למקור כאופני שבילים קלאסיים. דגם ה-2018 Giant Trance Advanced 1, בנוי סביב שילדת קרבון עם מתלה המאסטרו של ג'יאנט, גלגלי 27.5 אינץ' ומהלך של 140-150 מילימטרים. הם ממוקמים בראש סדרת הטראנס, לצד דגם קרבון נוסף ושלושה דגמי אלומיניום זולים יותר.

Highlights

  • שלדה בעלת משולש קדמי מקרבון
  • מתלה מאסטרו מעודכן עם 140 מ"מ מהלך ובולם Fox DPX2
  • מזלג Fox 34 Performance Elite עם 150 מ"מ מהלך
  • מערכת הינע 12 הילוכים מסוג SRAM GX Eagle
  • גלגלי קרבון Giant TRX 1 ברוחב פנימי 27 מ"מ
  • משקל 12.6 ק"ג (ללא דוושות)

מפרט מלא וגיאומטריה באתר היבואן

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

שילדה, מתלים וכל מה שמסביב

אם תביטו בדגמי הטראנס השונים לאורך השנים, תקבלו דוגמה מושלמת לאבולוציה של אופני השבילים בעשור האחרון. הטראנס הנוכחיים דומים במהותם לדגם המקורי והוותיק, אך שורה ארוכה של עדכוני גיאומטריה יחד עם שיפורים בעיבוד הצינורות, יוצרים את הטראנס הזורמים, הנקיים ולדעתי, הנאים ביותר שג'יאנט יצרו עד היום.

אם מביטים במספרים היבשים, ניכר שהג'יאנט עברו מודרניזציה קלה בגיאומטריה בשנתיים האחרונות. בהתאם למגמת ה-Long, Low and Slack. ג'יאנט האריכו משמעותית את המשולש הקדמי וקיצרו מעט את תומכות השרשרת. זווית הראש, עם זאת, לא השתנתה ונשארה יחסית שמרנית, על 67 מעלות. השיפורים ניכרים בהשוואה לדגמים הקודמים, אך לא מדובר במספרים או זויות קיצוניות בשום מדד. נדמה שג'יאנט ניסו לשמור על האופי הוורסטילי והזריז של הטראנס, מבלי לדרוך על האצבעות של דגם הריין האגרסיבי יותר. חוליית הנדנדה של המתלה האחורי שודרגה לחוליית קרבון קשיחה וקלה יותר (גם בדגמי האלומיניום, אגב).

המשולש הקדמי חלק, זורם ונקי, עם העברת צינורות פנימית ומקום לבקבוק מים גדול. כיאה לשלדה איכותית, יש מגינים מובנים מגומי בתחתית הצינור התחתון וסביב תומכות השרשרת. שמחתי לראות שג'יאנט השכילו לצייד את השלדה בתושבות ISCG למוליך שרשרת ומגן בשגארד, עבור רוכבים שרוצים לאתגר את עצמם והאופניים בקטעים טכניים. המשולש האחורי מקבל צמיגים עד לרוחב של 2.6 אינץ' וכמובן ששני צירי הגלגל הם בקוטר ה-Boost  המוגדל, האופנה הסוחפת של שנת 2018.

חלקים בולטים

ה-Trance Advance 1 באים מאובזרים עם בולמי זעזועים מבית Fox- מזלגFox 34 Float Performance Elite (מישהו צריך להגיד לפוקס להרגיע קצת עם השמות הארוכים), ובולם Float DPX2 Performance מטרי מאחור. מערכת הינע מסוגSRAM GX Eagle , בעלת 12 הילוכים, כדי לנוע, ובלמי SRAM Guide RS כדי… להפסיק לנוע קדימה.

ה-Advanced 1 Trance מגיעים עם גלגלי ה-TRX של ג'יאנט, בעלי חישוקי קרבון ברוחב פנימי 27 מילימטרים וצמיגי Maxxis HighRoller II ברוחב 2.4 אינץ'.  אנקדוטה מעניינת (או לא) – בעודי דחוס במעלית בדרכי הביתה, פרטתי מתוך שיעמום על השפיצים בגלגל הקדמי ומיד הרגשתי במשהו חשוד – כיצד יתכן שגלגל קרבון איכותי שרק עתה יצא מהחנות נשמע כאילו השפיצים מתוחים באופן כל-כך בלתי אחיד? ובכן, מסתבר שג'יאנט עשו זאת בכוונה. בשזירת גלגל טיפוסית, מסודרים השפיצים כך שיש כאלו שמושכים וכאלו שדוחפים. לטענת ג'יאנט, בזמן שהגלגל סטטי אין חשיבות למתח זהה בשפיצים, ולכן הם שוזרים את השפיצים המושכים והדוחפים במתיחות שונה כך שהמתח יתאזן בזמן הרכיבה עצמה. חייבים להודות שזה נשמע הגיוני במידה מסוימת, וגם מעיד על תשומת הלב שג'יאנט הקדישו לפיתוח הגלגלים שלהם. קשה לי להגיד אם הקונספט באמת עובד, אבל כך או כך, הגלגלים הרגישו טוב מאוד- חזקים ומדויקים מאוד, מבלי להרגיש נוקשים כפי שקורה לעיתים עם חישוקי קרבון.

