גראבל מתל אביב לאילת בשלושה ימים- סיפור מסע אביבי

כתב: ערן קלי    צילומים: אוסף אישי

---

פרולוג

השכם בבוקר שבת אחד, התאספה לה בדרום תל אביב חבורת רוכבי גראבל תל אביביים על אופניהם המזוודים כהלכה, ושמו פעמיהם בדרך דרומה לאילת⁽¹⁾. זה היה 5 באפריל 2025 שהסתבר בדיעבד כז' בניסן (כן, כן ועוד איך). כיצד נרקמה המזימה ה"מוזרה" קשה לדעת. גראבליסטים תל אביביים מתאפינים ברכיבות בוקר מקומיות לפני העבודה, וידועים בחיבתם לאספרסו שמוגש מפוד-טראק מפונפן באמצע הדרך. אבל הרעיון הרומנטי לדווש למקום הרחוק ביותר בישראל, באביב – העונה הכי טרופה-אקלימית, הכה שורשים, וברקע של כאוס פולטי, התרסקות מדדי המניות והתמעטות עד-דק של הקומון סנס, בילוי של שלושה ימים ברכיבה על אופניך האהובים, עם חבריך המגניבים באוויר הצח של המדבר נראה הגיוני ושפוי. אז יצאנו לדרך.

• כותב מאמר זה יצא במקביל מביתו במודיעין וחבר לתל אביבים בנען

לופו         ערן       פיטר   גדי זוהר       דב

הג'ורנליסט – החנית – הגברת הראשונה – הכוורן – שומר הסף  – הארכיטקט

המסלול

המסלול שתוכנן בהסתמכות על ידע רב ועזרה של KOMOOT על ידי דב נחשון ("הארכיטקט"), הינו מסלול גראבל טוב בהכללה. כלומר אפשרי כולו לאופני גראבל בעונה מסוימת זו. הוא מכיל חלקים מעטים וברובם קצרים שהם אלימים ובלתי ידידותיים לאופני גראבל ומאידך עשרות קילומטרים של אספלט נטול מכוניות. המסלול נצמד במקביל לצירי כביש ראשיים, מנצל דרכי שירות לצידם ולפיכך גם מאפשר כברירת מחדל מעבר זריז לרכיבה על כביש (היכן שמותר). המתווה הכללי מתל אביב הוא:

• לאורך ציר 461 עד בני עטרות. מעבר לדרכי שטח דרך בן שמן עד לנען
• עד לבית קמה במקביל לכביש 6
• עד לבאר שבע, ובהמשך עד עיר הבה"דים במקביל לכביש 40
• עד ירוחם במקביל ל 224
• מירוחם עוברים לרכיבת כביש 225 למישור ימין ו- 227 למעלה עקרבים ולעין חצבה.
• עד לאילת במקביל לכביש 90

עבירות- קטעים על המסלול עד קרית גת יהיו קשים עד בלתי עבירים אחרי גשם וכל הקטע הדרומי (מבאר שבע) הוא לא סביר לרכיבה בשמש מיוני לנובמבר בגלל טמפרטורות גבוהות (אבל אפשרי עם פנסים אחרי שקיעה). במספר מקומות נתקלנו בשלוליות גדולות וביצות ובכל המקרים מצאנו מעקף לא ארוך מדי (לפעמים במעבר לכביש) שלדעתי עדיף בהרבה על השלכות של כניסה לבוץ עם אופני גראבל.

זן ואומנות הטיול באופני גראבל

אופני גראבל הם הייבריד של כביש ושטח. מבוססים על שילדת אופני כביש עם כידון מעוקל עברו התאמות לרכיבת שטח על ידי הרחבת מרווחים עבור צמיגים שמנים יותר, הגבהת מרווח תחתון לעבירות ושינוי ההיגוי ליותר עצבני. מאידך, רוכבי גראבל חומקים מהגדרה. הם מגיעים לתחום מדיסציפלינות רכיבה קודמות כלשהן, ואחרי סוציאליזציה קצרה עם רוכבי גראבל אחרים, מפתחים משיכת יתר לאספרסו, בירת IPA וכובעי מצחיה צבעונייים. אני סבור שהנהיה לגראבל קשורה לסוג מסוים של נון-קונפורמיזם ויציאה ממסגרות מוכרות. אבל בין אם אני צודק או טועה, חווית היסוד הייחודית לגראבל היא היכולת לשעוט במהירות, בלב הטבע, לנשום פנימה נופים, להיות מסוגל לתפור מרחקים גדולים יחסית והורסאטיליות לעבור בין דרכי כורכר, סינגלים, אספלט וכביש של ממש מבלי להרגיש אי נוחות. כל זה ידוע גם כסיסמת הגראבל go anywhere – פסגה אבולוציונית של מהירות תנועה, כשר תמרון ועבירות.

