סיפור מסע: טנזניה על אופניים – בין שבטים לחיות בר

תשעה ימים בטנזניה, שישה ימי רכיבה ומסע אחד שחיבר בין הקילימנג'רו, הסוואנה האפריקאית, אגמים, הרי געש, שבטים מקומיים ומפגשים בלתי נשכחים עם חיות בר. שאולי כהן יצא להגשים חלום ישן בארץ שתמיד הציתה את דמיונו, וגילה שהאופניים הם דרך נפלאה לחוות אותה מקרוב – אבל הם רק האמצעי.

כתב וצילם: שאולי כהן

20/09/2026

לאחר תשעה ימים בטנזניה, מתוכם שישה ימי רכיבה, וארבע טיסות, נחתתי בארץ. למחרת, בשיחת הטלפון הראשונה עם הנכד הגדול שלי, בן השמונה, הוא שאל אותי: "תגיד, סבא, באמת רדף אחריך קרנף?".

אבל אל נקדים את המאוחר…

טנזניה. אפריקה. הקילימנג'רו, השבר הסורי־אפריקאי, חיות בר, שבטים מקומיים של לקטים־ציידים שהולכים ונעלמים מהנוף, רועי בקר בני שבט המסאי, חקלאים, שווקים ועיירות שהזמן חולף בהן בעצלתיים.

Jambo – ברוכים הבאים לאפריקה

מטוס הבואינג 787 הענק שנוחת בנמל התעופה קילימנג'רו מדגיש היטב את הניגוד המצפה לך בהמשך. אתה יורד מהמטוס העצום והולך ברגל אל טרמינל קטן, מיושן ודל למראה.

ביקורת הדרכונים היא השלב הראשון, ולאחריה מגיע שלב הנפקת הוויזה – במזומן בלבד. עוברים בין שלושה אשנבים שונים, וכבר בשלב הזה מתחילים להכיר את הקצב המקומי.

עוד כמה צעדים ומצאנו את עצמנו מחוץ לטרמינל, ללא המזוודות. למעשה, פשוט לא הבחנו במסוע המזוודות הקטן והיינו בטוחים שהוא נמצא בהמשך. לאחר ששכנענו את השוטר המופקד על היציאה לאפשר לנו לחזור פנימה, מצאנו את המזוודות מחכות לנו ליד דלת המשרד. העברנו אותן במכונות השיקוף הישנות ויצאנו אל הרכב שחיכה בחוץ.

חופשיים להתחיל את המסע This is Africa… כדי להיכנס לאווירה, הנה הברכה המגניבה הנהוגה באפריקה לכל מי שמגיע מבחוץ:

ובתרגום חופשי:

Jambo (ג'אמבו) – שלום (ברכת שלום בסיסית המיועדת בעיקר לתיירים).

Bwana (בואנה) – אדוני / מר.

Habari gani? (הבארי גאני) – מה שלומך? מה המצב? מילולית: "מהן החדשות?".

Mzuri sana (מזורי סאנה) – טוב מאוד.

Wageni (וואגני) – אורחים / תיירים.

Mwakari bishwa (מוואקארי בישוואה) – ברוכים הבאים (ברבים).

Hakuna matata (הקונה מטטה) – אין דאגות / אין בעיות

ממושי אל הסוואנה

הערב ירד בדרכנו למלון בעיירה מושי, וגשם דק החל לרדת. למחרת, כשיצאנו ליום הרכיבה הראשון, התברר שהגשם דווקא פעל לטובתנו: השבילים היו מהודקים ונקיים מהאבק האופייני לרכיבות באזור.

שבילי הרכיבה בטנזניה, לפחות באזורים שבהם רכבנו, כוללים קטעים של חול עמוק הנמשכים לאורך קילומטרים. זו גם הסיבה שהרכיבה התקיימה על אופניים חשמליים. דיווש בהילוך נמוך, בסיוע כוח מנוע מרבי, מאפשר לצלוח קילומטרים של חול עמוק. בבית אני רוכב על אופניים "אנלוגיים", והתחושה הייתה מוזרה. תכל'ס, גם בשבילים ללא חול לא ממש התחברתי לקונספט.

