אופני AM במבחן- Haro Daley 1 

בחן וכתב: טל רוזוב       צילומים: יוהאן יורד

---

הכניסה שלי לעולם רכיבת ההרים הגיעה מכיוון שאולי חלקכם מכירים – חיפשתי תחליף לסקי שאפשר לעשות במקרה הטוב פעם בשנה. ראיתי בטלביזיה תחרות דאונהיל ואמרתי לעצמי "היי זה נראה אותו סוג של כיף".
עם הרבה התלהבות ומעט תקציב, הגעתי לחנות אופניים קטנה בכפר שמריהו ורכשתי ב-4,000 ש"ח, עם תחושה של לקיחת משכנתא – את אופני השיכוך המלא הראשונים שלי…
השנה הייתה 2004, האופניים היו Haro X2.

Haro הם למעשה יצרן אופניים מהוותיקים ביותר בשוק שהתחילו בעיקר עם אופני BMX ובמשך כל השנים מאז 1978 המשיכו לייצר אותם.
בתחילת שנות ה-2,000 המותג היה נפוץ בשבילי ישראל גם בזכות אופני ההרים שלהם שהציעו כבר אז תמורה מצוינת למחיר.

בחלוף השנים המותג נעלם קצת מהנוף המקומי בכל מה שקשור לאופני הרים, ועכשיו הם עושים קאמבק עם סדרת ה-Daley.
אופני אול-מאונטיין עם מהלך מתלה של 140מ"מ ומזלג עם מהלך 150מ"מ שבאים להיכנס לנעליים שאולי הכי קשה למלא- אופניים שעושים הכל בצורה טובה וגם במחיר שפוי.

מעבר להתקף הנוסטליגה של לרכוב על Haro שוב אחרי כל כך הרבה שנים, קיבלתי משימה לקחת את האופניים ששייכים לז'אנר החביב עלי ולראות איך הם עומדים במשימה.

Highlights

• שלדת אלומיניום עם גלגלי 29
• מתלה 4 זרועות בסגנון הורסטלינק (ציר אחורי על תומכת השרשרת) המייצר 140 מ"מ מהלך
• מהלך מזלג 150 מ"מ
• מערכת הינע ברמת Shimano XT
• מעצורי TRP עם 4 בוכנות
• מוט אוכף מתכוונן 170 מ"מ במידה M
• ריצ' 460 מ"מ
• זווית צינור ראש 64.5 מעלות
• זווית צינור כיסא אפקטיבי 78 מעלות
• אורך תומכות שרשרת 445 מ"מ
• בסיס גלגלים 1237 מ"מ
• משקל "רטוב" ­כולל פדלים – 17.7 ק"ג
• נתונים למידה M  

מפרט מלא באתר היבואן

גיאומטריה באתר היצרן

רושם ראשוני ואבזור

האופניים חיכו לי מורכבים ואחרי רכיבת מבחן קצרה אצל הייתם מאופני צ'יין בריין –  וכאחד הרוכבים החזקים והטכניים בארץ, ראיתי שהוא כבר סקרן לשמוע מה יהיה לי לומר על האופניים בהמשך הדרך.

במבט ראשוני, האבזור מרשים בהחלט ולא נראה כמו פשרה תקציבית אלא הרבה יותר כמו אופניים שרוכבים בעצמם החליטו איך לאבזר.
בולמי מרזוקי עם כיוון אוויר וריבאונד, ואפילו piggy back בבולם האחורי לרכיבות יותר אגרסיביות. כל מערכת ההינע – קראנק והילוכים על בסיס Shimano XT מה שמבטיח עמידות לאורך זמן ואמינות תפעולית טובה. הגלגלים של WTB לא על הצד הקל אבל רחבים וחזקים. צמיג אוחז יותר מקדימה (Vitorria Mazza ) ומהיר יותר מאחורה ( vitorria Martello ) כמו שנהוג להתקין באופני אול מאונטיין, שניהם עם דופן עמידה.

מוט הכסא עם מהלך משתנה בהתאם למידה, ועל המדיום שאני ביקשתי לבחון מגיע עם מהלך נדיב של 170 מ"מ המאפשר הרבה מאוד טווח תנועה ונוחות בקטעים טכניים וסיבובים.

הבלמים Slate EVO מבית TRP עם 4 בוכנות כדי לתת שליטה וכוח גם בירידות תלולת.

המתלה בסגנון 4 זרועות עם ציר על תומכת השרשרת (בסגנון הורסט לינק) לא מציע משהו חדשני או מתוחכם, אבל כן שיטה שעובדת אצל רוב היצרנים היום.

