כתב: דב נחשון תמונות: אוסף פרטי
ישנן הרבה דרכים לחגוג את הכניסה לעשור השביעי של החיים. יש מי שיבחר בארוחת ערב או מסיבה עם משפחה וחברים, שייט תענוגות לקריבים, או נסיעה למידברן בתחפושת קמפית במיוחד. אבל אם אתם יואב ודב, חברים רוכבים יחד מימי התנ״ך, שניסיון הרכיבה המצטבר הקולקטיבי והפירגון ההדדי שלהם חזקים כמו הרגליים, אז כנראה שתרשמו לIberica Traversa Gravel and Trail 2023 אחד ממרוצי ה-Unsupported bikepacking הידועים (לשמצה) והיפים באירופה.
נרשמנו לקטגוריית הזוגות וחגגנו במרוץ שהוא מסע אפי החוצה את כל חצי האי האיברי, מ-Irun שבצפון ספרד ל-Tarifa שבדרומה. חגיגה משותפת של ניווט ודיווש בשבילים ברוטליים בשיפועים הזויים, של ימים לוהטים ולילות קפואים, זריחות ושקיעות מרהיבות, והרבה לחיים עם cerveza קרה.
הכירו את האתגר האיברי: המרוץ על "המסלול התובעני ביותר והיפה ביותר"
Iberica Traversa Gravel and Trail 2023 הוא לא עוד "רק מסלול". זוהי עלייה לרגל של נופים מרהיבים וגילוי עצמי. מסלול ה-Trail and Gravel שבחרנו משתרע על פני 1,723 קילומטרים עם טיפוס עוצר נשימה של 29,427 מטרים אנכיים, תוך נשיאת כל מה שצריך כדי לשרוד. מה שמכונה בז'אנר unsupported bikepacking – אין עזרה מבחוץ, אין מכונאים ידידותיים, רק הבדידות המפוארת של השממה הספרדית. רוכבים מובחרים, אותם יחידי סגולה על-אנושיים הרואים בשינה מטרד זמני, כינו את Traversa Iberica "המסלול התובעני ביותר אך היפה ביותר" שחוו אי פעם. זהו מבחן לגוף, לאופניים ולרוח, הדוחף את המשתתפים דרך הנופים הירחיים של Gorafe Depression, המבוך המאובק של Bardenas Reales Desert וקטעים אינסופיים של שבילים סלעיים. זה עוצר נשימה, מאתגר, ומבחינתנו הבמה מושלמת להרפתקה של בני שישים.
שני עשורים, שני גלגלים וחזון מאוחד אחד
אהבתנו לרכיבות Endurance בנויה על למעלה משני עשורים של הרפתקאות משותפות ברכיבות ארוכות ומאתגרות על פני נופים עוצרי נשימה. הדינמיקה שלנו משלבת רגליים חזקות, ידיעה שנדע להתמודד לא משנה מה יבוא, וגישה אופטימית של ״מה שיוצא – אני מרוצה״.
יואב, The Mountain Goat: בעל יכולת גבוהה וסתגלנות מדהימה, משגשג על הבלתי נודע. הוא לא אובססיבי לפרטים; מבחינתו הרכיבה היא המהות. הוא מקבל כל מכשול עם חיוך אמיתי והזמנה פתוחה. "זה זה מה שזה"… זו הפילוסופיה האמיתית שלו. מעקף, טיפוס רגלי ודחיפות בשבילי עיזים תלולים? “פנטסטי! בוא נעלה קצת דופק, עוד לא הזענו היום!” הזדמנות לחקור את הלא נודע. הוא רואה ברכיבה שמחה טהורה ובלתי מעורבת.