עם בוקר יצאנו ליום הרכיבה הראשון ממרכז האופניים, שם קיבלנו את האופניים השכורים – אופני שיכוך מלא חשמליים של Giant.

רכבנו בשבילים העוברים בין מטעי קפה עמוסי פרי אדום ובין חוות בננות, המספקים הצצה לחיי היומיום של החקלאים המקומיים. משם טיפסנו אל כפרי הצ'אגה, כשהנוף סביבנו הופך לטלאים של גבעות ירוקות ולתצפיות לעבר פסגת הקילימנג'רו.

עברנו דרך כפרים קטנים ושווקים מקומיים, שבהם הילדים נופפו לנו בהתרגשות. הקטע האחרון הוריד אותנו לעבר המעיינות החמים Chemka Hot Springs – נווה מדבר החבוי בין עצי שיטה רחבי ידיים. המים החמימים והעשירים במינרלים היו מושלמים לשחייה מרגיעה, ואחרי רכיבה של כ־42 ק"מ, בריכת הטורקיז הזאת הייתה פשוט תענוג.

לאחר ארוחת צהריים מקומית הועלו האופניים אחר כבוד לרכב אחד, ואנחנו עלינו לרכב שני. יצאנו לנסיעה בדרכי עפר קופצניות, שערבבו לנו היטב את הבטן.

לעת ערב הגענו אל מתחם הלינה של שבט המסאי. באמצע שום מקום, בלב הסוואנה האפריקאית המדברית, התגלה בפנינו לודג' מדהים: בקתות חימר מרווחות, חדר אוכל נעים, תאורה רכה – שלא לומר חלשה, שכן החשמל במקום נאגר באמצעות פאנלים סולאריים – ובחוץ חושך מוחלט ושמיים זרועי אלפי כוכבים.

כדי להגיע מחדר האוכל אל הבקתה, יוצאים אל הפתח ומיד מצטרף אליך, בחיוך מבהיק, בן שבט המסאי המצויד בפנס ובחנית. הוא מוליך אותך בשבילי המקום לאורך כ־200 מטרים לפחות. בלעדיו קיים סיכוי שתטעה בדרך ותהפוך לחלק מ"תפריט" הערב של אחד הטורפים.

הלודג' האקולוגי המרהיב שלנו ממוקם בין הר הקילימנג'רו להר מרו. שם למדנו להכיר את אורח חייהם של בני המסאי, המשמרים את מסורתם זה מאות שנים.

רוכבים לצד זברות, ג'ירפות ופילים

למחרת יצאנו לרכיבה באזור המכונה Open Land. זהו מרחב חצי־מדברי שבו בני שבט המסאי, הלבושים בגלימה האדומה המסורתית הנקראת שוּקָה, רועים את עדרי הבקר שלהם.תוך כדי הרכיבה נשמעו לפתע קריאות "זברות!", וכולנו עצרנו באחת כדי לצפות בהן מקרוב ככל האפשר – כשאנחנו עדיין על האופניים.

עם חזרתנו ללודג' לעת שקיעה, עלינו ברגל אל גבעה סמוכה, שם התקיים טקס ריקודים מרהיב של בנות ובני המסאי.

תוך כדי רכיבה נשמעו קריאות "זברות" וכולנו עצרנו באחת כדי לצפות בהם הכי קרוב שאפשר עם אופניים.

השכם בבוקר יצאנו בנסיעה אל שמורת Enduimet. רכיבה בשמורה לצד ג'ירפות, זברות, פילים, צבאים וחיות בר נוספות היא חוויה אדירה.

בסיום הרכיבה יצאנו בנסיעה לעבר הר לונגידו, המתנשא לגובה של 2,637 מטרים. בצלו של עץ שיטה ענק, למרגלות ההר, אכלנו ארוחת צהריים בסגנון פיקניק ותפסנו שנת צהריים קלה.

