ברא אפיק ישראל 2024, מהדורת התקווה- סיכום סטייג' הפרולוג

רכב וכתב: אייל קצנשטיין צילומים: יואב לביא, דותן הלוי

19/09/2024

מרוץ ברא אפיק ישראל לשנת 2024 הוזנק היום ביער עופר. המהדורה הנוכחית היא ה-10 למניין ה "אפיק ישראל" אך לאור המצב הנוכחי בוא שרויה מדינת ישראל ולאחר ביטול מהדורת 2023 בעקבות אירועי ה-7 לאוקטובר, המהדורה הנוכחית הוגדרה כמיוחדת ומחוץ למניין הרשמי של מרוצי אפיק ישראל.

"מהדורת התקווה" הותאמה למצב בו שוררת מדינת ישראל בימים קשים אלו והיא תתקיים כולה באזור חוף הכרמל במתכונת ייחודית שהותאמה למצב. כפר התחרות הוקם בחניון השלוחה של קק"ל הסמוך למרכז מיר'ב, ממנו זינק היום שלב הפרולוג, וממנו יזנקו ביומיים הקרובים שני הסטייג'ים הנוספים של התחרות.

סטייג' הפרולוג הקצר החל בטקס זיכרון מרגש לרוכבי האופניים שנרצחו ב-7 לאוקטובר, בנוכחות משפחות הנרצחים, נציגי קק"ל, חבריהם של הרוכבים הנרצחים וחבריו של עופר קלדרון השבוי בעזה. משם זינקו הרוכבים בזינוק פרטני זוגי בהפרשים של 30 שניות למקטע נג"ש על בסיס סינגלים של קק"ל בחוף כרמל כדי לקבוע את מיקום ההזנקה לסטייג' של מחר.

פרולוג– חווית משתמש אייל קצנשטיין

הנה הוא הגיע, הפרולוג האימתני מכולם. 20 ק"מ שרובם בסינגלים שרקח לנו הגלצה, לא בהכרח בכיוון הידוע ובוודאי שלא לפי הסדר שאנו מכירים. תשכחו מדאבל מישורי ועבודה נגד הרוח ותשחיזו את השליטה שלכם בסינגלים. נג"ש זוגי שמוזנק בהפרשים של 30 שניות. סדר הזינוק אקראי וכך לאורך המסלול אתה עוקף ונעקף. כמו מאני דפרסיבי, רגע אחד אתה נהנה מלעבור זוג ושניה אח"כ מתבאס כשעוקפים אותך. אבל בתוך הסינגל, קשה מאוד לעקוף, אם בכלל. לפעמים מסוכן כשהעוקף לוקח קו קשה. לפעמים יש ויכוחים, כשרוכב תאב פודיום לא מבין למה שמנמן השבילים הרגוע לא נצמד לשיחים כדי לתת לו לעבור.

התחרות כולה קצרה יחסית וכמה שתמיד ההפרשים קטנים שם בקצה הפירמידה, הפעם לכל יום משמעות הרבה יותר גדולה. אז הלחץ הזה על כל שניה הוא הגיוני ונכון, אבל צריך לזכור שזאת נקודת מבט נורמלית, של ספורטאי שחי בעולם נורמלי. וכמו שכולנו יודעים, זה לא המצב אצלנו…

מניח שכל מי שנרשם לתחרות חשב שלמהדורה זו קוראים "התקווה" לא רק מתוך תקווה לעתיד טוב יותר ותחרות נורמלית בעתיד, אלא מתוך תקווה שהשנה היא באמת תתקיים. יומיים לפני הזינוק התפוצצו באורח פלא אלפי זימוניות של חיזבאללה ונראה היה שהמדים היחידים שנלבש לא יהיו של הקבוצה, אלא של המילואים…אבל אפילו סבב נוסף של פיצוצים עלומים יום לפני הזינוק לא הצליח להרוס את החגיגה הנפלאה והכואבת הזו. ולכן אני מזכיר לעצמי בכל רגע קשה במהלך התחרות, כמה מזל יש לנו על הזכות להתרכז ב"שטויות" האלה של רכיבה ועוד יותר מזה, תחרות. הפרופורציות משתנות כשאתה חי בתקופה היסטורית….

