כתב: נימי כהן  צילום: Illi Eissenberg מ All bikes

לפגוש מאסטר בתחומו זו חוויה פותחת עיניים ומעוררת חושים. אתה משנה פרדיגמות שאתה חי איתן כבר די הרבה שנים, מאתגר את המוח שלך, את התפיסה המקובעת שלך, ועקב כך את הגוף וההרגלים שלו. לאחר המפגש אתה עושה את מה שאתה עושה בצורה שונה, מלוטשת, יעילה, בטוחה וחכמה יותר.
ביום שישי לפני שבועיים פגשתי מאסטר כזה בתחום רכיבת אופני הרים. Shaums March, רוכב אמריקאי שהיה בטופ של ענפי האקסטרים העולמיים והפך לאייקון הדרכת טכניקות רכיבת שטח ומאמן אגדי ומוערך.

בעבר הלא-רחוק הקמתי וניהלתי בית ספר לרכיבת אופני הרים טכנית, "עז הרים" שמו. מהיום הראשון עניין אותי ואת שותפי דאז להקים עסק ולא רק עיסוק. בתקופת השיא היו לנו בצוות 14 מדריכים ומדריכות, מרכזי הדרכה במספר אתרים, חסויות נאות, פינת הדרכה בערוץ ספורט 5, משרת המאמנים הטכניים של נבחרת ישראל באופני הרים ועוד.
כששמעתי על כך שטל רוזוב מ-Sababike מביא לארץ את שומס למספר סדנאות הדרכה, נידבתי עצמי מיד לקחת חלק בסדנת רכיבה מתקדמת שהשניים העבירו ביום שישי בשלהי חודש ינואר. ראשית, שנים לאחר שהפסקתי לשלוח ידי בהדרכת רכיבה, רציתי לקבל קצת אינפוטים, ליטושים וידע חדש לעצמי. אף פעם לא מפסיקים ללמוד, ותמיד אפשר ליהנות מעינו ומחוכמתו של מסאטר. שנית, עניין אותי מאוד איך עובד לו ולטל רוזוב הצד העסקי של ההדרכות והסדנאות. את חטיבת ההדרכות בעז הרים סגרנו לבסוף כשבכל שנה נוכחנו מחדש שאנו מגלגלים כסף, אך מרוויחים מעט מאוד.

את השם שומס מארץ' ׁׁ( Shaums March) הכרתי כשעוד קיבלנו חומר על הנעשה מחו"ל באמצעות מגזינים מיובאים עם מחירים מופקעים. האיש היה מספונסר של רדבול, רוכב של Norco בין היתר, השתתף בתחרויות רדבול Rampage ועוד. מאז חלפו קצת מים בנהר הפוטומק (שומס מגיע ממדינת וושינגטון…), ועם התקדמות הגיל, החיים, המשפחה והילדים, שומס הפך לאימפריית הדרכה בינלאומית. הוא רכש מארגון האופניים הבינלאומי (I.M.B.A.) את תכנית הכשרת המדריכים שלהם, והיום הוא ומדריכיו מעבירים את הקורסים הללו ברחבי העולם (Bike Instructor Certification Program). הוא הקים את March Northwest, מרכז הדרכות רכיבה, הכולל מרכז רכיבה עתיר מסלולים טכניים, פאמפטרקים ועוד, וכעת עומד להשיק ביחד עם טל רוזוב שלנו את תכנית ההדרכה, הסרטונים והליווי האינטרנטי MBTC – Mountain Bike Training Center.

נפגשים בפאמפטרק מודיעין

עקב שבוע סוער וגשום במיוחד הסדנה הועברה לפאמפטרק מודיעין. לי זה דווקא התאים. טל המליץ להגיע עם אופניים בעלי מוט כיסא טלסקופי ודוושות שטוחות (Flats), ובגלל שהיה לי בבית רק הארדטייל תחרותי, קפצתי לעורך לקחת את הניינר RKT הפרטיים שלו. אמנם "רק" 90 מ"מ מאחור ו-120 מלפנים, מידת לארג' ואני בכלל מדיום, אבל אריק נאמן לאסכולת הסטם הקצר, הכידון הרחב ומאמין בשימוש ב-Dropper Seatpost גם ביישומי קרוס קאנטרי, אז הרכבתי עליהם פלאטים והרגשתי כמעט כמו רוכב אנדורו.

