בחן וכתב: אריק פלדמן | צילום: דותן הלוי | רוכב/ דוגמן: צחי בן גיגי
כמעט ארבע שנים אחרי שהוצג הדור הקודם, אורבאה משיקה את הדור השישי של ה Oiz, אחד מדגמי הקרוס קאנטרי המזוהים והמצליחים ביותר של היצרנית הספרדית באסקית. למרות השינוי הניכר בעיצוב, לא מדובר במהפכה מוחלטת, אלא במהלך ממוקד ומחושב עם שלדה חדשה, מתלה מעודכן, שיפור ביחס שבין קשיחות למשקל וליטושים בגיאומטריה, כולם תחת מטרה אחת – להפוך את ה־Oiz מאופני XC ורסטיליים יחסית למכונת רייסינג מהירה, מדויקת ויעילה יותר.
את כל החידושים והנתונים הצגנו בהרחבה בכתבת ההשקה, אבל כמו תמיד, הצהרות שיווקיות, ומפרט טכני מרשים הוא רק נקודת הפתיחה. השאלה האמיתית היא האם כל אותם שינויים, שרובם נראים על הנייר קטנים למדי, מצליחים להתחבר על השביל לאופניים טובים יותר. האם אורבאה באמת הצליחו לשפר פלטפורמה שכבר נחשבה לאחת הטובות בקטגוריה, או שמדובר בעיקר בליטוש של מוצר שכבר היה בשל ומלוטש? לא נותרה לנו ברירה אלא לצאת לשבילים ולבדוק…
Highlights
- שלדת קרבון OMR עם מהלך מתלים של 120 מ"מ מלפנים ומאחור
- מזלג FOX 34 SL Factory ובולם FOX Float SL Factory עם שליטה מרחוק (Squidlock)
- מערכת הילוכים Shimano XT Di2 M8250
- מעצורים Shimano XT M8200
- גלגלי קרבון OQUO MP30TEAM
- קוקפיט קרבון אינטגרלי OC MP10
- זווית ראש 66.8°
- זווית אוכף 76.6°
- תומכות שרשרת באורך 430 מ"מ
- משקל: 11.8 ק"ג רטוב, כולל פדלים ו 2 מתקני בקבוק
מפרט מלא וגיאומטריה באתר היבואן
שלדה חדשה
מתחת למראה החדש לגמרי מסתתרת הגישה הברורה של אורבאה לפיתוח הדור החדש: לשפר את יחס הקשיחות למשקל, מבלי לשנות את האופי המוכר של ה־Oiz. כדי להגיע לשם, הם תכננו מחדש את מבנה שכבות הקרבון, עיצבו מחדש את אזור המתלה והמשולש האחורי, וגם לא מעט פרטים קטנים זכו לחשיבה מחודשת ועידכונים.
מבחינה ויזואלית, קשה להתעלם מהשינוי. ה־Oiz החדשים נראים רייסרים, נקיים ומהודקים יותר מקודמיהם. במבט ראשון אפשר למצוא קווי דמיון ללא מעט אופני XC מודרניים, עד כדי שזה נראה כאילו כל היצרנים תיאמו ביניהם את "הצורה של השנה". אבל שפת העיצוב של אורבאה עדיין נוכחת היטב – החל באזור הפרונט הייחודי והמרשים ביותר שמתחבר לכידון אינטגרלי יפיפה, דרך הצינור העליון שפותח "כנפיים" ובולע את הבולם האחורי בתוכו, ועד ללינק החדש והקומפקטי במתלה, שמעניק לכל אזור המתלה מראה ייחודי ומאוד מוקפד ומתוכנן.
מעבר למראה, גם ההנדסה כמובן השתנתה. הלינק החדש לא רק קטן וקומפקטי יותר, אלא מייצג גם שינוי תפיסתי. בניגוד לדור הקודם, שבו הוא יוצר מקרבון, הפעם הוא עשוי מאלומיניום ומשלב תושבת אלומיניום ייעודית המחברת בין תומכות האוכף למתלה. המטרה הייתה לייצר מבנה קשיח יותר, מבלי לשלם על כך בתוספת משקל משמעותית.
