פאגנלה- אנדורו בארומה איטלקית

חופשת צוות 2018- אתגר האנדורו של Bike.il

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

כתב: אריק פלדמן ן צילום: חברי צוות Bike.il, יח"צ Dolomiti Paganella Bike

בלייד ראנר, פיטר פן, איזי ריידר, ואפוקליפסה עכשיו נשמעים כמו רשימת צפייה של סרטי קולנוע קלאסיים למי שגדל בשנות ה-80/ 90, אבל במקום להתחבט איזה סרט לראות קודם, מצאנו את עצמנו ביוני האחרון עומדים מול מפה ענקית של פאגנלה בייק פארק באיטליה מתחבטים עם איזה שביל מתחילים את יום הרכיבה בחופשה השנתית של צוות Bike.il.

זאת כבר הפכה להיות סוג של מסורת אצלנו, כל שנה (זאת השנה השלישית ברציפות) סביב חודש אפריל עולה הדיון לאן טסים בקיץ. מנגנון מורכב של חפרני מקלדת ותיירי אופניים מדופלמים עם נסיון רב שנים בעפיצות של בוץ אירופאי, מצליח לזקק מספר יעדים אטרקטיביים שעולים לדיון ונפסלים לרוב מפאת פיינמצ'קריות יתרה/ לוחות זמנים/ מחיוביות ומה לא. השנה בדיוק בתקופה מורכבת זאת של השנה פנה אלי ארנון שדמי מבוץ הרפתקאות על אופניים, עם הצעה על יעד אנדורו חדש שהם פתחו, שלכאורה, לפחות על הנייר נשמע כמו היעד המושלם לחבורת הבלתי מתרצים הזאת- פאגנלה, צפון איטליה. תכלס מעולם לא שמעתי על היעד, אבל ככלל סמכתי על ארנון שמכיר את סגנון הרכיבה שלנו ואת הגחמות של הצוות (שהמדריכים יאתגרו את דןדן, דניH ואת טלשה, שהרכבלים יסגרו מספיק מאוחר כדי שמיליס ייתן עוד ראן, שהאוכל יהיה מפסיק צמחוני כדי שפבלו יאכל כמה שיותר בשר, שהחנויות יהיו ממש יקרות כדי שנימי יוכל לקנות מתנות, ושהאלכוהול יהיה מספיק זול, כדי שפיטר יהיה רגוע). עובדה שמאוד הקלה על עניין חוץ מהתיאורים של ארנון, היא שבכל זאת מדובר על צפון איטליה ועל הדולומיטים, מה כבר יכול להיות רע…

cof
img_20180605_123358-copy
img_20180605_123911-copy
20180609_101132-copy

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

אם יש גן עדן (אנדורו)- כך הוא בטח נראה

מעל אגם גארדה בין צוקי הגרניט האדירים של רכס הברנטה בלב הרי הדולמיטים מתחבא אגם מולבנו, לטעמי אחד האגמים היפים של צפון איטליה. מעל האגם הקטן והציורי ניצב בגובה של 2125 מטרים הפלטו של Dolomiti Paganella, הבסיס ל Bike Park Paganellaיעד החופשה שלנו. למעשה לא מדובר כאן על בייק פארק קלאסי כמו שאנו מכירים ממורזין, לאגונג וכו', אלא אזור נרחב ביותר עם תשתיות רכיבה רבות ומגוונות. שלוש עיירות קטנות באזור Molveno, Andalo ו Fai מחלקות את הבייק פארק לשלושה אזורי רכיבה עיקריים ומשמשות בסיס יציאה לאחד מ 20 המסלולים שהוא מציע, הנמתחים על יותר מ 400 ק"מ של שבילים אופנים.

