ווינר אפיק ישראל 2025 בשיתוף קק"ל- סיכום סטייג' 2, יום התחרות השלישי

כתבו: צוות Bike.il, נעמה נוימן, אייל קצנשטיין (קצי) תמונות: עופר עברי, יואב לביא

19/09/2025

יום התחרות השלישי של ווינר אפיק ישראל בשיתוף קק"ל הוכרז מראש כאחד הסטייג'ים הקשים והארוכים בתולדות אפיק ישראל. סטייג' 2- סטייג' המלכה של מהדורת העשור זינק הבוקר מכפר התחרות במלון חוף נחשולים הפעם במגמה ברורה מזרחה לכיוון אזור רמות מנשה. אחרי רכיבה חזקה במישורים של השבילים החקלאים עד כביש 4, נכנס הפלוטון הצפוף לסינגל סובב זכרון שתפקד היום כמפרק הדבוקה.

משם המשיכו הצמדים לכ-15 ק"מ של רכיבה מתישה בעליה ארוכה לכיוון רמות מנשה, ומשם לפיד זון הראשון ולמסיבת העידוד שהכינה העיר יקנעם. אחרי תדלוק קצר הרוכבים המשיכו להיילייט של היום- סינגל יער הזורע (כחול/צהוב) של קק"ל. עקרונית זהו סינגל זורם ומהיר המשלב מספר עליות וירידות לא קלות בעיקר אחרי הרכיבה המתישה בעליה שקדמה לו. סיבוב של 32 ק"מ בסינגל ובאזור נחל גחר, לקחו את הרוכבים חזרה מערבה שוב דרך העיר יקנעם ומסיבת העידוד. משם בדרכים מגוונות, מהירות, שבורות ומתישות לפרקים ארוכים, לכיוון בת שלמה ומשם לכיוון מושב עופר לפידזון האחרון והיישר למקטע רכיבה מהיר (למי שנותר כוח) בסינגל חוף כרמל הנודע. חזרה דרך מטעי הבננות של חוף כרמל לכיוון קו הסיום על רצועת החוף של קיבוץ נחשולים. סה"כ כ 100 ק"מ על 1,500 מטרים של טיפוס מצטבר מתוכם כ 40 אחוז סינגלים.

נעמה נוימן מסכמת את סטייג' המלכה

וואו איזה יום זה היה. כרגיל אפשר להרגיש בכפר התחרות את הפרצופים והעייפות שאחרי סטייג'ים כאלה. כולם זזים קצת יותר לאט, מדברים קצת פחות, וגם קצת יותר רגועים אחרי שעברו את היום הכי קשה בתחרות.

סטייג' מלכה שעל הנייר נראה אחד הקשים בהיסטוריית האפיק. בפועל הופתעתי שהקילומטרים זזו יחסית מהר! אבל בהחלט יום ארוך ועבה על האופניים. 100 ק"מ, 1500 מטר טיפוס מצטבר, 4:58:25 ש'. ראשונות בקטגוריה ועדיין 25 בדירוג הכללי של כל התחרות.

הבוקר נפתח מעולה בשבילנו. מונירה קצת למדה מאתמול והצלחנו להתברג מקדימה במישורים המהירים של ההתחלה שהייתה מרובת נפילות ו"כמעטים" מפחידים. אני ראיתי 3 נפילות ממש מולי ועוד הרבה כמעטים. הצלחנו להיכנס במיקום מעולה לסינגל הראשון בסובב זכרון וגם יצאנו ממנו על רכבת מעולה שלקחה אותנו ממש עד לרמות מנשה דרך הסיום של מרתון האיילה.

כשהגענו לרמות מנשה היינו צריכות להוריד קצת קצב ואיבדנו מיקומים אבל הפידזון ביקנעם (שוב ליד בית ספר ושוב עם המון ילדים והתרגשות – אהבתי!) קצת החזיר את מונירה לחיים. ידעתי שבסינגל הזורע היא תרגיש יותר "בבית" ותיפתח קצת. זה אמנם יום יותר איטי מאתמול אבל חלק הרבה יותר גדול ממנו נמצא בתחום החוזקות שלנו. באמת תוך דקות ספורות בסינגל התחלנו להעלות קצב בחזרה ולשפר מיקומים. בשונה מאתמול השדה של המתחרים כבר היה פתוח ומפורק לגמרי אז לא עקפנו המון אבל עדיין התקדמנו. בחומצת חלב התחברנו לרן ושמעון המדהימים ממש מברטלי, ושמחנו לרכוב מאחוריהם חלק מכובד מהיום. לי היה כיף. מאמינה שלמונירה היה לפעמים כיף…

היום משכתי את מונירה כשהיא שמה לי יד על התיק ודחפתי אותה עם היד הרבה יותר מאתמול אז גם לי היו קצת רגעי סבל. הסינגל עף לי די מהר. היה מאוד כיף והרגשתי טוב לאורך כל היום. כשעברנו את הפידזון השני ביקנעם עוד היינו עם רן ושמעון ורכבנו בערך איתם עד הפידזון בעופר. הדרך לשם הייתה די מחרידה מבחינת השבילים שוברי העצמות והאופניים אבל היי, זאת רוח האפיק. שמחתי מאוד להגיע לבת שלמה ושמחתי עוד יותר לקבל קולה קרה מהחבר'ה של JOES – וואו אין עליכם!

בכניסה לסינגל חוף הכרמל אחרי עופר אני חשבתי לעצמי "יופי, די נגמר היום. מכן תיק תק אנחנו בבית". ואז קיבלתי שיעור ב"אל יתהלל חוגר כמפתח". מונירה הרימה דגל חד משמעי (לגיטימי ומתקבל לחלוטין, נתנה עבודה עד שם) ובגדול מבחינתה די נגמר שם היום. 12 הק"מ האחרונים לקחו לנו כמעט 40 דקות מה שהיה קצת מתסכל בהתחשב בזה שהם יכלו להיות הקילומטרים הכי מהירים של היום אבל היי, זאת רוח האפיק! התפרקויות יכולות לקרות תמיד ובטח שבסוף סטייג' כזה שגם היה די מהיר עד אותו רגע.