יחד עם תכנון מחדש של שכבות הקרבון, הצליחו באורבאה להפחית בכ־30% את משקל מנגנון הלינק ולשפר את יחס הקשיחות למשקל של השלדה כולה. בפרזנטציה לעיתונאים סיפרו אנשי החברה שבמהלך הפיתוח נבנתה אפילו שלדה קלה יותר בכ־50 גרם, אך רוכבי הניסוי העדיפו דווקא את הגרסה הקשיחה יותר, גם במחיר של תוספת משקל זניחה. מבחינתם, התחושה על השביל הייתה חשובה יותר מהמספר שעל המשקל.
גיאומטריה – ליטוש במקום מהפכה
אם העיצוב עבר שינוי משמעותי, בגזרת הגיאומטריה אין חדשות מרעישות. גם כאן לא ניסו להמציא את הגלגל מחדש, אלא לקחת פלטפורמה שכבר הוכיחה את עצמה וללטש אותה עוד קצת. תומכות השרשרת התקצרו ב־2 מ"מ ל־430 מ"מ, זווית הראש התמתנה ל־66.8 מעלות, זווית המושב התחדדה במעט, וכל יתר הנתונים נותרו כמעט ללא שינוי. מבחינת הגיאומטריה והמנח הכללי מי שמגיע מה Oiz הנוכחיים כנראה ירגיש שהוא על אותם אופניים.
על הנייר לפחות, לא נראה שיש כאן משהו שאמור לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה. מדובר בשורת עדכונים קטנים ומדויקים, שנועדו ללטש את התנהגות האופניים מבלי לשנות את ה־DNA המוכר שלהם. האם זה באמת מה שקורה על השביל? עוד רגע נגיע גם לזה.
עוד החלטה מעניינת היא הוויתור על תא אחסון פנימי בשלדה. למרות הציפיות, גם כאן אורבאה מיישרת קו עם לא מעט אופני XC תחרותיים מהדור החדש, מתוך תפיסה שמעדיפה משקל נמוך, קשיחות גבוהה וגישה מהירה יותר לכלי עבודה במהלך מרוץ. במקום תא אחסון שולב מולטי־טול מגנטי נשלף מתחת לצינור העליון, שמגיע כחלק מהמפרט בדגמי ה־OMX וממוקם בנקודה נגישה במיוחד. האם זאת הבחירה הנכונה? גם לזה נחזור בהמשך.
על השביל – המספרים לא מספרים את כל הסיפור
בדרך כלל אני משתדל לא להתרגש יותר מדי מטבלאות גיאומטריה, אבל כבוחן אני גם לא יכול להתעלם מהן. במקרה של ה־Oiz החדשים, אומר זאת בכנות, לא רק שהן לא ריגשו – הן אפילו הצליחו להוריד מעט את מפלס הציפיות. אחרי כל ההכרזות, השינויים על הנייר נראו קטנים למדי, ולמען האמת אפילו רשמתי לעצמי, לפחות בדמיון, סוג של נקודת חובה לדגם החדש. לפי הנתונים היבשים, לא באמת ציפיתי להרגיש שינוי גדול. בפועל, כבר במטרים הראשונים היה ברור שטעיתי. תכל'ס, התאכזבתי שלא התאכזבתי…
אחד הדברים שתמיד אהבתי באורבאה, ולא משנה באיזה דגם מדובר, הוא התחושה הביתית. מי שמגיע מה־Oiz היוצא ירגיש בבית כבר מהרגע הראשון. אין כאן תקופת הסתגלות, אין צורך ללמוד מחדש את האופניים. פשוט עולים עליהם ומתחילים לתת בראש. זה אחד הקסמים של אורבאה לאורך השנים, והוא נשמר גם בדור החדש.