חלקי הקוקפיט הם מסדרת ה-Contact SL של ג'יאנט, עם סטם באורך 50 מ"מ וכידון ברוחב 780 מ"מ. למרות היעדר סקס אפיל, הם הרגישו מצוין וקלעו בול לאופי האופניים. ללא ספק, שיפור ניכר לעומת הקוקפיט בדגמי הטראנס הקודמים. גם מוט האוכף ההידראולי, שמספק 150 מילימטרים של מהלך, הוא מבית הענק הטיוואני, ולמרות מראהו הגנרי הוא אינו נופל בביצועיו כלל בהשוואה למוטות הפופולריים והיקרים בשוק. עם זאת, מהירות החזרה של המוט איננה מהירה במיוחד, ואינה ניתנת לכיוון, דבר שעשוי להפריע לאלו שמעדיפים מוטות מהירים במיוחד (הרי בכל קבוצת רכיבה יש את החבר הזה שסיבוב תמים על אופניו נגמר ביבבות צייצניות בתנוחה עוברית לאחר שהאוכף משוגר למפשעתכם במהירות 3 מאך…)

trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200
ctc poleg 1070×200

dsc8206_2-custom
dsc8199_2-custom
dsc8215-custom

על השביל

הטראנס הרגישו נוחים וטבעיים החל מהדיווש הראשון. המשולש הקדמי מרווח יחסית אך לא מרגיש ארוך באופן קיצוני, והקוקפיט וההיגוי פשוט הרגישו כמו שצריך. ברכיבות הראשונות שיחקתי מעט עם כיול בולמי הזעזועים עד שהגעתי לנקודה האידיאלית. כיול המזלג היה פשוט יחסית. טבלת הלחצים שפוקס הדביקה על המזלג היתה נקודת התחלה די מדויקת למשקלי, ולרכיבות אגרסיביות או תלולות יותר הוספתי עוד כמה PSI.

עם המתלה האחורי שיחקתי קצת יותר… עם כ-30 אחוזי שקיעה המתלה הרגיש רך ומפנק, אך מצאתי את עצמי מגיע לסוף המהלך לעיתים קרובות מדי. ניפוח ל-20-25 אחוזי שקיעה, כפי שג'יאנט ממליצים, שיפר זאת משמעותית, אך פגע מעט בנעימות המתלה. בסוף נסגרתי על 25 אחוזי שקיעה, לקבלת פשרה סבירה בין גיהוץ לסגירת מהלך. מנסיוני, ספייסרים להפחתת נפח תא האוויר (סיפור די זול ופשוט מאוד להתקנה) יכולים להביא מתלה שכזה בדיוק ל-Sweet Spot שלו, ולשפר את התנגדות סוף המהלך מבלי לפגוע כמעט בנעימות בתחילתו.

מתלה המאסטרו של ג'יאנט הוא מתלה כפול חוליות, בו המשולש האחורי מחובר לקדמי באמצעות חוליות מקשרות. למרות המראה הדומה מאוד למתלי DW (עניין שגם הוביל לסכסוך משפטי בתחילת הדרך), התחושה שונה למדי. בעוד מתליDW  משתמשים לרוב במתח השרשרת בעת דיווש על-מנת להשיג יעילות גבוהה (או בעגה- Anti Squat גבוה), המאסטרו דווקא יותר ממוקד סביב עקיבת שטח טובה בעת דיווש ובלימה. המתלה ללא ספק נמצא על הצד האקטיבי של הספקטרום. התאוצה סבירה, אך איננה מידיית וזריזה במיוחד, ובעליות מנהלתיות מצב ה-ProPedal בבולם האחורי התקבל בברכה על מנת לרסן מעט את הבולם האחורי. על הצד החיובי, בעליות משובשות במיוחד הטראנס הרגישו מצוין והגלגל האחורי נדבק לקרקע כמו שצחנה נדבקת למגינים. קשה לי להסביר מדוע, אך דווקא בספרינטים חזקים בעמידה, מצב שלרוב מחריף את נדנוד המתלה, לא הרגשתי איבוד כוח מוגזם.

