כתב: אלעד בכר אילת ן צילום: אלעד בכר אילת

לדמיין משהו בראש, לעבוד עליו שנה ולאחר מכן לצאת ולגלות אותו ביחד עם עוד עשרות רוכבים זו פנטזיה שהתגשמה אצלי וזה הסיפור שמאחורי אתגר ה P2P.

Point to Point – אתגר הבייקפקינג החברתי.

אל רכיבת הבייקפקינג הראשונה שלי יצאתי לבד, לפני כ-5 שנים כשהתכנון היה לצאת ממג'דל שמס ולסיים בגדרה. סחבתי איתי את כל הבית על הגב ויצאתי לדרך.  במהלך היום רכבתי ונהניתי מהחוויה אך בערב חיפשתי מקומות בטוחים לישון בהם ועל כן גם אלתרתי את המסלול תוך כדי תנועה.

לאחר מספר שנים ועם יותר ניסיון, החשש מלינה בחוץ, לבד, התפוגג והאהבה לסגנון גדלה עוד יותר. איתה גדל גם הרצון לדחוף רוכבים נוספים לסגנון הרכיבה הזה. החשש הטבעי של לינה לבד הביא אותי להבנה שצריך להמציא חווית ביניים.

אל הפרויקט/ מסע הזה סחבתי את שלומי אוטמזגין שמיד התלהב וביחד התחלנו לתכנן. תוואי המסלול נבחר בהתאם לתחנות הרכבת ועם מחשבה על מעבר בין מספר אזורים גאוגרפיים שונים מתוך כוונה שהרוכבים יקבלו בכל יום חוויה אחרת לחלוטין של טבע, נוף וכפרים ויהפכו את הימים האלה למעין מסע ייחודיי ומרתק. כזה שפחות גומע קילומטרים ויותר מכניס את המשתתף לסיפור אישי שבו הוא מככב כגיבור.

לאחר בחירת המסלול הבסיסי פתחנו קבוצת מתכנני מסלולים וביקשנו מכל אחד מהם שיבנה לנו מסלול מושלם מבחינתו על אותו תוואי שטח נבחר וכך יצא שכל מקטע בעצם משויך לבונה מסלול אחר והנתיב עצמו נבחר בקפידה על ידו ועפ"י אופיו.

על גבי המסלול התחלנו למקם את הזולות, אותם אזורים שרק בהם מותר לישון ולשם יתקבצו הרוכבים של אותו לילה לערב של מדורה וסיפורים.

כך נולד אתגר הבייקפקינג החברתי הראשון, קראנו לו, פוינט 2 פוינט, ולאחר שנה של עבודה, עמדו להם מעל ל-50 רוכבים נרגשים בתחנת הרכבת של להבים והספירה לאחור החלה.

ה-P2P הפרטי שלי

לאתגר הפעם בחרתי באופניי הגוסט לקטור 7 שרן מהחנות ביבנה השאיל לי. להפתעתי, הקייסים כולל המשולש, התאימו בול. האופניים עצמם היו חלום: זריזים בעליות, יציבים בירידות ואמינים בצורה יוצאת דופן. רן, שיחקת אותה בענק!!

על קו הזינוק עמדו להם רוכבים חזקים שגמעו את הhlc, רוכבים מנוסים שהגיעו לבדוק את האתגר החדש וגם רוכבים שזו הפעם הראשונה שלהם באתגר מסוג זה. ואני, שבדיוק ירדתי מהרכבת ונעמדתי שם נרגש כמו חתן בר מצווה, לא מאמין לכמות הרוכבים שהגיעה לאתגר שבנינו.

את רוב המסלול רכבתי כבר תוך כדי תקופת הבדיקות, אך היו נקודות שתוקנו מאז וגם קטעים מסוימים שלא יצא לי לדגום, לכן הרכיבה הייתה סוג של הפתעה גם בשבילי. אליי הצטרפו הפרטנרים הקבועים שלי לרכיבות מסוג זה, אייל אנטלר ואלון רומי. אחד חזיר מישורים והשני ארנבון עליות וכך שלושתנו הצטרפנו אל המון הרוכבים שרכבו בקצב רגוע ויצרו שובל ארוך שנמתח לו עד לקיר תלול ועצבני עליו דחפו את האופניים מספר רוכבים.

"זהו, הולכים להרוג אותי על ההתחלה" הזדעקתי לאחר שהקיר הסתיים ועוד שני קירות נוספים נגלו וגם עליהם נראו רוכבים דוחפים את האופניים באיטיות, אך הדממה של הרוכבים הרגיעה אותי והבנתי שיש לנו מספיק קרדיט עד שיתחילו לחטוף עלינו עצבים.