התכסית באזור גבוה זה היא וורסטילית ומשתנה מאוד תוך כדי הרכיבה. לרוב מתחילים למעלה בפלטו במרחבי עשב צחיחים בנוף פתוח ואין סופי, ללא עצים אבל עם מלא אבנים…השבילים למעלה הם שבילי הליכה אלפיניים, כלומר צרים, אגרסיביים, מלאי סלעים, תהומות ללא תחתית, סיבובים צפופים עתירי אבנים, שיפועים קיצוניים בשני הכיוונים, והכל בנוף פנורמי מ ט ו ר ף !!! כשמתחילים לאבד גובה עוברים לאזורים עם צמחיה נמוכה וצפופה על שבילים מאוד מהירים, עם מלא שינויי כיוון ומידי פעם קישורים בשבילי כורכר רחבים. משם גולשים ליערות המפורסמים של צפון איטליה כולל כל התופנים בתפריט אנדורו מגוון. שורשים, בוץ, שבילים סלעיים סופר מהירים, שינויי כיוון מפתיעים, סינגלים, סינגלים, סינגלים ומנת השף הייחודית של המקום, משטחי אבן גיר ענקיים מאתגרים מאוד לרכיבה כשרטוב, וכמעט תמיד רטוב.

img_20180604_175703-copy
Maker:S,Date:2017-9-19,Ver:6,Lens:Kan03,Act:Lar02,E-Y
sdr
sdr

רשת השבילים העיקרית באזור מבוססת על סינגלים טבעיים (שבילים הליכה) שכמו כל הדברים באזור זכתה לקבל את "אות הדוב" לכן הם מוגדרים כשבילי דובים… מסתבר כי יש עוד כמה דובים חומים שמסתובבים באזור וזה מספיק בשביל לתקוע לוגו של דוב או טביעת רגלו בשמות מלונות/ רחובות/ ברים שבילים אופניים, תחרויות וכו'. חוץ מהשבילים הטבעיים יש באזור מספר פלאוו טרייל מלאכותיים יותר ומלאכותיים פחות (מעולים…) ומסלולי בייק פארק קלאסיים כולל קפיצות, אלמנטים בנויים וכו' מעל העיירה Fai. סה"כ אזור מאוד מגוון, תשתית שבילים מעולה, רכבלים, הקפצות, חנויות אופניים, מרכזי מידע, נוף מדהים ואתגרי רכיבה לא מעטים. יכול להיות רע? לא!!

עוד יום רכיבה טיפוסי

סיכום וידאו כרונולוגי של יום רכיבה טיפוסי בחופשה. מסלול של יום שלם שקיבל את השם התמים Lake to Lake. חמישים ק"מ של היצע אנדורו אינסופי כולל הכל מהכל. flow trail, שבילי יער צפופים, שורשים, בוץ, סלעים, שבילים אלפיניים משובצי אבנים בנופים מטורפים, הייק א- בייק בחמצן דליל, שבילים סילעיים וברוטלים בזווית קיצוניות++ שלא נגמרים, סינגלים עתירי סיבובים באדמה תחוחה ואוחזת כמו דבק, בירה מעולה, גרפה לקינוח ושוטטות בהכרה מעורפלת מאוד ברחובות אנדולו בנסיון למצוא את המלון…

מצולמים- עדי בלן, נימי כהן, אוהד שיוביץ, שחר מיליס, טל שביט, ארנון שדמי, דניאל אייש. מצלם: אריק פלדמן