כאשר מפנים אותם כלפי מטה, ומתחילים לצבור מהירות, הטראנס מתעוררים לחיים. הם קלילים, שובבים ומעודדים את הרוכב להשתעשע ולקפץ. מזלג ה-Fox 34 Performance הרגיש מצוין לאורך המבחן, שיכך היטב ולא התבלבל גם בנחיתות קשות בהן סגרתי מהלך. יחד עם גלגלי הקרבון והשלדה הקשיחה, הטראנס מאפשרים בחירת קווים מדויקת למדי. היו מקרים רבים בהם ציפיתי להיזרק או להחליק מהקו, בעיקר בסיבובים בשיפוע הפוך, והטראנס איכשהו הצליחו לדבוק בקו המקורי.

לטראנס מעטפת בטחון די רחבה כאופני שבילים, אך הם לא מתיימרים להיות אופני אינדורו חסרי גבולות. עם זווית ראש בת 67 מעלות ההיגוי מרגיש קצת עצבני בקטעים תלולים ואגרסיביים במיוחד. אחדד זאת ואומר שלא היה מקטע, אגרסיבי ככל שיהיה, שחששתי להיכנס אליו עם הטראנס, אך כן היו מקרים בהם הרגשתי צורך לווסת מהירות ולהישאר ממוקד בקו. עם זאת, הודות לקלילות שלהם, לשלדה והגלגלים הקשיחים, הטראנס די אוהבים להשתעשע ולתפוס זמן אוויר. הציר המרכזי הנמוך והקשיחות של השלדה הופכים אותם לתענוג בברמים. באופן מפתיע, על אף הציר המרכזי הנמוך, סבלתי מפגיעות פדלים הרבה פחות מכפי שציפיתי.

הטראנס מצוידים בזוג צמיגי Maxxis HighRoller II ברוחב 2.4 זהים מלפנים ומאחור. עם השנים נדמה שההיי-רולר קיבל באופן חצי רשמי את תפקיד הצמיג האחורי (ואחד המוצלחים אי פעם) לצד צמיג בשרני יותר במושב הקדמי. אחרי שנים על צמיגים קדמיים אגרסיביים יותר, ציפיתי למצוא את עצמי כותב את המשפט הפלצני הקבוע- "צמיג קדמי אגרסיבי יותר היה מאפשר למצות את הפוטנציאל שבאופניים", אבל אני חייב להודות שה-HighRoller הפתיע לטובה עם אחיזה עקבית ומרשימה מהצפוי, אפילו בתנאי סוף הקיץ המאובקים של ישראל. כצמיג קדמי, לדעתי הוא מתאים בדיוק לאופי של הטראנס. אומנם מדובר בצמיג מוצלח, אך בחירה של צמיגים זהים בשני הגלגלים גורמת לטראנס לאבד אחיזה באופן די סימטרי ופחות משרה בטחון. באופן יותר מפתיע, דווקא כצמיג אחורי יתכן והייתי מעדיף צמיג מעט חלק ומהיר יותר, אשר היה מקריב מעט אחיזה לטובת שיפור מהירות הגלגול ואיבוד אחיזה יותר צפוי ואף מהנה.

ועכשיו לחלק חובה בכל מבחן אופניים ראוי- הפיסקה בה אני מרכז את כל התלונות הקטנוניות שלי בנוגע לחלקים מסוימים! אתחיל בחלק משמים למדי – ציר הגלגל הקדמי. מסיבה לא ברורה, במקום ציר שחרור מהיר סטנדרטי, בחרו ג'יאנט ופוקס להתחכם ולתת ציר גלגל מתברג מסוג Kabolt, אשר דורש מפתח אלן 6 מ"מ על מנת להסיר את הגלגל. יש כאלו שיטענו שצירי שחרור מהיר נוטים להשתחרר, אך האמת שזה נדיר למדי ולרוב מצביע על תקלה או שימוש לקוי. ציר ה-Kabolt לעומת זאת, לא רק שסירבל את החלפות הגלגל, אלא  גם השתחרר לי כמעט בכל רכיבה ודרש הידוקים חוזרים ונשנים. יתכן ומדובר במקרה חריג ובודד, אך עדיין לא ברור לי מדוע בחרו לשים ציר שכזה על פני שחרור מהיר ומהם היתרונות פרט לחסכון זניח של כמה גרמים. שנית- גלגלי הקרבון. שלא תבינו לא נכון, הגלגלים עצמם הרגישו מעולה – חזקים, קלים וברוחב סביר. אך קצת חבל שג'יאנט בחרו בנאבה אחורית בעלת 24 נקודות נעילה (או "קליקים") בלבד. היא אינה תואמת את איכות החישוקים, ומיעוט נקודות הנעילה גורם לפעמים לנקישה מורגשת בהתחלת הדיווש. טרוניה אחרונה נוגעת לאוכף, ולמען האמת מופנית לא רק כלפי ג'יאנט. יתכן ואני פשוט מזדקן, אך נדמה לי שלפני שנים לא רבות, אוכפים דקים וקשים היו בעיקר נחלתם של אופני קרוס קאנטרי ואילו באופני שבילים ואול מאונטן ניסו היצרנים לבחור אוכף שיהיה נוח ברמה סבירה. כיום, נדמה שיותר ויותר אופני שבילים (אפילו ברמת כניסה) מגיעים עם אוכף סגפני ותחרותי – אולי כדי לחסוך כמה גרמים ואולי בשביל המראה התחרותי יותר. לדעתי, רוב מוחץ של רוכבי השבילים הנורמטיביים יעדיפו אוכף רך ונוח יותר, על פני אוכף תחרותי כה קשיח שמסוגל לפצח אגוזים (תרתי משמע).

