חופשת אופניים בזלבאך... זאת לא (רק) חופשה, זה מחנה אימונים!

כתבה: שלומית בן איש צילומים: אוסף אישי 

11/09/2025

  ״מה? שוב פעם זלבאך? כבר היינו באותו היעד ובאותו המלון. לא יימאס לנו? כמה סינגלים אפשר לטחון? וזה שוב יוצא סמוך מדי לאפיק ישראל… יש חשש שנפצע. לא?״… זה חלק  מרצף השאלות, נבואות הזעם והקיטורים שהטחתי בפני תומר פרידמן, כשהציע כבר לפני שנה לחזור לשבוע רכיבות בזלבאך- הינטרגלאם אוסטריה.
״תרגעי!!!״ גער מחויך כהרגלו, ״יהיה יופי של חידוד לפני תחרות כולל חופשת ניתוק מתבקשת ממה שקרוי ״המציאות בישראל״. אוקיי, יכול להיות שהוא צודק…

האזור- הכל מכל

אזור זלבאך- הינטרגלאם באוסטריה נחשב לאחד מיעדי הרכיבה הטובים באירופה – סינגלים, טיפוסים בזוויות דו ספרתיות (%) ושבילי גרבל ארוכים – you name it, we have it.
מאות קילומטרים של סינגלים שונים ומגוונים: בתא שטח קטן יחסית יש היצע של מסלולים מובנים, מהודקים עם שילוט ברור המאפשר זרימה, שלא לומר ריחוף, בין הברמים לדרופים, לגשרונים ותלוליות.

מי שפחות בעניין של אקסטרים (מתון), תמיד יש את החלופה של שבילי הגראבל המפותלים. כאן הרכיבה בדרכי 4X4 היא חוויתית במיוחד. יער עבות ירוק אמיתי (לא הירוק המצהיב של ארצנו), שרכים משתלשלים מצמרות העצים הגבוהים ומפלים קטנים חוצים את השבילים. בצידי הדרך, שיחים של פירות יער טעימים : בלו-ברייס, קרמברייס ועוד ברייס שאני לא מכירה.

והטיפוסים…אוי הטיפוסים- לא פשוטים! מאפס למאה ללא חימום וללא אוויר לנשימה בגלל החמצן הדליל בגובה.
כבר מהקילומטר הראשון אנו מוצאים את עצמנו על מדרון חד שמוסיף מאות מטרים לגובה. אבל דווקא הקושי הזה הוא שמתגמל: הנופים נפתחים, כל פיתול חושף פסגה חדשה, והתחושה בסוף העלייה היא פסגת עולם אמיתית.

האכסניה של רייני 

כבר שנים שתומר מוביל קבוצות לאכסניית PenHab של Reini Woisi. די בלעקוב אחריו בסטרבה כדי להבין במי מדובר: רוכב אדיר, עטור פרסים, תארים ומדליות, אחד החזקים באירופה, ואישיות שלא שוכחים. האכסניה שלו היא לא עוד מקום לינה, אלא בית חם לרוכבים. אמנם אין את התשתית של מלונות ספורט ברמה גבוהה (שכוללים עמדות שטיפה, חדרי אחסון ועמדת תיקונים) אבל האווירה היא סופר ביתית, חדרים נעימים, ארוחת בוקר טרייה, Rest area בגינה מול הנוף הפתוח ורייני אחד ומיוחד שתמיד יודע להמליץ על המסלול הבא. 
בשבוע הבא, נזכה לראות אותו גם בארץ, מתחרה באפיק ישראל עם עוד קולגה אוסטרית. מחכה להם אקלים ותוואי שטח מעט שונה מהבית.

המארח רייני (מימין), והמארגן תומר (משמאל)

"מבחן התאומים" המסורתי של תומר. מוזמנים לנחש מי מהתאומים הם של רייני ומי של הכותבת…

אז מה הלו"ז?

מחנה כמחנה (מחנה עבודה באוסטריה. לא האסוציאציות המתאימות לימינו…), כל יום היה מובנה בלוח זמנים, פחות או יותר, קבוע.

