כתב: אריק פלדמן I צילומים: ליאור דיין, אביב לרר, לילך וויס, אסף זהבי

התחרות הראשונה של סבב האנדורו הישראלי התקיימה בהצלחה מרובה ביום שבת האחרון ביער שגב. את הרעיון לסבב האנדורו הישראלי החדש הגו בני להט ונגה כורם. הוא המאמן האגדי של טים משגב גרבטי בעבר, הבעלים והמאמן הראשי של Teva Bike ואחת הדמויות המשפיעות ביותר תחום האקסטרים המקומי. היא רוכבת האופניים הישראלית המצליחה בעולם, אלופת ישראל ב XC לשעבר, רוכבת מקצועית בקבוצת GT פאקטורי והמדורגת שניה בעולם בסבב האנדורו העולמי ה  EWS לעונת 2019. בעיני רוחם של השניים הם ראו סבב תחרויות מקצועי על מסלולי אנדורו אמיתיים וטכניים, ארוכים ובעלי דרגת קושי גבוהה כמו שניתן למצוא בתחרויות אנדורו בעולם. יופי של חלום אבל אנחנו בישראל… זאת הייתה תגובתם של כל שותפי הסוד בהתחלה כולל כותב שורות אלו שהתנסה במציאות של נסיון הפקת תחרות אנדורו בישראל. בכל זאת, על מנת לקיים תחרות חוקית נדרשים במינימום פוליסת ביטוח שתכסה את המארגנים ואישורים מהרשויות השונות כשהסף הבסיסי לכל אלו הוא אישור של קרן קיימת לישראל, הריבון של היערות בארץ. (זה כמובן מבלי להיכנס לערימות המזומנים שדרושות ע"מ לממן את החלום)

לצידם של שני העקשנים הללו התייצבה אלת המזל, ובתזמון מושלם, בדיוק גובשה והתקבלה בקק"ל מדיניות בניית שבילים חדשה המאפשרת שילובם של אלמנטים טכניים בשבילים של קק"ל. עפ"י המדיניות החדשה מנהל השטח הוא הריבון להחליט אם ישולבו אלמנטים כאלה בשבילים תחת אחריותו ובאיזה מידה. שלי בן ישי מנהל אזור גליל מערבי בקק"ל, הוא דמות מפתח בסיפור הזה, הוא רוכב אופניים שהקהילה והרוכבים יקרים מאוד לליבו והוא פועל רבות לקידום השת"פ בין קק"ל לקהילת האופניים. בין היתר הוא זה שהיה אמון בעבר על בניית שביל האקסטרים הראשון של קק"ל ביער בית קשת עליו התקיימו שתי תחרויות DH אגדתיות לפני יותר מעשור. שלי הוא זה שקיבל את בני ונגה במשרדו ושמע על החזון, והוא זה שלקח צעד אמיץ והחליט לזרום איתם אל החלום של שניהם כדי שבסוף הסיפור יישארו לקק"ל ולקהילה שלושה שבילי אנדורו חדשים ושונים. כאן נכנס לסיפור אבי תמיר, הצלע השלישית בטרויקה של סבב האנדורו הישראלי. אבי הוא רוכב תושב האזור המשמש כמתכנן ובונה שבילים בארגון IMBA ארה"ב, ולאחרונה הוא חזר הביתה אחרי שבילה יותר משנה בתכנון ובבניית שבילים באמריקה של ארה"ב. לאחר שאושר תכנון המסלולים החדשים של אבי, גוייסו מתנדבים לימי בניה קהילתיים, וצוות עבודה של קק"ל, בסיוע המועצה האזורית משגב ובהובלת אחמד שחאדה נכנס לעבודה כשאבי מוביל, מפקח, ולפרקים לוקח את המושכות ועובד עם המיני באגר על שלושת המסלולים עליהם התקיימה התחרות הראשונה של הסבב.

