"להפוך לימון ללימונצ'לו…"-טיול חוצה הדורות של הפריגלים באיטליה

כתב וצילם: דני פרי-גל

---

פרולוג… או במילים אחרות, מה הביא אותנו לטיול 3 דורות באיטליה.

אז איך הכל החל? תכלס, בעיקר ברצון 😊

עמרי חגג בר מצווה, אני חגגתי 50 ואבא, שהוא גם סבא, אמר "אני מצטרף בוודאות!".

אז ישבתי וחשבתי ותכננתי ובדקתי והתוצאות הראו דבר אחד – שבוע אופניים באיטליה!

שבוע שמשלב גם טכני לעמרי, גם שבילים לאבא וגם נופים פסיכיים של הדולומיטים העוצמתיים.

ב 2019 אבא ואני היינו יחד באזור סלה רונדה והיה לי ברור שעמרי ואני נגיע לשם בהזדמנות הראשונה שתהיה לנו. טיסות עם אלעל למילאנו כדי למנוע שינויים בגלל המלחמה, בתי מלון בבוקינג ורכב דרך אוויס. הכל הוזמן כמעט שנה מראש כדי לחסוך עלויות והחיסכון היה גדול בעיקר בגלל המלחמה בארץ.

היום הראשון – טיסה, מילאנו ואיצטדיון אחד מרשים….

טיסה שיצאה בזמן עברה בשלום, נחיתה במילאנו בשעות הבוקר החמות, אספנו את הרכב בקלות מחברת ההשכרה ויצאנו לכיוון אצטדיון סן סירו.

מצאנו חנייה די בקלות ממש ליד ומשם לסיום מרשים באיצטדיון המהמם!

עמרי התלהב מאוד בעיקר מהדשא והיציאים הענקיים והיה נראה כי הצליח לנו מאוד.

משם נסיעה של כ 3 שעות עד לטרובולה, העיירה בה נהיה ביומיים הקרובים.

מלון אופניים מהמם ממש במרכז העיירה ובמרחק 2 דק' הליכה מחנות ההשכרה של האופניים.

החלטנו לצאת לחנות ולקחת כבר היום את האופניים כדי לחסוך זמן בבוקר שלמחרת.

האופניים כבר היו מוכנים עם השמות שלנו עליהם, ציוד נלווה ומטען לחשמלוקים ויצאנו לסיבוב קל בעיירה המרשימה שהשמש עוד רגע שוקעת.

ארוחת ערב בפיצריה מטורפת וקדימה למיטות לקראת יום הרכיבה הראשון…

היום השני – אגם לדרו, עליה אינסופית ובולונז מפואר

היום נפתח בארוחת בוקר מצוינת במלון, התארגנות אחרונה וקדימה על האופניים.

עמרי כמובן מרים גלגל בכל הזדמנות, אני מנסה להזהיר אותו ואבא, בתפקיד האב הבכיר, שומר על שנינו…

הדרך עוברת ליד אגם גארדה, ברווזים בכל מקום והמוני אנשים עושים ספורט.

משם מתחילים לטפס, ולטפס, ולטפס ובסיום עוד קצת טיפוס…

דרך מנדטורית ישנה ומנהרות ששימשו את הרכבת של מלחמת העולם השנייה, נוף מדהים של האגם ומים בכל פינה. בסיום הטיפוס (בערך 600 מטר על 15 ק"מ) הגענו לאגם לדרו!

וואו!!! איזה אגם יפהפה! עמרי, שזו למעשה הפעם הראשונה  שלו באגם שהוא לא הכנרת עמד בהלם.

החלפנו לבגד ים בזריזות וקדימה למים הקפואים. אחרי העליה והטמפ' שנשקו ל 32 מעלות, המים היו אחלה טבילה מצננת ונעימה.

משם לאורך האגם עד לעגלת קפה מקומית לקפה וקרואסון, קצת מנוחה לקראת המשך הטיפוס.

עמרי המשיך עם הרמות הגלגל והסטופי בכל פינה והתחלנו לטפס.

איזה טיפוס זה היה….1,000 מטרים על בערך 20 ק"מ….ותודה לאל על האופניים החשמליים….