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

בייקפארק קואופרטיבי של רוכבים מגניבים

הבייקפארק מתופעל כקואופרטיב תיירותי של שלושת הקהילות ולא זכיין בודד כפי שמקובל ברוב הפארקים בעולם. האחריות על הניהול, הפיתוח וההנגשה של המיזם החדש והאדיר הזה היא על חברת Dolomiti Paganella Bike המקומית. מעבר להיותם טיפוסים מגניבים לאללה ורוכבי על שנולדו במקום הנכון כדי לנצל את כשרון הרכיבה שלהם, הם אחראים על ההנגשה של האזור לרוכבים מכל העולם. ואני חייב לציין שהם עושים זאת בצורה מופלאה!!! במסגרת השירות שלהם הם מיפו, סימנו וחיברו את כל השבילים העיקריים באזור. הם גם אלה שדואגים לפיתוח שבילים ובניית מסלולים חדשים ומטורפים בתחום הבייקפארק, עליהם תקראו בחוויות של החברים. במסגרת שיתוף הפעולה של בוץ הרפתקאות על אופניים יחד עם Dolomiti Paganella Bike נבנו מגוון חבילות חופשה מיוחדות לקהל הישראלי אשר תפורות עד הפרט האחרון ופונות לסגנונות שונים של רכיבה, מרכיבת XC ועד חופשות אנדורו. החבילות כוללת טיסות נוחות, הטסת אופניים, העברות, השכרת אופניים באם נדרש, הדרכה מתאימה לסגנון הרכיבה ומלונות מעולים. הם גם אלה שסידרו לנו את מלון EDEN שישנו בו. מלון משפחתי לא גדול, עם חדרים ענקיים לנוף ההרים והרכבלים, עם מטבח חלומי, שירות מדהים, בר מפוצץ גראפות איכות, סנקס אחה"צ ליד השפריץ אפרול, ומחסן אופנים מאובטח. אגב האוכל באזור הוא כתבה בפני עצמה, ופלטפורמה אינטרנטית מפותחת ככל שתהיה לא תוכל להכיל את כל התיאורים של מגוון המנות הראשונות, העיקריות והקינוחים (ממגוון החי הצומח והדומם שיש לאזור להציע) שהיינו צריכים להתמודד איתם יום יום. Dolomiti Paganella Bike גם מארגנים תחרויות ואירועי אופניים ברוח האזור והמגניבות הכללית שלהם. לפי מה שראינו וחווינו בתחרות האנדורו שהתקיימה בדיוק כשהיינו שם, הם מבינים בזה לא פחות מהרכיבה עצמה. תחרות האנדורו מרובת הסטייג'ים הרגישה אתגריות מאוד (רכבנו על רוב מסלולי התחרות) וסופר סופר מגניבה. (פינות האכלה המוניות בין הסטייג'ים, מדורות, להקת הבי מטאל, בירות, מנגלים ענקיים בערבים, ומלא מלא רוכבים ורוכבות יפים ויפות).

עכשיו ברשותכם לחוויות…

dolomiti-paganella-mtb-maps-copy
sdr
dolomiti-paganella-mtb-trail-signs-copy
dolomiti-paganella-mtb-descent-copy
img_0082-copy
img_0069-copy

לא מבזבז רכיבה- מיליס מסכם את החוויה האיטלקית

את החוויה והתרוממות הרוח שהרגשתי אחרי הראן הראשון בפאגנלה קשה לתאר במילים (מזל שיש תמונות).

הגעתי בטיסה ארוכה מארה"ב דרך קנדה עם דיליי של כ 4 שעות, סה"כ כ 24 שעות בדרכים. הנסיעה משדה התעופה במילאנו ארכה גם כן למעלה משלוש שעות כך שהגוף שלי היה עייף וקפוץ. קודם לנסיעה ליעד המרגש הזה, ההמתנה נדמה שנמתחה על פני חודשים. טבלאות הייאוש כאילו עמדו במקום, איקס ועוד איקס בקלנדר של גוגל זחלו אט אט עד לתאריך הנכסף. אפשר להבין את רף ההתרגשות. ביום ההגעה, רצה הגורל וגשם בלתי פוסק ירד לאורך כל אותו היום. בכל זאת נסענו בתחילת העונה.

את צוות המגזין פספסתי בשדה בגלל עיכובי הטיסות ואת הדרך לפגאנלה עשיתי יחד עם ארנון מ-בוץ הרפתקאות, אשר חיכה לי בסבלנות ראויה לציון בשדה. בעוד אנחנו נוסעים במעלה הכבישים הציוריים והמפותלים ליעד, אני מנהל חמ"ל כמו שאני רגיל, דואג שירכיבו לי את האופניים ששלחתי מהארץ, ממנה בודק מקצועי לוודא שהכל תקין ושלא יסתובב לי הכידון בדרופ הראשון, דואג שכולם יהיו מוכנים כשאגיע ונצא לרכוב. אני מגיע למלון בערך בארבע אחר הצהריים והכל שומם. הגשם דופק על החלון של הרכב ואני פורק את עצמותי הקשות מישיבה ממושכת בדרכים. בלובי אני רואה את אריק העורך ואת פיטר שותים שפריץ אפרול מתקתק וצבעוני. איפה כולם? אני שואל… כנראה ישנים, קיבלתי בתשובה. מסתבר שהטיסה המוקדמת, הגשם וארוחת הצהריים הדשנה שאכלו כולם נתנה אותותיה. למרות זאת אני מחפש פרטנר כי לא אתן ליום שלם להתבזבז ללא רכיבה.

