החיים כסוללה

טור אישי- אילון שגיא

אפיק 1 1070×200
ktm 3.19 1070×200

כתב: אילון שגיא ן  צילום: אילון שגיא

בחודש האחרון אני מתעורר באופן קבוע באישון ליל, שטוף זיעה ומתנשף אני מזדקף במיטה, מנסה להבין אם האור האדום שמבליח בחשיכה הוא באמת המנורה האחרונה בסוללה של החשמלוק ועכשיו אאלץ לדווש 35 ק"מ עד לרכב בלי עזרת מנוע או שהיה זה חלום… אחרי שאני נרגע, אני קולט שמדובר בלד של הטלוויזיה וחוזר לישון, אבל הסיוט הזה שמלווה אותי הוא רק קצה הקרחון בסערה שהתחוללה בחיי מאז שרכשתי לי זוג אופני שטח מחושמלים.

2010-2019-custom

ס"סאדו מאזו

למען אלו שאינם מכירים אותי, אספר שלפני קצת פחות מעשור, הנחתי לראשונה את ישבני על אוכפם של אופני סינגל ספיד ומאז לא ממש ירדתי מהם. מה שמפתיע בכל הסיפור הזה, הוא שאני אולי האחרון בעולם שמישהו היה מצפה שירכוב על סס"ר אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח ולמרות היותי רוכב ברמה בינונית ומטה מכל בחינה, התמדתי בעקשנות לבחור שוב ושוב בשלדת הברזל הפשוטה, נטולת ההילוכים והשיכוך בכל אשר ארכוב. ורכבתי, בחיי שרכבתי…
אין לדעתי מסלול בארץ שלא קיפצתי מעל מהמורותיו עם ה-אין בולמים שלי החל ב"גן העדן לס"ס" הלא הוא יער בן שמן, עבור במסלולים הארד קור דוגמת הרחם, בודדה, קטלב ודומיהם וכלה בהרפתקאות מעבר לים. וכן, אני הדגנרט שהיה עם סס"ר במורזין… אני יודע שיהיו בניכם כאלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו שההתעקשות הזו לרכוב בלי הילוכים ובלי שיכוך בכל מקום, יהיה קשוח ככל שיהיה, יותר משהיא מעידה על טרלול נוראי, נגועה בסוג של פתטיות שכן אין באמת הצדקה לכל הסגפנות הזו אלא אם כן אתה פשוט רוצה להוכיח למישהו משהו… לאלו אומר (כפי שאמרתי לא אחת לרבים אחרים שהרימו גבה או שתיים), שבאמת, באמת, על אמת, Cross my heart and hope to die פשוט נהניתי מזה. ולא, בחיי שהעדפותיי המיניות אינן כוללות קשירות, הצלפות בישבן וכדור של מטקות בפה.

dsc_0291-custom
10601_608934859125613_724063262_n
10348790_805791762773254_8886416879920699685_o
dsc_0217-custom

ktm 3.19 1070×200
אפיק 1 1070×200
מצמן 2.19  1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

גנטיקקה

אלא מה, שהחיים, כמו סוללה, מתכלים לאט לאט ושלי מסתבר, החלו לא מזמן לעשות בעיות בהתנעה. כפי שציינתי כבר קודם לכן, מעולם לא הייתי שייך לקליקה של רוכבי העל סטייל רדליך, כרמל, נימי ודומיהם. בחרתי להצניע את דרכי גם מפני שחשתי שזה חילול הקודש מבחינתי לאגד את כולנו יחד רק מפני שגם אני רוכב בלי הילוכים, אבל בעיקר משום שסביר להניח שלו הייתי מנסה להצטרף לרכיבה בחברתם, הייתי נופח את נשמתי אחרי 380 מטרים. כפי שאני נוהג לומר לא פעם (זה אחלה תירוץ אגב, ממליץ לכם לאמץ אותו), גנטיקה היא הכל בחיים וכנראה ששלי היא, איך אומרים, לא התות הכי טרי בסלסלה… הראש, כמו אצל כולכם אני מניח, עדיין חושב במושגים של בן 16, אבל הגוף, מה לעשות, בגיל 52, אצלי לפחות, כבר נותן את אותותיו. כן, אני יודע שיש אנשים שמבוגרים ממני בעשור שעושים איש ברזל. לאלו אני מאחל ש"ישברו רגל" בתחרות הקרובה (לא, באמת שישברו!) אבל אני, נעבך, לוחם סופשבוע שלא מתאמן באופן סדיר ולכן יכול רק לחלום על זה.

