ברא אפיק ישראל 2024, מהדורת התקווה- סיכום סטייג' 2, היום האחרון.

רכב וכתב: אייל קצנשטיין צילומים: יואב לביא, דותן הלוי

21/09/2024

כמיטב המסורת הסטייג' האחרון של ברא אפיק ישראל 2024 מהדורת התקווה היה קצר אך בלתי נשכח (כזה שגורם למתחרים לשכוח את היומיים האחרונים ומריץ אותם לעמוד ההרשמה של המהדורה הבאה מיד כשזאת נפתחת).

שני זינוקים נפרדים הוציאו הפעם את מתחרי התחרות החד יומית ואת דבוקת רוכבי הטור המלא, כולם בחולצות הפינשר המדהימות של מהדורת התקווה, לסיבוב פתיחה של כ 500 מטרים מסביב לכפר התחרות ההססגוני ועתיר הקהל בחניון השלוחה כשהכיוון הכללי הוא הפעם דרומה לכיוון מושב עופר וסינגל חוף כרמל של קק"ל.

מכאן רצף של סינגלים ודרכים רחבות חלקם על בסיס סינגל חוף כרמל בכיוונו המקורי וחלקם בכיוון גלצה (הופך למקור…). בפורודיס בקצה הדרומי ביותר של המסלול, חיכה לרוכבים פידזון ובסמוך אליו מסיבת עידוד גדולה ושמחה במיוחד שארגן מועדון ECC המקומי. אחרי בוסט של אנרגיה ומצב רוח, המסלול המשיך במגמה כללית מזרחה בעיקר על בסיס סינגל חוף כרמל המדהים, חזרה לקו הסיום ולתשואת הצופים הרבים שהגיעו לחגוג עם הרוכבים את הסיום של מהדורת התקווה. סה"כ כ- 48 ק"מ עם כ 800 מטרים של טיפוס מצטבר, רובם כאמור על סינגלים.

סטייג' 2 ואחרון- חווית משתמש אייל קצנשטיין

מכירים את ההרגשה הטובה הזו שמתפשטת לך בגוף כשאתה מבין שסיימת איזה פרויקט חשוב? שילוב של סיפוק, גאווה (אני מקווה) ולא מעט הקלה. אבן שנגולה. אתה ממש מרגיש קל יותר בכמה קילוגרמים (התאפקתי לא לכתוב משהו על רוכבים ואנורקסיה). בשילוב עם האנדורפינים שהגוף שלי מפזר בשפע אחרי מאמץ, הייתי בהיי קטן בסוף הסטייג". היי טבעי ומייצור עצמי. ביחד עם הבירה והשיחה עם מגוון האנשים הנפלאים שחולקים את הטירוף הזה, משכתי את ההיי הזה כמה שיכולתי. הרגעים הנדירים האלה הם טעם החיים, על אחת כמה וכמה בתקופה כזו.

כלומר עד שהגיע הזמן להתקפל כי כנראה שכל החנופה שהרעפתי על אשתי ביומיים האחרונים לא ממש עבדה ומסתבר שהיא החלטנו שאנחנו מארחים ואני מכין על האש בצהרים לגוזלים המורעבים ומגוון משפחה אהובה…לא נורא, ננוח כבר בקבר.

הסטייג' היום היה בעיקר בסינגל חוף הכרמל, המוכר והמשובח. זה הפך את 50 הק"מ של היום לעבודה עם כל הגוף ותיגמל את ה"רוכב השלם" שיודע לא רק להפיק וואטים, אלא גם לקחת סיבוב ולשמר מהירות בלונה פארק הזה. זה אתגר שמאז ומתמיד נכשלתי בו. השנה זה היה סיפור אחר. נהניתי בסינגל! נחתי במרבית הזמן שאחרים היו לפני! יש סימן קריאה גדול כי זאת תחושה שונה כל כך מאימוני יום רביעי הטכניים שבה אני מאתגר את כישורי הגששות שלי בניסיון להבין לאן נעלמה הקבוצה אחרי 3 סיבובים…

את היום התחלנו יותר טוב מאתמול. היינו מקדימה בזינוק ואפילו עקפנו רוכבים בעליה ובירידה. היינו לפני הכפתור, רחמא ליצנן. הובלתי בבטחה ובגאון, עד שבאוטומט נכנסתי לסינגל כשהחצים, מסתבר, אמרו שצריך להמשיך בדאבל…הסתובבנו וככה הפסדנו זמן מיותר. אבל המשכנו לרכב בקצב טוב ובעיקר עקפנו. אחד הרוכבים ביקש בצחוק תשלום אחרי שנתן לנו לעקוף אז הסברנו לו ששחר כבר שילם יותר מרוב הרוכבים בתחרות הזו. אבל מסתבר שהוא לא סילק את כל החוב. אחרי שעה בערך הוא כבר לא יכל לסבול את כאבי הגב ולקח אדויל. אז הורדנו קצת ולמשך שארית היום, ניסינו לאזן בין הרצון לטוס והכאבים שמגבילים. זה הסתיים במקום ה-9 בקטגוריה להיום, לא היכולות האמיתיות שלנו, אבל כבר לא רחוק מזה.

