ווינר אפיק ישראל 2025 בשיתוף קק"ל- סיכום סטייג' 3, יום התחרות הרביעי והאחרון

כתבו: צוות Bike.il, נעמה נוימן, אייל קצנשטיין (קצי) תמונות: עופר עברי, יואב לביא, דותן הלוי

20/09/2025

הסטייג’ הרביעי והאחרון של ווינר אפיק ישראל 2025 בשיתוף קק״ל ובחסות טרק הוא חגיגה אמיתית של רכיבה – קצר, מהיר, מלא באדרנלין ובעיקר עם חיוך ענק בסיום. כמו בכל מהדורה של האפיק, היום הזה נועד להחזיר את הרוכבים לקו הסיום עם תחושת ניצחון מתוקה, גם אחרי ארבעה ימים מאתגרים של דופק גבוה, כאב אינסופי ובאופן כללי סבל מתמשך.

מסלול היום יוצא מכפר התחרות במלון נחשולים, הישר אל שבילים סופר מהירים מזרחה לקראת המבחן הרציני של היום, עליית התותח האגדית. עליה שהפכה במהדורות האחרונות לסמל כאב ומדד אמיתי לכוח הסיום שנשאר ברגליים. מהפסגה, במקום נשימת רווחה, חיכתה לרוכבים ירידה טכנית ומאתגרת דרך נחל מערות עתיר הסלעים. מקטע ידוע לשמצה, שבו לא מעט מהמשתתפים כבר שילמו בעבר מחיר בפנצ׳רים ועצירות מיותרות, וכך גם הפעם.

אבל אז מגיע ההיילייט של היום, סינגל השלוחה של קק״ל. כ 17 קילומטרים של זרימה, פניות מתגלגלות וקצב גבוה שמצליח להחזיר לרוכבים את ההנאה הטהורה שברכיבת שטח, כאילו ימי הכאב כבר מאחוריהם. משם, רק עוד כעשרה קילומטרים לא רגועים בכלל בשבילי העפר החקלאיים של חוף הכרמל, לפני שמגיעים חזרה לכפר התחרות, הפעם מפוצץ במשפחות, אוהדים וקהל מעודד שמקבל את המסיימים באווירת פסטיבל אמיתית.

זהו הסיום, לא רק לסטייג’, אלא לחוויה שלמה שמסמלת את מהות האפיק: אתגר, סבל, אחווה, ובעיקר חיוך גדול על קו הסיום. סה"כ כ 55 ק"מ על 600 מטרים של טיפוס מצטבר מתוכם כ 35 אחוז סינגלים.

נעמה נוימן מסכמת את הסטייג' האחרון של אפיק ישראל 2025

כהרגלו של גל הוא ארגן לנו מסלול מפנק לכבוד היום האחרון לאפיק 2025 – עלייה מפרקת קלאסית ואז סינגל שמביא את כלללל הרוכבים עם חיוכים אדירים לכפר התחרות! חיוכים שהרווחנו ביושר.

מפאת העייפות והחזרה לשגרה העמוסה של כולכם אצלול ברשותכם ישר לפרטים:

55 ק"מ על 700 מטר טיפוס בזמן של 2:41:53 ש', ראשונות בקטגוריה, מקום 17 מכלל הקטגוריות בסטייג' הזה (הכי טוב שלנו עד כה) ובמקום ה-25 מכלל הקטגוריות ב-GC.

התחלנו את הבוקר מלאות מוטיבציה אבל למונירה לקח קצת זמן להיפתח. הזינוק המהיר לא היטיב איתנו אבל שוב האמנתי שהאופי היותר עצבני של המסלול יעשה לנו טוב. סיימנו את העלייה קצת יותר מאחורה ממה שהתרגלנו להיות אבל מהרגע שנכנסנו לסינגל נכנסנו לקצב קרוס קאנטרי כמו שצריך ועקפנו עשרות זוגות. בגדול לא הנחתי למונירה לנפשה אפילו לרגע ולא הפסקתי לצעוק מילות עידוד ודרבון וכמה עוד נשאר וכו' וכו'. לא יודעת אם באמת עודדתי או שפשוט היא לא יכלה לשמוע אותי יותר אבל התוצאה הייתה שהיא רכבה מהר וזה מה שמעניין אותי. מה שעשיתי היא עשתה גם בלי להתלונן. וככה יצא שהגענו די מהר לכפר התחרות!

לחגיגה גדולה, משפחה, חברים, הפנינג ענק, חיוכים ואנחות רווחה.

גאה במונירה ושמחה שזכינו לסיים בצורה שסיימנו. היא הרוויחה את האפיק הראשון שלה ביושר, דם, יזע, ודמעות.

האפיק הזה היה לי ממש מיוחד. האחרון שעשיתי היה ב-2022, ולא הייתה לי כזאת התכנסות עם כל ענף האופניים מלפני השביעי באוקטובר. היה מרגש ומטעין באנרגיות להיות עם כולם, על המסלול ומחוץ לו, לשוחח עם רוכבים שאני מכירה ורוכבים שפחות, להנות מאווירת כפר התחרות המאורגן למופתי באירוע ברמה הכי גבוהה שיש.

אינסוף תודות לגל, עידית וכל מי שגורם לזה לקרות ולהיראות ככה. כמובן תודה גם לענף האדיר שלנו שאין עוד קהילה כמוהו ואין גאה ממני להיות חלק ממנו.