הסקי פס שניתן לנו עם הגעתנו היה בתוקף והרכבלים נסגרים בחמש, יש עוד פחות משעה! לאחר כמה קריאות נואשות למציאת פרטנר מצאתי את עצמי לבוש בבגדי רכיבה ומעיל גשם, סקי פס בכיס המעיל ומפת שבילי האזור בכיס המכנס מוכן לרכיבה (אחרי בדיקה זריזה שהכל תקין).

מצאתי צדיק אחד בסדום, שלמעשה לא זקוק היה לשום שכנוע: טל "you had me at hello" שביט הצטרף אלי למה שהייתה אחת הרכיבות המעולות שלי אבר!

מבט קצר במפה ורשת השבילים המסומנים היטב לפי רמת הקושי קופצת לנו כך שנוכל לבחור את השביל המתאים ביותר ליום קצר זה. עליה ברכבל לתחנה העליונה, ולמעלה מ 10 ק"מ של סינגל טכני אמורים להביא אותנו היישר לתחנת המוצא שהייתה קרובה באופן ראוי לציון למלון.

נשמע מעולה. נכנסנו לרכבל למרות המבט התמוה של המפעיל (הוא ידע משהו שאנחנו לא!!!) בתחנה העליונה השילוט ברור, לכל שביל מספר וצבע והתחלנו לרכב לכוון הכניסה לסינגל. הגשם הפך לטפטוף תודה לאל אך למה שקרה אחר כך לא היינו מוכנים.

עם הכניסה לסינגל שממש זרם מים, גילינו שהבוץ המקומי אינו דביק אלא סבוני, הגלגלים מתכסים שכבה דקיקה של בוץ בצבע חום אפרפר והאחיזה נעלמת לחלוטין, אפשר להתרגל לזה חשבתי, והזכרתי לעצמי להישאר רך על האופניים. הזויות של הסינגל הפכו מתלולות לממש תלולות, לממש ממש תלולות עם שיפוע צד, לממש תלולות עם שיפוע צד ומשטחי סלע חלקים! וכמובן, יקירי הרכיבה- שורשים רטובים.

טו מייק א לונג סטורי שורט, רמת הריכוז, השליטה באופניים והצורך לווסת מהירות כשהנ"ל כמעט בלתי אפשרי הפך למשימה שואבת ריכוז ופיצוח אלמנטים בזמן אמת. רכיבה על הקצה שבסופה באופן מפתיע, שנינו שרדנו את הראן על האופניים. באותו ערב, לאחר שהגשם פסק לחלוטין, הבנו שאנחנו הולכים ליהנות כאן אפילו עוד יותר ממה שחשבנו.

פאגנלה חלום אנדורו

תאי השטח המסודרים והממופים, השבילים המסודרים ורשת הרכבלים הופכת את היעד הטכני הזה לגן עדן לרוכבי אנדורו. המדריכים המקומיים המסורים שלנו (שמסתבר שממש סלבס מקומי) חשפו בפנינו בנוסף לשבילים המסומנים לרכיבה, מספר שבילים צדדיים וארוכים החושפים נופים מרהיבים ותוואי קרקע משתנה. כל יום הסתיים בתשישות פיזית ורצון מנטלי להמשיך לעד! כשהאדמה התייבשה (למעשה היא לא הייתה יבשה ממש כלל, אבל הכל יחסי) המסלולים הטכניים הפכו למהירים ומשימת פיצוח האלמנטים קבלה תפנית מעניינת. המסלולים מאד מגוונים וכוללים מספר פלואו טריילס בנויים ברמות גימור שונות וקושי אלמנטים שונה, שבילים טבעיים ביער, שבילי DH ייעודיים ו"תפירות" מעגליות לימי טיול מלאים. האתר מרושת ברכבלים ושאטלים בעונה וכמות הרוכבים הפוקדים את האתר לא מכבידים על התנועה והצפיפות בשבילים. בכלל החוויה האיטלקית מוכיחה שוב ושוב את השילוב המושלם של אוכל טוב, קפה מעולה, שתיה טובה וחבר'ה בינוניים פלוס מינוס. הארגון המופתי והמוקפד של בוץ הרפתקאות יחד עם חבורת Dolomiti Paganella Bike אפשר לנו לנוח, להירגע ממטלות הארגון ואפשר לטיול הזה להפוך לחופשה שהיא חוויה שתישאר איתנו שנים. הצרה היחידה עם היעד הזה, שהוא הופך את שאר יעדי הטיול לסתמיים. לפחות עד ליעד מפיל הלסתות הבא…