הגישה הזו גם עוזרת לי להשלים עם התוצאות שלי שכן שחר ואני הגענו לתחרות הזו "על הדרך" ברגע האחרון כשהחלפנו זוג פצוע, בכושר לא משהו. אבל לא אשכח את מה שלימדו אותי הפרטנרים הנפלאים מהעבר והתרכזתי בלהיראות טוב כשעוברים ליד הצלמים. הרי בסופו של יום, מה יישאר לנו מהתחרות אם לא התמונות?

ואגב תמונות, הרשו לי להכיר לכם את איגור, צלם תחרויות האופניים הכי מיוחד שיצא לי להכיר. הוא גרמני (רוסי במקור), שמבין שהדבר החשוב בחיים הוא זמן. אז הוא מנהל קריירה מצליחה כרופא מומחה (!) ב70% מזמנו ומקפיד שלא למלא את חייו רק בקרירה זו. את שאר זמנו הוא מקדיש לתשוקה שלו – צילום תחרויות אופניים בכל העולם. הוא נוסע על חשבונו בכל העולם וכשתפגשו אותו בטראנסאלפ באוסטריה הוא יספר לכם כמה מעניין להתחרות בברזיל. הוא איש נבון עם זיכרון מצוין לפודיומים ותמונות ויסביר לך מייד מתי צילם את תמונת הפייסבוק של מתחרה X, או את תמונת השער לכתבה של Y משנת 2017. חמוש בציוד קצה ובגישה בלתי מתפשרת, התמונות שלו בהתאם. כמה בלתי מתפשרת? כזו שמפעילה אותך לייצר את השוט המושלם, גם אם זה אומר להשפריץ מים במזרקה כמו נערה נלהבת למרות שהרגע סיימת תחרות של שבוע. אבל אפילו התייר המנוסה הזה היה מאוד רציני ושקט כשדיברנו על מה עושים במקרה של אזעקה ועל כך שבד"כ כטבמי האויב מגיעים בקבוצות אז לא לצאת ממחסה אלא אחרי כ10 דקות….give me hope Joana, give me hope

התחרות השנה שונה גם כי זאת מהדורה מצומצמת, ללא שינה בכפר התחרות או במלון מחוץ לבית. אז בתור חיפאי, יש לי הפריווילגיה להתנייד מהבית וזה ממש נוח הסיפור הזה של מכונת כביסה, מיטה מוכרת ומזגן. במיוחד אחרי הטראנסאלפ, שם אתה נע ונד כל יום מחדש. מצד שני זה אומר שאתה חוזר להיות זמין למטלות הבית והעבודה, אבל בורכתי באישה מופלאה (ממש מקווה שהפעם היא תקרא את זה).

עורך יקר, אני יכול לשים תמונה שלה? זה חשוב לתחרויות הבאות…

אתם בטח שואלים איך היה הפרולוג. אז באמת כפי שחשבנו, שונה, קשוח ומיוחד. למזלי אני מתאמן המון על הסינגלים האלה, אז הקטע הטכני היה כיף, אבל העקיפות מורכבות והעליות מאתגרות. מז"א היה כמעט מושלם: ראות מדהימה, עננים מדי פעם ושמש מפנקת. היה ממש חם ככל שהתקדם היום ובעליות, כשהאוויר לא זז בחוץ והגוף מייצר המון חום מבפנים, הרגשתי שאני מתבשל. אבל הן היו קצרות והיו הרבה קטעים מוצלים ביער. לשחר היה יום פחות מוצלח, למרות שהוא רוכב טכני מחונן שיודע להתפוצץ במקטעים קצרים. בסינגל תחוח במיוחד הוא איבד את הקדמי והחליק על הצד שפגוע מנפילה קודמת לפני כשבוע. כבונוס, קיבל גם מכה בראש. מכיוון שהוא ישר עלה על האופניים והמשיך, למדתי על המכה רק אחרי שסיימנו והוא התקשה להתאושש. הוא הכניס מים, איזוטון, סוכרים וכלום, עדיין חש ברע. ואז עלינו על האופניים לכיוון הרופאה (אנחנו מספרים לכולם שאנחנו מבוגרים אחראים) ואחרי כמה פידולים הכל נעלם והוא חזר לעצמו. הבנאדם מכור לאופניים… הרופאה בדקה אותו ואמרה שהכל בסדר. מכיוון שהוא רוצה לזנק מחר אני חולק על האבחנה שלה, אבל כיף לי עם שחר אז אני זורם. וגם מחר יום ארוך ומעניין, אז מי אני שאפסיד אותו?