מפאת הכבוד שאני רוחש למדריכי רכיבה הצלחתי להגיע בזמן ופגשתי עוד 12 רוכבים מתקדמים, את טל ושומס, על קפה שחור ופירות יבשים. כשטל מציג את שומס, הוא אומר את כל מה שהייתי צריך לשמוע: "מהיום הראשון שלי כמדריך, אני משתדל להמשיך ללמוד כל הזמן, ולעבור הדרכות בעצמי אצל מדריכים מיומנים ולא לקפוא על השמרים ורק להדריך. שומס הוא אחד מהשילובים הכי מדהימים שפגשתי בחיי, רוכב-על שהוא גם מדריך-על״. אהבתי גם את הצניעות של טל רוזוב, ממדריכי הרכיבה העסוקים בארץ, וגם את התיאור שלו את שומס. פגשתי לא מעט רוכבי-על שלקחו אותי להדרכות, וההדרכה הייתה, איך לומר, לא משהו. סדריק גראסיה או אן קארוליין שוסון הן שתי דוגמאות, צרפתיות במקרה, לז'אנר הזה. פגשתי גם לא מעט מדריכים שיודעים את החומר, אמונים על יסודות ההדרכה הטובה, אך עם רמת רכיבה, מה לעשות, בינונית למדי. נכון שהמדריך לא חייב להיות הרוכב הכי טוב בקבוצה, אבל זה נחמד שמדי פעם הוא נותן לך הדגמה שמפילה לך את הלסת, ומראה לך לאן אפשר להגיע פעם, אולי…

כל ה-build up מתברר כנכון!

15 דקות לתוך הסדנה כבר ראיתי הדגמות לשתי היכולות האלו. לאחר שיחת היכרות בה שומס התייחס אישית ותקשר עם כל אחד ואחד, הוא וטל החלו לעבור על כיוון האופניים של כל הרוכבים. תחשבו על בדיקת הרוכב במנח ה-neutral position שלו, כיוון זווית וסבסוב הכידון בתוך הסטם, כמות הספייסרים מתחת לסטם, גובה וזווית הכיסא, לחצי אוויר בצמיגים, והכי חשוב לרכיבה בשטח – כיול בולמי הזעזועים (לחצי אוויר, מהירות rebound, יחסי הגומלין וכיול דומה בין קדמי לאחורי). מנסיוני, מעטים הרוכבים והמאמנים שממש חקרו את הנושאים הללו לעומק, שיחקו עם כיול בולמים ויש להם הבנה ודיעה ואג'נדה משלהם בנושא. כמות השינויים שערכו השניים באופנים הפרטיים של 13 רוכבים מיומנים (זו הייתה סדנה למתקדמים), רובם על שמנה וסלתה של אופני אנדורו מובחרים, רק מראה כמה ידע ונסיון חסרים פה.

רמת המקצועיות והידע של שומס, לצד הבהירות והדידקטיות של אופן ההעברה שלו הם פשוט בטופ. אתה יודע שמישהו הוא מדריך-על כשאתה שומע אותו, חווה אותו ורואה שהוא אומן של המדיום, וזה לא משנה אם הוא מדריך אותך ב"איך להכין קצף לקפה הפוך" או בכיול בולמי זעזועים.
כששומס הסביר לי את שיטתו לקביעת זווית הכידון בסטם, והראה לי איך הכיוון הנכון מעמיד את הרוכב במנח רכיבה כך שמרפקיו גבוהים ו"בחוץ", אמרתי לעצמי בפעם הראשונה בסדנה, ובהחלט לא האחרונה "וואללה, זה חדש עבורי לגמרי מה שלמדתי פה הרגע, ומרגיש הגיוני ונכון מהשנייה הראשונה״. חומר שלא שמעתי ולא קראתי מעולם, ומן הסתם גם לא הדרכתי… עבורי הטיפים ושיטות ההעברה המעולים שלו האלו מיד נכנסים לשתי מגירות: זו של הרוכב שהופך לרוכב טוב יותר, וזו של המדריך שהופך למדריך טוב יותר.