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

edf
sdr
Maker:S,Date:2017-9-19,Ver:6,Lens:Kan03,Act:Lar02,E-Y
img_0180-copy

שובו של האולד סקול. המודרני. – נימי כהן

נימי כהן, אושיית פרירייד בעבר עבר, אנדורנס וגראבל בהווה ואנדורו-קצה בעתיד מסכם יום רכיבה אופייני בחופשה.

כן, אני יודע שאולד סקול מודרני זה אוקסימורון. כמו אחיזה מעולה אבל חלקה, או מסלול זורם וסופר טכני וקשה, אבל חכו רגע.
הבוקר התחיל באיחור אופייני ולא ממש אלגנטי שלי, ואחריו עלינו לראן חימום בווילי וונקה שמאיים להפוך למסלול הבית של הגאנג. דניH, דנצי וטל שביט כבשו מקומות מכובדים בטבלת הסטראבה של המסלול והשאר שרדו/התעוררו על האופניים, זה אותו דבר למעשה.
עוד עלייה לרכבל העליון, ואנחנו מתחילים את מסלול הLake To Lake , מאגם מולבנו לאגם טובלינו. המסלול נפתח בקטע ארוך ויש לומר די פסיכי, של מסלולים שלא שייכים לפארק. היום שילבנו מספר מקטעים מתחרות האנדורו שתתרחש פה החל משישי הקרוב.
ראשית, כדי להרוויח את הירידות שתבאנה (חולם חסר), טיפסנו עד כדי יריקת פיסות ריאה. יותר מאלף מטרים צברנו היום בדיווש, וזה בלי ה״טיפוס״ ברכבלים.
דיווש טכני נעים בגובה שנע בין 1,800 ל-2,080 מטרים, ומתובל במקטעי הייק א בייק של ״רק עשר דקות״ על פי המדריך האליל סטפאנו. אבל כולנו היינו מדריכי רכיבה פעם ואנחנו לא קונים את השטויות לתיירים שלו. 10 דקות לקבוצה זה אומר 20-25 דקות במינימום וכך היה.
מדי פעם עצרנו לטובת תצפית עשבים או לגימה מאחד הפלאסקים, כי כשהגוף קרוב למוות קליני, רק הנפש תעזור לו להמשיך.
השבילים בין מקטע עלייה אחד לאחר, היו השבילים הכי לא בנויים שאתם יכולים לדמיין. שטח טבעי לגמרי, שבילים צרים ברוחב שני צמיגים רחבים, תלולים פלוס פלוס וזרועי טריליארד אבנים, סלעים, שורשים ושאר אתגרי ריכוז, ובעיקר נופים פסיכיים, שטח עצום שנמשך עד אינסוף לכל עבר, טמפרטורות קרות ואוויר הרים צלול כיין, כן, כן, אפילו יותר משל הרי ירושלים של מירי בחודש יוני, האמינו או לא.
כך נטחנו, התאתגרנו ודיוושנו, מתבלים את העליות החורכות בירידה תלולה וטכנית פה ושם, כשהחבורה מוכיחה גיבוש שיא וריבוי רמות שיאתגר כל מדריך. מזל שהיו לנו שניים כאלו.
ואז קרה כל מה שרצינו. הגענו לשלט הקטן, האדום והאהוב שהורה שמאלה ומטה לעיירה הקרובה.
קרובה, כלומר יותר מ-2,000 מטרים של ירידה וורטיקלית מתחתינו, וכאן החלה אחת הרכיבות הכי טכניות, אתגריות, יפות ומהממות שרכבתי בחיי.
לא וויסלר, לא לה-ז׳ה-מורזין ולא שאר פארקי הדאונהיל שרכבתי בהם בעברי הרחוק, הניחו מולי אתגר רכיבה מתגמל שכזה. הירידה האינסופית לקחה לקצה כל שריר בגוף וכל חלק באופניים. ״אסור לזוז מהשביל״, כי גם השביל אינו מה שרגילים בפארקים, שלא לומר במגוון סינגלי קק״ל שהרדימו אותנו הישראלים בשנים האחרונות.
רצף של סינגלי בר, רובם יהיו חלק מתחרות האנדורו הקרובה, כולם בזוויות פסיכיות וטכניים להחריד.
המדריך הגאון שגם מתחרה בסופ'ש וגם אחד ממתכנני המסלולים, הוביל אותנו ממש ראשונים על השבילים (עברנו מספר צוותי בנייה, סימון וגיזום במהלך היום), כדי לעזור למסלול להיפתח ולקרקע להתיישב.
זה שרכבנו מלא על מצע עלים, מחטים וקרקע בתולית ללא סימני רכיבה ברורים זה בונוס. כנראה.
בכל אופן, היום חוויתי את אחת מחוויות הרכיבה הכי טכניות שהיו לי Ever,  רכיבה שהזכירה לי ״את פעם״, כשהייתי עמוק ברכיבת אקסטרים בארץ, כבר לא זוכר איך קראו לזה, פרירייד, או דאונהיל או אול מאונטן, ומובילים שונים היו לוקחים אותנו לשביל הפסיכי המקומי שלהם. הקווים לא היו כאלו ברורים, השביל לא נחצב בצלע ההר על ידי מכונות, והרוכבים היו חייבים להיות עשויים ללא חת, קריאטיביים בבחירת קווים, אמיצים (על החיים ועל המוות פעם בכמה דקות, סליחה) ועם אופניים וצמיגים שיוכלו להוציא אותך מצרות, אינשאללה, ויהיו צרות.
זו הסיבה שהרגשתי קצת שיש פה איזו גרסה מודרנית, עכשווית ומתקדמת לרכיבות אולד סקול שאני זוכר, ו Damm כמה שזה היה טוב.