עם תום הקירות, העסק החל לרוץ טוב יותר ובעצם נזכרתי שזה החיבור הכי הגיוני עד לסינגל להב.

אסף סביון תכנן מסלול מושלם והנופים של תחילת אפריל משגעים! הירוק בוהק במיוחד ובין לבין מבצבצים להם גוון שיבולים צהוב היוצר עומק מטריף אשר מכסה הכל מראש הגבעה ועד לעמק. צמחייה פרועה מכל עבר משלימה את הציור המדהים עם פרחים ורודים, לבנים וצהובים המפוזרים בצורה לא אחידה על הגבעות שלרוב מוכרות לנו כחומות/ צהובות.

היכולת להעניק לאדם אחר היא אדירה, אך משום מה את קופסות השעועית שסחבתי איתי מההתחלה כמו דביל, אף אחד לא רצה לקבל, גם כשהתחננתי לכך וכך יצא שהקייס האחורי שלי היה עמוס אך למזלי האופניים המשיכו לדלג כמו איילה גם עם עומס זה.

עצירת התרעננות בבית גוברין וממשיכים לכיוון עדולם ואל הקללה של היום הראשון. טיפוס סופר אכזרי ומסולע שאותו מנסים לדחוף ברגל או יותר נכון מנסים לא להתגלגל אחורה. כולם מקללים מסביב אך את רוב הקללות כנראה אחטוף בערב, בבר בהר.

רגע לפני הטיפוס האחרון לכיוון בר בהר, אנחנו מוצאים ירקניה מופלאה בנתיב הל"ה שנמצאת בתוך מבנה לול ישן ונרגעים לנו על כוס מיץ אשכוליות, ביחד עם פלפל אדום מתוק במיוחד ותפוחים אדומים עסיסיים. גם ככה נגיע בלילה לנקודה אז אפשר לנוח עוד קצת וליהנות מתה וקפה חופשי, לפני שאנחנו מתארגנים ויוצאים לדרך.

בבהר בהר חגיגה אמיתית! עינן, מו ושלומי הרימו מדורה, אחרים פתחו ערסלים, הזמינו פיצה, שתו בירות, כולם מחליפים חוויות ונקודת הזולה מרגישה כזו שהיתה הכי פעילה באותו הלילה.

מתגלגלים לתוך האתגר- יום 2 לא קל

התארגנות מהירה ואנחנו יוצאים לדרך. מקטע קשוח של לובו המכיל הרבה מאוד הפתעות נסתרות, סינגלים לא מסומנים בתוך יערות ומקטעי הליכה שהוקסמתי להגיע אליהם והרגשתי כאילו נלקחו משר הטבעות. המסלול קשה, חייבים להודות ועצירת התרעננות בצובה הייתה הכרחית גם בשביל למתוח את הגב ובעיקר להחליף חוויות עם שלומי וירון שבדיוק הגיעו.

היום התחלף לו בלילה ואנחנו מברכים לשלום את אלו שנישארו לישון במתחם הזולה בשוהם ויודעים שמבחינתנו הלילה עוד צעיר ומקטע קשוח ועיקש מחכה לנו. האזור שנמתח מזרחית לישוב אלעד, על דרך ישנה, בסביבה שלא מרחמת וללא ישוב נראה לעין. גבעות בור מקיפות אותך ומנסות להשאיר אותך בחיקן עוד קצת. מקטעי הליכה ודחיפת אופניים הם לעיתים גם רגעי המנוחה והשחרור של הרוכבים ואני מתענג עליהן ונהנה מכל רגע.

אורנית באופק, כפר קאסם, חורשים, ניר אליהו ואנחנו חוזרים לרגע לאזור המוכר של ישובי השרון ונרדמים לבד במתחם הזולה בבני ציון בשעה שהציפורים מתעוררות.

רכיבות מסוג זה מאפשרות לי לגלות אנשים ומקומות ולאסוף איתי חוויות נוספות. באורנית שתינו קפה עם השומר שהוא בכלל דרוזי מחורפיש, באזור נתיב הל"ה גילינו את חנות הירקות הנפלאה ואת המוכר האדיב, באזור יער לביא התיישבנו על אבטיח ובאמירים אכלנו מקלובה עמוסת תבלינים וריחות וכך הרווחנו עוד סיפורים ועוד הפתעות לא מתוכנות.

