מיומנה של לולו

פרקים נבחרים מתוך יומן אישי- הקשר היווני

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

כתבה: עינת צחור I צילום: משפחת צחור

עוד מעט אני אשתף אתכם כאן בחוויותי המרנינות מטיול של ארבעה ימים על אופנוע ביוון, אבל לפני זה, קטע קישור קצר.
כי מה פתאום אופנועים, ומה פתאום יוון, איך זה בכלל קשור פה, אנחנו מגזין אינטרנטי בתחום האופניים, והזאתי עם האוף-טופיק שלה, לא צריך להיסחף עד יוון עם אופנוע.
או אז נזכרתי, שכשהכרתי את גל, הוא בכלל עוד לא רכב על אופניים.
כשנפגשנו לראשונה, אי שם באמצע שנות התשעים, הוא התנייד באופנוע כביש גדול ומרעיש מסוג סוזוקי R750, או מבחינתי- האופנוע הסגול עם הלהבות הצהובות 🙂
בעצם, זה לא מדויק.
בערב בו נפגשנו לראשונה, הוא בכלל היה טרמפיסט בפורד פיאסטה מלאה בבחורות כלשהן, שאני מוכנה להישבע שלשתיים מהן קראו מיצלי ושפריצלי, אליהן הוא הצטרף לבילוי של שישי בלילה. נפגשנו בפאב הקיבוצי שהיה אז בפריים-טיים של פעילותו, ואני זוכרת מבעד לערפילי הוודקה-תפוזים במינון יתר (פויה איזה משקה דוחה, אבל חילקו בחינם) בחור אנרגטי בחולצת פלאנל כפתורים משובצת וכריזמה משעשעת, מנסה לתפוס את שתי ידי ולרקוד איתי ריקודים סלוניים באמצע הדיסקו (הלו, דביל, רוקדים דיסקו!)
יצאנו החוצה, כלומר, הוא יצא וגרר אותי בחביבות בידיים אחריו (כבר אז הייתי נגררת מצטיינת 😃) והציג את עצמו:
"שלום, אני צחור גל, ומחר אנחנו יוצאים כמה חבר'ה לטיול אופנועים בדרום, בא לך להצטרף?"
😱 אללי… כמה טעויות במשפט אחד. מרוב תדהמה ותבהלה אני זוכרת את המשפט הזה בבהירות עד עצם היום הזה, כאמור על רקע מבוסמות בלתי סבירה בהחלט, בעטיה הייתי אמורה לשכוח לפחות את ה"צחור גל", למה-מה-קרה? אי אפשר להסתפק בשמות פרטיים? ומה פתאום שאבוא איתך ועם החברים שלך לטיול אופנועים? לא עדיף לקבוע לקפה ועוגת היער השחור בקפולסקי קודם? לפטפט ולהכיר לפני שאני מזדנבת אחריך להרפתקאה מוזרה?
בכל אופן, עניתי לו במשפט בלתי נשכח בתמורה:
"סבתי על ערש-דווי, אז לא בא בחשבון, אבל תתקשר אלי ביום ראשון ונדבר."
😳 איזה דאונר. ערש-דווי. זה אמנם היה ממש נכון, סבתא שרה שלי (הידועה יותר בכינויה "סבתא קוקו" אבל זה לפוסט אחר) החזירה את נשמתה לבורא בבוקר שבת שלמחרת, אבל גם אם זה נכון, מה חשבתי לעצמי…?
במבט של המון שנים לאחור, נדמה לי, שאפילו שלא הכרתי את הפרסונה, בחושיי המחודדים חשתי ביכולת השכנוע הנדירה הניצבת מולי, ותת ההכרה שלי שלפה תשובה ממוטטת סותמת פיות, כדי להסיר ספק שלטיול האופנועים אני ממש לא מתכוונת להגיע.

