כתבה: נוגה כורם ן צילום: אוסף פרטי נוגה כורם, הפקה EWS

עוד יותר תלול זה התלול החדש

אחרי חופשת מולדת קצרה, לחה ולוהטת במיוחד, התחרות החמישית בסבב האנדורו העולמי הנחיתה אותי בלה טוויל. מקום יפיפה בלב עמק אאוסטה בצפון איטליה. אחרי הנוהל הרגיל של טיסה שאיחרה, איסוף ציוד ועניני שדה תעופה הרגילים שלנו, אסף אותי ברט, המכונאי של הקבוצה כשהפעם מזג אוויר יפה מקבל אותנו. יום רביעי שלפני התחרות הוקדש להתארגנות, בדיקות אופניים וכמובן הקפה הקבוע שלפני תחרות עם הבנות של הסבב. לפנינו יומיים של אימונים רשמיים על מסלולי התחרות ויומיים של תחרות.

החברים שהכירו את לה טוויל הכינו אותי מראש שמדובר על מסלולים ארוכים ותלולים במיוחד, אבל לא תארתי לעצמי עד כמה… היה קשוח ביותר! את היומיים של האימונים העברתי בעיקר עם נטלי (שנייטר) המאמנת שלי ועם ברט המכונאי. היה ממש נחמד הפעם שהיה לי צוות משלי שמלווה אותי צמוד באימונים. לא פשוט/ בלתי אפשרי לרכב בקצב של מרטין מאס השותף שלי לקבוצה והמדורג שלישי כללי בסבב כרגע. למרות החששות מהמקטעים התלולים, האימונים סה"כ הלכו לא רע. היה מז"א מעולה בלי גשם בכלל (נדיר בסבב הרטוב הזה…) והרגשתי מוכנה מאוד לתחרות למרות כאבי הידיים מיומיים של אימונים עם ראנים של 20 דקות כל פעם…

יום התחרות הראשון

אחרי שכל הערב היה דיבור על סערה שעומדת להגיע לאזור ביום התחרות, הוחלט בהפקה על שתי תכוניות אלטרנטיביות ליום התחרות. Plan A התוכנית הרגילה- 3 ראנים. Plan B במקרה של גשם חזק- רק שני ראנים בלבד. בסופו של דבר הגשם ירד רק בלילה והוחלט לדבוק בתוכנית הרגילה, רק שסדר הראנים שונה, מהראן האחרון לראן הראשון.

הראן הראשון הלך בהתחלה לא רע, הרגשתי ממש בסדר ואפילו עקפתי את בקס (Bex Baraona) אלופת אנגליה שזינקה לפני. מיד אח"כ המסלול הכניס אותנו למקטע חלק ותלול, כנראה קצת נלחצתי ועפתי מהאופניים. עליתי במהירות חזרה, אבל הכיסא הגבוה והכידון המסובב כתוצאה מהנפילה גרמו לי להתרסק שוב, רק הפעם עמוק לתוך המדרון. לקח לי זמן יקר מאוד לעלות על האופניים ולהתחיל לרכב ובנוסף לזה גם חטפתי מכה לא קלה בשתי הידיים. את כל הדרך למטה עשיתי עם כאבים חזקים באצבעות כשאני מנסה להישאר על האופניים. לקראת הסוף אינס (Ines Thoma) שזינקה אחרי כבר עוקפת אותי. הגעתי למטה כאובה ומאוכזבת מאוד, כי סה"כ היה ראן טוב ואפילו עקפתי את בקס שאמורה להיות טובה מאוד בתנאים האלה. אבל בשורה התחתונה נפלתי וסיימתי רע וזה מה שנחשב…

עלייה ארוכה מאוד של כשעתיים העלתה אותנו לסטייג' השני של היום. טעות בחישוב הזמנים הביאה אותנו אל הזינוק דקות אחדות לפני זמן הגג. למעשה רק הטופ 15 הצליחו להגיע בדקות האחרונות של מסגרת הזמן כשיתר הבנות מאחרות לזינוק וחוטפות עונש. תכלס היה לנו 5 דקות להתארגן על מיגון, מים (שהיו חסרים) ולעמוד על קו הזינוק, ממש בדוחק. כתוצאה מהנפילה זינקתי עם בעיה בידית המעצור ולמעשה כל הרכיבה לא הצלחתי להגיע לידית כמו שאני רגילה. לא היה ראן טוב וסיימתי אותו במקום ה-11.