בסיום הירידה שנמשכה כמו האינסוף וגבתה מספר נפילות, החלקות ועצירות לריענון אמות הידיים השחוטות, נפלנו על Bar Ideal בעיירה Sarche , שם טרפנו מגוון ברוסקטות, פסטות, בירות, גלידות וכל מה שמשליכים פנימה בסוף רכיבה מאתגרת ומפרקת.
הדיבור הכללי בשולחן היה של אנשים דלוקים שקיבלו הרבה מעבר למה שציפו וייחלו, עם נפש מרוממת וגוף שבור. הכתפיים, הצוואר, האמות, הארבע ראשי שנגמר מרוב עמידה בזוויות מטורפות. בחרו שריר או חוליה בגוף ואספר לכם כמה הם כחודים.
זה היה אחד מהימים הכי מאתגרים שכל אחד חווה, והוא לקח את כולם לקצה, גם את הקבצה א׳ של דן דן, דניאל אייש, שחר מיליס וטל שביט.
לגמרי not for the faint hearted…

מיניבוס ועגלת המדריכים חיכו לנו ולקחו אותנו בחזרה לעיירת האם Andalo, ואופציית העלייה לפארק לעוד ראן או שניים לפני סגירת הרכבל לא פיתתה אפילו את מיליס הבלתי מתכלה.
מלון, שנ״צ, ארוחת ערב איטלקית כמיטב המסורת עם דז׳יסטיף רודף דז׳יסטיף, יו נואו דה דריל…