המשך הערב היה משעשע לא פחות, עד שנפרדנו, הוא לתוך הפורד פיאסטה עם שפריצלי ומיצלי, כל אחת היתה אחראית לזכור רצף של שלוש ספרות ממספר הטלפון שלי, כי בתקופה הפרה-היסטורית עליה מדובר לא היו לנו פלאפונים, ולאף אחד בפאב לא היה עט, ואני עם אחותי למשמרת לילה לצד מיטתה של סבתא שרה (האמת, פוטרנו ישר בתחילת המשמרת כי הגענו מצחקקות מדי. וודקה תפוזים פחות משתלבת עם הבית הסיעודי, ללא ספק. אבל הספקנו להפרד, פעם אחת אחרונה, ולהביא איתנו משב נעורים מרענן בניחוח אלכוהולי) ובכל מקרה, תחושות האשמה שהיו לי סביב הלילה ההוא התחלפו בהשלמה וקבלה, ואני יודעת, פשוט יודעת, שסבתא שלי שמחה כמוני, על הבחירה שלי ועל שכך היו פני הדברים.

20181106_144658-custom

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

כל ההקדמה החמודה הזו לפני שניסחף כולנו ליוון, היא כדי לומר שטיולים על אופנועים כבר היו לנו בתחילת דרכנו ההיסטורית, הנה הם מונחים להם שם בספר דברי ימינו, ומעידים עלי שכבר היה לי האומץ הדרוש להרפתקאות מהסוג הממונע. אבל בתווך, בין שנות התשעים העליזות ועד עתה, חלפו שנים ארוכות בהן לא חנה כאן שום אופנוע. איפשהו בין משימות החיים, העבודה, הבית, הלימודים, הילדים ואימוני האופניים, לא נותר זמן ובהחלט לא נותר תקציב, האופנוע הסגול עם הלהבות הצהובות נמכר לטובת טנדר סובארו או מאזדה כלשהי, אני לא באמת זוכרת מי היה קודם, אבל איפשהו בפינה נידחת בלב היה לי ברור שתקופת אופנוע שוב תשוב תפציע ותפתיע.
ואכן כך, לאחרונה, בנוסף לרכיבות אופניים אין סוף ואין קצה, בנוסף לאימוני נפח נפוחי שעות, אינטרוולים וחידודים, הצטרפו בנהמות מנוע ללו"ז הקבוע גם רכיבות אופנועי-שטח, אליהם אינני מוזמנת.

מילה או שתיים על הקשר העמוק מדי שבין הגברים לציוד שלהם

במקרה הזה לא באמת צריך חושים מחודדים, אלא רק התבוננות פשוטה ומיד תסכימו איתי.
אני חושבת שזה דבר שמאפיין הרבה גברים שאני מכירה. הם נקשרים מדי לחפצים שלהם. ובתחום הדו-גלגלי הממונע והלא ממונע זה מתבטא בהר של ציוד.
בעצם, זה לא מדויק.
מדובר בשרשרת הרים, עמקים גאיות ויבשות, בואכה חבלי ארץ, ערימות על ערימות של ציוד. והם ממש אוהבים את הציוד שלהם, אפילו יותר מדי. גם הציוד שכבר לא משמש אותם. או החליד. או נקרע. או התיישן. רק תנסי לרמוז שאולי הגיע הזמן להפרד מהקסדה הקודמת, הקסטה שהעלתה חלודה, הגלגל שהוא בכלל במידה שכבר לא מייצרים, החולצה עם החור (😫אבל היא עם חור!) והנה לך עילה לגישור בהול.
והציוד כמובן צריך מקום וממש חבל שציוד לא יכול לשלם ארנונה על כל המקום שהוא תופס. וקונים לציוד תיק מיוחד בגודל פילפילון. ובונים לציוד מחסנים ומאורות. מה שמזכיר לי שחייבים למצוא חברים חדשים שיש להם מחסנים ממש גדולים ועדיף שהמחסנים יהיו במשקים חקלאיים ענקיים כדי שיהיו עתודות של מקום.
טוב די, הבנתם את העיקרון, קשה לי עם כמויות הציוד 😃 וחייבים להמריא ליוון.