בשנים קודמות סיימתי במיקום טוב הרבה יותר, אבל בתחושה שנמאס ושאין תמורה לכל האימונים הסיזיפיים של הענף המיוחד הזה. לא השנה. הצלחתי להישאר בארץ, בבית, ועדיין להתנתק מהחדשות והמילואים (סליחה ליאורי). הצלחתי לראות מגוון אנשים/רוכבים שנותנים לי השראה (יוסי הצוציק, שמפרק כל סטייג בגיל 70, לז"מ שהחלים מפציעה קשה ונותן בראש לחבר'ה צעירים ממנו בעשור, וג'חנון שמבכר את הרכיבה עם החבר על פני תהילת הפודיום). הצלחתי בעבודת צוות. וכנראה ההישג הכי גדול שלי, שקיבלתי מחמאה מאמנון…אז השנה, אני עם טעם של עוד. מתי מזנקים?

אם לא משתתפים… מתנדבים! שלומית קינר בן איש

השנה ויתרתי.

״אם אני מתחרה השנה, זה רק איתך״ אמרתי לדוד. הוא לקח את זה כמחמאה על הרכיבה שלו, תכלס… לא היה לי כוח ללוגיסטיקה המורכבת הנדרשת מאימונים של שותף רחוק.

אז בעיכוב קל, הודעתי לעידית (ד"ר עידית שוב, אחת ממארגנות התחרות) על הרצון להגיע להתנדב, להתייצב ולתרום בכל אשר נדרש.

אפיק ישראל היא תחרות ורסטילית ולא כל מהדורה דומה לקודמתה, אולם דווקא בהצצה אל "מאחורי הקלעים" של האירוע, מתגלה מכונה משומנת שבעלי התפקידים בה מיטביים לעבוד בסנכרון מדהים תחת לחץ, עומס ותרחישים בלתי צפויים שיש למכביר.

פרופיל המתנדב.ת באפיק ישראל

ישנם את הרוכבים הצעירים במועדון CCC שמגיעים לחוות תחרות ברמה אחרת מנקודת הצופה, רגע לפני שהם עולים לקו הזינוק בעצמם.

ישנן את בנות המפקדה האמונות על ערכות התחרות, שכבר מכירות את הרוכבים.ות בשמות, בשותפים ובמידת החולצה.

וכמובן, על הרשימות והמדליות, שבט משפחת צחור לדורותיו.

יש משהו מספק ביותר בהתנדבות. אחרת איך ניתן להסביר את המתנדבים הקבועים שנה אחר שנה?

התנדבות באפיק ישראל- קווים לדמותה

השתתפות באירוע כמתנדבת שונה מהשתתפות כמתחרה. ועם זאת, יש גם קוים מקבילים:

זיעה, דופק גבוה וכאבי שרירים – ההתנדבות, גם אם מדובר במרשל על הסינגל שמכוון את התנועה, כוללת ריצה או רכיבה מנקודה אחת לאחרת לפי הצורך.
אלו המפנקים אתכם בפיד זון היו שם מבעוד מועד על מנת לסחוב, לפרוק, להקים ולהעמיד את שלל המוצרים התומכים לשימושכם על המסלול.
ושלא לדבר על מסמני המסלולים שתופרים קילומטרים (ברגל, על אופניים וברכב) של גזימת שיחים, ניקוש עשבים וניקוי הדרכים ליצירת שטח סטרילי ונטול מפגעים.

תכנון מקדים והיכרות עם השטח – כמו במבצע צבאי, מעודכנים המתנדבים על הנקודות בהם הם מוצבים, לוחות זמנים כולל דגשים על שעות שיא וגם אנשי קשר רלוונטיים.

ההתרגשות, הסיפוק ותחושת השייכות למועדון (כל אחד בשלו), לענף ולקהילת האופניים הנהדרת הזאת. בתום התחרות, יש אנחת רווחה גם בקרב המתנדבים והמתנדבות הקרויים גם "העבדים של עידית" (גל אמר. לא אני!). הסתיימה עוד מהדורה בהצלחה.

השנה צ'ופרתי בהתנדבות מגוונת: סטייג' 1 בשישי כמרשלית בשני צמתים על המסלול ושבת בסטייג' הסוגר כמלווה את קבוצת הילדים לטובת חשיפת האירוע לדור ההמשך.
תפקיד המרשל הוא להנחות את הרוכבים לכיוון המשך המסלול בצמתים ופניות או לחילופין, להתריע מתא שטח מסוכן. למודת ניסיון מתחרויות קודמות, השכלתי לאמץ את רעיון המטריה/ שימשיה מגילי ויסמין (עוד זוג מתנדבות קבוע מזה כעשור), כיסא נוח, ספר ומשקפי קריאה. אופטימית… בפועל לא ישבתי דקה! בין אם בגלל האדרנלין או בגלל שקריאות עידוד והשפרצת מים, נוח יותר לעשות בעמידה.
בשבת, בשעה 06:30 בבוקר נפגשתי עם קבוצת הילדים של המועדון, מתוגברים בשלושה אבות שנגזר אליהם יקיצה מוקדמת לטובת צפייה בזינוק ורכיבה מקומית ביער עופר.
התכנון היה סיבוב של חצי שעה בשבילים הסולידיים סביב כפר התחרות, בפועל החבר'ה הפגינו רמה גבוהה וכך יצאה תפירה מכובדת של חלק מסינגל השלוחה.

הפינה הפילוסופית: האם כמתנדבת לא נגרם לי צויץ של החמצה שאני לא חלק מהמתחרים?
מפתיע, אבל לא! תחושת שלמות וסיפוק מהתפקיד שאני עושה גם בכובע או בקסדה אחרת.
ועם זאת… לא מן הנמנע שבמהדורת העשור לא תראו אותי על קו הזינוק.

להתראות באפיק ישראל 2025