גראבל, הענף הכי אקלקטי שיש- סיכום ספרינגראבל גלבוע 2025 בחסות אורבאה

כתבה: שלומית בן איש צילומים: עופר עברי, תומר פדר

04/05/2025

"אני לא מבין את הקטע" אני שומעת בפעם המי-יודע-כמה, "אם את רוצה לרכוב בשטח, צאי על אופני הרים. אם את רוצה מהירות, תמצאי קבוצת רוכבי כביש. מה הרעיון של רכיבות גראבל ולמה צריך אופניים נוספים לכל השיגעון הזה?"

אישית, מה שחיבר אותי לאופני גראבל היה ההווי והאווירה של מועדון הגראבל ופחות המוצר עצמו. ברכיבות סופ"ש היינו נתקלים בשבילים בחבורה עליזה של רוכבים צבעוניים וקולניים, ספק שתויים ספק מעושנים מגיעים בבודדים, זוגות או קבוצות קטנות לפיד זון מלא כל טוב: בייגלה, בננות, בירות וויסקי.
חבורה אקלקטית מכל הבחינות: גיל, בגדי רכיבה, סוג ורמת אופניים.

כשהבעתי התעניינות קיבלתי פידבק שלילי: "את בכלל לא מתאימה לגראבל. את לא עדינה מספיק, לא מחושבת ופזיזה מדי" (למען שלום בית לא אסגיר את שם הספקן). אבל לאחר מספר רכיבות ניסיון לא נותר ספק שמקומי שם. מכאן הדרך ל SprinGravel 2024 בלכיש היתה קצרה.

מפגש עולמות בתחרות גראבל

בשבת לפני שבוע, על מדשאות מגרש הרוגבי של קיבוץ יזרעאל, התכנסו מאות רוכבים ורוכבות מכל קשת ענף האופניים לתחרות גראבל שמיזגה עולמות והגדרות. ספרינגראבל גלבוע 2025, האירוע מספר ארבע בסדרת הגראבל הישראלית, הפך לנקודת מפגש ייחודית בין דיסציפלינות רכיבה שונות, כשכל משתתף, קבוצה או מועדון מביאים עימם תפיסת עולם, טכניקה ומוטיבציה שונה לחלוטין.

האירוע שהתרחש במרחב עמק חרוד ורמת יששכר, הציע למשתתפים שני מסלולים לבחירה בשתי קטגוריות עקריות- תחרותית, או לא תחרותית: המסלול הארוך- 76 ק"מ עם כ 1,000 מטרים טיפוס, והמסלול הבינוני- 56 ק"מ עם כ 700 מטרים טיפוס. שני המסלולים בניווט עצמי ע"י קובץ שנשלח למשתתפים כמה ימים לפני האירוע. אמנם ללא סימון (כחלק מחוקי הפורמט), אך עם ניהול מסלולים קפדני שכלל מספר רב של גורמי ניהול, רפואה וביטחון, מדידת זמנים לכולם, שלוש תחנות האכלה מפנקות ביותר, תמיכה טכנית ובאופן כללי מחשבה וירידה לפרטים בחווית המשתתף, מהחנייה בבוקר, דרך הרישום היעיל, המסלולים הזורמים וכמובן מתחם האירוע המושקע והיפיפה.

כבר בבוקסים שעל קו הזינוק אפשר היה להבחין במספר מחנות ברורים:

הכי בולטים הם רוכבי כביש, טריאתלטים וקרוס-קאנטרי-מרתון תחרותיים: זהים במדי מועדון, דומים בדגמי האופניים, ממוקדים בנתונים על שעוני הגרמין שלהם ומתכננים אסטרטגיות רכיבה בדבוקות.

במרחק לא רב מהם, רוכבי סוף-שבוע חובבניים ורגועים, מעבירים ביקורות וחוויות על סינגלים חדשים, תוך הישענות על אופני הרים מאסיביים יותר, עמוסים בפאוצ'ים ושלל אקססוריס על השלדה. בל נטעה!! הרוכבים הללו, על אף שהם "לא מתאמנים, אלא רק רוכבים" (ציטוט מא.פ), הם עדיין חזקים ומיומנים מספיק כדי לסיים 50+ קילומטרים לכל הפחות ולרוב אף יותר.

ויש את מי שאני קוראת "חבורת המייסדים" – רוכבי מועדון הגראבל עם אופני הכידון המעוקל, הלבוש המגוון ובליל של דגמי אופניים, לא בהכרח באותה תצורה שהיצרן תכנן. כאן הראש עובד אחרת: יש קילומטראז מובנה ברגליים, יש סבלנות וחיבה לעצירות סלפי על המסלול. כל זאת, תוך שימת דגש עיקרית לבירה ולהמבורגר בסיום. המוטו המנחה אותם: "תרכוב חזק- תשתה חזק" או "זמן הרכיבה שווה לזמן האפרה-רכיבה".