הלוואי שגם יתנו יותר במה לנשים המדהימות שהופכות עולמות בשביל להגיע לכאן ולרמה הזאת. מאסטרס, מיקס ועלית כאחד. הרוכבות שהגיעו עשו תחרות מדהימה ומוסיפות חתיכה קריטית בפאזל של הקהילה שלנו. נכון – רוצים לראות עוד ועוד וגם שהרמה תעלה עוד ועוד (זה נכון בכל דבר ונכון גם לגברים ולא רלוונטי לדיון). הדרך לעשות את זה היא להגדיל את החשיפה לאלו שכן נמצאות ועושות את זה! אחרת איך ילדות ונשים שנמצאות בבית או בצידי המסלול בכלל ידמיינו את עצמן עושות את זה גם? מה יגרום להן להרים את הכפפה ולהירשם ולחשוב שהן גם מסוגלות?

נקודה למחשבה.

אייל (קצי) קצנשטיין מסכם את הסטייג' השלישי והאחרון בהחלט

ספורט הוא דבר אכזרי. השפיץ של הפירמידה צר מאוד ואין הזדמנות שניה. אתה מתאמן כמו חמור, משקיע אין סוף משאבים, עושה הכל כמו שצריך, אבל הרבה פעמים זה לא מספיק. מישהו אחר יותר טוב, יש תקלה או שהפרטנר חולה. קשה להתמודד עם האכזבה הזו. בטח ובטח כשאנחנו מדברים על תחרות של פעם בשנה. אז לכל מי שיצא מהאירוע הענק הזה עם תחושה קצת חמוצה ומעט מדי מחמאות בסטראבה – אני רואה אותך. מי כמוני יודע, אחרי לא מעט שנים של התמדה והשקעה מבלי שקיבלתי את התמורה לה קיוויתי….

בתקופה האחרונה נראה שאני לא בכיוון. לפני כ-6 שבועות שברתי צלע בנפילה מטופשת. במחנה אימונים של הקבוצה לפני כ-3 שבועות התפרקתי לגורמים באחת העליות, פתחתי את האמה בשתי (!) נפילות שונות, נסעתי כמו תחת בקטעים הטכניים ובאופן כללי איבדתי את הביטחון בצמיגים, ביכולת הטכנית שלי וביקום. אמרתי שיהיה בסדר אבל הייתי צריך לחפש עמוק בפנים כדי למצוא את מה שיאפשר לי באמת להאמין בזה. זו הייתה שעתם היפה של המשפחה הקרובה, המאמן והחברים שהיו שם בשבילי (ולמזלי, הם חכמים, רגישים ומכירים אותי היטב).

גם בפרולוג משהו לא עבד: הייתי בדופק מטורף, אבל בלי הוואטים שאמורים להתאים לזה. כ5 ק"מ מקו הסיום (כולו 40 ק"מ) הייתי גמור. בחצי ערפול ראיתי זוגות אחרים שעוקפים אותנו, אבל לא היה לי מה לתת. הייתי מפורק על סף הקאה ובדשא של קו הסיום כמעט התעלפתי. בדיעבד, הייתי באותו NP בפחות משעתיים כמו שהייתי יומיים למחרת בכמעט 5 שעות…למוד ניסיון, שיננתי לעצמי "מחר יום חדש" וקיוויתי שלא אתבדה. זוהר שידר אנרגיות טובות, כרגיל. כפרטנר הנהדר שהוא, את הספקות שעלו בו לגבי, הוא שמר לעצמו.

לשמחתנו, לא היינו צריכים לבחון את הסבלנות שלו, כי מהסטייג' הראשון והלאה, כבר רכבתי כמו שידעתי שאני יכול, וזוהר היה עילוי, כרגיל. בכל יום הפקנו לקחים ושיפרנו עוד נדבך בזוגיות שלנו. זה כלל בעיקר את אפסנת האגו שלי ביחס אליו והעברת מרכז המאמצים לניהול טיל השיוט הזה מבחינת הקצב והפניות. ביום האחרון זינקנו במקום השלישי על הנייר, כאשר ויטלי וניר החזקים מקדימים אותנו ב-2 דקות. 2 דקות מאחורינו, זוג האוסטרים שהגיעו במקום הראשון יום קודם, כאשר הם מקדימים את שרון וארז שהיו חזקים בפער מכולם בקטגוריה. 2 דקות על יום קצר יחסית (חשבנו שייקח כ-2.5 שעות) זה לא עניין של מה בכך. מה אם האוסטרים באמת כל-כך חזקים? מה מצבם של ניר וויטאלי? המחשבות האלה ליוו אותי בלילה שלפני הזינוק והשינה הייתה טרופה מההתרגשות. זינקנו חזק ובמהלך היום שיחקנו חתול ועכבר עם האוסטרים שהיו טובים ממני בירידות ובסינגלים. רק במישורים הצלחנו לנער אותם (הודות לכור הגרעיני של זוהר), אבל גם כשנפתח מרווח לא העזנו להוריד את הרגל מהגז עד קו הסיום – רצינו להוריד 2 דקות כדי לעלות למקום השני ולא ידענו איפה הזוג השני ביחס אלינו.

סיימנו בהיי. השלמנו משימה לאומית (לנצח את הצורר האוסטרי) ומשימה אישית (לדאוג שזוהר לא יפספס אף פניה) ובעיקר, סיימנו בידיעה שעשינו הכי טוב שלנו. והפעם, נלווה לזה גם הסיפוק של פודיום….

שנה טובה