אז יש מסלולים מאושרים וראויים לתחרות ועכשיו נשארה העבודה הקשה באמת- גיוס המימון. פעולה לא פשוטה, על סף הבלתי אפשרית במצב שוק האופניים הנתון. אך נגה עם יכולת הבולדוזר שלה, יחד עם בני ואבי הצליחו לרתום לא מעט גורמים לעניין, בראשם GT העולמית ונותן החסות הראשי חברת רוזן ומינץ. אליהם הצטרפו המועצה האזורית משגב, הסייקלינג אקדמי, משתלת הגליל המקומית שבמקרה שייכת לאבא של נגה, איגוד האופניים הישראלי וגורמים מסחריים נוספים משוק האופניים כמו רן זילכה, שורש, Joe's No Flat  ו All Bikes נרתמו לעניין ויצאה הכרזה רשמית ומרגשת על סבב האנדורו הישראלי.

מסקפטיות בהרשמה המוקדמת לרשימת המתנה ביום תחרות מטורף

כל מה שקדם לשריקת הזינוק של מקצי התחרות נתן נופך מאוד מקצועי ובינ"ל לאירוע הזה, החל ממערכת המדידה המתקדמת של ה EWS שהובאה במיוחד מגרמניה עם צוות התפעול שלה, דרך המפות המידע המקדים שפורסמו, הסרטונים של המסלולים, הגרפיקה, השלטים, החוקים הנוקשים וההגיוניים בנוגע לאימונים, לבטיחות, להתנהלות לפני ותוך כדי התחרות, הכרזה על פרסים כספיים בחסות רן זילכה (לראשונה בתחרות אנדורו בישראל), פרס ענק למנצחי הסבב בצורת חופשת אופנים בפינאלה ליגוריה מתנת All Bikes, ועד לתדריך מאוד מפורט שלא דילג על דבר כולל בדיקה פיסית ברכיבה של מגבלות המנוע בקטגוריית האופניים החשמליים.

למרות ההייפ שנוצר והשיווק האגרסיבי של הסבב החדש כולל דוכן ענק ב Bike.il DemoDay, מספר הנרשמים לתחרות לא חצה את רף 100 המשתתפים בשבוע לפני מועד סגירת ההרשמה. בשיחה השבועית עם נגה היא הביעה דאגה גדולה לעתיד התחרות ועתיד הסבב כולו. אך כבעלי ניסיון בעניין שחוו את עניין הרגלי הרישום המקומיים על בשרם, הרגענו אותה בנחרצות (לפחות ניסינו) בידיעה ברורה שהרוב ירשמו ברגע האחרון, וכך היה. מספר שיא של 211 משתתפים סגרו את ההרשמה יום אחד לפני מועד ההרשמה הסופי, כש 30 נרשמים נוספים נכנסו לרשימת ההמתנה בתקווה שמישהו מהרשומים יבטל.

ביום התחרות – כבר בדרך למתחם התחרות בפאתי הכפר שעב, ניתן היה לראות שלא מדובר בעוד תחרות שהורגלנו עליה. מרחוק כבר אפשר היה לראות מאות רכבים בחניה שהוכשרה במיוחד ע"י קק"ל ומתחם אירוע צבעוני וגדול עם דוכני אקספו רבים קיבל את הצופים הרבים. במרכזו של המתחם הוצב שער סיום עשוי עץ סטייל רמפייג' המוביל לרמפת שיגור גבוהה וסלופ ענק שמקבל את המסיימים ומאפשר להם לתת מופע אווירי לקול תשועות הקהל העצום שגדש את מתחם האקספו. לאורך המסלולים ניצבו עשרות צופים חמושים במיטב אמצעי עידוד יצירתיים, מזמבורות ופעמונים, דרך חישוקים, כידונים ואשפת אופניים מגוונת, ועד מסורי שרשרת מכניים (EWS זה פה). נצפו גם כמויות לא מבוטלות של משקאות לתת וכשות שהרימו את האווירה, חלקם הגדול בתיקים ובצידניות של חברי המערכת וחבריהם… על כל המסיבה המטורפת הזאת ניצח בחדות האופייניות והקולחת נימי כהן הכרוז האגדי שהוסיף מהטרוף שלו לשמחה הכללית של האירוע.