עוד יום באתגר האנדורו האיטלקי של bike.co.il

img_0255-copy
edf
img_0014-copy
sdr

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

מישהו כאן עושה בלאגן בספירה של מיליס

אנחנו בבעיה חמורה בחופשה הזו. זו לא רמת המסלולים התלולים או השורשים והסלעים החלקים, זה לא האוכל המשובח, הגבינות או הבירות, אפילו לא העייפות והתשישות של 50+/- ק"מ ביום עם איבוד גובה של 3500 עד 4500 מטר מצטברים. זו הספירה! אנחנו לא מסכימים איזה יום רכיבה זה. כשהגענו ביום שני אחה"צ לפגאנלה ירד גשם וכולם היו רדומים מארוחת הצהריים המלאה שאכלו זה מכבר. רק אני וטל (Tal Shavit) יצאנו כאמור לרכב בגשם באחד המסלולים הקשים באזור – ככה אנחנו אוהבים את זה- קשוח. מבחינתנו זה יום הרכיבה הראשון! עכשיו באו אלו Bike.il קטלק, ומתחילים את הספירה מהיום השני. אין בושה. אז הנה סיכום היום ה*רביעי*: לאחר יומיים יבשים באיזור התעוררתי בחמש לפנות בוקר למשמע הגשם. ידעתי שיהיה עוד יום רטוב ומגניב כי היום זה Flow Trail Day . לאחר ארוחת הבוקר והאספרסו המ-ע-ו-ל-ה יצאנו בטפטופ קל וענן שיושב על הליפט לסיפתח על וילי וונקה, מסלול הבית הזורם שלנו. לאחר החימום ועם רמות האדרנלין בשמיים המשכנו במסע אחר מסלולי זרימה ולטייל בין שלושת הפארקים האדירים שיש כאן בפגאנלה. הדרך בין הפארקים עמוסה בשבילים בתוליים (בדיוק בסגנון שאני אוהב) ורכבלים לרוב. בפארק Fai della Paganella העמוס שבילים, אלמנטים ורוכבים איטלקיים אכלנו את אחת הפיצות הטובות וביצענו עוד כמה ראנים כבדים ורטובים בגשם. משם לקחו אותנו צוות המדריכים המקומיים לייקב מקומי בשם Rotary לסיור וטעימות יין. נסכם בכך שאנחנו מאד יסודיים ולקח לנו זמן רב וריכוז להבין את כל הטעמים, העפיצות ורמת התסיסה של היינות התוססים – כך שכולם עכשיו מרחפים קלות. קשה היה לנו היום הרביעי – ועוד יש לנו ארוחת ערב על הראש. עד מתי פגאנלה 2018!!!

הרוכב בסרטון הוא ארנון שדמי, בהגדרתו רוכב XC מרתון אשר מתמחה בסגפנות. בשנים האחרונות הוא אמנם מבלה שעות רבות על אוכף של אופנים קצרי מהלך, אבל פאגנלה מוציאה ממנו את המיטב.

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

img_20180606_110553_010-copy
img_20180607_130343-copy
img_20180606_105633-copy
img_0100-copy

פאגנלה כחוויה מעוררת צניעות (humbling experience)- עדי בלן

לפעמים השפה העברית חסרה במילים, אין בה מספיק עושר מילתי כדי להביע את הכוונה. היום השלישי של חופשת האנדורו של bike.il בפאגנלה הוא דוגמא טובה לכך, זה היה יום של לימוד צניעות – או בלעז a humbling experience .

כותב שורות אלו, אחרי 20 שנות רכיבה (באקסטרים יש שיגידו), אחרי מנרה, ול׳גה וניו זילנד וצ׳רוויניה הבין עד כמה הרכיבה שאנו מורגלים אליה אפילו לא קרובה לרמה וליכולות הנדרשות מיום אנדורו אמיתי בדולומיטים האיטלקיים. הכל התמצה למעשה בירידה האחרונה – זו שהגיעה אחרי יום שלם של טיפוס על האופניים ועם אופניים על הגב ואחריהם ירידה בסטייג׳ים של תחרות האנדורו שהיתה פה. כבר לא הייתה לי טיפת מים בקמלבק, לא נשאר לי פרור מזון או ג׳ל לרפואה ועכשיו אני מוצא את עצמי במהירות הזויה בירידה שמורכבת מסוויצב׳ק מוטרף אחד אין סופי ואז ישורת בתוך ערוץ מטורף לא פחות. הכל על תכסית שכוללת סלעים, אדמה רטובה מעט ועלי שלכת חלקלקים. זאת הפעם הראשונה ב 10 שנים האחרונות (מאז ההיכחדות של הייס ניין) שאני עם שתי אצבעות על כל ידית ברקס לאחר שהברקסים של סראם (אופניים שכורים) התייאשו מזמן מחייהם, כאילו רומזים לי, חבר תרגיע ומהר.

