אופניים חשמליים במבחן: Orbea Wild LT 2027

בחן וכתב: אריק פלדמן | רוכב/דוגמן: דניאל אייש | צילום: דותן הלוי

---

Orbea Wild LT 2027 – מחליפים מנוע, לא מחליפים אופי

קשה לחשוב על הרבה דגמי אופניים חשמליים שנהנו בשנים האחרונות מקונצנזוס רחב כמו ה-Wild של Orbea. מאז השקת הדור המשמעותי של 2023, דרך העדכונים שבאו אחריו ועד לדגם היוצא, ה-Wild כיכבו שוב ושוב במבחנים והשוואות בעולם, זכו בפרסים וצברו קהל משתמשים גדול ונאמן. גם אצלנו עברו תחת הרגליים כמעט כל הגרסאות והדורות האחרונים, ובכל פעם חזרנו פחות או יותר לאותה מסקנה: מדובר באחת מפלטפורמות האנדורו החשמליות הטובות, המהירות והשלמות בשוק.

דווקא בגלל זה, כשהחלו השמועות שאורבאה עומדים לוותר על Bosch ולעבור ל-Avinox של DJI, הורמו לא מעט גבות, אבל במקביל כולם התמלאו סקרנות וציפייה (עם ערימות של ספקולציות).

צריך לזכור גם את העיתוי. עוד לפני שמהפכת ה-Avinox הנוכחית באמת התפוצצה (מהפכה שהחלה בסך הכול לפני כמה חודשים והיום כבר מרגישה כאילו היא איתנו שנים) אורבאה היו מהיצרנים הגדולים הראשונים שהודיעו שהם נפרדים מבוש אחרי שנים ארוכות ומעבירים את ה-Wild למערכת של DJI.

עבורנו הסקרנות הייתה בשיאה. רכבנו בצורה אינטנסיבית ולאורך זמן על הדורות הקודמים של ה-Wild, כולל הדור האחרון עם Bosch דור 5, אחרי העדכון ל-120Nm ו-750W הספק, ועם 170 מ"מ מהלך. במקביל כבר הספקנו לצבור לא מעט שעות על זוגות שונים עם Avinox M2S.

ידענו כבר שה-Avinox הוא מנוע מעולה. השאלה שסיקרנה אותי הרבה יותר הייתה מה הוא יעשה דווקא ל-Wild, אופניים שבעיני בגרסה האחרונה שלהם כבר היו קרובים מאוד לחבילה שלמה.

אחרי יותר מחודשיים עליהם, אני חושב שיש לי כמה תובנות לחלוק- באו נתחיל.

Highlights

• שלדת קרבון OMR חדשה
• מנוע Avinox M2S עם Orbea RS Tune
• ארבעת מצבי הסיוע של RS: עד הספק של 750W ועוצמה של 130Nm
• מצב חמישי- סופר בוסט (Superboost): עד 1,300W ו-150Nm לזמן מוגדר (עד דקה)
• אפשרות ליצירת מצב רכיבה אישי במלוא יכולות מנוע ה M2s (150Nm ועד 1300W הספק מקסימלי)
• סוללת 800Wh
• מהלך מתלה: 170 מ"מ מאחור / 170 מ"מ מלפנים
• תצורת Mullet או 29 מלא- מאלט באופנים שיהיו במלאי בישראל
• זווית ראש: 63.3 מעלות ב-Low / כ-63.9 מעלות ב-High
• זווית כיסא: 77.5/78 מעלות
• תומכות שרשרת: 448 מ"מ
• Flip Chip למצבי גיאומטריה High/Low
• משקל אופני המבחן: 22.7 ק"ג
• נתונים למידה L

לגיאומטריה ומפרט מלא לחצו כאן

שלדה וגיאומטריה – יותר Rallon, פחות "חשמלוק"

במבט ראשון ממש לא קשה להתבלבל בין ה-Rallon לבין ה-Wild החדשים. למעשה ההשפעה של משפחת ה-Rallon נמצאת כמעט בכל מקום. למרות שזה לא נאמר במפורש, אורבאה מייצרים כאן משפחת גרביטי אחת, שבה ה-Rallon, ה-Rallon RS וה-Wild LT חולקים שפה עיצובית, תפיסת גיאומטריה וקינמטיקה דומות מאוד – עם מנוע, בלי מנוע או עם מערכת סיוע אחרת. ובעיני יצאו להם כאן מהאופניים היפים בשוק היום.