על חווית הרוכבים יספרו בהמשך מיליס, נועה ויונתן, מהצד של הצופים והקהל אנחנו יכולים להעיד כי עבורנו כל מהלך התחרות עבר באופן מושלם וקיבלנו את כל מה שאפשר היה לצפות מתחרות ברמה גבוהה ואף יותר. בתכנון גאוני של המארגנים שלושת הסטייגי'ם התנקזו בסיומם למתחם התחרות ישירות לתוך הקהל כך שאפילו לשנייה לא היה רגע מת באירוע. המסלולים שבנו אבי וצוות קק"ל נתנו למשתתפים אפשרות להראות את היכולות שלהם וסיפקו עניין רב לצופים. לאורך המסלולים שסוסלו (מלשון סס"ל) לכל אורכם ניצבו עשרות מרשלים מתנדבים שמנעו מעבר לא נשלט לתוך מסלולי התחרות ובאופן כללי הכל הרגיש בשליטה מלאה של המארגנים. רמפת הקפיצות בקו הסיום הפכה לאטרקציה המרכזית של האירוע מיד אחרי שסיים אחרון המשתתפים, היא אירחה תחרות קפיצות ראווה ו  Whip offכשחבורת הכישרונות הזאת מעיפה את הקהל לשמיים עם ביצועים מטורפים, ונימי יחד עם צמד הפרשנים עירא שמש ואמיר כספי, מאבני היסוד של ענף האקסטרים המקומי נותנים בהם שמות ומשלהבים את הקהל.

שחר מיליס, ברור שלא אשתתף…

חווית משתמש של מתחרה מאסטרס

כששמעתי לראשונה שתתקיים תחרות אנדורו במשגב שמחתי מאד, סוף סוף תחרות על מסלולים חדשים, ולא פחות מזה, בשיתוף קק"ל! אני זוכר את הריסת המסלולים ביעד על ידי קק"ל לפני מספר שנים ועכשיו זה נראה לי כמו חלום שהתגשם. כמובן שידעתי שלא אשתתף בתחרות. ימי התחרויות שלי כבר מאחורי, הכושר הגופני שלי לא בשיא, הטכניקה זקוקה לעוד הרבה שיופים והחמור מכל, יש לי מה להפסיד- לא יכול להרשות לעצמי פציעות, לא בעבודה, לא עם הילדים וגם בשביל עצמי. הגיוני נכון?

אבל מה לעשות שהשדונים בראש לא נתנו לי מנוחה? באופן קוסמי משהו, חברים ומכרים (שיודעים שאני לא משתתף בתחרויות כבר שנים) שאלו אותי אם אני משתתף. לאחרונה התחלתי לחטוא ולרכב גם על אופני XC ושוב שמעתי "עכשיו שאתה בכושר, תתחרה?" אני לא בכושר עניתי ולא מתחרה… כבר אז צצו הסדקים. פתאום בדיקה ארגומטרית נראתה הגיונית "כבר הרבה זמן לא ביצעתי אחת כזו, זה חשוב מידי פעם" אמרתי לעצמי. רישום לאיגוד בסוף השנה עולה פחות ממנה פלאפל ומיץ ענבים. ואז זה היכה בי. אני משתתף! תהליך הרישום לקח איזה שבוע ובסופו עם קבלת אישור הרישום, הדם שוב זרם לי באדרנלין. אהבתי במיוחד את העדכונים השוטפים מתהליך בניית הסינגל, את המקצועיות והגבלת האימונים על המסלול – אם כבר אנדורו, אז שיהיה מקצועי. ביומיים האחרונים אני קורא אינסוף תשבוחות על השלישיה הזו, אבי, בני ונגה – זה רק מוכיח כמה הם לא השאירו שום דבר ליד המקרה ושהכל תוכנן ובוצע בקפידה.