גאה בה מאוד על המלחמה היום שבשבילה הייתה בערך 100 אחוז מהזמן. עשיתי ככל שיכולתי בשביל להקל, לדחוף, למשוך, לנהל את הקצב, את התזונה, אבל בסופו של זאת מלחמה שלנו מול עצמינו, וזה גם מה שיפה בזה כל כך.

יופי, סיימנו את סטייג' המלכה ומחר סטייג' אחרון קצת יותר "קליל". היידה.

אייל קצנשטיין (קצי) מסכם את סטייג' 2

כשגל מכריז בתדריך שזה יהיה סטייג' המלכה של כל המלכות (בכ"ז מהדורת העשור!), אתה יודע שזה הולך להיות מאתגר. וכשהוא אומר שכדאי שתתמקמו טוב בכניסה לסינגל שכמה קילומטרים אחרי הזינוק ה"ניטראלי" (ניגע בזה בהמשך), אתה יודע שההתחלה הולכת להיות קשה מאוד ביום קשה מאוד. ואסביר:

התחלה ניטרלית היא כשכל שדרת הזינוק, על מאות הרוכבים שבתוכה, רוכבים באותו סדר שבו נעמדו בבוקר מאחורי מכונית שקובעת את הקצב ודואגת להוביל אותם באופן מבוקר בכביש או בסביבה בעייתית. לפחות זאת התיאוריה שסיפרו לי פעם. ראיתי את זה קורה בטראנסאלפ, אבל שם אין כמעט ישראלים…..כאן כולנו לוחמים! איזה שמירה על הסדר ואיזה בטיח. רוכבים עוקפים מימין ומשמאל, מעליך ודרכך. רגע מאיצים בטירוף (לפני 10 שניות עמדנו וחיכינו חצי שעה, כן?) ומייד לאחר מכן בולמים באגרסיביות, ומצליחים בקושי להימנע מהתרסקות….בד"כ. בכל זינוק כזה אנשים מתרסקים (ובאופן מפתיע תמיד קמים מהר וממשיכים ללחוץ באטרף…עם של לוחמים כבר אמרנו?). נכנסים בעמודים כשהם ניסו לקצר כיכר דרך המדרכה. לחץ ואימה.

וכשהמכונית משחררת, הקצב עולה עוד יותר, כי הותר הרסן והצעירים מקדימה נכנסים לקצב הלא חוקי שלהם. דמיינו טור ארוך של רוכבים שמנסים לעמוד בקצב גבוה ממה שהם באמת יכולים להחזיק, והגלגלים מעלים ענני אבק (אם אתם רואים רוכב שמסיים את הסטייג' בלי איפור של חד גבה, אז כנראה שהוא מהבודדים שהובילו את המרוץ) כך שהראות מוגבלת. בקרקע יש קוליסים (חריצים), אבנים משוחררות ושאר מרעין. וכל זה כמה דקות אחרי 06:30, כשהאדם סביר עוד מתהפך במיטתו…זה נגמר רק כשנכנסים לסינגל (דהיינו בודד, כלומר רוחב הדרך מתאימה לרוכב בודד) כי שם קשה מאוד לעקוף. אז אתה רוצה לא להיתקע אחרי מישהו שנוסע לאט מדי בסינגל שבו לא תוכל לעקוף. ומכאן המסקנה הפשוטה היא שצריך להילחם מהזינוק ועד לסינגל כדי להיות כמה שיותר מקדימה. זה מפחיד וכואב. אתה לוחץ הרבה יותר ממה שנראה הגיוני בתחילתו של יום ארוך ועבה כמו שגל הבטיח.

ואם עד עכשיו לא הרשמתי אתכם מספיק, אז המלכה כללה 100 ק"מ שמתוכם 40 ק"מ הם בסינגלים. ובסינגלים עובדים הרבה יותר קשה ורוכבים הרבה יותר לאט (סיבובים, סלעים וכו). זה מתיש את הרגליים והגוף.

אני התרשמתי מאוד וניגשתי ליום הזה עם חששות וסקרנות….אתמול רכבנו יפה, איך יהיה היום?

התברכתי בשותף עם אנרגיות גבוהות ובקבוצה עם וייב מדהים ואהבה לירידות בשטח ואחד על השני. אז בין קריאות "איזה כיף לי!" לצחוקים עם מי שהסכים להקשיב לנו, פגשנו לאורך המסלול את העידוד המדהים של חבר'ה מהקבוצה, ילדים מביה"ס (מתנצל בפני כל מי שפספסתי את הכיף שלו, תאמינו לי שניסיתי) וחובבי אופניים נפלאים. זה תבלין קסום. זה משפר ביצועים. זה פשוט תענוג! אז תודה לכם שהייתם שם בשבילנו.

רכבנו יציב וסולידי (חוץ מהפתיחה שפתחה אותנו) וכמעט כל הזמן עם ויטלי וניר, המתחרים הקרובים אלינו בקטגוריה, טובים מאיתנו ב2 דקות לערך בGC (שרון וארז הרבה לפנינו ועל האוסטרים אני לא רוצה להרחיב). שיחקנו חתול ועכבר אבל בספרינט בסוף הצלחנו להקדים אותם בקטנה. זה סידר לנו מקום אחרון על הפודיום הערב ועוד כמה נקודות כואבות ברגליים. אבל אני מ'כפת לי, הכור הגרעיני בטעינה…