מסע גראבל דו-יומי בערבה

מועדון הגראבל הישראלי

אפיק 1 1070×200

כתב וצילם: צחי אוחובסקי

יורדים דרומה

כבר כמה שנים שאנחנו עורכים מסע גראבל דו-יומי ברחבי הארץ מידי חורף. זה התחיל ביוזמה של זיו ענפי וחבורת הגראבל שהתקבצה סביבו למסע דו-יומי מפרך של כ300ק"מ ממסילת ציון לערד וחזרה. בהמשך התפתח המותג Bikeway Gravel Classic, שתחתיו ערכנו מספר רכיבות דו-יומיות בעיקר בצפון הארץ, כשהחבורה משתנה מעט אבל הגרעין נשאר אותו הגרעין. בשנה שעברה, אחרי שב2017 נימי ואני רכבנו בערבה עם אורחים מחו"ל והבנו את הפוטנציאל, החלטנו לקחת את מה שנותר מחבורת ה"קלאסיק" בתוספת מספר חברים ליומיים בערבה עם מסלולים של החבר המקומי אפי טריפלר.

מועדון הגראבל הישראלי שלנו סיים לאחרונה את שנת הפעילות השלישית, והחלטנו שאת הדו-יומי השנה נעשה במסגרת פעילות לחברי המועדון. למי שלא מכיר, מועדון הגראבל הישראלי הוא מועדון שנועד לקדם את תחום רכיבת הגראבל המתפתח, ע"י הגברת החשיפה לתחום,  הובלת רכיבות גראבל חודשיות ברחבי הארץ, ויצירת קהילה של רוכבי וחובבי הז'אנר. עקב החורף הרטוב יחסית בצפון ובמרכז, ולאור הזכרונות הטובים מהחווייה של שנה שעברה, החלטנו לקחת את החברים לערבה. זה אזור מרוחק, שלא מגיעים אליו בתדירת גבוהה, ועל פניו אינו מאד ידידותי לגראבל. אולם נסיון העבר שלנו הוכיח לנו שלא כך הדבר – יש גראבל איכותי (גם אם מעט קשוח) בערבה!

כמו בשנה שעברה, גם הפעם גייסנו את אפי לעזור בתכנון המסלולים – אחרי הכל זה המגרש הביתי שלו. ליום הראשון רקחנו מסלול המבוסס על מה שרכבנו בשנה שעברה אולם רוב החבר'ה לא מכירים, ואת היום השני תפרנו על סמך נסיון מהרכיבה שעשינו עם הספרדים. את ההפקה לקחתי על עצמי בעזרתו של אפי ואשתו רויטל, עזרו בסידורי הלינה והאוכל המקומיים בעין יהב, ולשמחתינו ההענות מקרב חברי המועדון היתה גבוהה – כ20 רוכבים.

מתדרכים
img-20190112-wa0025-copy

לא קלה היא ההובלה

לאחר מפגש במקום הלינה (מקום בלב בעין יהב) בו ישנו גם בשנה שעברה, והתארגנות קלה, יצאנו ליום הראשון – לופ דרומי על בסיס שביל ישראל לאופניים מעין יהב לצוקים, וחזרה בדרכים חקלאיות ממזרח לכביש הערבה. החבורה גדולה ומגוונת. החל באביב יחזקאל הצעיר והחזק, רוכב הסייקלינג אקדמי לשעבר שהגיע ברכיבה מבאר שבע יום קודם, וכלה ברוכבי מאסטרס (שלא לומר גראנד מאסטרס) לא תחרותיים, כולל אורח מחו"ל שהצטרף ברגע האחרון.

מזג האוויר נאה ובהיר ומעט קריר, ואנו מתחממים בטיפוס קל לתצפית מרהיבה על מאגר עין יהב המלא במי שטפונות. משם גלישה חזרה לחציית כביש הערבה, ודרומה על הגדה הדרומית של נחל נקרות עד להתחברות לשביל ישראל לאופניים. הנוף מדהים ומקטע השביל הזה מרוצף אבנים חדות, ואני מרגיש שהגלגל האחורי מתרכך. עצירה קלה מגלה חור קטן בדופן הצמיג – תולעת קטנה ואני ממשיך אל החבורה שמחכה לי בהמשך. מתגלגלים עוד קצת, והאורח הגרמני חוטף פנצ'ר. ממשיכים קדימה, הנוף מדהים, אך לפתע אני רואה שחסרים רוכבים. מסתבר שאחד החבר'ה סובל מכאבי גב, ואחר שבר פדל. אנו קרובים לכביש הערבה כך שהם מחליטים לכנוס חזרה והשאר ממשיכים קדימה. קבוצה חזקה יותר של 4 רוכבים ממשיכים למסלול מעט יותר ארוך, ואני מוביל את השאר לסינגל שביל ישראל שיורד מחרבת קצרה לחרבת מואה. זהו מקטע מדהים של סינגל לבן וצר בתוך חמאדת צור טיפוסית לערבה. הקו הלבן מתפתל בתוך הרקע השחור והשביל מהיר וזורם. אנו מתחברים לציר המעיינות מתקבצים יחד ואני מזהה ששוב איבדנו מישהו. טלפון קצר ומסתבר שהוא שרוף ואיטי. בינתיים חלק המשיכו, ואנחנו מתגלגלים לאט כחמישייה, בנוף המערבונים המטריף, אל נקודת המפגש המתוכננת במבשלת הבירה בצוקים.

