כתבה: נעמה נוימן | צילומים: אוסף אישי, Igor Schifris
אחרי ימים של התאקלמות ותחרות צמודה, נעמה נוימן נכנסת למחצית השנייה של Cape Epic 2026. בפרק הרביעי של היומן היא מסכמת את סטייג' 4 וסטייג' המלכה – יומיים שונים מאוד, עם שיפור ביכולת, מהלך התקפי מוצלח וניסיון אמיתי להתקרב לטופ 10 בדירוג הכללי.
סטייג' 4- יום של ביצוע מדויק
סטייג' 4! שמסמל גם את המחצית. מטורף שאנחנו כבר בעומק התחרות. כל כך הרבה קרה בכל כך מעט זמן.
היום בתפריט היה סטייג' קצר בהרבה מאתמול. אחרי אתמול הגוף היה הכי כואב שהיה עד עכשיו – הלחיצה הבלתי פוסקת במשך 4 ורבע שעות נתנה את אותותיה. סחבקית רוכבת קרוס קאנטרי בסופו של דבר. על הנייר: 60 ק"מ עם 1,450 מטר טיפוס, הרבה סינגלים מהרשת המדהימה של גרייטון ושטח הרבה יותר מפנק ממונטגו הסלעית. מבחינתי – יום שאפשר גם להתאושש בו.
זינקנו שוב לזינוק עצבני בקטגוריית העלית נשים – הרבה פניות, האצות, בלימות ומלחמות על מיקומים. אחרי כ־4 ק"מ נכנסנו לסינגל במיקום 13, טניה לא הרבה מאחור, ונכנסנו לעבודה. היו כמה קילומטרים ממש מגניבים של עליות וירידות בתוך הסינגל. לא הרבה השתנה שם מבחינת מיקומים ופערים, אבל שיפרנו קצת לעבר מקומות 10–12, שהיו די צמודים.
משם נכנסנו לעלייה הראשונה המשמעותית של היום – עלייה תלולה מאוד בתוך סינגל מדורדר וצר. הילוך הכי קל ולהישאר על האופניים כמה שאפשר. טניה התאוששה קצת מהזינוק הפחות מתאים לה, ואז נכנסנו לירידה כיפית ברמות. אתמול עשינו שיחה על איך לשפר את ההתנהלות שלנו ואיך לעזור לה יותר בירידות. נראה שהתוכנית עבדה – היא רכבה היום ברמה שאיפשרה לנו לשמור עד סוף הירידות על הפער שייצרנו בעליות. כך הגענו לפידזון הראשון בק"מ 28 בעמדה טובה, והתחברנו לפלוטון של מקומות 10–13. איתנו היו גם זוג אחד שמדורג הרבה יותר קדימה, שפשוט היו להן בעיות בתחילת היום. הנחנו שהן יפרקו אותנו בעלייה די מהר, אבל בינתיים נהנינו מרכבת מהירה יותר ממה שאנחנו מסוגלות לייצר לבד מול הרוח.
הקצב הגבוה פירק חלק מהזוגות האחרים, וככה תפסנו את המקום התשיעי – סיטואציה מעולה עבורנו. טניה ואני התאוששנו יפה והתכוננו לעלייה הגדולה של היום. מראש אמרנו שננסה לעשות שם כמה שיותר נזק למתחרות, כדי לייצר פער בכניסה לירידה האחרונה. איך שנכנסנו לעלייה התחלנו לעבוד. לא ממש תקפנו – פשוט הצהרנו כוונות. מהר מאוד נשארנו לבד, כשהבנות מאחור עובדות יחד. זה קצת הדאיג אותי, אבל הייתי מחויבת לתוכנית.
עלייה קשה של כחמישה קילומטרים. אני מסתכלת אחורה ורואה שהן כבר מפוזרות. יופי. אנחנו במקום 9 של היום, ואני מעודדת את טניה – לא מוותרות עד הקו. במבט אחורה, רק זוג אחד עוד יחסית קרוב, בפער של כחצי דקה. לקחתי את טניה ממש לקצה. היא הייתה גיבורה – ראתה אדום כל הדרך ולא ויתרה. לא נתתי לה. זה הרגיש ממש כמו קרוס קאנטרי (לפחות אני נהניתי).
נכנסנו לירידה ויישמנו את כל הכלים שחשבנו עליהם אתמול – והיא עשתה עבודה נהדרת. לא רק ששמרנו על הפער, אלא גם הגדלנו אותו לדקה, למרות מקטע סיזיפי שכלל גם קירות, פידול וטכניקה גם בעלייה וגם בירידה. כחמישה ק"מ לסיום ראינו את וורה ורוזה יושבות בצד, מחובקות, והיה ברור שהן מחוץ לתחרות. שאלנו אם צריך משהו, אבל היה ברור שלא. הבענו אמפתיה והמשכנו. מראה שאף אחד לא רוצה לראות בתחרות כזאת – בטח לא כשמדובר ברוכבות כאלה.