הדרך עולה לעיתים בחדות דרך יערות מדהימים ונופים שהעין לא שובעת מהם.

בקצה עליה ורגע לפני הירידה, מצאנו תצפית על אגם גארדה מגובה של כמעט 1,700 מטרים, שיחת וידאו עם אמא, החלפת רשמים, וידאו קצר ואז כמה משפטים שיבשרו על העתיד…

אמא (סבתא) שואלת איך היה ואבא אומר "העליה בסדר, עכשיו נראה מה יקרה בירידה…"

מי שרוכב יודע שטוב לא יצא מהמשפט הזה…וכך היה….

אחרי 2 דק' של ירידה קופץ לי סלע על השוק ברגל ופצע גדול נפתח ומדמם.

עצרנו לחבישה קלה, קצת ספריי חיטוי וממשיכים למטה.

הסינגל מרשים ובנוי לתפארת, תצפיות בכל פינה וסיבוב על אגם גארדה וחיוכים אינסופיים על כולנו.

פנצ'ר קטן אצל אבא מחייב אותנו לעצור למילוי אוויר, החלטנו להמשיך לעיירה הקרובה לארוחת צהריים אבל העיירה סגורה לחלוטין.

תיקנו את הפנצ'ר בעמדה מטורפת באמצע הרחוב. כאן המקום לציין האיטלקיים מאוד מאוד מסודרים בכל מה שקשור לאופניים. עמדות תיקון עם כלים בדרך, עמדות חשמליות לטעינה ושבילים מסודרים וממוספרים למשעי.

אחרי התיקון הדרך ממשיכה לרדת חלק אבנים וחלק סינגל, חלק כביש וחלק דרך אופניים רשמית.

במסעדה הראשונה עצרנו לאכול כי כבר נהיה 3 בצהריים והרעב הציק טיפה.

2 מנות בולונז' ענקיות שהספיקו לשלושתינו, בירה צוננת וממשיכים.

הירידה ממשיכה עד למלון בחזרה והיום מסתיים עם 49 ק"מ, 1,600 מטרים של טיפוס ואחוזי סוללה ספורים באופניים…

מנוחה במלון, טיול ערב קל ללימונה סול גרדה וארוחת ערב בפיצריה מקומית וקדימה למיטות. חיוך גדול על הפנים, שינה טובה והבנה שהצליח לנו היום הראשון.

היום השלישי – הכל בגלל אותו משפט…

הגשם שירד כל הלילה לא בישר טובות…גם בבוקר כשהתעוררנו, הגשם לא פסק וחששות כבדים לגבי היום עלו אצל כולנו. התארגנו לאט לארוחת הבוקר ולאחריה ישבנו בלובי צופים בגשם שיורד.

התחזית אומנם בישרה שהכמויות לא יהיו גדולות אבל ככל הנראה יהיה כך לאורך כל היום.

החלטנו להחליף לבגדי אופניים, להיות מוכנים לצאת כשהגשם יירגע. הציוד שהבאנו כלל מעילים אטומים ומכנסי סערה אז להישאר יבשים הייתה אופציה לא רעה.

בשעה 10 בערך הגשם פסק, המכ"ם הראה הפוגה אז יצאנו אל הלא נודע.

שוב חציה של ריבה דל גארדה, האגם ריק מאנשים ומעט מאוד מסתובבים ברחובות, הם הרי גרים פה ומכירים את המצב…

טיפוס קליל לפסגת רכבל מקומי ותצפית מטורפת על העיר. הגשם שוב מציק, עצרנו במרפסת של מסעדה סגורה כדי שלפחות לא נרטב, למזלנו גם היה וייפיי אז ניצלנו את ההפסקה למנוחה וקישקושים עם הבית.

לאחר שהגשם שוב נחלש המשכנו דרך היערות הרטובים והעיירות המדהימות לכיוון אגם טנו. הגשם פעם חזק ופעם חלש, הידיים כבר קפואות ולמרות הביגוד, היינו די רטובים.

אז נכון שנרטבים פעם אחת אבל זה לא מאוד כיף לרכוב ככה כל היום. גם אם זה באחד המקומות היפים באיטליה…

מקיפים את אגם טנו, תמונות בכל פינה ולמרות הרטיבות, חיוכים גדולים על פנינו. עמרי ממשיך להשתולל עם החשמלוק ואבא ואני צוחקים.