בשעות אחר הצהריים עלינו שוב על האופניים ורכבנו במסלול המקיף את ההר ומוביל אל מורדותיו המזרחיים, עם תצפיות מרהיבות לעבר המישורים, הסוואנות והרי הגעש שמסביב. זה היה מסלול מעניין ומאתגר, שבסיומו הגענו ברכיבה אל המלון בעיירה לונגידו. בסך הכול השלמנו באותו היום 47 ק"מ של חוויה.

מלונגידו אל אגם נטרון והר האלוהים

למחרת יצאנו לרכיבה בשמורת לונגידו. לאחר ארוחת צהריים בשטח התארגנו על רכבי ספארי בעלי עבירות גבוהה ויצאנו בנסיעה לעבר אגם נטרון.

הנסיעה הייתה מיוחדת במינה. הדרך עוברת בין הרי געש וכפרים של בני המסאי, הפזורים ברחבי הסוואנה. לעת ערב הגענו למלון שעל גדת האגם.

אגם נטרון ממוקם בעומק הבקע המזרח־אפריקאי. זהו אגם מרהיב, הידוע במיוחד כבית גידול טבעי לציפורי הפלמינגו ולמינים רבים נוספים של עופות. מימיו מלוחים וחמים, ובאזורים מסוימים הטמפרטורה שלהם עשויה להגיע לכ־60 מעלות.

זריחה מעל אגם נטרון

עם בוקר יצאנו ברכיבה לכיוון האגם. אגם נטרון רדוד למדי, ועומקו המרבי הוא כשלושה מטרים. התנאים הגיאוגרפיים והאקלימיים הייחודיים מעניקים לו תכונות יוצאות דופן, ובהן צבעי ורוד ואדום וריכוז גבוה של מינרלים.

מולנו התנשא הר אולדוניו לנגאי (Ol Doinyo Lengai), ההר הקדוש לבני שבט המסאי, המכונה גם "הר האלוהים". זהו ההר הקדוש ביותר לבני השבט, והם נושאים אליו תפילות ומבקשים את עזרתו בתחומי החיים השונים.

אולדוניו לנגאי הוא הר געש פעיל ואחד משרשרת ההרים הגעשיים של הבקע המזרח־אפריקאי. הרכיבה במרחבים העצומים שבין האגם להר, תוך כדי מפגשים עם בני המקום ועם בעלי החיים, הייתה חוויה מיוחדת במינה.

אגם נטרון – האגם רדוד למדי – כ 2 מטרים עומק. התנאים הגיאוגרפיים ואקלימים הייחודיים מעניקים לאגם תכונות מיוחדות, כגון צבעו הוורוד – אדום ותערובות מינרליים מיוחדות.

אל מול הר lengai Oldonyo – ההר הקדוש לשבט המסאי המכונה גם "הר האלוהים".

מפל Sero Ngare ממוקם באזור אגם נטרון, בסמוך לכפר של בני המסאי שאליו הגענו בסיום הרכיבה. לאחר ארוחת Lunch Box, קפה טוב ומנוחה קצרה, יצאנו ברגל בתוך ערוץ הנחל לעבר המפל. ההליכה נמשכה כשעה, לעיתים על סלעי המצוק ולעיתים בתוך המים הקרירים והמרעננים.

בין ההדזבה לדטוגה

ביום הרכיבה האחרון יצאנו בשעות הבוקר המוקדמות לרכיבה באזור השבטים.

ביקרנו את בני שבט ההדזבה, המכונים לעיתים בושמנים. אלה לקטים־ציידים המשמרים את אורח החיים המסורתי שלהם זה מאות שנים. כיום נותרו רק כמה כפרים בודדים שבהם חיים בדרך זו כ־500 בני אדם.

בני ההדזבה עדיין צדים למחייתם באמצעות חץ וקשת וחניתות. הם צדים בעלי חיים – ולעיתים, כך לפחות התבדחנו, גם תיירים…

משם המשכנו למפגש עם בני שבט הדטוגה, שבט של רועי צאן הנחשב קרוב לבני המסאי.