בטיול המסוים הזה יצאנו שישה גראבליסטים הארד-קור, משופשפים בשגרה של רכיבות בוקר מוקדמות בתל אביב ומכירים היטב זה את זה. גיל ממוצע 58 כשהצעיר מביננו בן 43. שלושה רוכבים מנוסים במסעות שטח רב יומיים (בארץ ובעולם) ושלושה שזו הייתה להם התנסות ראשונה ברכיבות ארוכות ורב יומיות. היה מוסכם על כולנו שאנו יוצאים לשם ההנאה שבטיול ולא לכבוש שום יעד או להשיג כל תוצאה. היה ברור שנבלה את כל שעות האור בדרך (130 ק"מ ליום) – זה כשלעצמו לא פיקניק – אך תכננו כך שנתנהל בקצב רגוע, ללא אילוצי תזונה ומנוחה או סיכוני יתר.

יום ראשון- 130 ק"מ מתל אביב לבאר שבע

יום זה היה לתפארת האביב בארץ ישראל והעניק לנו את יום רכיבת הגראבל המושלם. התחלה צוננת וסגרירית מגוש דן, נשפכת בבני עטרות לדרכי כורכר מהודקות. מתחילים רולינג הילס. חצית בקעת לוד, דרומה מבן שמן לשפלה הפנימית. ככה שעתיים וחצי, חוברים לערן קלי שמגיע ממודיעין ("הג'ורנליסט") ומסבים לארוחת בוקר בסי-קפה נען (על כביש 6). ממשיכים דרומה, חוצים את השורק, זורם בשצף מים צלולים, על גשרון צר לפני יד בנימין ומדרימים בין שדות ומטעים, פריחות, שדות חיטה, קטניות ושלף, לחבל לכיש ועד צפון הנגב ובאר שבע. טמפרטורות בין 14-30 ענני צמר גפן, שמים כחולים. אלוהי הגראבל נדיב. מתחיל להיות חם. ארוחת צהריים ומנוחה בארומה בית קמה והגעה זורמת לתוך העיר באר שבע ולצימר נח ומפנק בעיר העתיקה ליד השוק. הותיקים חושבים לעצמם "זה לא היה ממש קשה". הצעירים מרגישים מפורקים. הצטיידות בבירת-סוף-יום בפיצוציה הסמוכה מזמנת מפגש עם טיפוסים שאתה לא רגיל לפגוש בתל אביב. "הבירה מתחת לסטנדרטים של מועדון הגראבל הישראלי" מלין פיטר שטרנס ("שומר הסף"). ארוחת ערב בשרית בשיריס במדרחוב העיר העתיקה.

יום שני- 140 ק"מ מבאר שבע לצוקים

יוצאים עם הזריחה, מלאי עוז ועזוז, ומתגלגלים על שבילי אופניים סלולים עד לארוחת בוקר בתחנת "דלק", רמת חובב (קפה חדש מומלץ). ביום הזה מקבלים רוח דרומית לפנים למשך כל היום. המשך לצומת הנגב (עיר הבהדים) ומשם דוחפים כל הדרך מול רוח פנים, בטמפרטורות שמטפסות מעל 30, דרום-מזרחה. בגלל החום ודלילות התנועה, עוברים לרכב על כביש 224. הגעה לירוחם כמוה כמעבר במכונת זמן לשנות ה70. שלל טיפוסי פריפריה, אנשי מכירות של יהוה עם מגאפון, בדואיות מכוסות רעלה עם ילדים יחפים – אנחנו כבר לא בתל אביב. אחרי מנוחה, קפה ופחמימות בבורקס הטוב במרכז ירוחם, יציאה בכביש לקטע של 50 ק"מ עד לעין חצבה. הדרך עוברת במכתש הגדול ומשם למישור ימין. מאז שעברנו לכביש, ובהמשך עד לאילת, זהר אלקן רוכבת לפני כולם (להלן "הגברת הראשונה"). יוצאים ממישור ימין לטיפוס ארוך בנחל מעלה לראש מעלה עקרבים, הטמפרטורות מטפסות ללא רחם. גדי ("החנית") קופרמן ואני עוצרים לנוח מתחת לעץ שיטה (Praise be). בחום מוגזם של 35 מעלות, טסים מטה בסרפנטינות ואז גולשים במורד לכביש 90 לארוחת צהרים בעין חצבה. מנוחה ואגירת נוזלים ואז יוצאים דרומה ב 1530 בחום של 37 מעלות בצל ורוח פנים. אלוהי הגראבל כועס ואנחנו סובלים בשקט. המסלול הוא 50 ק"מ עד לצוקים אבל קיצרנו ל40 ק"מ קלים יותר כדי להגיע ב 1800 לצוקים. ארוחת ערב צמחונית בסלינה עם ים בירות. מייג'ור יאיר לופו ("הכוורן") מדווח שהתחת שלו מתאים לדימוי של הקופים עם התחת האדום.

