כתבה: נעמה נוימן | צילומים: אוסף אישי, Igor Schifris, Michael Chiaretta
אחרי שבוע של רכיבה בתנאים קיצוניים, מאבקים יומיומיים והתקדמות הדרגתית בדירוג, נעמה נוימן מגיעה לפרק הסיום של Cape Epic 2026. בפרק האחרון של היומן היא מסכמת את שני הימים האחרונים – סטייג' 6 שבו נכנסת לטופ 10, וסטייג' הסיום שבו היא חותמת את התחרות עם מקום עשירי כללי.
סטייג' 6- יום תחרות שביעי | סוף סוף כניסה לטופ 10
הגענו לסטלנבוש! 62 ק"מ על 1850 מטר טיפוס עם יםםם סינגלים מפנקים בנויים לתפארת סטלנבוש – עיירת האופניים של האיזור.
אומרים שלפני המוות יש קיק של אדרנלין והגוף פתאום חזק ממש. אז ככה זה מרגיש ביום 7 של הקייפ אפיק. הגוף מן הסתם כבר גמור. אנחות ואנקות במעלה ובמורד המדרגות, כל תנועה היא תנועה אחת יותר מידי, כל ביס הוא מלחמה, יש לי בערך 4 תאי מוח מתפקדים ואפילו כתיבת שורות אלה מאמצת לי את שרירי הידיים שכבר עייפים מהאחיזה בכידון. אבל איכשהו בימים האחרונים אני מרגישה שאני מסוגלת לשאת כל קצב על האופניים.
זינוק היום שוב לא מספיק טוב אבל הפערים נשארו קטנים ובמאמץ אחד גדול ומרוכז מול רוח פנים כשאני מושכת לבד, הצלחנו להתנתק מהזוגות מאחורינו ולגשר לזוגות שנמצאים במקומות 7-10. שם טניה הייתה צריכה קצת להתאושש ואחרי עוד עלייה גדולה ועוד סינגל נשארנו עם זוג אחד, מתחרות על המקום השביעי בסטייג'. כשהתחלתי להכתיב קצב סלקטיבי בעלייה היה נראה שהיא אומרת לי "נעמה די כבר עם השטויות שלך" אבל למזלי גם הזוג השני כבר די גמור (מי לא בשלב הזה של התחרות?).
ככה הגענו ל-12 ק"מ האחרונים של היום ובלחיצה קטנה במיקום נכון אני שמה לב שנפתח פער קטן. אמרתי לטניה "נוסעים" ונתתי לה דחיפה בגב למשך כחצי דקה והצלחנו להתנתק. מכאן עלייה אחת כואבת שצריך לעשות בה את הנזק ואז תוואי מהיר עד הסיום. לקחתי את טניה לקצה בעלייה ואז טסנו אל הפיניש. למעשה כמעט תפסנו כבר את הזוג שבמקום השישי (תרחיש שנשמע מדומיין לגמרי ביחס למרחק שלנו ממנו בGC) אבל הגענו אל הקו במקום השביעי מרוצות מאוד ויודעות שעלינו למקום העשירי בGC. מטרת העל שלנו עוד מלפני כמה חודשים בשיחת הוידאו הראשונה שלנו.
מתחילת התחרות אמרנו שהאסטרטגיה היא "לבנות" את התחרות הזאת. לשתינו זו פעם ראשונה פה וגם אם לשתינו יש ניסיון, קייפ אפיק זה אירוע אחר. מורכב מכל הבחינות: תכנון, לוגיסטיקה, ציוד, אימוני הכנה, מנטלית להגיע לדבר כל כך גדול… ולנהל את כל הדבר הזה תוך כדי שזה קורה. למדתי פה אינסוף. ואני מאוד מרוצה מהמצב שהגעתי בו לאתגר הזה.
אז פתיחה לא טובה, בהחלט. אבל כל יום היינו יותר ויותר טובות. גם בתקשורת וההתנהלות שלנו אחת עם השנייה וכל אחת מול עצמה, גם פיזית, גם בתחושות וגם בתוצאות. התקדמנו כל יום קצת, בסבלנות ואמונה והתמדה, והיום, אחד לפני אחרון, נכנסנו לטופ 10 הנכסף. סופר גאה בנו על השבוע הזה. לא משנה מה יקרה מחר. זה לא מגדיר אותנו.
רגע לפני היום הגדול… רוצה לומר שהתמיכה מהארץ בחלומות והמטרות שלי היא בלתי נתפסת עבורי. אני מרגישה אובר-וולמד ומוקפת ומוצפת באהבה וברצון משותף להצליח ביחד ולשמוח איתי. תודה זה לא מילה. פשוט כיף גדול. ענק. אין עליכם.
סטייג' 7 – גראנד פינאלה, יום התחרות האחרון | מקום 8 בסטייג', מקום 10 ב GC סופי!