יום שישי, יום אימונים ראשון- מבלי להצטדק, לגישתי, אם התקנון קבע יום אימונים אחד ואם בסבב EWS יש יום אימונים אחד אז גם כאן חשוב להקפיד על כך – לכן לא הגעתי ליום האימונים הראשון בשבוע הקודם. היה יפה לראות את הסכם הג'נטלמנים בקטגוריית העילית שהצהירו שיגיעו ליום אימונים אחד בלבד. הגעתי מוקדם למתחם החניה והסיום, בוקר טוב, נשיקות וחיבוקים לכל המארגנים והרוכבים והתחלתי בטיפוס ההתשה. התכנית הייתה לעשות ראן אחד על כל מסלול ואח"כ במידה ויישאר לי כח לבצע חידודים איפה שצריך. את הטיפוס גמעתי במהירות מפתיעה ונכנסתי ל מסלול מספר 1 בחסות שורש הלא הוא "האינטיליגנטים" מתבייש להודות שרכבתי אותו פעם אחת לפני מספר שנים ומאז לא חזרתי אליו. המסלול היה מסומן היטב ולמרות שהתחלתי בזרימה איטית להכרת המסלול, מצאתי את עצמי מתנשף בדופק גבוה, נהנה מהמסלול המהיר, משיפועי הצד ותכנון המהירות וההילוכים שהמסלול הזה דורש. סיימתי למטה בהרגשה שאני לא מספיק חזק בכח מתפרץ וספרינטים (הערה לעצמי: להתחיל לעשות אינטרוולים). בטיפוס השני כבר הייתי חם ואותו ביצעתי בהתרגשות לקראת מסלול מספר 2 בחסות סייקלינג אקדמי, הנקרא "באורות" זהו מסלול שנבנה מאפס. הוא ארוך, הוא תלול ומלא באלמנטים טכניים כגון סוויצ'בקים, קפיצות, שיפועי צד וגינות סלעים. כדי שיהיה מעניין, הוסיף אבי תמיר קטע טיפוס קצר להעלאת הדופק והורדת המורל. את המסלול סיימתי עם כאבים בלחיים אחרי 4.5 דקות של חיוך מתמשך (אולי האנדורו של החיוכים) – וואו! זה בדיוק המסלול בשבילי. למטה, תוך כדי פידול נוסף במעלה ההתשה חשבתי לעצמי מה יהיה למסלול האחרון להציע אחרי כזו שלמות. אחרי הכל את מסלול מספר 3 בחסות Joe's No Flat – "מיני אנדורו" ירכבו הילדים, אז בטוח הוא יהיה פחות אתגרי ומעניין. אוי כמה טעיתי. המסלול אמנם מעט קצר יותר אך גדוש באלמנטים, קטעים מהירים, סוויצ'בקים ומעברים טכנים – לא משחק ילדים בכלל!

ביום התחרות אפשר היה להרגיש את החשמל באויר כבר בכביש 6. עם הכניסה לשעב כבר היו ניצוצות. שלל רכבים עם זוגות אופניים, משפחות, אינסוף פק"לי קפה וחביתות עפו שם בבוקר. הדגלים התנוססו למרחוק וקצב הבס ממערכת ההגברה נשמע למרחוק.

בוקר התחרות התנהל בצורה מקצועית מאד, מול שולחן חלוקת הצ'יפים השתרך טור של אנשים (רגע רגע, לא הבנתם- ממש טור, אנשים ממש עמדו אחד אחרי השני, בלי להתקהל ולעקוף מהצד) נשארתי המום וגאה שזוהי הקהילה שלנו. תדריך המרשלים התקיים בזמן ונעשה מאמץ רב שתדריך הרוכבים גם כן יתחיל בזמן ולוחות הזמנים של התחרות לא ייפגעו.