הטיפוס ממשיך דרך עיירה קטנה וכפר נידח ואז סינגל רטוב, ארוך, תלול לקטעים קצרים אבל רכיב לחלוטין.

בסיום אבא שמגיע אחרון אומר "וואו וואו וואו", עמרי ואני צוחקים ואומרים "שיחקנו אותה".

פה הגשם כבר נהיה חזק ומטריד במיוחד ואנחנו מחליטים לחזור דרך העיירה הקרובה למלון כי די. נרטבנו מספיק.

ירידה מהירה על הכביש דרך מטעי זיתים וגפנים אינסופיים, גלישה נעימה דרך העיירה ARCO, רגע אחד של חוסר תשומת לב מצד אבא ו….

אני שנמצא טיפה קדימה מבין שאבא ועמרי לא מגיעים. מסתובב ועולה חזרה ורואה את אבא על הרצפה.

הלב בתחתונים, עמרי עומד ליד ומזיז את האופניים ואני מבין שהמצב לא טוב.

כמה דברים על אבא: הוא לא עשוי מסוכר, הוא איש צוללות כל חייו, וככלל אדם שלא מתלונן לעולם. נדיר לשמוע ממנו ציוץ גם כשכואב. ואם הוא אומר שכואב לו, אני מיד מבין שהמצב לא טוב.

אבא אמר שזו רק מכה חזקה בכתף אבל אני ידעתי שזהו. הטיול נגמר.

מצאנו מחסה בכנסיה קטנטונת, אספנו את כל הציוד והתקשרנו לחברת האופניים.

מיקום בוואטסאפ, סריקה של ברקוד על האופניים שמראה לחנות איפה אנחנו ואחר 25 דק' רכב החנות הגיע.

העמסנו את עצמנו והאופניים ונסענו ישר ל"טרם" המקומי.

אבא מיד נכנס לבדיקות בסיוע טוני מהחנות שתיווך באיטלקית, עקף את כל התור והעיניים של כולם עלינו הבהירו את הלך הרוחות. אף אחד לא צועק, כולם כאילו מבינים שאנחנו חייבים טיפול מהיר.

אחרי 45 דק' של בדיקות החלטנו עמרי ואני לחזור עם טוני לחנות, להחזיר את האופניים ולצעוד למלון להחליף בגדים. אבא מעורפל עם תרופות אבל האחיות אישרו שהוא בסדר.

אחרי שעה בערך חזרנו יבשים לאבא שכבר היה אחרי רנטגן ובדיקת רופא. הרופא הסביר לנו שכנראה אבא פרק את הכתף ואולי גם שבר משהו אבל חייבים בית חולים גדול כדי לבדוק את זה והם יסיעו אותו עם אמבולנס לשם.

עמרי ואני מבינים את חומרת המצב, עמרי אומר לי "אבא, סבא יהיה בסדר. אני בטוח". אני משתדל לא להתפרק לידו וכמעט לא מצליח….

התאוששות מהירה שלנו ויוצאים לכיוון בית החולים בעיר רוברטו, בערך 25 דק' מריבה דל גארדה.

בדרך שיחות לארץ, יעל אחותי נכנסת לתמונת הטיפול מול חברת הביטוח, אמא מעודכנת במצב וכולנו עם דמעות…

אבא שוכב במיטה ונראה כבר יותר טוב, הכתף חבושה ולא זזה והתרופות החזקות עובדות.

רופא בא ובודק, האנגלית שלו מדהימה והוא מחייך ונראה שהוא יודע מה הוא עושה.

עולים למחלקה, שיחות עם הביטוח בארץ שמשרה רוגע ואומר "קודם מטפלים! אנחנו נטפל בחיובים ואתם תבריאו". באמת שכל הכבוד לחברת "הראל" – שיחקו אותה בענק!

במחלקה אנחנו מבינים שאבא ילך ל CT ואחריו ניתוח. אם הפריקה קלה השבר יתאחה מאליו ולא נדרש משהו מיוחד למעט מנוחה. אבל מאחר וזה רק יקבע בניתוח שנקבע לאותו הלילה, אין לנו הרבה מה לעשות אלא לחכות לבוקר ולתוצאות.