את האמת המרה באשר למצבי העגום, גיליתי לפני כחודשיים. והיא טפחה על פני במלא עוזה.
אחרי שלא רכבתי כמעט במהלך הקיץ, הגיע הסתיו AKA "עונת טיולי המדבר" ואיתו ההזמנות לצאת להרפתקאות שונות ומשונות. אל אחת מהן הצטרפתי בשמחה רבה. אחרי הכל במה מדובר, בסך הכל, 30 ומשהו ק"מ עם טיפוס תלת ספרתי לא גדול, מה כבר יכול להשתבש… העמסתי את הס"ס שלי לצד החשמלוק של שחר, שותפי הנאמן לרכיבות ויצאנו לדרך. לא ארבה בתיאורים גרפיים על מה שעבר עלי, רק אציין שלראשונה בהיסטורית הרכיבות שלי, מצאתי את עצמי נשבר, יורד מהאופניים ודוחף אותם בעליות שפעם הייתי מטפס בלי למצמץ. שרירי הרגליים שלי התחילו להתקשות ולהתכווץ ואת הקילומטרים האחרונים, עשיתי, אוי לאותה בושה, כשאני אוחז בכנף תיקו של שחר שגורר אותי עם החשמלוק כמו טרנטה המיועדת לגריטה. מיותר לציין שמשלב מאד מוקדם של הטיול כבר הפסקתי ליהנות, קצת מאוחר יותר זה התחלף בסבל אמיתי ובסוף רק התפללתי שזה יגמר בלי שחלילה אפול ואפצע בשל התשישות וחוסר הריכוז המתלווה אליה.
החוויה הטראומטית הזו גרמה לי לכמה תובנות בכל הקשור לפער בין מה שאני חושב שאני יכול ומה שבפועל אני מסוגל ובעיקר הכניס אותי לדכדכת איומה. פתאום חלחלה לתודעתי ההכרה שאולי זהו, נגמר הסרט של הס"ס ודי…
אבל מה, לוותר על הרכיבות? לא, אין מצב, בטח לא בשלב זה של חיי.
כעת עמדו בפני שתי אפשרויות. הראשונה – להכניס את עצמי למשטר אימונים קשוח שיחזיר עטרה ליושנה (דבר שיקח זמן לא מבוטל בהתחשב במצבי הגופני וגילי) והשנייה, למצוא פתרון שיאפשר לי להמשיך ליהנות מהרכיבות במקביל לתכנית האימונים, אבל גם בלעדיה.

img_20190125_104225-01-custom
img_20190125_104108-01-custom

ktm 3.19 1070×200
אפיק 1 1070×200
מצמן 2.19  1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