הזינוק ההמוני היה מרשים ביותר והאופציה של בחירת סדר היציאה לראן בידי הרוכבים הייתה טובה לרוב ולא יצרה עומסים רבים מידי או אי סדרים חמורים. כשהגעתי לתחילת הסטייג' הראשון כבר היו בו מספר רוכבים, החלפנו מספר מילים ותיאמנו ביננו את סדר ההזנקה. כשהגיע תורי לעמוד מול קו הזינוק ציפיתי להתרגשות משתקת אותה אני מכיר מתחרויות עבר, זו לא הגיעה לשמחתי. בזווית העין איתרתי את קורא הצ'יפים מותקן על עץ מספר מטרים לפני וכל שעבר לי בראש זה להיות במהירות מירבית כשאני חולף על פניו. זהו סטייג' עתיר דווש ובראשי אני מנסה לא להקפיץ את הדופק לשמיים ולהישאר מרוכז. בערך בשליש המסלול אני פוגש את הרוכב שיצא לפניי. באופן מנומס אני צועק לו "זזזזווווווווווזזזזזזזזזזזזזז" או משהו כזה, אבל היינו בקטע סינגל בו לא ניתן לפנות את הדרך בבטחה ונאלצתי להאט למדי. לא איבדתי את התקווה וברגע שאפשר, ביצעתי עקיפה. במדרגת הסלע (זו שצריך לעשות באניהופ כדי לעבור) עמד רוכב נוסף אשר איבד את השרשרת, נאלצתי לסטות מהקו המועדף כדי לעבור אותו. המשך פידול לקטע האחרון של הסטייג' ואני יוצא אל הקהל הרב הנמצא במתחם האירוע. לקח לי מספר דקות וחצי בקבוק בירה לחזור להכרה מעורפלת ויצאתי לסטייג' השני. מזג האוויר היבש והמסלולים הטריים הצמאים למים הפכו את המסלול לחולי טחון דק דק לאוהבי הדרדרת. למרות שחיכיתי יותר מדקה מהרוכב שלפני, שוב פגשתי רוכב, הפעם בקטע הדווש בעליה. עיכוב קטן יחסית ואני לוחץ שוב, הראן לא עבר ללא תקלות, החלקה אחת, עצירה מלאה אחת אך בסה"כ ראן כיפי מאד. לשמחתי, ההתשה לא הייתה ארוכה ולראן השלישי הגעתי רענן וחם אלא שחיכו שם למעלה מעשרים רוכבים מכוון שהמסלול נחסם לרכיבה עקב התרסקות קשה בתחתית המסלול. כעבור 25 דקות, כאשר אני קר וקשה יצאתי לראן האחרון שעבר ללא תקלות מיוחדות. הקהל המעודד מזרים אנרגיה לראן. קריאות עידוד, התפעלות או אפילו "אחחחח" על נחיתה לא טובה על סלע אחרי קפיצה חודרים לתת המודע ומרימים לרוכבים. את הווייב המדהים של התחרות עוד מרגישים ברשתות החברתיות גם כעת יומיים לאחר האירוע. וההבטחות לתחרות בתחילת מאי 2020 יוצרות ציפייה להנעה מחודשת של ליגת אנדורו בישראל.

יש ימים בהם האושר מפעם, מפעם בלב פתאום…״*

נועה לוריה- חוויית משתמשת של רוכבת אנדורו מאסטרס

סטייג׳ שלישי ואחרון, עוד ממש קצת והכל נגמר. כבר אפשר לשמוע את הקהל האדיר – בכל המובנים – שהצטבר לצד האלמנטים האחרונים ומעודד את הרוכבים בשלל זמבורות, כלי עבודה, חישוקים, זאטוטים, צרחות ומערכת תופים (?!). זהו, עשיתי את זה! לא מתתי וגם לא שברתי שום עצם חשובה – בשנייה אחת כל המתח משתחרר ומשהו אחר מציף לי את כל הגוף – פשוט, מזוקק, בלי גבולות מוגדרים: אושר. תוך שניה אני מתמכרת לקוקטייל העילאי, שמורכב מחיוך ענק ודבילי ומחלקים שווים של תחושות כוח, עונג ומהירות, רק כדי להיזכר בשנייה הבאה שהסטייג' עוד לא ממש נגמר ו-הלו, מה זה השיפוע הזה בתוך הסוויצ'בק העצבני – אני לא זוכרת שעברתי על זה באימון – אימא'לה – מרד אלור! – מה עושים עכשיו – ברקססס –