פזיולוגיה של מסע אופניים רב יומי

התנהלות פזיולוגית נכונה חשובה ביותר ועושה את ההבדל בין סבל לבין הנאה, ובמיוחד בחצי השני של היום. מדובר על ימים של כ10 שעות בדרך כ8 שעות על האופניים 6-7 שעות בתנועה. אני חוזר על היסודות החשובים: (1) שתיה מספקת וצריכת מלחים (יותר כשחם) (2) לאכול מספיק ובמרווחי זמן סבירים. אני ממליץ כל שעתיים לפחות. (3) לשמור על תחום מאמץ שרירי ואירובי בינוני, לא לעלות למאמצים ודפקים עצימים (במיוחד בתחילת היום כשרעננים) (4) בחום – לדאוג לעצירות תכופות יותר, בצל אם אפשר, כדי לצנן את הגוף. כשיש מספיק מים – להרטיב בגדים כדי לעזור בצינון. (5) בהנחה שלא מתחרים, שוברים שיאים או ממהרים במיוחד – חשוב לעשות מנוחות, לפחות אחת ארוכה במחצית היום, לאפשר לגוף התאוששות. (6) sunscreen, wear sunscreen…. לפחות כל שעתיים

יום שלישי- 120 ק"מ מצוקים לאילת

06:00 ארוחת בוקר בתחנת דלק צוקים. עצירות מנוחה בפארן, הק"מ 101, ויהל. רוח פנים וחום. אבל אלוהי הגראבל מפתיע אותנו לטובה ב50 ק"מ של כביש דו מסלולי חדש ושעדיין לא נפתח לתנועת מכוניות ואפילו שעתיים של רוח גבית שמביאה אותנו ב1100 ליטבתה במצב סביר בהחלט. מכאן לאילת שוב נסבול בחום ורוח פנים, לעתים מאיטים ל 10 קמ"ש. עצירה אחרונה בסונול שדה רמון (מול באר אורה) – ואז אילת לא הרבה אחרי 1400. מה שנקרא – חצי יום. רצים לתמונה המסורתית עם אופניים מונפים בים האדום. Next….

לוגיסטיקה

• לינה- תכננו את המסלול ל 3 ימי רכיבה של כ 130 ק"מ האחד. מתווה זה מכתיב לינה בבאר שבע בלילה הראשון ובצוקים או פארן בלילה השני. בבאר שבע התמקמנו בעיר העתיקה. זה היה שקט, קרוב למסעדות וללא סטיה מהמסלול. מצאנו מתחם עם חצר פנימית נעולה בקומת קרקע שהיה נח למקם את האופניים. בצוקים יש אפשרויות רבות ובחרנו במקום שבו אכלנו גם ארוחת ערב.
• נקודות אספקה למים ואוכל– דווקא הקטע הצפוני מצומצם בנקודות למילוי מים ואספקה. נקודות מרכזיות: נען (תחנת רענון, סי-קפה כביש 6, ק"מ 43)  יד בנימין (דלק מנטה, ק"מ 57 סגור בשבת) פורה או בית קמה (פז, ארומה ק"מ 97 או 100). קטע ארוך ובעיתי נוסף הוא ירוחם-עין חצבה באורך 50 ק"מ ללא נקודות אספקה ולקח לנו כ3.5 שעות.
• מינימליזם בביקפקינג-התבססנו על לינה בצימרים נוחים וללא צורך לסחוב שק"ש ומגבת. בכל לילה כיבסנו וייבשנו את ביגוד הרכיבה. כך שהיינו די מינימליים במטען ובהתאם מעט מגבלות תמרון ברכיבה. כולנו השתמשנו בתיקי אוכף (או סבל) גדולים ורובנו גם בתיק כידון. לחלקנו היה מספיק מקום לתיק שלדה (מתחת לטופ טיוב) שזה הכי אופטימלי. כולנו השתמשנו בבקבוקים ולא לקחנו תרמילים או שלוקרים. היינו 6. כדאי לזכור שהגדלת הקבוצה לכיוון 8 ומעלה מגדילה הסתברות של תקלות שיעכבו את הקבוצה ומקשה למצוא פתרונות לינה.
• הכנה– העסק ירגיש ויראה יותר טוב אחרי הכנה מספקת: בדיקת תקינות האופניים, תיקים ובדיקתם ברכיבה בימים לפני היציאה, צ'קליסט של ציוד, מכשיר ניווט ומסלול טעון, הגברת עומס רכיבה בשבועות לפני היציאה…

אחרית דבר

הטיול היה מוצלח מאוד. היום הראשון היה מושלם. בימים השני והשלישי קיבלנו לפנים גל חום עם רוחות פנים חזקות, דרום מזרחיות עם אובך. הרוח העלתה באופן ניכר את המאמץ הפיזי והחום אחרי הצהריים היה שוחק ומתיש ואילץ מנוחות תכופות להתקררות. בגלל החום, הקדמנו את היציאות ל600 בבוקר, ועד כמעט לצהריים לא סבלנו מהחום. לא נכחיש ששעות אחרי הצהריים בערבה, בטמפרטורות של 35-פלוס מעלות ורוח נגדית היו סבל, אבל כולנו קיבלנו זאת בהשלמה ופיצינו בערבים באוכל, שתיה וחברותה.

Comments

comments