07:00 – נפתח בתרגילי יוגה, בהנחיית ארז, במשרד הקבלה שהוסב לסטודיו מרוצף שטיחוני רגליים ושמיכות מאולתרות.
08:00 – ארוחת בוקר בהגשת רייני שדואג לריפילים בזמן אמת.
באירופה, תרבות ההגשה שונה לחלוטין מישראל – מוגש רק מה שיאכל. לא מעמיסים, לא זורקים, לא מבזבזים. אבל תמיד יש עוד למי שרוצה.
10:00 – (כי למה לצאת לפני…) תדריך קצר: קודם באנגלית מרייני ואח"כ גרסה מתורגמת (ולא בהכרח מדויקת…) מתומר.
יוצאים לרכיבה – אין חימום! יש טיפוס דוך של מינימום 500 מטר. ומשם – זה רק מתעצם.
12:30 – עצירה לארוחת צהריים באחת מהמסעדות בהרים. כאן קורה הקסם האמיתי: מרק קניידלך אוסטרי או גולש חם, שניצל וינאי ענק, קזנוקן מלא מלח ולקינוח שטרודל תפוחים או קיזרשמרן,
הכל מלווה, כמובן, בחצי ליטר Radler beer, Gespritzter Ribisel, או Kirschensaft
הבעיה היחידה – איך איך ממשיכים לרכוב על בטן מפוצצת וראש סחרחר?!? אבל אצל רייני אין הנחות! "עוד 700 מטר טיפוס בלבד…" הוא מרגיע …
14:30 – מתחיל שלב הגאולה! הירידה מההר! גלישה חזרה לעיר בשלל סינגלים מהודקים וזורמים. נוף מהמם ממעוף הציפור, סוויצ'בקים, פניות וקפיצות, כשבצד הדרך (ולעיתים גם עליה) רובצות פרות אדישות לקריאות ה זוווזווו שלנו.
16:00 – חזרה לאכסנייה, לטובת שלב התאוששות עם בירה קרה בגינה, סיפורי קרב ותרגילי שחרור על הדשא.
19:00 – יוצאים לארוחת ערב באחת המסעדות שבעיירה, למקרה שפספסנו משהו בצהריים. גם כאן אנו מתפנקים במאכלים האוסטרים המסורתיים. גילוי נאות: המסעדות על ההר מציעות מנות גדולות יותר, זולות יותר, מיוחדות יותר ובעיקר טעימות יותר!

יוצאים לרכיבה – אין חימום! יש טיפוס דוך של מינימום 500 מטר. ומשם – זה רק מתעצם.

מבחר מייצג של דוגמאות קולינריות למזון טכני-לא!

קבוצה אקלקטית – כל אחד מוצא את מקומו

הבחירה לצאת בקבוצה היא לא תמיד פשוטה.
רוכבים ורוכבות שאני לא מכירה, סגנונות רכיבה שונים, אופניים חשמליים מול רגילים, חתך גילאים רחב, ובכלל… חבורה גדולה מדי ושונה מדי. הפרט המפתיע הוא שכל אחד בא על סיפוקו: חובבי הדאון היל עלו ברכבלים וטסו בסינגלים על אופניים עם בולמים של 140 מ"מ +++, החשמלוקים, דאגו ללוות אותנו בעליות הארוכות תוך עידוד ותיווך בין שני הקצוות של הדבוקה, והמרתוניסטים, שהגיעו לאימון לפני האפיק, נצמדו למדדים ולנתונים.

מחד, החברותא היתה מהנה, מעניינת ועליזה ביותר. מאידך, מאתגר להתנייד ולהתארגן כשהקבוצה מונה 20 רוכבים בגירים (וקטין אחד חמוד).

כל אחד מוצא את מקומו: חובבי הדאון היל עלו ברכבלים וטסו בסינגלים והמרתוניסטים, שהגיעו לאימון לפני האפיק, נצמדו למדדים ולנתונים.

דברים שרואים משם (בטרק הליכה) לא רואים מכאן (רכיבה על אופניים)

כהרגלי בקודש, אני מתקשה להתמיד באותה פעילות לאורך זמן. ולכן, גם הפעם, בחרתי ביום סגרירי וגשום יחסית, לטובת טיול הליכה אל פסגת ההר עם אוהד שהתגלה כשותף מושלם לטרק רגלי. המסלול עבר ביערות סבוכים, בין אגמים ומפלונים עד להגיענו לפסגה הגבוהה (כ 900 מטר טיפוס- שאפו!!). העלייה היתה קשוחה, קצת התברברנו, קצת התקררנו אבל לפחות הגענו! ואז גילינו שאין מה לראות: הכל עננים וערפל.
נו שויין, לפחות התנחמנו בפירות יער טריים שליקטנו בדרך ובארוחת צהריים מול אח עצים מחמם.

אז מה בסוף? היה שווה?

לגמרי! חוויה ממש… ממליצה לך… בין אם המטרה היא חידוד לקראת תחרות, לפרוק עומס מצטבר, לחפש אדרנלין או פשוט לנקות את הראש – זלבאך מספקת את הסחורה.
אין זה יעד חד פעמי. בכל ביקור יש תחושת חידוש. ולראייה, אנחנו כבר מתארגנים על חופשת סקי בעונה הקרובה. אז נכון… "חופשה" זה לא. אבל תחושת החופש בהחלט מתגמלת