הירידה נראתה שתמשך לנצח, 3 ק״מ על 1000 מטר וורטיקלי איבוד גובה ולפחות שני כמעט ונפגע. אח״כ, בלי להבין לגמרי איך,  אנחנו מדוושים, מפוצצי אדרנלין, על כביש מישורי לצד כמויות גפנים מדהימות אל היקב הגדול ביותר של האזור – יקב רוטרי – חוויה מעוררת צניעות בפני עצמה.
ביקב מארחים אותנו כיד המלך (אנחנו על בגדי רכיבה סרוחים אחרי שרכבנו כ 50 ק"מ באותו היום…) עם גלגלי גבינה מיושנת מקומית בקוטר 29 לפחות – נקניקים ״כשרים״ ויין מבעבע שאחריו נלגם גם יין אדום רגיל, שניהם באיכות יוצאת דופן.
הscale  של היקב מרשים לא פחות מה scale של ההרים והשבילים שרכבנו, היקב הזה לבדו מייצר 55 מיליון בקבוקי יין בשנה – יותר מהצריכה הכללית של מדינת ישראל, המחסנים, הציוד והכמות היא לא פחות ממדהימים. למרות כל האנדרנלין של הרכיבה לפני, אנחנו מסתובבים בין המדורים השונים של היקב, מרותקים להסברים של המדריכה הצמודה כאילו אנחנו בטיול שנתי של סומליירים. סיום חלומי לעוד יום מטורף בחופשה המושלמת הזאת.

חזרתי מהחופשה הזו מאושר ועם טעם של עוד, אבל גם עם סוג של reality check- זה שאני מרגיש בנוח לרכוב במהירות כמעט על כל שביל בארץ, זה לא אומר כלום בדולומטים, באלפים, או בכל מקום שבו יש הרים משמעותיים אמתיים. ממליץ בחום על חווית הצניעות הזו לכל אחד.

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

דנצ'י מסכם יום

סיכום

בשורה התחתונה פאגנלה היא חלום. הנופים הקיצוניים והמרוכזים של הדולמיטים, השבילים המעולים, תשתיות הרכיבה המגוונות, האוכל (אויי האוכל…), הקפה, הגראפה והשירותיות הגבוהה של בוץ הרפתקאות על אופניים, יחד עם השותף המקומי הופכים אותה ליעד חופשה מושלם. פאגנלה מציעה מגוון גדול מאוד של אפשריות רכיבה במגוון סגנונות. מרכיבת XC ועד רכיבות DH, עם אופנים מהבית או השכרה של אופניים באחת החנויות שמציעות מגוון גדול מאוד של אופניים וציוד בשלל רמות. (כולל אופני הרים חשמליים ברמה גבוהה מאוד).

במקרה שלנו הדרישה מבוץ הייתה לחופשת אנדורו אמתית וקשוחה, וכזאת קיבלנו. באופן הקיצוני והמושלם ביותר בעבורנו. זה לא הפרשנות הישראלית לאנדורו, זה אנדורו איטלקי. הוא דורש מהרוכב כושר גופני יחסית גבוה על מנת להתמודד עם יום שלם על האוכף, ובעיקר דורש יכולות טכניות טובות ע"מ להתמודד עם המסלולים במקום, ולהצליח ליהנות מהם. לנו זה היה כאמור יותר ממושלם. תשתיות הרכיבה במקום מציעות כאמור מגוון גדול מאוד של סגנונות רכיבה בכלל זאת גם חופשות אנדורו פחות אינטנסיבית (ראש קשה) ויותר זורמת, יותר חופשה ופחות עבודה. החל מ 2019 בוץ הרפתקאות על אופניים יציעו חופשות בפאגנלה מחודש מאי ועד אוקטובר על בסיס טיסות ראיינאייר, מה שיאפשר בחירת מגוון חופשות של בין 4 ל 10 ימים. כל הפרטים על החופשות של בוץ הרפתקאות אופניים כאן.

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

כתבות נוספות