הממדים הקטנים של מנוע ה-M2S והסוללה הצרה אפשרו לאורבאה לייצר שלדה מאוד נקייה, עם צינור עליון דקיק ודאון-טיוב צר באופן כמעט לא הגיוני לאופני פול פאוור עם סוללת 800Wh, לפחות ביחס לכל מה שהכרנו עד בוא ה-DJI. התוצאה היא פרופורציות הרבה יותר קרובות לאופני אנדורו אנלוגיים מאשר לחשמלוק מסורתי. כאמור, במבט מהצד ה-Wild LT נראים כמעט כמו Rallon שהשתילו בו מנוע.

כמו ב-Rallon, גם כאן אורבאה מציעים שני מצבי גיאומטריה, High ו-Low, באמצעות תותב Flip Chip בחיבור הבולם. המעבר ביניהם מעלה או מוריד את הציר המרכזי בכ-8 מ"מ ומשנה מעט את הזוויות: זווית הראש עוברת מ-63.3 מעלות ב-Low לכ-63.9 ב-High, זווית הכיסא מ-77.5 ל-78 מעלות והריץ' גדל מ-455 ל-461 מ"מ.

מעבר לכך אורבאה לא עשו מהפכה בגיאומטריה ביחס לדור הקודם, אלא בעיקר ליטשו אותה והוסיפו טווח כיוון רחב יותר. תומכות השרשרת נשארו באורך 448 מ"מ בכל המידות, ובמצב Low המספרים אפילו קרובים מאוד לאלה של ה-Wild היוצאים. מצב High מרים מעט את האופניים, מחדד את זוויות הראש והכיסא ומוסיף כמה מילימטרים ל-Reach. הכיוון הכללי נשאר אותו כיוון מוכר של ה-Wild – ארוכים ומכווני אנדורו רייסינג, בלי לנסות להמציא מחדש משהו שכבר עבד מצוין.

השינוי המשמעותי בדור החדש נמצא בקינמטיקה של המתלה. המנוע הקטן יותר פינה לאורבאה מקום לשחק מחדש עם מיקום הצירים ולהפחית את ערכי ה Anti-Squat בכ-20 אחוז. בתרגום זה אומר שהמתלה האחורי פחות מושפע ו"מרוסן" על ידי מתח השרשרת בזמן דיווש ויכול לעבוד בצורה חופשית יותר. המשמעות היא מתלה אקטיבי יותר, פחות Pedal Kickback ובפועל בעיקר יותר אחיזה על קרקע שבורה – משהו שאתייחס אליו בהמשך כי הוא בהחלט מורגש בשטח.

כרגיל באורבאה גם תשומת הלב לפרטים מצוינת. מעבר לקימורי השלדה היפיפיים, בחלק מהדגמים (החל מ M10) משולב בציר הנדנדה מולטיטול מגנטי, ובציר הגלגל האחורי מוטמע אלן 6 מ"מ לשימוש מהיר בשטח.

ויש גם בשורה קטנה לכל מי שאי פעם קילל (יש מישהו שלא??) את האופנה של העברת הכבלים דרך ההדסט: אורבאה מאפשרים סוף סוף להעביר אותם בדרך הישנה, הפשוטה והשפויה דרך פתחים ייעודיים בצינור הראש. למי שמתעקש להקשות על עצמו, הם עדיין השאירו גם אפשרות להעביר אותם דרך ההדסט. אנחנו בעד חופש בחירה, גם כשהבחירה תמוהה.

כמו בדגמים רבים של Orbea, גם את ה-Wild LT ניתן להזמין דרך מערכת MYO ולהתאים אותם כבר בשלב ההזמנה. מעבר לבחירת צבעים וגימורים, אפשר לבחור בתצורת 29 או מאלט, לבחור בין רכיבים/חלקים, אופציות סוללה 600 או 800Wh, מוט מתכוונן חשמלי ואפילו מטען 4 או 12 אמפר.

מערכת חשמלית – Avinox, אבל בדרך של Orbea

בלב ה-Wild LT נמצא כאמור מנוע Avinox M2S, יחד עם סוללת 800Wh ומסך המגע הצבעוני DP100. באופני ה-M20 המערכת נשלטת באמצעות שלט Avinox BC100 הרגיל ולא שלט ה-RS הייעודי שמגיע מדגמי M-Team צפונה.

