קפריסין גראבל- ארבעה ימים של ספונטניות, נופים, טיפוסים ובירה קרה אחת לפחות…

כתבו וצילמו: אלי שקד ועופר בן מיכאל

---

הרעיון נולד לגמרי במקרה, רגע אחרי שסיימנו את אפיק ישראל העשירי שלנו. הגוף עוד לא התאושש, אבל הראש כבר חיפש אתגר חדש. התכנון המקורי היה להשתתף ב־Tuscany Trail, אבל ההתקפה על איראן טרפה את הקלפים, טיסות בוטלו, והיינו צריכים לחשוב מהר.

“מה דעתך על קפריסין?” שאל עופר. ארבעה ימים, אופני גראבל, אי קטן קרוב לבית. נשמע פשוט והיה מושלם.

מה עושים כשאיטליה מתבטלת? טסים לקפריסין…

ההחלטה נפלה ודבר ראשון נרכשו כרטיסי טיסה. מיד אחרי הכרטיסים התחלתי לעשות מה שכל רוכב עושה – לקרוא, לבדוק, לצפות. מסתבר שיש ברשת לא מעט חומר. כמה סרטוני יוטיוב, קצת Komoot, וגילינו שהכפר הקטן Tochni (טוחני), בין לרנקה ללימסול, הוא בירת הגראבל המקומית.

זה גם המקום שממנו יצא לפני כשנה וחצי אירוע גראבל גדול, עם משתתפים מישראל.

מצאנו בית אבן עתיק ששופץ באהבה – מטבח מצויד, מרפסת קטנה ומכונת כביסה (פריט חובה למסעות גראבל ארוכים).

אחרי מסע התשה של עשר שעות – רכבת, טיסות ומונית מוזמנת מראש – נפלנו למיטה. אבל כבר באותו ערב ידענו שזה היה שווה כל דקה.

יום ראשון – קלפטיקו במקום פסטה

73 ק”מ | 1,250 מ’ טיפוס

בחלום דמיינו פסטה וגלידה באיטליה. במציאות קיבלנו קלפטיקו – טלה בבישול איטי, רך כמו חמאה, והיה שווה כל טיפוס.

היום התחיל בארבעה קילומטרים של חימום עד למאפייה מקומית, קפה קר ומאפה מדויק.

מכאן עלייה מתמשכת אל מנזר Stravoruoni שעל ההר – חצי על דרכי גראבל אמיתיות, חצי על כבישים צרים וריקים ממכוניות.

לאחר הטיפוס, ירידה חדה לכיוון הים. הרעב תפס אותנו, והכול היה סגור. לבסוף, זוג מקומיים הובילו אותנו למסעדה משפחתית קטנה – סבא וסבתא במטבח, טלה ותפוחי אדמה בתנור, וסלט פשוט וטעים.

המשך רכיבה לאורך החוף עד Zygi, עיירת דייגים שלווה, ומשם חזרה לטוחני. קצת חם, קצת עייפים, אבל עם חיוך גדול.

יום שני – כשניווט גרמין פוגש ספונטניות

38 ק”מ | 900 מ’ טיפוס

התכנון המקורי היה 68 ק”מ, אבל דיברנו יותר מדי, עקבנו פחות מדי, והחלטנו פשוט לזרום עם השבילים.

השיפועים לא ריחמו – עליות של 12%, ירידות תלולות שגרמו לרפידות לזעוק לעזרה.

בסוף הטיפוס חיכה לנו הכפר היפהפה Pano Lefkara, עם בירה קרה ונשנושים מול נוף הרים ירוק.

הירידה חזרה לטוחני לא הייתה פשוטה – דרכי עפר תלולות, קוצים, וצמחייה שחסמה את הדרך – אבל זה בדיוק הקסם של רכיבת גראבל: קצת מאמץ, הרבה הרפתקה.

בערב עופר הפך לשף הבית, והכין פסטה מושלמת. לקינוח – תחקיר מפה וניווט לקראת יום הרכיבה הבא.

יום שלישי – יום ראשון בקפריסין, שקט מושלם

73 ק”מ | 1,550 מ’ טיפוס

המסלול הזה היה תמצית כל מה שאנחנו אוהבים: נוף פראי, טיפוסים אינסופיים, שקט כמעט מוחלט.

יצאנו מטוחני לכיוון Kalavassos, ואז עלייה ארוכה אל Kellaki. שבילי גראבל רחבים, נקיים, והרים ירוקים מכל עבר.

יום ראשון באי – הכפרים סגורים, רק פעמוני כנסיות ומזמורים נשמעים ברקע.

ב־Kellaki מצאנו סוף סוף מסעדה פתוחה – מאפה לחם זיתים מקומי, קשה לעיכול אבל טעים להפליא.

המשך הרכיבה לאורך הים, עצירה בחנות פירות קטנה לסלט פירות ומיץ טבעי, ומשם חזרה לכפר.

בערב: טברנה מקומית, בירה קרה, ובשר על האש. לפעמים האושר פשוט.

יום רביעי – בגד ים, פאי לימון וסיום מתוק

48 ק”מ | 930 מ’ טיפוס

הכוונה המקורית הייתה יום מנוחה. בפועל – עופר התעורר עם אנרגיות של ילד.

תוך דקות בנינו מסלול חדש ב־Ride with GPS, ויצאנו שוב.

עצירה ראשונה – בית מאפה ב־Sigma. אחריה טיפוס חזרה ל־Pano Lefkara, ושם, בבית הקפה של אפרודיטה, חיכה לנו פאי תפוחים ופאי לימון מושלמים.

המשכנו ל־Zygi לאורך קו החוף, ובשלב הזה כבר היה חם באמת. בגד ים לא היה בתכנון, אז קנינו אחד בסופר המקומי ונכנסנו למים בלי לחשוב פעמיים.

בערב – טברנה אחרונה בטוחני, עוד בירה, עוד בשר, והרבה צחוק.

סיכום – גראבל קרוב לבית, הרפתקה רחוקה מהשגרה

קפריסין התגלתה כהפתעה אמיתית עם נופים פראיים, דרכי עפר מגוונות, כבישים צרים ושקטים, ואוכל מקומי מצוין.

הכול במרחק 40 דקות טיסה, אבל עם תחושת עולם אחר.

אם רק הייתה מעבורת לילית שמדלגת על כאב הראש של שדות תעופה, זה היה מושלם באמת.

עד אז, נמשיך לחלום על הגראבל הבא – ואולי, מי יודע, על טוסקנה 2.0.

Comments

comments