כתב: אלעד שפנאוף | צילומים: Wejustclick-Nico Nebel, Andri Linard
אלעד שפנאוף רשם בסוף השבוע האחרון את ההישג הטוב ביותר של רוכב ישראלי בקטגוריית עילית הגברים בגביע העולם באנדורו, לאחר שסיים במקום ה־27 הכללי בסבב החמישי של גביע העולם באנדורו (EDR), שנערך באתר אאלטש ארנה – בלוואלד (Aletsch Arena – Bellwald) שבשווייץ.
קטגוריית עילית הגברים היא הקטגוריה הבכירה, הצפופה והתחרותית ביותר בענף, ובה מתחרים רוכבי האנדורו הטובים והמהירים בעולם. מתוך 156 רוכבים שזינקו למרוץ, פחות מ־100 בלבד השלימו אותו. גם מוביל הסבב, אלכס רודו (Alex Rudeau), מצא את עצמו מחוץ למרוץ כבר בסטייג' הראשון לאחר ששבר את הגלגל האחורי, ורוכבים רבים נוספים נאלצו לפרוש בעקבות נפילות ותקלות מכניות.
עבור שפנאוף, רוכב האנדורו הישראלי הבכיר כיום, המקום ה־27 אינו רק תוצאה אישית מצוינת, אלא גם ציון דרך משמעותי עבור ענף האנדורו הישראלי בזירה הבינלאומית.
התוצאה הסופית מספרת רק חלק מהסיפור. מאחורי המקום ה־27 מסתתרים יומיים של מאבק מול אחד המסלולים הקשים בסבב, תקלות, החלטות בשברירי שנייה והמון רכיבה על הקצה. מכאן, אלעד חוזר אל סוף השבוע בשווייץ ומספר איך זה נראה מתוך הקסדה.
חוזר לאאלטש – הפעם עם מספר UCI
לפני כמה חודשים כתבתי כאן על אאלטש כאחד מאזורי הרכיבה המרשימים שפגשתי. הפעם חזרתי לאותם שבילים בדיוק, אבל מזווית אחרת לגמרי. במקום לעצור לצלם את הנוף או ליהנות מהירידות, הגעתי לכאן כדי להתחרות מול רוכבי האנדורו הטובים בעולם.
ברגע שהשעון מתחיל לרוץ, כל מה שמסביב פשוט נעלם. הקרחון, הנוף והפסגות נשארים שם, אבל הראש נמצא במקום אחר לגמרי. אתה מסתכל רק כמה מטרים קדימה, מחפש את הקו הנכון בין הסלעים, מנסה להרוויח עוד שנייה בלי לשלם עליה ביוקר.
השנה חזר המרוץ לפורמט מלא של יומיים, עם סטייג'ים אלפיניים ארוכים, גינות סלעים אינסופיות, דרדרת בוגדנית, קטעי פידול אכזריים ויותר מ־45 דקות מצטברות של רכיבה תחרותית נטו. עוד לפני שהמרוץ מתחיל באמת, הגוף כבר מרגיש שעבר תחרות שלמה. יומיים של הכרת מסלולים, שעות ארוכות על האופניים, ירידות חוזרות, קטעי הליכה בעליות תלולות והמון ריכוז. אתה מגיע לזינוק של הסטייג' הראשון עייף וחבול, אבל יודע שכל מי שעומד לידך עבר בדיוק את אותו הדבר.
המסלולים באאלטש לא משאירים הרבה מקום לאלתורים. הסלעים חדים, הדרדרת כל הזמן זזה מתחת לגלגלים, ובין לבין מחכים קטעי פידול קשים שמוציאים את הדופק לשמיים. צריך לרכוב הכי מהר שאפשר, אבל באותה נשימה גם לשמור על האופניים. בגביע העולם הגבול בין רכיבה מהירה מדי לרכיבה זהירה מדי הוא דק מאוד.
כבר אחרי הסטייג' הראשון היה ברור שהתקלות הטכניות יהיו חלק בלתי נפרד מהמרוץ. ראיתי רוכבים עוצרים עם תקרים, גלגלים שבורים ובעיות מכניות מכל הסוגים. כשאפילו מוביל גביע העולם מסיים את היום הראשון עם גלגל שבור ופרישה, אתה מבין שאף אחד לא חסין כאן.