אבל אחרי כמה דקות מתחילים להבין שמתחת לתחושה המוכרת מסתתרים אופניים שונים לגמרי. למרות שזוג המבחן בגרסת M10 כבד בכמעט קילוגרם מהאופניים האישיים שלי (Oiz LTD), הוא מרגיש מהיר יותר, חד יותר ומגיב טוב יותר לכל פעולה של הרוכב. אני לא מדבר על מהירות שנמדדת בגרמין או בסטרבה, אלא על התחושה שהוא מייצר מהרגע שלוחצים על הפדלים.
קשה לשים את האצבע על שינוי אחד שאחראי לזה. זאת לא זווית הראש, לא שני המילימטרים שקוצרו בתומכות השרשרת ובטח לא הלינק החדש בפני עצמו. איכשהו, כל אותם שינויים קטנים מתחברים כאן לחבילה שמרגישה שונה באופן מפתיע.
כל תנועה קטנה של הגוף מתורגמת מיד לתגובה, וכל לחיצה על המתלה מחזירה Pop קטן שמעלה אותך לאוויר. ה־Oiz החדשים מאוד נימבליים (לך תתרגם את זה לעברית…), אוהבים לשנות כיוון וממש מבקשים לחפש כל תלולית קטנה על השביל. תכלס גם הדגם היוצא היה כזה, אבל כאן זה מורגש אפילו יותר. אפשר להיכנס לפנייה מהר יותר, מדויק יותר ועם הרבה יותר ביטחון. בעיניי, הרוב מגיע מהקשיחות המרשימה של השלדה החדשה והיתר מהתגובתיות המדויקת יותר של המתלה שאליו אתייחס מיד.
גם בטיפוסים הרגשתי שיפור. למרות שהגיאומטריה כמעט שלא השתנתה על הנייר, התחושה שלי היא שה־Oiz החדשים מטפסים טוב יותר מהדור הקודם. למתלה יש חלק ניכר בעניין אבל גם לקשיחות (לא הנוקשות). התחושה היא שפחות אנרגיה הולכת לאיבוד, וכל לחיצה על הפדלים מתורגמת טוב יותר להתקדמות, גם ובעיקר בעליות טכניות ומדורדרות- שוב אופני המבחן כבדים בקילו שלם מהאופניים שלי ואלה מרגישים כמטפסים טובים יותר.
מתלה חדש ומפתיע
המתלה היה מבחינתי ההפתעה הגדולה ביותר. אחרי כל הדיבורים על שלדה קשיחה יותר, לינק קצר וקומפקטי יותר וגישה רייסרית יותר, הייתי בטוח שיתקבל כאן מתלה שמעדיף יציבות ויעילות על חשבון הרגישות והנוחות. אז זה לא המצב… התחושה היא דווקא של מתלה עמוק ואקטיבי יותר אפילו מהדור הקודם. הוא עוקב טוב יותר, סופג טוב יותר אמפקטים חזקים, מייצר יותר אחיזה ובסוף מעניק יותר ביטחון – וכל זה בלי לפגוע יותר מדי ביעילות הדיווש.
מצד שני, הייתי משוכנע שהלינק הקצר והקינמטיקה החדשה גם ירסנו מעט את הנדנוד המוכר של המתלה במצב הפתוח, בדומה לתחושה שמקבלים למשל ב־Epic 8 או ב־Scalpel (על האפיק 9 טרם היתנסתי) אבל זה לא קורה כאן. גם האופניים החדשים נשארים נאמנים לגישה של אורבאה וממשיכים לייצר מתלה אקטיבי מאוד במצב הפתוח של הבולם, ולמען האמת אקטיביים מספיק גם במצב האמצע. אל תחפשו כאן את התחושה הסגפנית והקשיחה של חלק מהמתחרים – כאן היא שמורה למצב הנעול בלבד.
לי אישית זה ממש לא מפריע. להפך. מבחינתי זאת בדיוק התחושה שאני מחפש באופניים מהסוג הזה, ולכן גם תמיד התייחסתי ל־Oiz כפלטפורמת דאון-קאנטרי לא פחות מאשר אופני XC תחרותיים.