בשנים האחרונות עוסקים בני השבט גם בנפחות ובהתכת מתכות בשיטות עתיקות. כך, למשל, הם הופכים ברז ישן העשוי פליז, מתכת בעלת גוון זהוב, לצמיד מעוצב ונאה. צמיד כזה רכשתי תמורת עשרה דולרים.

בני השבט מייצרים גם ראשי חצים מסוגים שונים וסוחרים בהם בשיטת סחר חליפין עם בני ההדזבה.

הפלא השמיני של הבריאה

יום הטיול האחרון כלל נסיעה של כשלוש שעות ברכבי ספארי אל שמורת מכתש נגורונגורו (Ngorongoro Crater).

השמורה מפורסמת בנופיה המיוחדים, הכוללים אגם של מים מליחים, נחלים, ביצות, סוואנות פתוחות ויער גשם. היא שוכנת בתוך קלדרה עצומה שנוצרה לאחר שהר געש קדום קרס לתוך עצמו, לעומק של כ־600 מטרים. מעל המכתש משתרע ג'ונגל גדול, ומנקודות התצפית שלאורכו נשקף נוף מדהים אל תחתית המכתש.

נגורונגורו זכה לכינוי "הפלא השמיני של הבריאה", ובשטחו חיים יותר מ־25 אלף בעלי חיים גדולים וקטנים, המייצגים חלק ניכר מעולם החי של מזרח אפריקה. המקומיים מכנים את השמורה "גן החיות של הטבע".

בעודנו נעים על שבילי השמורה ברכב הספארי וצופים מקרוב בזברות, גנו, באפלו, עופות שונים ופה ושם גם בבונים, קלטנו לפתע קרנף שהגיע מרחוק ורץ היישר לכיווננו.

כפי שניתן לראות בסרטונים, נקלענו באופן מפתיע לסצנה שנראתה כאילו נלקחה מסרט טבע דוקומנטרי. הקרנף המשתולל רץ לעבר הג'יפ שלנו, ואני הייתי בטוח שעוד רגע הוא נכנס בנו והופך את הרכב.

כשהגיע למרחק של פחות מחמישה מטרים מאיתנו, הוא חתך לפתע הצידה והמשיך לאורך השביל. רכב של פקחי השמורה הגיע במהירות ומשך את תשומת לבו אליו.

התברר שפקחי השמורה מבצעים מחקר, וככל הנראה ביקשו לבדוק את הקרנף או להתקין משדר על גופו. לצורך כך הם נעזרו במסוק, שממנו נורה חץ הרדמה. הקרנף, שכאב והיה מבוהל, החל להשתולל והגיע עד אלינו. במשך כמה שניות שררה בהלה של ממש בתוך הג'יפ.

למזלנו, הוא הורחק מאיתנו, והמסוק ניתב אותו לכיוון כלי הרכב של הפקחים. לאחר דקות ארוכות החל חומר ההרדמה לפעול, והקרנף נשכב לא הרחק מרכבי הריינג'רים.

האופניים היו רק האמצעי

בדרכנו לנמל התעופה קילימנג'רו עצרנו בעיירה ארושה (Arusha) ונכנסנו "לעשות שוק". היו שם ירקות, בטטות ענקיות, פירות, תבלינים ובעצם הכול מכל. הנה כמה מהרגעים שקלטה המצלמה.

כמי שקרא בשקיקה בילדותו את ספרי טרזן וצ'יפופו, ומאוחר יותר את ספר ההרפתקאות "מכרות המלך שלמה", אפריקה תמיד סקרנה אותי מאוד.

הטיול הזה היה עבורי הגשמת חלום. הרכיבה אפשרה לנו לנוע בתוך הנופים, לעבור בין הכפרים, לפגוש את התושבים ובעלי החיים ולהרגיש את הארץ הזאת באופן בלתי אמצעי. אבל בסופו של דבר, האופניים היו רק האמצעי.