"זה שלך! יש לך את זה! שחררי!!" צועק לי מישהו מהקהל בתזמון מושלם, וכמו שנגה אוהבת להגיד במבטא רוסי, טאאאק! – הכל משתחרר, החיוך חוזר ומכאן עד קו הסיום זה שוב גל של זרימה ואושר.

אני לא יודעת אם אני יותר אוהבת או שונאת תחרויות אנדורו. ברצינות, כמה אידיוט צריך להיות בשביל להתגרות ככה בגורל? יש לכם מושג כמה כאבה לי הבטן? מה אני צריכה את כל הסטרס הזה? האם מתישהו בחיים האלה אלמד לנקות דרופים כמו בנאדם? האם אי פעם אגשים את חלומי ואגיע לתחרות מוכנה, אחרי יותר אימונים ממה שניתן לספור על יד אחת (שמאל, של גיא לוריה)? ואיך, איך לעזאזל נעביר את הזמן עד מאי?

#שיטשלמכורים

* מתוך "התעוררות", צ. ירון וש"ט לוי.

יונתן יתום, מוביל הסבב- חוויית משתמש של טיל בלסטי

קשה להסביר את חשיבות האירוע שחווינו ביום שבת האחרון.

אחרי תקופה ארוכה של יובש בענף הצליחו כמה נפשות חרוצות בעזרת המון מתנדבים להרים אירוע ברמה גבוהה שכלל מסלולים נהדרים ואווירה טובה.

מבחינתי האירוע היווה סגירת מעגל לא קטנה. את רוב עונת 2019 ביליתי עם פציעה בגב התחתון והאגן, ובחודשיים האחרונים הצלחתי להתחיל לרפא את הפציעה ולהתאמן כמו בנאדם. בנוסף בעיית ציוד אילצה אותי לחפש ספונסר ולשמחתי הצלחתי לחבר את כל החלקים ולהגיע יחסית מוכן. שבועיים טרום האירוע הוחלט בידי רוכבי העלית שלא נגיע להתאמן ביום האימונים הנוסף שנפתח לקהל שבוע לפני התחרות. ההחלטה התקבלה פה אחד במטרה לשמור על הסטנדרט הגבוה שתואם לתחרויות בחו״ל.

המסלולים היו מאתגרים והיה מעניין לראות מי יצליח לרכב מהר מבלי להכיר את המסלולים ברמה מדויקת.

לי באופן אישי הייתה תחרות חלקה ונקייה מתקלות ולשמחתי הסטייג׳ים שלי היו מספיק מהירים כדי לזכות אותי במקום הראשון הכללי בתחרות.

אני מקווה שהקהל שהגיע להתחרות נהנה כמוני וימשיך לעבוד כדי להיות מוכן לאירוע הדגל שיתרחש בארץ במאי.

ברכות לכולם, כבר מחכה לתחרות הבאה ✊

מה מחכה לנו בהמשך הסבב ומה זה Qualifier Series?

סבב האנדורו הישראלי ימשיך לעוד שתי תחרויות במאי. גם התחרות הבאה בתחילת מאי תערך ביער שגב, יער הבית של שלושת המארגנים, ותחשב כתחרות בסבב ה Qualifier Series, אחת מתחרויות הדירוג הרשמית של סבב האנדורו העולמי ה EWS. ה Qualifier Series הוא סבב עולמי של מספר תחרויות בהפקות מקומית שה EWS אישר כתחרויות דירוג. המשתתפים בתחרויות אלה יוכלו לצבור ניקוד EWS כדי להגיש מועמדות ולהשתתף בסבב העולמי. בנוסף לכך למובילי הסבב תהיה אפשרות להתחרות כרוכבים המייצגים את ישראל ב Trophy of Nations, המקבילה של ה EWS לאליפות העולם.