58 ק"מ על 2150 טיפוס
סוף סוף אני לא כותבת תוך כדי קומפקס… היום ביקשתי מטניה ממש לנסות להישאר בדבוקה הראשונה בזינוק… אנחנו מכירות את הסטייג' ויודעות שיש כביש ארוך עד לתחילת העלייה הראשונה והגדולה של היום. וזינקנו סוף סוף טוב! הגענו לעלייה ביחד עם עשרת הזוגות הראשונים. ונכנסו לתוכה ממש חזק. ישר קצב סלקטיבי במטרה ברורה – לברוח לזוג שנמצא לפנינו בדירוג הכללי רק דקה ועשרים. הקצב היה מעולה וטניה נראתה טוב. נתתי לה דחיפה בגב לכמה שניות מידי פעם – בחיי שאין לי הסבר ולא נעים להגיד כמה אני מרגישה טוב בשלב הזה. סיימנו את העלייה במקומות 6-7 עם פער נחמד אחורה. אבל משם זה היה טכני מידי וטניה התעייפה מידי בשביל להתחרות על המקום הזה. עדיין סיימנו רכיבה חזקה במקום השמיני, ושמרנו על המקום העשירי כללי – מטרת העל שלנו.
היה היום סופר כיף. כל המסלול היה בסינגלים אדירים והאווירה הייתה מדהימה. סוף המסלול עבר ממש בתוך המסלול של גביע העולם שהיה פה ב-2018, גביע העולם הראשון שלי!! זה היה ממש מגניב ומרגש. ולא הצלחתי שלא יעלו לי כמה דמעות עוד לפני קו הסיום. וטניה ממש התפרקה שם. את ה15 ק"מ האחרונים היא עשתה רק עם הראש. בגוף לא נשאר כלום. גאה בה ממש. בשתינו.
נשארנו שם באיזור התחרות כמה שעות. מלא סיפורים וחיבוקים וחיוכים ואנשים פשוט טובים. מתה על הבועה הזאת. איך שקיבלתי את הטלפון ליד הבנתי שהיה יום קשה במיוחד בארץ. אי אפשר להתנתק מזה. והדיסוננס לא נורמלי. אני מקווה שהצלחתי לספק קצת אסקפיזם לכמה אנשים בתוך המציאות הזאת. ולהביא קצת כבוד הביתה.
מעריכה ומעריצה את הצוות שלנו פה. עצמאי לגמרי, מאולתר לגמרי, והכל תיקתק כמו קבוצת פקטורי. נעמי ניצחה על הצוות בהבנה עמוקה של מה אנחנו צריכות, למדה אותי מא' עד ת' ובאמת הורידה ממני את כל האחריות ואת כל הסידורים. המכונאים לילך וטל אוזן המדהימים הגיעו כאן לפתרון בעיות ברמה שלא ראיתי בחיים ולא יודעת אם שמתם לב – אבל חוץ מהקרע הקטן בצמיג של טניה ביום הראשון – סיימנו אפיק ראשון שלנו בלי תקלות!!! שזה הישג מטורף. באופן חד משמעי הטופ 10 הזה לא היה קורה בלעדיהם.
שמונה ימים היסטריים, שהגיעו אחרי חודשים של הכנות וציפיות. גם עכשיו עולות לי דמעות. איזה פאקינג מסע כל הסיפור הזה. לאן האופניים לוקחות אותי… כל כך שמחה שזה מרגיש כל כך נכון. וסקרנית לאן זה עוד יגיע כשהלב ככה במקום הנכון.
תודה גדולה שוב. לא מובן מאליו הבמה הזאת. איזו מתנה.
עכשיו נראה איך חוזרים לארץ ומתי…
במשך שמונה ימים של רכיבה קיצונית בדרום אפריקה, בתוך אחד האירועים הקשים והאיקוניים בעולם אופני ההרים, יומני Cape Epic של נעמה נוימן היו הרבה יותר מסיקור תחרות. בין אבק, זיעה וכאב, ובין רגעים של שבירה להתעלות, נפרש כאן מסע שלם – פיזי, מנטלי ואנושי. דווקא בימים מורכבים וכבדים כאן בבית, הסיפור הזה הצליח לייצר משהו נדיר: רגעים של נשימה, של אסקפיזם, של חיבור. דרך המילים של נעמה הצלחנו לרגע להתרחק – אבל גם להרגיש קרובים יותר. יש משהו מעורר השראה במי שבוחר ללכת עד הקצה, אבל נשאר אמיתי, חשוף ואנושי לאורך כל הדרך. אנחנו ב־Bike.co.il מודים לנעמה על הזכות ללוות את המסע הזה מקרוב, וגאים בספורטאית ישראלית שלא רק מתחרה בטופ העולמי – אלא מביאה איתה לב גדול, דרך ברורה, ואהבה עמוקה למה שהיא עושה.
תודה נעמה
Facebook
Telegram
WhatsApp