הגישה שלי הייתה פשוטה – להמשיך ללחוץ. בגביע העולם אין באמת אפשרות לרכוב על בטוח. אם אתה מתחיל לחשוב יותר מדי על לשמור על האופניים, אתה פשוט מאבד זמן שלא תחזיר.
כשהקצב שם, אבל המרוץ נלחם בחזרה
מהר מאוד הרגשתי שאני בקצב טוב. בשלושה סטייג'ים שונים הצלחתי להיכנס ל־20 הזמנים המהירים ביותר, וזו הייתה תחושה מצוינת. כשאתה רואה את השמות שמופיעים סביבך בטבלה, אתה מבין שהעבודה של החודשים האחרונים מתחילה לבוא לידי ביטוי.
אבל אנדורו הוא ענף שלא נותן לך להרגיש בנוח יותר מדי זמן.
במהלך סוף השבוע התמודדתי עם תקלה במערכת הבלימה האחורית, עם נפילה ועם דנט רציני בחישוק. באחד הקטעים פשוט עצרתי בצד השביל, מצאתי סלע והתחלתי ליישר את החישוק בכמה מכות. זה אולי נשמע מאולתר, אבל לפעמים אלה בדיוק הדברים שמאפשרים להמשיך במרוץ.
ברגעים כאלה אין זמן להתעצבן או לרחם על עצמך. פותרים את הבעיה הכי מהר שאפשר וממשיכים. השעון הרי לא מחכה לאף אחד.
עד קו הסיום
זה לא היה סוף שבוע מושלם, אבל אולי דווקא בגלל זה אני כל כך מרוצה ממנו.
למרות כל מה שקרה בדרך, הצלחתי להישאר מרוכז ולא לתת לתקלות להוציא אותי מהמשחק. בכל פעם שמשהו השתבש, המטרה הייתה פשוט להגיע לסטייג' הבא ולהמשיך ללחוץ. באנדורו שום דבר לא נגמר עד שחוצים את קו הסיום, וכל עוד אתה עדיין במרוץ – הכל יכול לקרות.
כשחציתי את קו הסיום וראיתי את המקום ה־27, הייתה תחושת סיפוק גדולה. לא רק בגלל הדירוג עצמו שהוא הישג שיא בשבילי, אלא בעיקר בגלל הדרך אליו. הידיעה שהצלחתי להתמודד עם אחד המרוצים הקשים בסבב, לשמור על קצב גבוה לאורך יומיים ולהיות תחרותי מול הרוכבים הטובים בעולם, נותנת הרבה ביטחון להמשך.
אני מרגיש שאני בכיוון הנכון. יש עוד לא מעט עבודה, אבל בכל מרוץ כזה אני לומד משהו חדש ומרגיש שהפער מצטמצם.
גם הפעם אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לכל מי שמאפשר לי להמשיך בדרך הזו. תודה לשותפים ולנותני החסות שמלווים אותי לאורך העונה – מוטוליין ישראל, Fox Racing, פודיום, DAA ספורט וטכנולוגיה ומועדון All Ride – על האמון, התמיכה והליווי. ומעל הכול, תודה ענקית למשפחה והחברים שתמיד שם בשבילי, דוחפים, מעודדים ומלווים אותי בכל צעד בדרך. בלעדיכם, המסע הזה פשוט לא היה אפשרי.
הפנים כבר לחלק האחרון של העונה
כעת יוצא סבב גביע העולם לפגרת קיץ בת כחודש. התחנה הבאה תהיה בצרפת באמצע חודש אוגוסט, ולאחר מכן יעבור הפוקוס לאליפות העולם, שתתקיים באוקטובר בפינאלה ליגורה שבאיטליה.
אחרי ההישג בשווייץ, שפנאוף יגיע לחלק האחרון של העונה עם הרבה ביטחון, אבל גם עם לא מעט מוטיבציה. היעד הבא כבר מעבר לפינה – גביע העולם בצרפת ולאחריו אליפות העולם באיטליה, שם ינסה להמשיך את המומנטום ולהתקרב עוד צעד לצמרת האנדורו העולמית.
Facebook
Telegram
WhatsApp