מה מביא כל קבוצה לתחרות גראבל?

"רכיבת גראבל או רכיבת שבילים פתוחים משתלבת מצויין בתוכנית האימונים של רוכב תחרותי" מסביר גל צחור, מנהל ומאמן במועדון CCC, "ברכיבה כזאת ישנם הרבה מאוד מוטיבים של תחרות כביש: מרכיבים טקטיים הקשורים ליכולת לשבת בפלטון צפוף, לרכוב בדבוקה על מנת לחסוך באנרגיה או לבצע החלפות של הרוכבים בראש הדבוקה, לחלוקה שיוויונית יותר על פני זמן. רוכבי הדבוקה במירוץ הם לא הומוגניים: קטגוריות שונות, גילאים ועוד ניואנסים אחרים".
"בתחרויות כביש, אם אתה לא בפלאטון, אתה מחוץ למרוץ, בשונה מתחרות גראבל, שבה ניתן עדיין להמשיך ליצור שיתופי פעולה עם שאר הדבוקות על המסלול: אם לא הדבוקה הראשונה, יש את הדבוקה השנייה או השלישית או זוג רוכבים אחר … יש סביבה חברתית והיא ממשיכה גם מחוץ לפלאטון."

נראה כי גל מעט מסתייג מהגדרת הז'אנר כשנוגע לארצנו המוגבלת "הגראבל בישראל הוא לא בדיוק גראבל קלאסי בשל התנאים הגיאופיסיים של הארץ; אין את אותו כורכר דק ונקי שמאפשר רכיבה גם עם אופני כביש, אין את המרחבים האינסופיים." (הסתייגות עורך חובב הגראבל שהתבקשתי להביא 😉: התשתיות בארץ קיימות בהחלט. אמנם לא כמו במרחבי וויסקונסין או ריוחה, אבל יש המון אפשרויות לרוכב הגראבל המקומי שירצה לרכב בתשתיות מעולות: אזור שקמה, לכיש, עמק יזרעאל, הרי ירושלים, ואפילו קל"ב של עשרות ק"מ מחדרה ועד הרצליה)

אז בכל זאת…איך אפשר להסביר את התופעה העולה? "אנחנו ישראלים קשוחים שמוכנים לעבוד קצת יותר קשה גם אם המוצר הוא לא אופטימלי. יש לו את היתרונות שלו: אנחנו ב CCC נמנעים מרכיבות מאסטרס על הכביש או בחורף ושם יש לרכיבות גראבל יתרונות על שבילי קרוס קאנטרי או סינגלים."

חובבי הסינגלים והקורס קאנטרי הפחות תחרותיים מגיעים ממניעים שונים לגמרי. עבורם זה חופש – יציאה מנקודת הראייה הצרה של סינגלים לנוף פתוח ורחב המאפשר זרימה נוחה יותר, ללא הצורך בריכוז ומהירות תגובה. הם רק מחכים לירידות הכורכר הארוכות כדי "לתת בראש" לכל אותם כבישונים חזקים.
ויש את אלו שכלל לא מתעניינים במסלולים: "אישית, אני מגיע כדי לתמוך וליהנות מאירוע של חברים" מחדד שחר מיליס, "מבחינתי, הרכיבה היא החלק הכי פחות מעניין. מה שחשוב שמדובר במרתון קצר מספיק כדי להנות מהאווירה אחרי הרכיבה, מבלי לסבול יותר מדי. עצם העובדה שיש מספר רמות של רכיבה, מאפשר גם לחבר'ה מהכפתורים להגיע, להשתתף וליהנות מהפנינג אופניים ברמה בינלאומית".

וחבריי וחברותיי החדשים למועדון: הגראבליסטיים, הקדימו להגיע ערב לפני לארוחת הפרה-איוונט, מצויידים בבקבוק וויסקי משובח וסטייק לצריבה על המנגל המשותף. התחרות עבורם היא נקודת מפגש תוססת ועליזה שבה הם מרגישים בעלי הבית, הדואגים להכנסת אורחים מפנקת ביותר. "אני כאן בשביל הכיף" מסביר לי עודד פרידמן, גראבליסט ותיק. "כרוכב הרים וכביש בעבר, חיפשתי תחום שבו אוכל לגלות שבילים חדשים, חברה טובה ונופים פתוחים. כיום, אופני הגראבל משרתים אותי לא רק לטובת ספורט ושמירה על הכושר, אלא ככלי תחבורה זמין לעבודה, בשכונה ובכלל". בעצם הרישום לתחרות, אני מבטיח לעצמי שבילים חדשים, בטוחים ומותאמים לאופני גראבל, חברה מוכרת וטובה ואירוע מאורגן ומסודר".