וכך נעמדתי יפה בתור או נחפזתי לתרגל אל מול עינו הבוחנת פעם אחרי פעם, כדי שהמדריך מחו"ל יראה, יעיר ויכוון אישית, כי בדיוק לשם כך באתי – כמו טל רוזוב גם אני לא רוצה להפסיק ללמוד אף פעם, וכמו שאר 12 הישראלים שהיו בסדנה, גם אני רציתי לקבל טאצ׳ים אישיים ממאסטר שאני מכיר דרך מגזינים מודפסים וסרטי אופניים בינלאומיים עוד מעידן הוידאו…

בתום הכיול עברנו למגרש החנייה של הפארק, ועברנו לסט תרגולים יסודי והדרגתי, כולו על טהרת האספלט וקונוסים צבעוניים של כדורגל. נכון שכולנו בסדנה רוכבים מתקדמים, אך לכולנו טעויות מושרשות מהבסיס, ודווקא ההזדמנות לתקן בסיס זה מול עין כה מיומנת, יכולה לעשות מהפכות של ממש ולהשפיע על כל טכניקה מתקדמת יותר. וכך עברנו על צירי התנועה על האופניים (קדימה אחורה, מעלה מטה, לצדדים), על השימוש הנכון במעצורים, איך למקסם את כוח העצירה ואיך לבלום במקום בעת חירום. שיפצנו את אותה "עמידה ניטרלית" על האופניים, למדנו משהו חדש לחלוטין על מנח כפות הרגליים ותרגלנו סיבובים לימין ולשמאל במגוון מהירויות ורדיוסים, הקפצת אופניים באוויר בטכניקה יעילה וקלה המשתמשת בהחזר בולמי הזעזועים. מבוא למניואל, קפיצה מעל מכשול ללא lip (מקפצה קטנה מלאכותית או טבעית) ועם lip ואופס, זהו, עברו להן חמש וחצי שעות(!), ללא זמן לראיון אישי על בירה, מבלי דקה אחת משעממת, ותאמינו או לא, מבלי שבכלל נכנסנו לפאמפטרק…

כמות הידע והתרגילים שאותם השכילו שומס וטל להעביר לנו על מגרש אספלט שטוח וחלק היא מדהימה, ומזכירה את כמות התרגילים שמאמן שחייה טוב יודע להוציא מהמגרש מים הזה, הבריכה.

ברמה האישית

אישית למדתי בסדנה הזו תרגילים אדירים ללימוד טכניקת עצירה מתקדמת ונכונה, שמחתי לראות שהוא מלמד מנח גוף והעברת משקל לכפות הרגליים כמו שבן קדמי ואני לימדנו פעם בעז הרים, למדתי להתרומם ואז להוריד את כל משקל הגוף לקרקע לקראת בלימה חזקה, שחטתי את הפרה הקדושה של רגל חיצונית למטה (כן, כן) ועברתי מהפכה, לא פחות, בנוגע למצב הרגליים שלי בעמידת מוצא. פרט לכך הבנתי הרבה על טכניקת הסיבוב שלי, מה טוב בה, מה פחות ומה אני חייב לשפר. אגב סיבובים, הבנאדם מסתובב כמו יישות עליונה. אי אפשר להבין איך הוא חותך קווים על אספלט, וראיתי כבר כמה כשרוניים פה בארץ, מכספי דרך נמרוד חמו, בן קדמי, אורן חסון וכולי. הוא פשוט דבוק ומאיץ לתוך הסיבוב תוך כדי חיוך, הסבר מילולי, מבט לכולם ואף עזיבת ידיים. כן, כן, אחת ההדגמות הכי מהממות שלו – והוא יודע שזה גימיק – היא כשהוא מסתובב 180 מעלות עם ידיים מעל הכידון. לא ילדים, אל תנסו את זה בבית.
החוויה הלימודית הייתה כל כך פותחת אופקים ומחשבה עבורי, שברכיבת השטח הבאה שלי ממש התבלבלתי תוך כדי רכיבה… "רגע, הרגל ככה או ככה, אבל זה לא מרגיש לי טבעי…" וכולי. וזה מעולה! כי אני כלב זקן שרוכב בשטח כבר 25 שנים וקשה לי ללמד את עצמי הרגלים חדשים. 5 רכיבות לאחר הסדנה אני כבר יכול לדווח שאני חושב הרבה פחות ומיישם הרבה יותר את ה-balance כערך עליון ואת מנח הרגליים החדש שהופך פחות ופחות מוזר עבורי.