התחרות השלישית של הסבב תערך בסוף מאי, המיקום עדיין לא סגור אך יש סיכוי לא קטן שגם היא תערך באזור. בכל מקרה מספר הסטייג'ים יגדל כבר בתחרות הבאה, עדיין לא סגור מספרם הסופי אך התחרויות צפויות להיות יותר אינטנסיביות ומעניינות.

התחרות הרביעית והאחרונה של הסבב לשנת 2020 מתוכננת להיות בשלב זה סביב אוקטובר.

סוף דבר

ההרגשה הכללית אחרי התחרות הראשונה בסבב האנדורו הישראלי הייתה של משהו גדול שקורה כאן. הכל היה מהוקצע, מקצועי, ללא עיגול פינות, מלא מחשבה ומעודד מאוד לקראת הבאות. הרעפנו אין סוף סופרלטיבים בימים האחרונים על התחרות, על נגה בני ואבי המופלאים ועל האירוע באופן כללי. אנחנו משתדלים להיות זהירים עם המחמאות והמשך הסופרלטיבים כדי לשמור על פאסון ולא להיתפס כפתטיים מידי. אבל אם נהיה כנים לרגע, אז התחרות הזאת ריגשה אותנו כמו התחרויות האייקוניות של רד בול שהיו כאן בארץ: דאון היל מנרה, דאון טאון יפו והדואל סלאלום למרגלות הגנים הבהאיים בחיפה.

 נגה, בני ואבי תודה גדולה על החזון, העקשנות, המקצוענות והעשייה. תודה על הרוח הרעננה וההתרגשות שהכנסתם לענף האופניים המקומי. נתראה בתחילת מאי.

תוצאות תחרות מס' 1 2019

 Full Enduro נשים 19+

1. ליה שרייברס  14:21:89
2. נעמה נוימן  14:34:69
3. יוליה רפקין בירמן  15:30:59

 Full Enduro גברים 19+

1. יונתן יתום  11:47:43
2. יהונתן מעין   12:09:50
3. גיא בר   12:19:40

 Full Enduro נשים 40+

1. נועה לוריה  18:31:59
2. ליאת סידס שוחט  18:41:24
3. טלי אורגד  18:54:32

Full Enduro  גברים 40+

1. עודד דנון   12:49:98
2. שחר מיליס   13:50:38
3. יניב דהן   13:53:45

 Full Enduro גברים 17-18

1. עומר הטמן 13:16:84
2. טל שורקי    13:19:35
3. רותם ידידיה   13:25:06

 Full Enduro e-MTB

1. בן קדמי   12:24:35
2. גל שטמלר   13:05:83
3. אור טל   13:08:92

 Enduro גברים 19+

1. נעם אביתר   8:17:53
2. שלומי אברג'יל  8:36:93
3. תומר בוניאל   8:52:02

 Enduro גברים 40+

1. אנריקה שטרמר   9:45:05
2. מתן לוי  9:58:43
3. עמית סטורלזי   10:31:92

  Enduro נשים 15-16

1. זהר בר יוסף   10:53:62

 Enduro גברים 15-16

1. עירד דלויה   8:11:20
2. רועי אוסטפלד   8:39:06
3. עידו גזית   8:41:07

 Enduro גברים 17-18

1. יועד גרנט   10:12:31
2. אור שגב   39:05:20

 Mini Enduro נשים 11-12

1. קידר אלה  5:06:72

 Mini Enduro גברים 11-12

1. עופרי דורי  3:55:23
2. אורי שטרק  4:08:85
3. נעם כהן  4:13:25