ואי אפשר היה להתעלם בנוכחות והמעורבות של החבר'ה מעמותת ברטלי, עמותה המפעילה רשת של מרכזי רכיבת שטח על אופניים עבור בני נוער במצבי סיכון. מועדון הגראבל מאמץ את העמותה לאורך כל השנה והשת"פ בא לידי ביטוי גם בתחרות שבה החניכים לוקחים חלק פעיל בהקמה, בתחזוקה ובפירוק מתחם התחרות בתמורה לסלוטים במקצה התחרותי (על אף גילם הצעיר) והעמדת ה"ברטלית" לרשות המשתתפים כתמיכה טכנית ללא כל עלות על המסלולים.

ומהנוכחות הבולטת של הגיבורים מבית הלוחם, פצועי חרבות ברזל, וגיבורים נוספים פצועי תאונות בדרגות נכות שונות שמשתתפים בפעם השניה באירוע על אופני יד או אופניים רגילים יחד עם מלוויהם, ומראים לכולנו מה היא נחישות, עוצמה וגבורה.

שאלת המיליון: אז מה יותר מהיר?

"זה תלוי במסלול ותלוי, עוד יותר, במיומנות הרוכב" הסביר לי אריק פלדמן, מארגן התחרות.
בסקאלת הזמנים המהירים בספרינגראבל גלבוע 2025, הרוכב המהיר ביותר על המסלול היה עומר מונין, על אופני גראבל בקטגוריית מאסטרס. השני והשלישי אחריו היו יונתן גרשון ויונתן בר און, צעירים בנבחרת ישראל על אופני הרים, הרביעי-חמישי- שישי היו גם כן גראבליסטים. האם ניתן להסיק מהתוצאות הנ"ל מסקנה? אני משאירה את זה ל AI

נקודת אישית-נשית כואבת היא העובדה שאחוז הרוכבות היה ממש קטן: סה"כ 43 מתוך יותר מ 500 משתתפים. תזכורת: שמה לי למטרה אישית להגיע לגידול של מינימום 10% עד לאירוע גראבל הבא!

אבל מה שהופך את תחרות הגראבל הזו לייחודית באמת הוא מה שקורה אחריה. ה"אפרה' רייד" שהוא לא פחות מרשים מהתחרות עצמה. בקו הסיום, במקום להתפזר לבתים, מתכנסים כל הרוכבים למתחם חגיגי שבו מחלקים בירות צוננות, חולצת משתתף ייחודית לאירוע והמבורגרים עסיסיים (או אפשרויות צמחוניות מפתות לא פחות). האווירה משתנה מתחרותית לחברתית ברגע אחד.

הגרלת הפרסים הפכה מזמן לאירוע מרכזי, עם מוצרים ששווים אלפי שקלים – החל מגלגלי גראבל איכותיים ויקרים, דרך שעוני רכיבה מתקדמים, מארזי בירות, ופרטי לבוש. אריק, כאן על תקן הכרוז, מצליח להשאיר את כולם דרוכים, קשובים ובעיקר אופטימיים עד לבדיקת התוצאות הסופיות על ידי אנשי איגוד האופניים ומשם לטקס חלוקת המדליות.
הטקס, ארוך יחסית לאור המגוון הגדול של קטגוריות אופן- גיל- מין, הופך להיות מופע זורם ומשעשע הודות לנימי (נמרוד כהן, אחד מהמארגנים) שנראה כאילו הוא מכיר כל אחד ואחת מהזוכים. כאושיית אופניים עם ותק של שנים, הוא מכיר את העולים לפודיום בשמם, סטטוס משפחתי, ההישגים שלהם, סגנון רכיבה ואפילו משקל ומידת נעליים. עבור אנשי הקהילה הותיקים מדובר בהצגה הכי טובה בעיר.

הגראבל בישראל הוא עדיין ענף צעיר, אבל הצמיחה המטאורית שלו מעידה על הפוטנציאל העצום שלו. זה ענף שמאחד אנשים. אין פה את החסמים של רכיבת הכביש או את האתגרים הטכניים של אופני הרים. זה נגיש, זה כיף, וזה יוצר קהילה מדהימה. עם כל החיבה שיש לי לתחרויות, אימונים ואתגרים, הכי אני נהנית כשאני מטיילת בשטח הפתוח באזורים חדשים לי. מתחברת ל"חזון" של מועדון הגראבל

רוח הגראבל היא רוח של חברים, חברותא ועזרה הדדית, של הרפתקנות וגילוי מסלולים ותאי שטח חדשים:

exploration ,go anywhere, choose the roads less taken

״הרכיבה היא רק התירוץ לבירה שאחרי״, ושאר קלישאות שעובדות