גם מזלג ה־FOX 34 SL החדש משתלב כאן בצורה מושלמת. הוא עובד בהרמוניה מלאה עם המתלה האחורי, מציע רגישות מצוינת בתחילת המהלך, תמיכה מעולה במרכז המהלך וקשיחות גבוהה מאוד. לטעמי, ומניסיוני זהו כרגע המזלג הטוב ביותר בקטגוריה.
וכאן, דווקא בירידות, הכי קל להבין מה אורבאה הצליחה לעשות בדור החדש. על הנייר היה נדמה שהיא לוקחת את ה־Oiz רק לכיוון רייסרי יותר, כזה שיוותר מעט על האופי הוורסטילי שאפיין אותו לאורך השנים. בפועל הם הצליחו לעשות גם וגם.
כלומר, אלה עדיין אותם אופניים שאפשר לעשות איתם כמעט הכול, אבל עכשיו הם משלבים יכולות רייסריות גבוהות הרבה יותר, לצד אותה יכולות דאון-קאנטרי מעולה, בתוספת אקסטרה פאן פקטור. הם מדויקים יותר, מהירים יותר ומעבירים לרוכב הרבה יותר ביטחון. הם פשוט מעודדים אותך לשחרר עוד קצת את הבלמים, לקחת קווים אגרסיביים יותר ולהיכנס לקטעים טכניים בקצב גבוה יותר, בלי להרגיש ששילמת על כך בביצועי הטיפוס או ביעילות הדיווש.
נקודה אחת שאני חייב להתייחס אליה היא הוויתור על תא האחסון בשלדה. אני מבין לגמרי את ההיגיון של אורבאה ושל יצרנים אחרים כמו ספשלייזד בדגם ה Epic 9 החדש. אם המטרה היא לייצר אופני XC תחרותיים ככל האפשר, אז כל גרם וכל תוספת קשיחות חשובים, ובמרוץ אף אחד גם לא רוצה להתחיל לפתוח תאים כדי להוציא פנימית או כלי עבודה.
אבל בסופו של יום, רוב מי שיקנה את ה־Oiz החדשים הוא לא רוכב WC עם סכין בין השיניים. אני יכול להעיד על עצמי שאחרי שמתרגלים לתא אחסון בשלדה, קשה מאוד לחזור אחורה. מבחינתי זאת הייתה אחת האכזבות בדור החדש. נכון, המולטי־טול המגנטי הנשלף הוא פתרון מצוין ונגיש מאוד, אבל מבחינתי הוא לא באמת תחליף לתא אחסון. גם במחיר של עוד כמה גרמים וקצת פחות קשיחות, אני הייתי מעדיף לקבל אותו.
סיכום
ה־Oiz תמיד היו מאופני ה־XC הוורסטיליים ביותר בקטגוריה, ובדור החדש אורבאה הצליחה, לפחות מבחינתי, להרחיב עוד יותר את מעטפת היכולות שלהם. הם מטפסים טוב יותר, מרגישים חדים ומהירים יותר, ובו בזמן מעניקים יותר ביטחון ושליטה בירידות, מבלי לפגוע ביעילות הדיווש.
על הנייר זאת אבולוציה. על השביל זאת כבר מרגישה כמו קפיצת מדרגה. כל אחד מהשינויים קטן בפני עצמו, אבל יחד הם מייצרים אופניים שלמים, מלוטשים ובשלים יותר מהדור הקודם.
ה־Oiz החדשים הם עדיין אופני XC תחרותיים מהשורה הראשונה, אבל כאלה שמסרבים להכניס את עצמם למשבצת אחת. הם יודעים להיות מהירים מספיק כדי לעמוד בקצב של כל מרוץ XC מודרני, ובאותה מידה גם לעודד אותך לשחרר בלמים, לבחור בקווים אגרסיביים יותר ופשוט ליהנות מהרכיבה. זאת בדיוק הסיבה שה־Oiz ממשיכים להיות אחת מפלטפורמות ה־XC השלמות והמוצלחות בסגמנט.
Facebook
Telegram
WhatsApp