עמרי ואני נפרדים מאבא, הצוות המדהים של המחלקה מבטיח לעדכן אם יהיו בעיות ואנחנו יוצאים למלון שמצאנו די במהירות בעיר.

ארוחת ערב מאוחרת וישר למיטה לאחר מקלחת חמה ונעימה.

מקלחת שסימנה עבורי את סיום היום הארוך והלא פשוט שעברנו. מחשבות על מה יהיה ואיך מתקדמים, גם דמעות על המצב ובעיקר מחשבות על אבא בניתוח ועמרי שבהפתעה גמורה התהפך לו הטיול.

השינה יחסית טובה עם הטלפון ליד הראש למקרה ו…

היום הרביעי – התאוששות והחלטה לא פשוטה…

ארוחת בוקר מהירה ומוקדמת ואנחנו טסים לבית החולים כדי לראות מה שלום אבא. המדבקה הגדולה על הכתף מבהירה לנו שהיה ניתוח ושבר ופריקה לא קלה.

ביקור רופא מסביר לנו את ההשלכות לטיול שלנו אבל גם אומר שאבא בסדר ויחלים במהרה ויהיה בסדר בסופו של יום.

מאחר ואין עדיין החלטה על ימי האשפוז אנחנו יוצאים לסידורים קלים. מתקנים לאבא את המשקפיים שנשברו, כביסות לכל הבגדים הרטובים ועוד כמה שיטוטים.

משם חזרה לאבא ולרופא שטרם הגיע ואז אבא אומר "סעו לטייל קצת". מאחר וגם ככה אין החלטה ועמרי קצת מתבאס לשבת בבית החולים (למרות הוייפיי הפסיכי שיש שם…), יצאנו לטייל.

עולים להרים, יורדים לעמקים, שלג בכל פינה ואגם אחד יפהפה.

ניקוי ראש ליום שעבר עלינו עמרי שב לחייך ואני מבין שזו הייתה החלטה טובה.

טיול ברוח פסיכית סביב אגם מזדמן, פיצה מדהימה וחוזרים לאבא.

עמרי אחראי על הניווט והמוזיקה ואני מריץ בראש תסריטים לימים הבאים.

בבית החולים הרופא כבר היה והסביר לכולנו שוב שאבא יישאר באשפוז בימים הקרובים ואז יוכל לצאת.

שיחות עם הבית והמשפחה, חיזוקים ותמיכה באמת בלתי מוסברת ובעיקר אבא אחד חזק בצורה בלתי רגילה שאמר: "אתם ממשיכים! אני פה, הטיפול מדהים, יש לי סלולרי ונטפליקס ואוכל של בית חולים! אתם ממשיכים, אני אצא מפה למלון וניפגש כשתחזרו למילאנו ותאספו אותי".

עד היום אני שואל את עצמי אם זו היתה החלטה נכונה. עד היום אין לי תשובה טובה לזה.

אני כן יודע שזה היה חשוב לעמרי שנמשיך.

שזה היה חשוב לאבא שנמשיך.

וכנראה שלא טעינו.

נפרדנו מאבא אחרי שארגנו לו ציוד ודברים, נסיעה של שעה לעיירה אנדאלו, בדרך ארוחה קלה והגענו למלון שכבר מראש הודענו לו שנגיע בלי אבא.

חשוב לציין שהכל זרם בקלות מול השינויים בבתי המלון, כל איש שירות שנתקלנו בו הבין את המצב עם אבא ולא רק ניחם אלא גם עזר ושינה והכל עם חיוך ולבביות. יותר מהכל הייתה שיחת הטלפון בערב מחנות האופניים בטורבולה ששאלו מה שלום אבא והבטיחו שכשנגיע בפעם הבאה, האופניים עליהם! ריגשו ממש!

במלון הבנו שהמעילים נעלמו בכל הבלאגן שהיה אבל מאחר והיה לנו את הציוד של אבא, הסתדרנו והחלטנו לא לחזור לחפש אותם.

לילה טוב! הולכים לישון אחרי שיחה עם אבא שנשמע מעודד ובמצב רוח טוב.

היום החמישי – אופניים רגילים, בייק פארק וילד אחד מדהים שקוראים לו עמרי!