זה העלה אותנו למקום השמיני בסטייג'. עשינו נזק יפה בדירוג הכללי – 7.5 דקות על המקום התשיעי, דקה על המקום העשירי ו־3 דקות על המקום ה־11. בנוסף, חיזקנו משמעותית את הפער מהקבוצות שאחרינו – שזה תמיד בריא. כרגע אנחנו במקום ה־12, 9 דקות מהמקום העשירי ודקה מהמקום ה־11.
מחר – סטייג' המלכה. מתרגשת. חוששת במידה הנכונה. פאקינג קייפ אפיק.
סטייג' 5- סטייג' המלכה, ועוד איזה מלכה!!!!!
90 ק"מ עם 2,150 מטר טיפוס – סינגלים, עליות, גשם, ערפל ובוץ בכל חלקי הגוף והאופניים. אה, וקשתות בענן לאורך כל היום. משהו משגע.
באפיקים תמיד יש סטייג' אחד שעולה על כולם בקושי. בדרך כלל זה הסטייג' עם הכי הרבה טיפוס. היום, לדברי המארגנים, זה היה סטייג' המלכה הכי קשה שהיה אי פעם בקייפ אפיק. אמירה מחשישה, ללא ספק. (או מרעידה ביציות, אם תרצו).
הגענו לסטייג' עם ציפייה והתרגשות, אבל גם עם יראת כבוד לקושי שמחכה לנו. זינוק חלש של טניה, שעדיין הרגישה את המאמץ של אתמול, השאיר אותנו במקום ה־11, רודפות אחרי פלוטון של מקומות 8–10 במשך השליש הראשון של הסטייג'. לא תפסנו, אבל זה כן יצר פער משמעותי מהקבוצה הרודפת במקומות 12–15.
תכל'ס, היינו די לבד רוב היום. למרות שלהפתעתי, בסטייג' כל כך סלקטיבי, הפערים לא היו גדולים מאוד. כמעט תמיד היה מישהו לרדוף אחריו או מישהו לברוח ממנו – וזה רק מראה כמה הרמה גבוהה וכמה כולן הגיעו מוכנות לסטייג' המפלצתי הזה. המסלול היה מדהים – פוינט טו פוינט שעובר במקומות מופלאים ונסתרים, סינגלים אדירים וטבע מטורף. וכן – ראינו בבונים ענקיים!
בערך באמצע הסטייג', במקטע טכני בירידה, עקפנו זוג אחד והיינו לרגע במקום העשירי. אבל זוג אחר עקף אותנו וחזרנו מהר למקום ה־11. בשלב הזה כבר ברור מי רלוונטי לנו בדירוג הכללי ומי "רק" מתחרה על המקום בסטייג', והמשחקים בהתאם.
בשעה החמישית (!), הגענו לעלייה האימתנית של היום – הכי קשה בקייפ השנה. מניאק מי שחשב על הרעיון הסדיסטי הזה. שם טניה הפעילה את מנוע המרתון שלה ונתנה עבודה. אני רק השתדלתי לא להפריע ולהחזיק. ככה תפסנו שוב את המקום העשירי, שלצערי שוב ברח בירידה הטכנית לכיוון סטלנבוש.
סיימנו במקום ה־11 בסטייג' המלכה, אחרי רכיבה והתנהלות שאני סופר גאה בה. הצלחנו לצמצם את הפער לטופ 10 בדירוג הכללי מ־9 דקות לפחות מ־3 דקות – ועלינו למקום ה־11 בפער גדול מהמקום ה־12. נשארו לנו יומיים קצרים ואינטנסיביים בסטלנבוש – 60 ק"מ בכל יום עם 2,000 מטר טיפוס.
טניה כבר כמה ימים על הקצה מהתחלה ועד הסוף – ולא מוותרת לעצמה. ואני לא מוותרת לה. מדהים לראות כמה המוח מסוגל לדחוף את הגוף, וכמה לפעמים דווקא הוא זה שמגביל.
יש לנו יומיים להילחם על כניסה לטופ 10. משימה שנראתה לרגע דמיונית בתחילת השבוע – ועכשיו במרחק של פחות משלוש דקות. אבל זאת הולכת להיות מלחמה על כל פדל. אף אחד פה לא מתכוון לוותר על טופ 10 בקייפ אפיק.
זה היה סטייג' מורכב, קשוח ומפלצתי מכל הבחינות. כל רוכב שהגיע לקו הסיום היום – מגיע לו שאפו גדול.
יאללה, ניפגש עוד יומיים.
Facebook
Telegram
WhatsApp