השלדה עצמה נותנת תחושה ורושם ויזואלי של שלדה מאוד חסונה ומאסיבית, וגם די קשיחה – ובאופן כללי האופניים נראים מוכנים מהקופסה לרכיבות טכניות וקשוחות בלי הרבה הנחות.

בסה"כ בשביל אופניים שמתומחרים נכון לזמן כתיבת המבחן ב-11,000 ש"ח,  מקבלים חבילה עם אבזור מכובד בהחלט וכזה שרואים שהושקעה בו מחשבה.

האופניים גם עלו המשקל, וכאן הקריצה הראשונה לאופי שלהם – 17.7 ק"ג עם פדלים מכריזים בצורה ברורה שלא יהיה מדובר באופניים שמדוושים באופן הכי נמרץ שיש או מטפסים הכי זריז שאפשר בקטגוריה, השטח מחכה למסקנות.

כיוון בולמים ורכיבה ראשונה

בולמי המרזוקי קלים ונוחים לכיוון, ולמעשה למעט הכיוון הראשוני ועוד נגיעה קטנה של תוספת אוויר בבולם האחורי – הם לא היו צריכים התעסקות נוספת והרגישו ממש מעולה גם במכות גדולות וגם בגיהוץ מכשולים קטנים ברכיבה.

במהירות גבוהה על שטח משובש, אפשר מדי פעם להרגיש עבודה קצת פחות מעודנת יחסית לבולמי קצה יקרים מהם בהרבה, אך ברוב הזמן הם סיפקו את הסחורה והמתלה סיפק שילוב מעולה של גיהוץ ואחיזה מצד אחד ותגובתיות לפמפם ולקפץ מצד שני.

אחרי רכיבת חימום קצרה על מקטעים של סינגל השלוחה הגיע הזמן להסתובב לסינגלים הפחות רשמיים והיותר קשוחים של יער עופר.

בעליות

עם כל התשבוחות על רמת האבזור ואיך שהאופניים מתנהגים בירידות – נגיע לשם תכף, חשוב לציין כאן שיש בחירה ברורה של היצרן להעמיד לטובת הרוכבים אופניים מאסיביים, יציבים, וכיפיים שיורדים מעולה – אבל עליות הן לא הצד החזק שלהם.

עם 17.7 ק"ג וצמיגים שנותנים דגש על אחיזה, אל תחפשו לדחוף הילוכים כבדים בעליות או לזרום בזריזות אפילו בטיפוסים מתונים יחסית.

אפשר בהחלט לטפס עם האופניים, פשוט לא מהר – הילוך 1-2 וסיבובי פדלים עם קצת סבלנות יביאו אתכם לכל קצה עליה, רק צריך להגיע "בראש של לקחת את הזמן".

לבולם המרזוקי האחורי יש נעילה חלקית ובטיפוסים ארוכים בהחלט רצוי להשתמש בה, המתלה הופך להיות משמעותית יותר יעיל והוא עדיין אקטיבי מספיק כדי לתת תחושת נוחות בעליות טכניות, רק לא לשכוח לפתוח את הנעילה לפני הירידה כדי להוציא מהאופניים האלה את מה שהם יודעים לתת.

בירידות

מה שמביא אותי למנה העיקרית במבחן הזה- הירידות. כאן, אני חייב לומר שהופתעתי בגדול.
האופניים לא יקרים יחסית ולכן לא מאובזרים בבולמי קצה כאמור, קצת כבדים ועם מתלה וגאומטריה די סטנדרטים בעולם של היום – אז הציפיות שלי היו בהתאם.
אבל… אני אגיד את זה הכי פשוט שאני יכול:

בירידות – אלו האופניים הכי כיפיים שרכבתי עליהם לפחות בעשור האחרון, כולל אופניים שמאובזרים לקצה ומתומחרים ביותר מכפול.

ישבתי על נתוני הגאומטריה וניסיתי לנתח מה מיוחד באופניים האלה שנותן להם אופי כל כך טוב בירידות, גם תלולות וטכניות – אך לא הגעתי לשום מסקנה מושכלת מאיפה הקסם.