20181106_100355-custom

יוון ואני

למרבה הבושה לא הזדמן לי לבקר ביוון מעולם.
בעצם, זה לא מדויק.
פעם פעם, כשהייתי תלמידת כיתה יב', סיימנו את המסע לפולין בחניית ביניים של יום באתונה.
כרגיל, הרבה אני לא זוכרת. לקחו אותנו לסיור בכל האתרים ההכרחיים ההיסטוריים של אתונה, והצטלמנו פה וגם שם, ובזכות התמונות אני יכולה לספר שלבשתי ג'ינס מחריד וסוודר אפור ורחב, שכתוב עליו HAPPY באותיות ענקיות, ובעומק ליבי הייתי הכי לא האפי ever, גם כי מיידאנק ואושוויץ וטרבלינקה חילחלו לי מתחת לעור עם החורף הפולני, ועם ערימות החפצים ואימת המשרפות, אבל גם כי בגיל 17, אם בדיוק נפרדת מהחבר שהיה לך והוא כבר מצא לו חברה אחרת, את ממש לא עולצת. בכלל. אפילו לא קצת. אז עם תחושת הדכדוך והמרמרת הזו הסתובבתי לי בין האקרופוליס לבניין העירייה לרחובות אתונה, והתמרמרתי לי מירמורים של גיל 17, ויוון נחקקה לי בלב כיעד-נון-גראטה.
מה כבר יש שם. שרידים היסטוריים, סלט יווני, נוף ימתיכוני, ומרמרת.

חודש נובמבר משובץ המוני ימי הולדת משפחתיים, וגם גל ואני נולדנו בו- הוא בהתחלה, ואני ממש בסוף, לכן אך מתבקש הדבר כי נחגוג יחדיו. באופן מתואם ומושלם, נגמרו כל פסטיבלי "אפיק ישראל", ונובמבר הגיע ועימו צורך הכרחי גם לחגוג, גם לנוח וגם להוריד הילוך ורמות אדרנלין.
באורח פלא בדיוק באותו הזמן, ככפפה ליד, התקשר העורך, וביקש כתבת פנאי בנושא טיולי אופנועים ביוון.
"אבל, אריק" אמרתי לו, "חשבתי שאנחנו מגזין אופניים, ובכלל, זה ממש מושחת לשלוח אותי לחו"ל".
אפילו הצעתי לו רעיון לכתבה בנושא כביסת בגדי רכיבה. לא עזרו כל התחנונים וההסברים, הבנתי שהוא לא מתכוון לוותר ונאלצתי להסכים לחופשה המדוברת 😃

20181105_162526-custom
20181106_094521-custom
20181106_094923-custom

Trek 10.18 1070×200
נשיאה טובה 12.18 1070×200
recyc 12.18 1070×200
טרק קדימה 1070×200

הכנות וציפיות

חופשה על אופנוע, מעבר למגניבות שבה, מחייבת היערכות טובה מראש עם הציוד, כן, ההוא מהפיסקה הקודמת, וגם ציוד ממש רגיל. כעת, כשאני מהרהרת בזה, זה קצת מזכיר לי bikepack, לא שעשיתי כזה, רק מדמיינת. האופנועים, מסוג BMW GS 1200 (ווההוו! 😆 עפה על עצמי! העתקתי נכון את שם הדגם!) מאובזרים ב-3 מזוודות לא גדולות במיוחד, ולכן צריך לבחור בקפידה כל זוג תחתונים, ואת המכנסיים האולטימטיביים שמתאימים לרכיבה וגם לחגיגות בטברנה בערב.
מצד אחד זה מעולה: לא לקחתי איתי אף פריט מיותר, ארזתי מעט, ארזתי קל, ארזתי לבד. וזה גם איפשר לנו לטוס Light עם טרולי וטרילילולי בלבד, מה שתופר לך את הצ'ק-אין הקצרצרצר ומוריד את הציפיה פלוס חרדה במסלול המזוודות המסתובבות בנחיתה. כיף.
מאידך, יש בי איזו תחושה עמומה ובלתי מוסברת ש"עשו עלי סיבוב", כי בעצם, כל הטיול, אי אפשר לקנות שום דבר שגדול יותר מקפסת גפרורים- "איפה תשימי את זה? 🤨 אין מקום במזוודה של האופנוע". צודק. וגם נכלולי.

אז מצוידת במינימום ציפיות מיוון הימתיכונית המדכדכת, ומצוידת במינימום ציוד הכרחי, ומצוידת בקסדה עם אינטרקום, כי אנחנו אוהבים לחפורררר תוך כדי רכיבה, ומצוידת בשמחה ושיר בלב, כי לפני 4 ימים של טיול, נטולי עבודה, קניות, כביסות ובישולים, עליתי למטוס ברגל קלה וטרולילי קליל, יאסו!