ארוחת בוקר טובה במלון ומשם ברגל לחנות קרובה להצטייד במעיל קל לעמרי ולי במקום אלו שנעלמו.

אספנו את האופניים שחנות ההשכרה הצמודה לרכבל, בייקפאס וקדימה למסלולים!

עליה ארוכהההה ברכבל וקדימה למסלולים.

למעלה קפוא!!! קר ורוח אבל אין גשם ולמרות השמיים האפורים, החיוך והשמחה בלב גדולים.

עולים ברכבל, ויורדים בסינגלים הבנויים לתפארת. עמרי קופץ ומשתולל אבל גם שומר על עצמו כשבראש סבא….

הפסקת קפה חם ושוקו כדי להפשיר וממשיכים, מגיעים גם למולבנו, העיירה הקרובה לאגם ולמתחם סינגלים נוסף. שוב עולים ויורדים ללא הפסקה ואפילו מדברים אבא מהרכבל בשיחת וידאו שיהנה גם הוא מהנופים.

בשעות הצהריים המאוחרות כבר עייפים, מתחילים לחזור ברכיבה ליד הנחל עד לחנות להחזרת האופניים.

בהחלט יום משובח שלא נשכח עוד שנים רבות.

מתארגנים במלון לקראת הנסיעה לקאנזיי ומאחר וכל המסעדות סגורות, עמרי לומד מהי ארוחת פירורים. ארוחה שקנינו בסופר, לחמניות טריות, גבינה ונקניק והמון פירורים ברכב. אוכלים וטורפים הכל ובעיקר צוחקים בלי הפסקה.

נסיעה של בערך שעתיים וחצי לקאנזיי שעוברת בקלות, עמרי מנווט, מפעיל רדיו וגולש ביוטיוב…

עצירה אצל דיאגו שבמלון שלו היינו ב 2019, שיחה קלה על אבא וכמובן תמונה למזכרת והמשכנו.

הימים הקודמים היו מטורפים באזור סלה רונדה, שלג שירד במפתיע צבע הכל בלבן וכל ההרים מושלגים, פעם ראשונה שיורד שלג כל כך מוקדם באזור.

מגיעים לעיר, מתארגנים במלון ויוצאים לכביסה קלה וארוחת ערב במסעדה של המלון.

בעיר תתקיים מחר אליפות העולם באנדורו והכל מוכן ומצוחצח! המון דגלים, במה מושקעת ואזורי אוהלי אופניים מושקעים. משהו שלא רואים בארץ.

הולכים לישון לקראת אחד הימים המדהימים שנחווה כשהמחשבות על אבא לא עוזבות….

היום השישי – אליפות, ישראלים, הר קפוא ואגם אחד מרהיב!

קמנו לארוחת בוקר במלון, התעטפנו טוב כי קר מאוד בחוץ, קנינו כפפות וכובע צמר כדי שלא יפלו לנו האוזניים וקדימה לתחרות!

וואו וואו וואו! איזה אירוע!! בתחרות מתחרים גם ישראלים וכמובן שכל דגל ישראל ישר זוכה לתגובות, בעיקר בגלל המלחמה אבל לא רק. תמונות עם אבי תמיר ונגה כורם שהם גם שכנים שלנו ביעד ועם כל שאר הצוות התומך.

המסלול מחולק למקטעים, חלק למעלה וחלק למטה והכל מונגש ומוסבר בצורה קלה מאוד.

עלינו עם הרכב לאחת מנקודות התצפית וחיכינו לישראלים.

ראיון בתנועה עם נגה והמון תמונות של אלופי העולם טסים בירידה ועמרי זורח!

באמת חוויה של פעם בחיים!

באמצע היום החלטנו לעלות להר הקרוב.

במעבר פורודי היה איזה שהוא אירוע רכבים עתיקים! ממש מרשים! שתינו קפה ואכלנו עוגיות מדהימות ועלינו ברכבל למעלה אל סאס פורדוי.

מה שקורה למעלה בגובה של 2,950 מטר הוא באמת בלתי נתפס! הייתי פה כשהיה קיץ אבל עם השלג זה באמת חסר תקדים!!