לקראת הראן השלישי החל לרדת גשם מטורף. המתנו כשעה שהגשם ייחלש כשכל הבנות מכורבלות יחד בניסיון לחטוף כמה שפחות גשם ולהתחמם. ממש לפני הזינוק שלי הגשם פסק אבל עצרו את הראן בעקבות התרסקות קשה של אחד הבנים. תכלס שמחתי שעשו את זה, כלומר לא שמחתי על הנפילה של הבחור, אלה על הביטול. התנאים היו נוראיים, על סף הבלתי רכיב וזה היה עלול להסתיים לא טוב. בסה"כ סיימתי את היום די מאוכזבת וכאובה, כאב שהתגבר במהלך היום עד שאפילו התקשיתי להעביר הילוכים בסוף היום.

יום תחרות שני

היום השני התחיל עם אחלה מז"א, אבל בעקבות תלונות/ הערות של הרוכבים על היום הראשון החליטו בהפקה לבטל את הסטייג' החמישי. במקומו הוחלט לעשות פעמיים את סטייג' 6 עם קטע ירידה קצר מאוד מסטייג' 5. איזה כיף, בא לי בזמן… אבל זה אומר יותר ירידה ויותר כאבים בידיים החבולות שלי, סוג של כיף…

הסטייג' הראשון כלל בתוכו עלייה די רצינית, הרגשתי דיי טוב בראן זה, רק נפילה אחת קטנה… (בכל ראן הייתה לי לפחות אחת, שעיכבה אותי כמה שניות). שוב פעם הצלחתי לעקוף את בקס, אבל גם הפעם אינס עקפה אותי. בסופו של דבר סיימתי במקום התשיעי.

הסטייג' השני של היום היה בסדר, חוץ מהחלקה קטנה הרגשתי שאני רוכבת טוב. גם הפעם סיימתי במקום התשיעי.

הסטייג' האחרון של היום הרגיש לי ממש טוב, רכבתי טוב וחשבתי שנתתי תוצאה טובה. אבל כשהגעתי למטה הבנתי שהגעתי שוב במקום התשיעי- לא תוצאה טובה כמו שחשבתי, כנראה שכל הבנות הרגישו טוב.

אז מה היה לנו שם?

בסה"כ תחרות סבירה, לא יותר. זאת לא הייתה תחרות מעולה, לא הרגשתי מהירה במיוחד ובטח לא חדה ומרוכזת מספיק. בשורה התחתונה אני קצת מאוכזבת כי הרגיש לי שאני רוכבת בסדר אבל לא מצליחה להביא תוצאות. או שהרמה של הבנות עולה או שאני צריכה לדחוף את הגבולות שלי עוד קצת לקצה. כרגע אני ממוקמת במקום החמישי הכללי ומקווה לשפר מיקום בשלושת התחרויות שנותרו בסבב. חוץ מזה היה לי מאוד כיף שהמשפחה שלי ועומר ארוסי היו איתי כאן, יחד עם לא מעט חברה מישראל שעודדו ותמכו. אתם גדולים.

עכשיו אני במורזין למשך שבוע יחד עם עומר, מתאוששת מהפציעה וסופגת אנרגיות לקראת ההמשך. מכאן אני ממשיכה עם כל הקבוצה ל US Open, שם נתחרה ונשיק את אופני ה DH החדשים של GT ונבקר במטה של החברה. משם לוויסטלר לתחרות השישית והקשה של הסבב על מסלול ה Top of the world הנודע.

GT bicycle

Source – שורש

טל אופטיקה

יאללה תהיו חזקים, אני אמשיך לעדכן.