דב, The Grizzly Gravel: דב הוא האסטרטג. הוא מעמיק במסלול, מבין את קצב הקטעים, היכן יש מים ואפשר להצטייד, ומה נדרש על מנת להגיע בסוף יום הרכיבה ל״גברת צימר״ עם מים חמים, אסלה נקיה ואולי גם ארוחה חמה. הוא סומך על הניסיון והיכולת העמוקים שלהם להתמודד עם תקלות מכניות או לוגיסטיות בלתי נמנעות תוך כדי תנועה. המיקוד שלו הוא בהשלמה מוצלחת של המטרה הגדולה.
גילנו המשותף, 120, העניק לנו יתרון בלתי ניתן למדידה בכניסה למרוץ: הביטחון השליו שמגיע משנים של ניסיון. ידענו איך לסבול, איך להתאושש, והכי חשוב – איך להשאיר אחד את השני בתנועה קדימה, גם כשהמפה והמורל היו בלאגן.
למה ה-Iberica Traversa? כדי לחגוג את החיים!
ההחלטה להתמודד עם Traversa Iberica הייתה הדרך האולטימטיבית שלנו לחגוג – הצהרה משותפת שמנוע ההרפתקאות לא רק פועל, אלא מגרגר.
"רצינו משהו אפי באמת, אתגר נועז כל כך שידהים אותנו בכל רגע ורגע. הסתכלתי על פרופיל המסלול – האורך העצום, הגובה, NO Cut Off, מדבריות יפהפיים, עיירות מימי הביניים – וידעתי שזה קנה המידה הנכון לאבן דרך של גיל שישים. זה דרש את התכנון שלי כדי לנהל את האתגר הכולל, ואת האופטימיות הבלתי מעורערת של יואב כדי להתמודד עם המכות היומיומיות".
"קטגוריית הזוגות" הייתה פורמליות. מבחינתנו זה אומר ששני עשורי עבודת הצוות שלנו סוף סוף נמדדו באופן רשמי. ניהלנו משא ומתן על כל עלייה ונהנינו מכל נוף יחד, והוכחנו שהשותפות הטובה ביותר היא זו שנבנית על שני גלגלים ומתמצקת על ידי קושי משותף. ה-Traversa Iberica הציעה את השילוב המושלם של יופי טבעי וקושי עמוק, מה שהפך אותה לבמה האידיאלית לחגיגת הזוגיות שלנו.
ציפיות שנענו: האודיסאה הספרדית
הגענו לאירון, מוכנים להרפתקה. למרות שתכננו לאתגר יפהפה, עדיין נדהמנו מהמגוון העצום של השטח ומהעוצמה של השמש הספרדית.
תכנון המאקרו בשילוב עם הגישה "זה זה מה שזה", תוך התעלמות ראשונית מ"ספר המסלול" (Routebook) המפורט, הוכח כגישה שגויה. ספר המסלול הוא תיאור מפורט של המסלול, החיוני למציאת מים, מזון, מחסה ודרכי מעקף חלופיות למספר שבילי טיולים "בדרגת יהלום שחור" מאתגרים במיוחד, שבהם דוחפים את האופניים וסוחבים את האופניים העמוסים במלואם מעל מדרגות סלע ענקיות. האתגרים הלוגיסטיים היו רקע מתמשך, שבחן את הנחישות והחוסן שלנו בכל צעד ושעל:
הסיוט המכני– החלפנו 4 צמיגים, 4 שרשראות, 8 סטים של רפידות בלמים, גליל אחד של סרט גורילה, וזרקנו את הנעליים החדשות שלנו בשדה התעופה. עשינו 5 מעקפים כדי למצוא מכונאי, ופעם אחת אפילו לקחנו מונית 70 ק"מ הלוך ושוב כדי לתקן גלגל ולהחליף צמיג. חוקי הפורמט מחייבים אותך לחזור לנקודה בה עזבת את הציר ולהמשיך ממנה, ובסך הכל אני מאמין שרכבנו כ-200 ק"מ נוספים.