הכל הכל הכל לבן! מינוס 6 מעלות, רוח מקפיאה ועמרי ואני מצטלמים וצוחקים וקפואים לגמרי 😊

חוזרים חזרה למרכז העיירה לראות את סיום התחרות, המתמודדים כבר בחלקם סיימו ונגה תיכף תגיע במה שתהיה התחרות האחרונה שלה כמתחרה עולמית.

תשואות רבות כשהיא עולה על המסך והישראלים שסיימו טיפה לפניה כולם משתוללים ורוקדים כשהיא חוצה את קו הסיום.

בהחלט סיום מרגש לקריירה ארוכה ומטורפת!

נפרדים מכפר התחרות ויוצאים לטייל מעט רגע לפני שהערב מגיע.

ב 2019 הייתי עם אבא באגם קארצה והיה לי ברור שאחזור לאחת מהנקודות המדהימות באיטליה כולה יחד עם עמרי.

נסיעה קלה, חניה מהירה וטיול רגלי לאגם המרהיב! הצבעים, השלג מסביב, ההר שמעל והתפאורה של השקיעה מרשימים במיוחד! עמרי ואני מצטלמים, שיחת וידאו לאבא בבית החולים רגע לפני שהוא יוצא למלון, ועוד קצת תמונות של האגם מכל פינה אפשרית.

ממשיכים למסעדה שאדו בטלפון מסביר לנו איך להגיע וארוחת ערב מדהימה של פיצה ושניצל וינאי מטורףףףףף.

חוזרים למלון בנוף המרהיב וקורסים למיטה אחרי יום רצוף חוויות.

היום השביעי – רוכבים בשלג, קופאים מקור ומחייכים ללא הפסקה…

נפרדנו מהמלון ויצאנו עם הרכב לחנות האופניים הקרובה, אספנו את האופניים שחיכו לנו בחוץ, התארגנות מהירה וקדימה לרכבלים.

בגלל השלג כבר בגובה של 1,700 מטר קיים, כל המסלולים סגורים. הבחורה ברכבל אפילו לא מבינה למה אנחנו עולים למעלה אבל אנחנו כמו ישראלים – באנו לרכוב ואנחנו נרכוב!

למעלה לקראת הרכבל השני הבחור כבר לא מאפשר לנו לעלות בגלל שהפסגה חסומה בשלג. עמרי ואני מחליטים לטפס בכביש ובדרכים הרחבות שמתגלות כרכיבות לגמרי.

סינגל אחד למטה, אינפיניטי, מתגלה כקשה מאוד בשלג ובבוץ במיוחד שיום לפני הוא נרכב בתחרות.

מצאנו אחד אחר, ראבי, שהתגלה כמדהים! שלג בכל פינה, גשרים וסיבובים והכל תקין ורכיב ומטופל.

מגיעים למטה והשרשרת של עמרי נקרעת ☹

עמרי לומד איך מתקנים אותה, צוחקים על המזל שזה קרה למטה איפה שפחות קר וממשיכים לבית קפה מקומי לקפה ותה חם כדי להפשיר….

ממשיכים חזרה לעיירה, המסלולים די זכורים לי מ 2019 ועמרי מחייך וקופץ בכל מקום.

מחליטים לנסות להגיע לפסגה שרצינו בבוקר מרכבל אחר, רוכבים בעמק בשביל מסודר וברכבל מגלים שניתן לעלות!! הבחור אומר, מקסימום תחזרו אם לא טוב לכם 😊.

למעלה הכל לבןןןןן קר נורא וחוץ מאיתנו נמצאים רק עוד 6 מטיילים רגליים. שניים מהם ישראלים …..

המטיילים לא מבינים מה אנחנו עושים פה בכלל אבל אנחנו בשלנו! הסינגלים כמובן לא רכיבים וניסיון אחד לא מוצלח שולח אותי לתוך השלג הרך בנפילה מפוארת….אני קם ושנינו צוחקים ומבינים שנרכב רק במסלולי הסקי שפתוחים והשבילים הרחבים וכך יורדים עד למטה. המון תמונות של הפסגות המושלגות מסביב ובעיקר אושר של הצלחה!

משם ממשיכים לרכבל קול רודלה, עולים ארוכות למעלה ברכבל ענקי ולמעלה שוב הכל לבן וקר נורא!