ככה זה כשרוכבים בקבוצה הטרוגנית. בדרך כלל ברכיבות מועדון אנו מתפצלים מראש לשתי קבוצות לפי רמת הכושר, אבל הפעם החלטנו לנסות ולזרום כגוש אחד. זה עבד למעט מאד זמן, אבל העובדה שהיתה נקודת מפגש ועצירה ברורה מתוכננת בחצי הדרך עשתה את הפיצול יותר פשוט. בתור מוביל, שאחראי גם להיות מאסף, זה תמיד מתסכל שאני לא יכול לרכב פשוט בקצב שלי כמו שאני אוהב, אלא צריך כל הזמן לחכות, לחזור אחורה, לדאוג שכולם נמצאים, ולדחוף במקרה הצורך. זה הרגע בו אני מסנן לעצמי מבין השיניים "סאומו, מה אני צריך את זה?…". אבל אז מגיעים למבשלת הבירה, שם מתקבצים כולם, ומחכים לנו סנדויצ'ים טעימים של המעדניה בצוקים, ובירות קצרה ממבשלת הערבה, וסיור לימודי קצר במבשלה, ואחרי כל זה, כל מה שנשאר בראש זה תמונות של הנוף המדהים והסינגל היפהפה.

הרכיבה חזרה נראית קלה על הנייר – 27 ק"מ של ירידה קלה בשבילים רחבים, אבל בפועל אנו רוכבים מול רוח אף ערה, השבילים אמנם רחבים אך עם לא מעט חריצי סחף ודשדש ("קורדרוי" בפי העם). אנו פותחים חזק, אולם שוב הנאחס מכה בי עם פנצ'ר. או שחודשים אני לא חוטף שום פנצ'ר, או שאני חוטף שניים באותה רכיבה. ככה זה אצל מרפי. אני דוחף תולעת, מוריד קצב, ומשתלב בחבורת המאסף עד להגעה חזרה לעין יהב. סה"כ יום רכיבה של כ60 ק"מ יפהפיים.

מצמן 2.19  1070×200
אפיק 1 1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

מצמן 2.19  1070×200
אפיק 1 1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

בשביל ימים כאלה אנחנו רוכבים

אחרי אחה"צ של בירות, ארוחת ערב טעימה מהנה ואינסופית אצל משפחת טריפלר (תודה רויטל ואפי!!), עוד קצת בירה וטקילה, וכמה שעות שינה, אנו קמים בבוקר, מתארגנים ומדלגים עם הרכבים לעין חצבה, שם מצטרפים אלינו שני רוכבים נוספים, כשאחד מהם הוא רן מרגליות הנמרץ. מסלול היום השני לוקח אותנו תחילה על פני כ-17 ק"מ כביש מעין חצבה לכיוון מעלה עקרבים, שם אנו נכנסים לשטח על שביל 4X4 המוביל לאורכו של נחל צין התחתון. זוהי דרך פתלתלה, חלקה מהיר ורך, חלקה קופצני, וחלקה חול ודשדש טובעני, אך די מהר אנו מתחילים לחצות את הנחל, כשחלק מהמעברים מוצפים במי מעיינות ושטפונות. מחזה מרהיב של מים וצמחייה ירוקה בלב המדבר. המסלול עולה ויורד בין דפנות הנחל, כשחלק מהעליות מחייבות ירידה קצרה מהאופניים, אך אנו מתקדמים יפה כקבוצה. הנוף, בשילוב עם המים, מקטעים קניוניים, קטעי רכיבה פראיים בערוץ הנחל, ומקטעי הצמחייה, מספקים חווייה יוצאת דופן.

בשלב מסויים אנו פוגשים חבורת רוכבים ותיקים, ומגלים שאחד מהם הוא גידי בשן, איש קק"ל ורוכב וותיק מאיזור הרי ירושלים, ואיתו הפתעת היום – מיכה שיק. מי שזקן לפחות כמונו, כלומר התחיל לרכוב על אופני הרים בתחילת שנות ה90, בודאי זוכר את ספר המסלולים "פדלים בטבע" שכתב מיכה. הספר שיצא לאור בכריכה קשה בשנת 1991, כלל 28 מסלולי אופני הרים, כשמעט מאד אנשים בארץ ידעו מהם בכלל אופני הרים. כשנימי ואני התחלנו לרכוב יחד בשנת 1993 שנינו השתמשנו בספר בכדי להכיר מסלולים חדשים, כמו למשל המסלול מעבדת לעין עקב, שהוא אחד המסלולים המיתולוגיים, וכבר הרבה שנים אסור לרכיבה. היה מרגש לפגוש את מיכה, לראשונה עבורי, כך סתם על אופניים באמצע המדבר, לאחר כל כך הרבה שנים.