מערכת Avinox מציעה כמובן אפליקציית סלולר מלאה וסופר ידידותית (עוד משהו שבוש יכולים ללמוד ממנו) עם אפשרות לשנות את פרמטרי הסיוע בכל מצב, לשלוט בתגובת המנוע וב-Overrun, לקבל נתוני רכיבה והערכת טווח וליצור מצבי סיוע אישיים. אגב, את כל הדברים ניתן לעשות דרך מסך המגע שעל האופניים.

אבל במקרה של ה-Wild החלק המעניין באמת הוא לא החומרה אלא הדרך שבה אורבאה בחרו להפעיל אותה.

RS Tune – יותר תגובה, יותר שליטה, יותר אחיזה

RS, או Rider Synergy, היא טכנולוגיה מבית Orbea שבה החברה משתמשת כבר שנים בדגמי ה-Rise. ב-Wild LT הם לקחו אותה צעד משמעותי קדימה. אורבאה קיבלו גישה עמוקה למערכת של Avinox ופיתחו יחד עם DJI כיול ייעודי של המנוע ומערכת ההפעלה. מדובר בשיתוף פעולה ייחודי מאוד בתוך גל דגמי ה-Avinox שנחת עלינו, וזה גם אחד הדברים שהופכים את ה-Wild לשונים מהשאר.

החומרה של ה-M2S נשארת זהה. מה שמשתנה הוא האופן שבו המנוע מגיב לאינפוט של הרוכב ומעביר את הכוח לגלגל.

ב-Eco, Trail, Turbo ו-Auto ההספק המרבי מוגבל ל-750W והמומנט ל-130Nm. המטרה של אורבאה לא הייתה "להחליש" את Avinox, אלא לנצל את הסנסורים המעולים של DJI ואת יכולות החישה והתגובה שלו כדי לייצר כוח מדויק, מיידי ונשלט יותר. זה בא לידי ביטוי בעיקר בתגובה מהירה יותר לאינפוט של הרוכב, במיוחד במצבים טכניים ובטיפוס, וגם בחיסכון בצריכת הסוללה.

בתוך כל אחד מארבעת המצבים הקבועים אפשר לשנות באפליקציה או במסך את הפרמטרים השונים, אבל נקודת המוצא נשארת RS Tune והם עדיין פועלים תחת מגבלת ההספק והמומנט שלו.

זה לא אומר שקניתם Avinox וקיבלתם רק חלק מהמנוע. מעבר למצבים המקוריים אפשר ליצור מצב סיוע אישי ולפתוח בו את מלוא יכולות מנוע ה M2s (150Nm ועד 1300W הספק מקסימלי). באופני המבחן עשיתי בדיוק את זה וכיילתי גם אותו לפי ההעדפות שלי – תגובתיות, Overrun ושאר הפרמטרים.

בנוסף, סופר בוסט (Superboost) פותח לזמן מוגדר (עד דקה) עד להספק של  1300W ועוצמה של 150Nm. כלומר, למרות הכיול המרוסן יותר של ארבעת מצבי ה-RS המקוריים, כשצריך את מלוא הפאנץ' הוא עדיין נמצא שם כחלק מהמערכת.

ומה שמעניין הוא שגם כשהכול פתוח במצב האישי, אופי התגובה של ה-RS נשאר שם. כלומר אפשר לקבל את מלוא הכוח של ה-Avinox, אבל עם הדרך שבה אורבאה בחרו להגיש אותו. אני מצאתי את השילוב הזה מעולה.

בדגמי ה-RS הגבוהים אורבאה לוקחים את התפיסה הזאת צעד נוסף קדימה עם RS Ecosystem: המנוע, מערכת הילוכים אלקטרונית של SRAM ומוט האוכף המתכוונן החשמלי של Orbea הופכים למערכת אחת וניזונים מסוללת האופניים המרכזית. ה-M20 שלנו לא מקבלים את כל החבילה הזאת, אבל כן מקבלים בעיני את החלק המשמעותי והחשוב ביותר שלה מבחינת הרכיבה, ה-RS Tune.

על השביל – מוכר, רק טוב יותר

כבר מהשנייה הראשונה על האופניים יש ב-Wild החדשים משהו מאוד מוכר – אלה Wild!!

הישיבה וההתנהגות הכללית מזכירות מאוד את הדור הקודם, ובעיני זה מצוין. המנח על האופניים מאוד ממורכז ונוח, הפרונט גבוה במידה הנכונה ומקבלים מהר מאוד את אותה תחושה מוכרת של להיות ממש בתוך האופניים ולא מעליהם.