תמונות עם רכס הסאסולונגו הידוע ועמרי מחליט ש:"די אבא. קר לי, מספיק לגמרי"

מסתובבים ויורדים עם הרכבל למטה, רכיבה קלה בואדי עד לפאמפטרק שעמרי איתר כבר אתמול, הוא משתולל קצת ואני נח בצד.

מחזירים את האופניים ויוצאים לכיוון ונציה ליום האחרון.

נסיעה ארוכה למדי, 3.5 שעות של נופים פסיכיים וחימום באוטו…אפילו ראינו באגם פאדייה אימון של השייטת האיטלקית….מוזרים.

לקראת ערב מגיעים למלון שלנו ליד ונציה, מלון קמפינג כזה, מגניב מאוד! סוג של קראוון סופר מאובזר ונוח מאוד. שיחה עם הארץ ועם אבא שכבר מחכה שנבוא אליו, ארוחת ערב ולמיטה.

היום השמיני – וונציה וונציה וונציה!

ארוחת בוקר מגניבה במלון ונסיעה של 10 דק לחניה בכניסה לוונציה.

החלטנו לחנות ממש בכניסה כדי לחסוך נסיעה באוטובוס. קצת יקר אבל מאוד נוח.

טיול ארוך בסמטאות של ונציה, המון תעלות, גונדולות, יונים ועיר ששוקעת במים…הקונספט היה מאוד מוזר לעמרי ששאל מלא שאלות על איך ולמה הם גרים ככה.

תמונות בכל פינה, קצת זכרונות שלי מהטיול עם אפרת אי אז ב 2004 וקפה ומאפה באחת הסמטאות.

חוזרים לרכב לקראת הצהריים ומשם לרוברטו לאסוף את אבא.

מגיעים למלון ואבא זורח! ניכר שהיינו מאוד חסרים לו ולמרות שדיברנו המון בוידאו, זה עדיין לא אותו דבר.

זוכרים את המעילים שהלכו לאיבוד? אז החלטנו לחזור למכבסה בה עשינו כביסה ולהפתענו הבחורה שם זכרה אותנו ושמרה את הדברים שנשכחו במייבש! הודינו לה מאוד ונפרדנו.

יצאנו לכיוון מילאנו ומאחר והיה לנו קצת זמן, עצרנו בסירמיונה לארוחת צהריים מאוחרת של פיצות מטריפות!

סיבוב קצר וחזרה לאוטו כי לאבא נגמר הכוח ומשם נסיעה לשדה התעופה.

הכל עבר בשלום בשדה וגם הטיסה יחסית עברה בסדר למרות אי הנוחות של אבא, בסופו של הלילה נחתנו בארץ שמחים ומאושרים.

אפילוג– מה למדתי בטיול הזה?

המון!

שיש לי אישה מדהימה ומחזקת שיודעת איך ומה להגיד כשצריך.

בעיקר שיש לי משפחה מדהימה שתומכת מרחוק בכל דבר שצריך!

שיש לי אבא חזק בצורה לא ברורה שחרק שיניים והצליח להתחזק לבדו בבית חולים זר במדינה זרה.

שיש לי חבר אחד שמכיר את איטליה כמו את כף ידו וייעץ מרחוק, ועזר, ותמך והיה אוזן קשבת להכל – אדו!! אתה אלוף!!!

למדתי שיש לי ילד מטריף! חייכן בכל רגע! שאוהב חיבוקים ותמיד מוכן לעזור ולתמוך! ילד שיודע תמיד מה לעשות ואיך להגיב! ילד שהבין את גודל השעה והמורכבות והבין שאפשר להנות גם במצבים לא פשוטים.

והכי למדתי שתמיד אפשר להפוך לימון ללימונצ'לו!

גם אם המצב לא משהו – תמיד אפשר להתעלות להצליח ולסיים בחיוך!

ואם הגעתם עד לכאן אז למה שלא תתפנקו בתמונות מהטיול?

הכל פה:

איטליה 2024 – בר מצווה לעמרי

תודה שקראתם והייתם חלק מהמסע שלנו, אני זמין לכל שאלה

דודי, עמרי ודני פרי-גל

Comments

comments