יום רכיבה שלישי

יום הרכיבה השלישי הביא איתו קטעי מישור מהירים, נחלים מעיינות  וקטע אחד מופלא מארץ האגדות שהשאיר אותי בפה פעור ואותו אשאיר לאלו שייצאו אליו. את הלילה העברנו במתחם של דרור באלון הגליל, ביחד עם הולכי שבילים ורוכבים אחרים מהאתגר. יחד ישבנו על שולחן עמוס אוכל שהביאו מלאכי הדרך / חברים יונתן, קרן ואריאלה. המתחם עצמו מאוד מפנק וכולל מקלחת, אזור הקמת אוהלים ואפילו מברשות שיניים חד פעמיות והכל בחינם לרווחת המטיילים – נדיר ונפלא! שיחקת אותה דרור, נקודת זולה לתפארת.

היום הרביעי, היום שבו מגלים כאב מה הוא.

כמו בסרטי אקשן מפורסמים שבהם המתח והסצנות היקרות ביותר מופיעים רגע לפני סוף הסרט, גם כאן הבנייה היתה הדרגתית. קטעים קשים בתחילת המסלול, קטעי טיפוס הזויים באזור עדולם, ההליכה אל הלא נודע מזרחית לאלעד ואז קצת מנוחה ורגיעה. אז ומגיעים לדובדבן ולמקטע הטיפוס שעוד לפני תחילת הרכיבה אתה חושש ממנו ומבין שבחיים לא תעשה משהו כזה שלא במסגרת אתגר הזוי כמו זה, והינה רגע האמת הגיע.

אתה נעמד בצומת מגדל, מביט הרחק הרחק אל עבר הר ירוק דהוי בשם הר מירון ומבין שלשם פניך מועדות. אך הדרך הקשה לשם מתגלה רק במהלכו של הטיפוס שמכיל את כל סגנונות דחיפת האופניים. תפילה להילוכים ופלטה נוספת שתצוץ לה והרבה תקווה להתפתחות מפתיעה. אני מחליט על אסטרטגיה של לתת את הכל אך בקצב קבועה ומכניס פלייליסט דמיוני לראש. מנגן לעצמי שירים שאת רוב המילים אני בכלל לא זוכר ומתקדם בלי לחשוב על הסוף, יש רק אמצע ומבחינתי האמצע הזה הוא ללא סוף.

שעות של טיפוס אל תוך הלילה והלילה אפל, עמוס ברקים ורעמים שצובעים את השמיים ומדגישים את ענפי העצים שמולי. אני מטפס, לעיתים רוכב, לעיתים גורר אך כשהסוף יגיע הוא יגיע בענק, אני יודע את זה וגם השמיים שמתעוררים וממטירים על כולנו ברד וגשם יודעים את זה כנראה. אך המטרה ברורה ולבסוף, לקראת חצות, גם מגיעים אליה. אל נקודת המנוחה האחרונה של האתגר – זולה חממה!

אלינו מצטרפים גם ניר וירון, מחויכים ומאושרים לפגוש אותנו ואחרי החלפת חוויות אנחנו פורשים לישון ומתרגשים לקראת היום שלמחרת.

היום האחרון – קתרזיס וסיכום

ברגע שהעלייה הסתיימה, מבחינת כולנו, האתגר הסתיים, המתח מתפוגג וגם אם יש עליה פה ושם, היא מבוטלת כלאחר יד, כי מה זה 500 מטר טיפוס על 30 ק"מ אחרי מה שעשינו אתמול. היום בהיר, הנוף עוצר נשימה ומזג האוויר קריר אך לא מקפיא, שילוב מושלם לסיום רכיבה אינטנסיבית. באופק ראש הנקרה, אנחנו מחייכים וצוהלים וממלאים באוויר את הריאות ומשחררים הכל, ביחד עם חיוך מסופק שיודע שהמסע הזה שהתחיל איי שם בלהבים לפני מי יודע כמה ימים ואלפי חששות – הסתיים!

האתגר לא היה פשוט ולעיתים אף קוטלג כאחת מהרכיבות הקשות שעברתי עד היום, הרבה קטעי הליכה וטיפוס, מדרגות בתוך אזורים עתיקים נסתרים והתקדמות איטית שלא תמיד מקפיצה את כמות הקילומטרים היומית למקום המספק אך למי שמחפש חוויה ייחודית, ללא מרדף אחרי השעון, שרוצה לצאת למסע אישי נדיר ומהפנט ושבסוף כל יום יהיו שם חברים בכדי להעביר איתו ערבים בלתי נשכחים. ה- P2P הוא בדיוק מה שאתם רוצים לצאת אליו בשנה הבאה.