את שני מצבי הגיאומטריה ניסינו לאורך המבחן, אבל את רוב הזמן ביליתי ב-High. ההבדלים במספרים לא גדולים, אבל בשטח הם בהחלט מורגשים. ב-Low האופניים מרגישים מעט יותר נמוכים, נטועים ו"רגועים" – משהו שיכול להתאים מאוד למסלולים מהירים, פתוחים ותלולים.

אני העדפתי משמעותית את ה-High. האופניים מרגישים בו "חיים" ושובבים יותר, גם בהשוואה לדגם היוצא, קלים יותר לתמרון ולמשיכה ועדיין שומרים על היציבות והביטחון שמאפיינים את ה-Wild. גם תוספת מרווח הגחון מתקבלת יופי בשטח טכני. לטעמי, ובוודאי עבור סגנון הרכיבה שלי ותכלס גם עבור מתארי האנדורו הפופולריים בישראל – הרבה סלעים, מדרגות, שינויי כיוון וקטעים צפופים, ה-High פשוט עובד טוב יותר.

עוד דבר שמורגש מהר מאוד הוא המשקל. אופני המבחן שלנו, M20 במפרט בסיסי יחסית ועם סוללת 800Wh, שקלו 22.7 ק"ג בלבד. זה נתון קל מאוד לאופני Full Power עם 170 מ"מ מהלך וסוללה בגודל כזה, בטח במפרט הזה. והמשקל הזה בהחלט מורגש בבחירת קווים, בהרמת הפרונט, בקפיצות ובאופן שבו האופניים מגיבים ומתמרנים.

אני רוכב על ה-Wild החדשים קצת יותר מחודשיים, ואחרי זמן משמעותי על ה-Avinox M2S, מבחינתי כבר אפשר לעבור את שלב ההתלהבות מהכוח של המנוע. הכוח נחמד, אבל בעיני הוא כמעט זניח ביחס לתכונות האחרות שלו, ואפשר לקבוע בצורה די ברורה: ללא קשר לעוצמה, זה מנוע מעולה. חלק מאוד, אינטואיטיבי, חזק בטירוף כשצריך, אבל בעיקר עם המון שליטה בכוח.

טיפוס – כוח הוא לא רק מספר

את הרוב המוחלט של המבחן עשיתי עם ארבעת מצבי ה-RS המקוריים והמרוסנים. לא הרגשתי שום צורך דחוף לעבור למצב האישי והנוסף עם מלוא יכולות המנוע, אבל כמובן שבדקתי אותו והשתעשעתי איתו מדי פעם. השינויים העיקריים שעשיתי במצבים המקוריים היו באורך ה-Overrun ובעוצמת הסיוע ב-Auto וב-Trail כדי שיתאימו לסגנון הרכיבה הרגיל שלי.

על יכולות הטיפוס של Avinox כבר מדברים וכותבים כמעט בכל מקום – ובצדק. זה מנוע חזק מאוד, אבל בעיני התכונה החשובה לא פחות, ולמעשה הרבה יותר, היא כמה הכוח הזה נשלט. הוא יודע לייצר המון דחף גם בעליות תלולות מאוד, אבל עם הרבה שליטה, בלי שכל מכת פידול תהפוך מיד למאבק על אחיזה.

ה-RS מצליח לקחת את השליטה הטובה הזאת עוד שלב קדימה.

וכאן גם ההשוואה לבוש מעניינת ורלוונטית מאוד. Bosch CX דור 5 המעודכן הוא מנוע מעולה שאנחנו מכירים היטב, והיום עם עד 750W ו-120Nm הוא גם חזק מאוד ודומה לכאורה בנתונים של ה RS. ה-Avinox עובד קצת אחרת. אופן התגובה שלו לאינפוט של הרוכב, הדרך שבה הכוח נבנה והתחושה הישירה יותר בפדל נותנים לו אופי מעט שונה. אחרי הרבה שעות על שתי המערכות הגעתי למסקנה שאני ככה"נ מעדיף את הדרך שבה ה-Avinox עובד ומגיש את הכוח. לא בהכרח טוב יותר, יותר ברמה של ניואנסים – אבל עבורי הוא מרגיש טבעי ואינטואיטיבי יותר, ובטיפוס טכני זה משמעותי.