ימי ושעות עבודה- זו הייתה האניגמה הגדולה ביותר בספרד. סיאסטה, חגים, סופי שבוע ואלוהים יודע מה הופכים את זה לבלתי סביר למצוא משהו פתוח כשאתה מגיע, אז אתה מבלה שעות בהמתנה לפתיחת חנויות, אם בכלל. אחרי 3 ימים התברר שאנחנו צריכים לשאת איתנו אוכל ל-24 שעות לפחות, ותמיד לחפש בגוגל חנויות שיש להן "צ'יינה" (China) בשם. אם יתמזל מזלך למצוא אחת, תמצא חנות מיני כלבו מנוהלת על ידי סינים חרוצים, שפתוחה רוב שעות היום וגם בחגים ובסופי שבוע.
השממה- לאורך כל המרוץ אתה חוצה מדבריות מרוחקות ושמורות טבע ללא קליטה סלולרית ואפשרויות הצטיידות מחדש, ולכן עליך לתכנן בקפידה ולפעמים לרכוב לאורך הלילה כדי להימנע מהחום הקיצוני של אחר הצהריים.
למרות כל זאת, החברות והתמיכה ההדדית שלנו היו ללא דופי. כאשר אחד התמודד עם רגע אפל של תשישות לאחר טיפוס בחום האנדלוסי הלוהט, השני שמר על רוח גבוהה והזכיר לנו כמה אנו מבורכים וברי מזל לעשות יחד את מה שאנחנו אוהבים באחד הנופים המדהימים ביותר בעולם. כשחטפנו פנצ'ר מגעיל בירידה, לקחנו את הזמן ליהנות מהנוף, לנשנש חטיף ולהזכיר בקול ש״זה זה מה שזה…״ חלק מהתוכנית הקוסמית.
הסיום הבלתי ניתן לעצירה וסיבוב הניצחון
לאחר 16 ימים, 5 שעות ו-28 דקות של סבולת משותפת, עייפים עד מוות וחבולים, התגלגלנו לטריפה. חצינו את קו הסיום יחד, לאחר שחצינו את כל חצי האי. סה״כ התחילו את המרוץ 16 רוכבים, כולל 2 הזוגות, וסיימו אותו 5 רוכבים. היינו הזוג היחיד, מתוך השניים שהתחילו, שהשלים רשמית את קטגוריית הזוגות של גראבל ושבילים 2023. המשמעות היא שעל ידי חציית קו הסיום בלבד הבטחנו את הניצחון.
הנתונים הרשמיים:
- מיקום סופי: מקום 1
- זמן סיום: 16 ימים, 5 שעות ו-28 דקות
- רוכבים זוגיים שסיימו: זוג אחד
- רוכבים זוגיים שהתחילו: 2 צמדים
- קטגוריה: גראבל ושבילים (זוגות)
לא ניצחנו כי היינו המהירים ביותר. ניצחנו כי היינו האחרונים שנשארו עומדים. הניצחון האמיתי היה לדחוף את עצמנו לגבולות חדשים מדי יום, גם כשרכבנו במה שהרגיש כמו הגיהינום הכי יפה על פני כדור הארץ, מתמודדים עם הפרטים תוך כדי תנועה, בדיוק כפי שתוכנן.
הפרק הבא: מה יביא גיל 65?
הוכחנו שרכיבות אולטרה אינן בהכרח משחק של צעירים; זה עניין של מינוף ניסיון, אימוץ כל אתגר וידיעה שההרפתקאות הטובות ביותר הן תמיד אלה שחולקים עם שותפים מושלמים. המסע שלנו מאירון לטריפה היה יותר ממרוץ; זו הייתה חגיגה מנצחת של חברות רבת שנים, אהבה לרכיבה לאין סוף ואמונה שיש עוד הרבה שנים של שמחה ברגליים הזקנות, טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה.
מה נעשה לרגל יום הולדתנו ה-65? מי יודע. סביר להניח שזה יהיה עוד מאותו דבר, ואנחנו לא בררנים מדי, כל עוד זה מאתגר, ארוך מאוד ואנחנו עושים את זה יחד.
Facebook
Telegram
WhatsApp