כדי לאזן את השליליות של הפיסקה הקודמת, עכשיו אדבר קצת על ההילוכים. בעצם, יודעים מה? לא רואה טעם. תבינו, נמאס לי לכתוב בכל ביקורת משפט כמו "העברת ההילוכים היתה חלקה ומהירה". כבר זמן רב שמערכות ההילוכים עובדות מספיק טוב, והרבה מעבר לכך. אז בואו פשוט נסכם שבפעם הבאה שאתקל במערכת הילוכים שתפשל, אני אציין זאת בפירוש. עד אז, תניחו שהעברת ההילוכים היתה חלקה ומהירה.

נקודה אחרונה נוגעת לעניין התאמת גודל השילדה. בגובה של 1.82 מטר, השילדה בגודל L  הרגישה בול בגודל המתאים עבורי, אך נאלצתי להכניס את מוט האוכף עמוק ככל שניתן לשילדה. אילו רגליי היו קצרות במקצת, הייתי נתקל בבעיה ונאלץ אולי להחליף למוט אוכף קצר יותר. רוכבים הנמצאים קרוב לתפר בין המידות, או שמעדיפים לקחת שילדה גדולה לגובהם, צריכים לקחת את זה בחשבון.

ועכשיו לשאלה שמרחפת מעל – מדוע לא 29?  אכן, תחום אופני השבילים נשלט כיום על ידי קוטר הגלגל הגדול יותר, ובצדק. בסגנון רכיבה שכזה יתרונותיו לרוב עולים על החסרונות. אני מודה ששאלה זו קיננה בי לאורך כל המבחן, ולא יכולתי לנער את התחושה שאופניים כה ורסטיליים פשוט יפרחו עם גלגלי 29 אינץ'. מצד שני, גיליתי שהחסרונות לא תהומיים כמו שחשבתי שיהיו, וכמובן שהיו גם יתרונות כגון היכולת לדבוק בקווים הרבה יותר הדוקים בסיבובים ואופי מעט יותר זריז ושובב.  ממש לאחרונה הכריזו ג'יאנט על דגמי טראנס לשנת 2019, עם גלגלי 29 אינץ'. מאוד מסקרן לראות כיצד הם ירגישו בהשוואה.

trek 10.18 540×150

trek 10.18 540×150
נשיאה טובה 11.18 520×150
ctc poleg 540×150

dsc8373_2-custom
dsc8375-custom
dsc8328._darkjpg-custom

סיכום

ישנו את הביטוי הידוע Jack of all trades, Master of none, אשר לדעתי מתאר את הטראנס במדויק. ישנם אופניים אגרסיביים יותר, ישנם אופניים שמאיצים טוב יותר, וישנם אופניים שמתאימים יותר לרכיבות נפח, אבל אם הייתי צריך לבחור זוג אחד שנופל בול בצנטרום של הפיילה, ועושה את כל מה שתבקשו ממנו בצורה ראויה למדי – קשה לי לחשוב על זוג מאוזן יותר מהטראנס. הם התמודדו בכבוד עם כל שביל ותוואי שטח, הם שובבים ומהנים בסינגלים מהירים ורגועים, לרגע לא היססתי (ואף נהניתי) לקחת אותם גם למסלולים האגרסיביים ביותר ואפילו לא התחרטתי שלקחתי אותם לרכיבת נפח של כמעט 100 קילומטרים. הטראנס נשארו אותם אופני All Around קלאסיים שהיו מאז ומתמיד, רק טובים יותר מאי פעם.

כתבות נוספות