אבל ההשוואה שבאמת עניינה אותי במהלך המבחן היא דווקא בין Avinox RS "המוגבל" לבין Avinox רגיל במלוא ההספק. ופה הופתעתי.

למרות המגבלה ל-750W ו-130Nm בכל המצבים המובנים, כולל Turbo, בשום שלב לא הרגשתי שה-Wild מטפסים פחות טוב או פחות חזק מאופני Avinox אחרים שעליהם רכבתי עם המנוע פתוח במלוא ההספק והמומנט, וגם לא מול חברים עם מנוע Avinox שרוכבים איתי בחבורה. למעשה, במקומות טכניים הרגשתי לא פעם בדיוק להפך. הכוח מגיע כל כך מהר, מדויק ונשלט, שקל יותר להשתמש בו. במקום לקבל יותר כוח ולנסות לשלוט בו, ה-RS מצליח להפוך כמעט כל מה שיש לו לאחיזה ולהתקדמות.

בעוונותיי אני נוהג על פורסטר של סובארו וזה קצת הזכיר לי אותו (סליחה על ההשוואה…). אין לו מנוע מפלצתי או נתוני שטח יוצאי דופן, אבל בקרת אחיזה חכמה מאפשרת לו לעשות בשטח הרבה יותר ממה שהמספרים מבטיחים. כאן הרעיון דומה – פחות חשוב כמה כוח יש, יותר חשוב כמה ממנו מצליח להגיע לקרקע ולייצר התקדמות יעילה.

לא משנה איזו עלייה תלולה ועצבנית ניסיתי ולא משנה כמה הקרקע הייתה דרדרתית, הצמיג האחורי כמעט אף פעם לא התחפר. אין פרצי כוח מיותרים שמפרקים אחיזה; יש דחיפה חזקה, מדויקת ורציפה שמצליחה להשאיר את הגלגל האחורי עובד.

עוד משהו שבולט במיוחד הוא התגובה המיידית של המנוע לפידול – מבחינתי אחד היתרונות הגדולים ביותר שלו בטיפוס טכני.

אין צורך "להכין" את המנוע ואת עצמך לפני מכשול או סיבוב צפוף בעלייה. אפשר להגיע כמעט לעצירה, ללחוץ קלות על הפדל או אפילו רק להניח עליו מעט משקל, והמנוע מגיב מיד ובשליטה. כשצריך לבצע רק חלק מסיבוב קראנק כדי לעבור מדרגה, להרים את הגלגל הקדמי או להתחיל שוב באמצע עלייה, ההבדל הזה סופר משמעותי בעיני. ב-RS הקשר בין הלחיצה על הפדל למה שקורה בגלגל האחורי מרגיש כמעט מיידי, ומאוד דומה לתגובה של אופניים רגילים. לחיצה-תגובה!

שורה תחתונה: הוא אמנם "מוחלש" במספרים ביחס ל-Avinox פתוח, אבל בשטח הוא לא מרגיש מוחלש בכלל. להפך. בעיני זאת לא רק פשרה שנועדה לחסוך סוללה או לרסן מנוע חזק מדי, זה כיול שאשכרה משפר את הדרך שבה משתמשים בכוח.

אני חייב להודות שטיפוסים טכניים בסגנון "אנדורו אופנועים" מעולם לא היו הפייבוריט שלי. אבל עם המערכת הזאת מצאתי את עצמי מחפש עוד ועוד עליות מטופשות רק כדי לראות אם היא תצליח. ואפילו, רחמנא ליצלן, נהנה מזה.

ירידות – Wild נשאר Wild

בסוף, לא משנה איזה מנוע מחובר אליהם – Wild הם Wild.

אלה אופניים שנבנו בראש ובראשונה כדי לרדת מהר. האוריינטציה הרייסרית, הגיאומטריה, הקשיחות, חלוקת המשקל והמתלה מכוונים כולם לדבר אחד: לאפשר לרוכב לשחרר יותר ברקסים ולייצר יותר מהירות. והדור החדש עושה את זה בעיני טוב מתמיד.