20181106_094447-custom

המסלולו

החלטתי שלא להלאות את עצמי ואתכם בשמות של מקומות ומסלולים מומלצים וגם לא ב"מה חייבים לראות ואסור בשום אופן לפספס", מי אני שאמליץ, כל אחד והטעם שלו, ומי שממש רוצה לדעת מוזמן פשוט לשאול אותי ואני אספר לו בפרוטרוטרוט כמו שאני יודעת 😏.
נעזרנו במשה, אבא של מורן מקבוצת bikeway (מי אמר שהכתבות שלי לא קשורות לאופניים?) שהוא איש נחמד ממש, מדויק ויסודי, שתפר עבורנו מסלול מתאים בדיוק, כזה שנותן טעימה במינון מעולה. הספקנו בשלושה ימים לרכב דרך נקודות יפהפיות, מאתונה לכיוון הפולופונסוס (איזה שם חמוד זה, פולופונסוס😊) ולאורך אצבע אחת מתוך 4 של הפולופונסוס.
אני מאד אוהבת לצלם, ובניגוד ליכולת הצילום המוגבלת שלי ברכיבות טנדם, בהן אני יושבת נמוך למדי, לא רואה כמעט כלום למעט גב מהמם ביופיו, ובמקביל להכל נאלצת לדווש למוות, כשאני יושבת על ה GS הגבר-גבר, אני גם מוגבהת להנאתי, וגם לא צריכה להתאמץ, וככה יוצא שאני כל הזמן מצלמת. וצוהלת בקסדה מרוב יופי של הנוף.
התמונות מדברות בעד עצמן. בורכנו במזג אויר מושלם, בתפאורה סתווית, נופים מדהימים ומפתיעים ביופיים, כבישים ארוכים ומתפתלים ולמרבה הפליאה- ריקים כמעט לחלוטין.

20181106_090045-custom

יוון פינקה גם במאכלים מסורתיים נפלאים, ואני מתכבדת להשיא משואה וירטואלית זו לזכר כ-74 מלפפונים 🥒 שקיפחו חייהם לטובת בערך 17 ציזיקים בשלושה ימים שהספקתי לאכול ולא הספיק לי. איזה טעים!!!
ובנוסף, על אף שהייתי ממש סקפטית (עוד בפולניה) אכלתי באתונה סובלקי מושלם וטעים למות.
לא תמצאו כאן צילומי אוכל, אנ'לא יודעת, לא נדבקתי בחיידק הזה של צילום מנות, כשמגישים לי אוכל אני לא זוכרת לעצור לצלם ומיד מתנפלת, וכשאני כבר נזכרת שלא צילמתי, הצלחת נראית כבר הרבה פחות סקסית.

20181105_093746-custom
איזה טירלול זה ההחלפת משמרות בבניין העיריה

כמיטב המסורת, השתדלנו לדגום את האלכוהול המקומי, גם את זה עשינו באופן יסודי כראוי לנו ומסקנותיי כדלהלן:
אוזו זה אחלה,
מזל שיש וויסקי ומרטיני כמעט בכל מקום,
יין יווני זה סבבה לגמרי
וציפורו (או צ'יפורו, לא לגמרי ברור) זה לא בשבילי בכלל, זה כנראה משקה לחזקים ממש, ובמקרה שלי פעולתו דמתה לציפרלקס במינון יתר מעורבב עם כדור שינה- 🤨 big-no-no

20181106_094424-custom

את יתר החוויות נמנעתי מלספר או שכתבתי והעורך צינזר, בכל זאת, יש בינכם בוודאי קוראים עם נפש עדינה או צעירים ורכים בשנים, וחלק ממה שקרה ביוון נשאר ביוון וטוב שכך 🤪 אבל בשורה התחתונה שסופסוף הגעתי אליה, היה פצצה, היה כיף כיף ממש, היה מפתיע ביופיו ונעים עד מאד, אני חושבת שאני מסכימה לצאת ליעד הבא, אריק, נניח בניו-זילנד אליה אני מתגעגעת, יש נופים מהממים ואני יכולה לדגום עבור המגזין שייט אקסלוסיבי בפיורדים וגם לשחות עם דולפינים אם צריך. 🐬
מבטיחה לארוז קל ומעט ציוד!

כתבות נוספות