חשמל-לי

וכך ילדים, מצאתי את עצמי מדלג בצעד קל מקיצוניות אחת לשנייה ומאופני ברזל בלי הילוכים ובלי שיכוך, מצאתי את עצמי ביום סתווי שטוף שמש של חודש ינואר האחרון, ישוב על סיפונם של אופניים מחושמלים כדבעי. בתחנת הדלק של ערד פגשנו את אריק (סכינים) מוטיל, אוהד (יאללה בלגן) בן חמו ועוד כמה חברים, כולם רכובים על כלים מחושמלים. בתכנית – בילוי מדברי משובח שיוביל אותנו במסלולים עלומים ולא מוכרים, נאקבים וסכינים פרי מוחו הקודח של אריק עד לאביונה המיוחלת בתחתיתו של מעלה זרון. והרכיבה הזו ידידיי, גרמה לי להארה כמותה מעטות היו לי בחיי. תקראו לי בוגד, תכנו אותי שליח השטן, תספרו עלי שאני עובד בשליחותם של יבואני האופניים החשמליים, אבל תרשמו טוב טוב מה אני אומר לכם – לכולכם, כן, לכוווולללכם, יהיו בסוף אופניים חשמליים. וזה באמת לא קשור בשיט לשאלה אם אתם בכושר או לא. ובהזדמנות זו הייתי רוצה להשתתף בצערם של כל אלו שטינפו, קיללו, השמיצו, זלזלו, צווחו בראש חוצות ש"בחיים הם לא ירכבו על חשמלי" ועכשיו מחפשים נואשות את הסולם שיעזור להם לרדת מהעץ עליו טיפסו…

רגע, רגע, בואו נרגיע… אני לא אומר חלילה שאין יותר מקום לאופני ס"ס, כל שכן לכל סוג אחר של אופניים נטולי מנוע, אני רק בטוח שאופניים חשמליים פותחים בפני כל אחד, יהיה זה מי שרוכב את האפיק עם יד קשורה, כזה שחלילה סובל מאיזו בעיה רפואית וכל אלו שבתווך, עולם חדש של אפשרויות והתנסויות שפשוט בלתי אפשריות בשום קונסטלציה אחרת. ואגב, מי שאומר שברכיבה על אופניים חשמליים לא מתעייפים, פשוט צריך ללחוץ לחיצה או שתיים למטה על כפתור ה-Assist ולדווש עם פחות עזרה, It's as simple as that. אני מודה שבתור פריק של שקט, פשטות וספרטניות להם הייתי רגיל עד כה מהסס"ר, כל ערמות הטכנולוגיה שיש באופניים חשמליים מלחיצות אותי. פתאום אני תלוי במנוע, סוללה, הילוכים, בולמים, הידראוליקה, חשמל, יא בה יה…. אבל מודה ולא אבוש, כל הספקות האלו נעלמים כשאני בוחר איזה קו פסיכי בעליה ופשוט עף אותו וגם אם אני קצת מתנשף (אני משתדל להיעזר כמה שפחות במנוע), אני אף פעם לא מגיע למצב של כיחדון בקצה העלייה עד שאין לי כוח כבר לפאן שבירידה. עם האופניים האלו, כך שחתי לשחר במהלך הריכבה בסוף השבוע האחרון, אתה פשוט נהנה כל הזמן ללא תלות בזווית בה אתה נמצא. בקיצור, לעניות דעתי, אף אורווה כבר אינה מושלמת ללא זוג של אופניים חשמליים.

img_20190125_102147-01-custom
img_20190125_103756-01-custom

ktm 3.19 1070×200
אפיק 1 1070×200
מצמן 2.19  1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

הס"ס, אגב, ממש לא אמרו את המילה האחרונה. אבל עד שאחזור לעצמי ואוכל שוב להרביץ שעתיים וחצי של מדיטציה חד-הילוכית במסלולי הבית שלי בחורשים כפי שהייתי רגיל, החשמליים מאפשרים לי לצאת לכל הרפתקה שתיקרה בדרכי בלי לחשוש שאחזור בתכריכים ובכל מקרה ברור לי שהאופניים האלו כאן להישאר גם אם חלילה אמצא את עצמי נרשם יום אחד לאפיק. המחיר היחידי שאאלץ לשלם בינתיים, יהיה כנראה רק הסיוט הלילי הזה שעדיין לא מרפה.

תרבחו ות'חשמלו.

dav

ktm 3.19 1070×200
אפיק 1 1070×200
מצמן 2.19  1070×200
רסייקלס 2.19  1070×200
שופ הרים 1.19  1070×200
טרק קדימה 1070×200
נשיאה טובה 11.18 1070×200

כתבות נוספות