השינוי המורגש ביותר מבחינתי ביחס לדגם הקודם (כי Wild זה Wild כאמור…) הוא עבודת המתלה. הפחתת ה-Anti-Squat אולי נשמעת כמו נתון למהנדסי מתלים ולהשקות עיתונאיות, וספק כמה מכם מבינים מה זה, אבל בשטח היא אשכרה מורגשת באופן ניכר. בשבילים האגרסיביים של חורשן ומשמר בעונה הזאת, עם גינות סלעים, שבילים שבורים, דרדרת והמון אבנים משוחררות, המתלה מרגיש חופשי ואקטיבי יותר, פחות בועט ובעיקר מצליח לשמור את הגלגל האחורי דבוק לקרקע בצורה מרשימה. אני יכול לומר שזה גם בתחושה וגם בפידבקים שקיבלתי מחברים לרכיבה.

וזה בולט עוד יותר בהתחשב בעובדה שאופני ה-M20 רחוקים ממפרט קצה, בייחוד בגזרת הבולמים. ה-ZEB וה-Float X בגרסאות שהגיעו על אופני המבחן הם ברמה פשוטה יחסית, ובכל זאת המתלה מרגיש מאוד אקטיבי, אוחז ומדויק. מבחינתי זאת בעיקר הוכחה לכמה טוב הבסיס של השלדה והקינמטיקה.

גם המשקל הנמוך תורם כאן לא מעט. העלייה לאוויר מרגישה לי קלה יותר מאשר ב-Wild הקודמים, הפרונט עולה בקלות והאופניים נשלטים באוויר ומגיבים מהר לשינויי כיוון. הם עדיין אופני אנדורו חשמליים ארוכים ויציבים, אבל מרגישים פחות מסורבלים בתנועה ויותר קלים לתמרון.

אלה אופניים שנותנים המון ביטחון. הם מאוד יציבים, מאוד צפויים ומאפשרים לסמוך עליהם גם כשהשטח הופך טכני ושבור במיוחד. התחושה הזאת לא חדשה ל-Wild, אבל עם המתלה האקטיבי יותר והמשקל הנמוך יותר היא מגיעה עם יותר פאן פקטור.

יכולת הסיבוב, לעומת זאת, לא עברה מהפכה. ה-Wild הם עדיין לא האופניים הכי זריזים ומתמרנים בפניות צפופות, ויש אופניים שובבים יותר שמשנים כיוון טוב מהם. אופני המבחן שלנו הגיעו בתצורת 29 מלאה, ויש לי חשד סביר שתצורת Mullet תכניס בדיוק את מנת הזריזות וה"משחקיות" שחסרה להם בגזרת הפניות. לשמחתנו זוג Mullet כבר עושה את דרכו אלינו, כך שלא נצטרך להסתפק בהשערות. נרכב עליו ובהמשך נחזור עם רשמים והשוואה ישירה.

חשוב רק לדעת שהמעבר בין 29 ל-Mullet אינו מסתכם בהחלפת גלגל ובסיבוב Flip Chip. אורבאה משתמשים בלינק שונה לכל תצורה כדי לשמור על הקינמטיקה והגיאומטריה המתוכננות, ולכן מעבר בדיעבד דורש גם החלפת לינק. בכל מקרה, כל דגמי ה-Wild שיגיעו לישראל ללא הזמנה מוקדמת ב-MYO יגיעו בתצורת Mullet.

סיכום

מאורבאה לא באמת ציפינו לקחת מנוע מעולה ולבנות סביבו עוד זוג אופניים חשמליים טובים. ציפינו מהם להיות אורבאה. אחרי ה-Rallon החדשים, ועם ה-Wild LT שממשיכים את אותו קו, בעיני הם עשו בדיוק את מה שמצופה מהם.

כי בסוף, אלה לא עוד אופניים חשמליים טובים שקיבלו מנוע מעולה. אלה Wild שקיבלו מנוע מעולה. וזה הבדל גדול. השלדה והאופי נשארו שם, המתלה בעיני אפילו טוב יותר, המשקל ירד וה-Avinox משתלב בכל זה כמעט כאילו ה-Wild תמיד תוכננו סביבו. ה-RS מוסיף לחבילה אופי ייחודי משלו, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס מצוין.

ואחרי תקופה ארוכה עליהם, מבחינתי המבחן האמיתי די פשוט: הם גורמים לי לשחרר יותר ברקסים בירידות, לנסות קווים הזויים ביותר ביטחון ואפילו לחפש עליות טכניות שבדרך כלל הייתי שמח לעקוף. ובעיקר אני פשוט נהנה עליהם מאוד.

המנוע השתנה. המתלה השתנה. השלדה השתנתה. ה-Wild נשארו Wild – רק טובים יותר.

Comments

comments