מגיע זוג אופניים לא יומרני, קצת כבד – אבל איכשהו כל דבר מתיישב בדיוק במקום. הם מרגישים יציבים ומגהצים כשצריך, אבל יוצאים בקלילות לבאני הופ או דיבלול על השביל. בסיס הגלגלים והריץ' הארוך יחסית (1237מ"מ ו-460 בהתאמה למידה מדיום) אמורים לייצר אופניים שיעדיפו קו ישר על משחקים, אבל הם פונים מעולה, מתמרנים מעולה ועושים בדיוק מה שאני רוצה בכל נקודה.

מדובר באופניים שמשרים בטחון ומאפשרים ביצועים ונוחות בירידות – הרבה מעל המצופה לנקודת התמחור שלהם. היה לי איתם קליק מיידי וכל מה שחשבתי לעשות הם פשוט ביצעו בקלילות ובכיף.

גם הצמיגים מבית Vittoria, שלא יצא לי להתנסות עליהם עדיין – הרשימו אותי לטובה מבחינת התחושה הכללית שהם נותנים וגם האחיזה בתנאי הדרדרת שהקדימו להגיע השנה.

בלמי ה-TRP סבלו מחריקות ורעשים קצת מציקים אחרי כמה רכיבות, אבל מספקים כוח עצירה ומודולציה מצויינים ומבחינת עבודה עושים את התפקיד מעולה.

סיכום- אופניים עם זהות מאוד ברורה

האופניים האלו גרמו לי לחשוב הרבה יותר ממה שציפיתי שאופניים ברמת ביניים יגרמו לי לחשוב. הניתוח שלי הוא כזה: בתחילת שנות ה-2,000 רכבנו על אופני AM כבדים וארוכי מהלך, הם טיפסו די גרוע (עם גלגלי 26, גאומטריה צפופה ובולמים הרבה פחות מתוחכמים) אבל נתנו כיף אין סופי בירידות.

עם השנים, היצרנים לקחו את הקטגוריה הזו ויצאו לתחרות על מי עושה את אופני ה-all around הכי טובים שאפשר. "יורדים כמו אופני דאונהיל ומטפסים כמו אופני XC" הפך להיות הגביע הקדוש של קטגוריית אופני השבילים/AM/אנדורו.
נכון שהטכנולוגיה השתפרה, הבולמים והברקסים טובים יותר כמו גם הצמיגים, והיצרנים למדו לכייל את המתלים באופן כזה שכבר לא צריך בולמי קצה כדי ליהנות משיכוך מעולה. עדיין, אופניים יודעים לכסות תחום מסוים יותר או פחות טוב, ואם מושכים לכיוון הירידות תהיה פשרה בכיוון העליות ולהיפך.

הרושם שלי הוא שהמתכננים של ה-Haro Daley קיבלו החלטה מאוד מודעת לגבי זהות האופניים. הם לקחו את כל מה שיש לעולם האופניים המודרני להציע – גאומטריה עדכנית ואבזור מצוין במחיר שפוי, אבל שמרו על תכונות של "אופניים של פעם", בקטע טוב.
ברור מאוד איפה ה-Daley לא מתפשרים, ואיפה כן – והם עושים את זה בלי להתנצל.

למי הם מתאימים

כמו שכבר הבנתם, מדובר בזוג אופניים שמתעדף ירידות על עליות. אז למי הם מתאימים יותר ולמי פחות?

נתחיל במתאימים פחות – אם אתם מחפשי אופני שבילים ארוכי מהלך מצד אחד אבל יעילי דיווש וזריזים, שיתאימו גם לרכיבות ארוכות, טיולים או סינגלי קק"ל מתונים – לא תמצו שם את ה-Daley, המשקל הגבוה יפריע והמתלה המגהץ לא יבוא לידי ביטוי בסינגלים מתונים.

מתאימים יותר– לרוכבי אנדורו צעירים שרוצים פלטפורמה שאפשר לעבוד איתה ושתהיה עמידה לאורך זמן, אני חושב שיש כאן אופציה מאוד מעניינת, וגם לרוכבים בכושר גבוה שמחפשים רכיבות קצרות יחסית, אינטנסיביות עם תלול וטכני (סטייל משמר העמק).

אם אתם מחפשים ליהנות כמה שיותר מירידות טכניות, לקבל אופניים שמשרים בטחון, מגהצים מעולה, מתמרנים וקופצים מדהים, אבל מוכנים להיאזר בסבלנות בעליות או שאתם פשוט בכושר טוב – הם לא רק יתאימו לכם, הם ישאירו אתכם עם חיוך ענק בסוף של כל ירידה.

בקיצור ולעניין – משלמים קצת בעליות, ומקבלים פאן טהור בירידות. לחובבי הז'אנר.

Comments

comments