סינגל שביל ישראל לאופניים ליד מואה
20190112_115346-copy
20190112_092434-copy

מצמן 2.19  1070×200
אפיק 1 1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

לאחר עצירת רענון במרפסת המפורסמת בנחל צין, שם נימי אפילו הצליח לשנורר בקבוק גולדסטאר צונן ממטיילים מזדמנים, המשכנו לחציית כביש 90 שם חיכה לנו חברינו גלעד יודס שהגיע לסופש למרות שלא יכל לרכוב איתנו. הוא חיכה לנו עם בירות צוננות של מבשלת שבט הצעירה והמבטיחה, ולאחר רענון מהיר המשכנו מזרחה לקלאסיקה האזורית, מסלול ״חריץ בחוואר״. למרות שתדרכתי את החברים לתת לאפי להוביל, מהר מאד פרצו החזקים קדימה, ובהחלטה של רגע החלטתי שהמסלול ברור ומסומן מספיק ואני יכול לרוץ איתם קדימה. נימי ואביב ברחו מעט קדימה, רן מרגליות לפני, ואחרי קרוב ל50ק"מ ברגליים אמרתי לעצמי שלשבת עליו עד הסוף יהיה יפה. למי שלא מכיר את סינגל חריץ בחוואר, זהו סינגל מתפתל בתוך ערוץ נחל לבן המזכיר מעט את נחל סדום, אך מהנה יותר לרכיבה. בשלב מסויים אני מזהה היסוס של רן באחת הפניות ועוקף אותו במהירות. עצם הרעיון של לעקוף רוכב צעיר וחזק ממני ממריץ אותי, ואני עף קדימה, עד שאחרי כמה דקות אני מגלה שאני לבד. אני עוצר לחכות ולצלם, וכשרן ורוכב נוסף מגיעים, אני יוצא איתם, עוקף אותם, עוצר לצלם, וחוזר חלילה. השביל במצב מצויין והחיוך מרוח על הפנים. בסיום השביל נפתח אלינו נוף של ים המלח והרי אדום ברקע, וליד עין פלוטית מחכה לנו שוב יודס, הפעם עם סוללת בירות צוננות על גג הרכב, וארגזים עם אוכל לארוחת הצהריים.

רענון, טבילה קלה במעיין לחלקינו, התרועעות עם רוכבים נוספים שרכבו באזור, ואנו ממשיכים דרומה. אנו רוכבים מקטע של כ17ק"מ לאורך נחל הערבה, כשאביב ורן מובילים. זה מתחיל בכביש, ממשיך הכביש משובש, ובשלב מסויים נהיה "קורדרוי" מעיק שמפרק את הפלוטון, אבל אני מחליט לשבת לרן על הגלגל וממשיך איתו במהירות דרומה. אחרי עלייה קצרה וקשוחה אנו מתכנסים לתצפית על מאגר עידן, ומשם מתגלגלים כל אחד בקצב שלו חזרה רכבים בעין חצבה.

נחל צין
img_20190112_211803_637-copy

אפיק 1 1070×200

יש גראבל במדבר

סה"כ זהו יום רכיבה מדברי קשוח של כ80ק"מ, מסלול חווייתי ומאתגר, שלא יוצא לרכוב בו הרבה. דווקא היום השני והקשוח יותר עבר ללא פנצ'רים ותקלות. זהו מסלול שלוקח את הגראבל לקצה, בעיקר במקטעי הדשדש והמקטעים הטרשיים, אבל עדיין רכיב כולו, מהיר, ומהנה מאד. זהו מסלול שבהחלט מצדיק רכיבה עם גלגלי 650b וצמיגים ברוחב "2, ואילו מאיתנו שרכבו בתצורה כזאת אכן הרגישו את היתרון לעומת צמיגי 700c דקים יותר, למרות שגם מי שרכב על כאלה מאד נהנה. המדבר הישראלי, כאמור, הוא לא היעד הקלאסי לגראבל, אבל בתכנון מסלול נכון, ובעונה המתאימה, אפשר לתפור בו מסלולים חווייתיים ביותר. והשילוב של חברותא, בירות צוננות, ומזג אויר מושלם הם Priceless.

20190112_130412-copy
20190112_142719-copy

מצמן 2.19  1070×200
אפיק 1 1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

כתבות נוספות