ברמה הענפית

כדי לא לצאת מעריץ נלהב ולא-ביקורתי בעליל, אשים את הביקורת היחידה שלי פה על השולחן: זו הייתה סדנה עמוסה מדי עם יותר מדי רוכבים. לחכות בסבב של 13 רוכבים למשוב או תרגול הופך אט אט למייגע ולא באמת יעיל לזמן די יקר, גם למדריכים וגם לרוכבים. שומס וטל נתנו מעל ומעבר, ואם זה לא היה יום שישי בצהריים, כשהמודרכים כבר מתחילים להילחץ בשל מחויבויות אחרות, הם היו נשארים ומשקיעים בנו עוד שעה או שעתיים "באותו כסף". מצד שני אני לגמרי מבין את העניין הכלכלי, בו אתה מנסה לצמצם עלויות לחניכים כדי שהם בכלל יבואו.

הפתיע אותי מאוד לראות שהגיעו לסדנה רק רוכבי אנדורו עם באגיס ומגני ברכיים, ולא הגיעו כלל רוכבי קרוס קאנטרי או מרתון תחרותיים. סדנת מתקדמים כזו חשובה בראש ובראשונה לרייסרים, למאמנים ולמדריכי רכיבה. משאירים את האגו בבית, ובאים ללמוד ולהשתפר. דווקא עשרות רוכבי האפיקים למיניהם, שרוכבים שוב ושוב את אותו סינגל, עם אותן טעויות ומפתחים בעיקר את הוואטים שלהם ללא התייחסות מספקת לטכניקת הרכיבה, יכולים להרוויח פה בענק. הטכניקה תשפר להם מהירות, יעילות, תחסוך כוח ותשפר בטיחות וזמנים. בירידות הם יתאוששו במקום לשרוד, ובסיבובים הם ייצמדו לרוכבים אחרים במקום להחליק או להרוס את האינרציה על ידי ברקס במקום הלא נכון ובעוצמה מוגזמת וכולי. לטעמי כל רוכבי נבחרת ישראל באופני הרים חייבים להיות בסדנה כזו בתחילת כל עונה, ובמיוחד הטכניים שבהם כמו שלומי חיימי או יותם דשא, שלכאורה קשה לסייע להם לקפוץ רמה בטכניקה. לא סתם שומס הוא מאמן הטכניקה של נבחרת ארה"ב ושל אלופת העולם המכהנת בקרוס קאנטרי קייט קורטני. את הסדנה הייתי מחלק לקבוצות מצומצמות יותר, כדי לאפשר תרגול מהיר ורב יותר, וכן, זה אומר שהן יעלו יותר, מחלק אותן לשני מפגשים – ראשון במגרש ושני בשטח ובסינגלים (וכן, זה אומר שהן יעלו יותר…) ות'כלס, גם שני מפגשים של 5 שעות לא יספיקו, כי צריך לתרגל ולהפנים, לעבור לטכניקות מתקדמות, ללמוד רכיבה בפאמפטרק ובמסלול קפיצות, ובשבילי אנדורו…

א'קיצר, רוזוב, תתחיל לשווק כבר את סדנת האביב, נרשם ראשון יש לך כבר.

תודה ל Sababike על ההזמנה לסדנה ולטל רוזוב שהפקיד בידיי את אופניו הפרטיים,  TY Jeffsy 2019 חדשים מהקופסה לרוב הסדנה.