איך הפך הילד היחיד בעל כישרון המסחר המפותח, לאחד השחקנים הבולטים בענף ומה הוא החיבור שלו לאחד המותגים הוותיקים בישראל וככל הנראה זה בעל מדד המגניבות הבולט שבהם- אשר אביטן יבואן Kona לישראל בראיון אישי.

ראיין וכתב: אילון שגיא       צילומים: דותן הלוי

"אחת לכמה שבועות" מספר לנו אשר אביטן בעודנו ישובים במבואת החנות בכפר סבא, "נכנס אלי לקוח, עומד מול זוג אופניים, מצביע ואומר – את זה אני רוצה. אבל אני, אני יש לי חוש ריח לכאלה, אז במקום לגשת איתו לקופה, אני מתחיל לתחקר אותו… אני לא אשקר, הרבה פעמים הלכה עסקה כשהתברר לבנאדם שהוא לא באמת צריך את האופניים האלו או שמדובר בדגם שבכלל לא מתאים לסגנון הרכיבה שלו (בהנחה שיש לו בכלל כזה…). אז נכון, הפסדתי כסף, אבל הרווחתי בנאדם מבסוט שאולי יחזור מתישהו ובעיקר – הרווחתי מצפון שקט וזה שווה לי יותר מהכל בחיים האלה".

אריק ואני שותקים. אנחנו מפנים מבט אל נמרוד בן-דוד, מי שחלש על אימפריית GIANT, שיושב לצד אשר ומהנהן בהסכמה. אם לא הייתי מכיר את נמרוד כבר יותר מעשור ומחצה, ייתכן והייתי מגחך ביני לביני ופוטר את ההצהרה הזו בתור מס שפתיים תדמיתי חסר כיסוי, רק שאני כן מכיר את נמרוד ועצם העובדה שהוא חבר אישי ושותף עסקי של אשר מזה שנים רבות, נותן מבחינתי לדברים תוקף. איך אומרים, "אמור לי מי חברך"… וגו'

כל מי שקצת מצוי בפרסונות שעיצבו ומעצבות את נופו של ענף האופניים הישראלי, יודע שיש בו ערב רב של טיפוסים צבעוניים שלכולם יש מכנה משותף אחד – הם מוכרים אופניים, אבל פרט לכך, אין בניהם שום דמיון. ואפילו בתוך הבליל הזה בו שוכנים זה לצד זה אריסטוקרטים, ליצנים, חולמי חלומות ו(אולי) גם כמה נבלים, אשר אביטן מצליח להתבלט בשונותו. אז יצאנו לבדוק. הישארו עימנו.

הילד בעל שרוואל הזהב

"תמיד ידעתי להסתדר" אשר מצהיר על עצמו בביטחון, "מגיל צעיר הבנתי שהכישרון שלי קשור בלהניע תהליכים.. לסגור עסקאות.. איך אומרים – סוחר בנשמה. זה עזר לי מאד להתגבר על קשיים אחרים שהייתי צריך להתמודד איתם. אני בא מבית בו ההורים התגרשו כשהייתי מאד צעיר, עם אבא שלי הייתי בקשר רופף לאורך הרבה שנים, אמא עבדה תמיד קשה וכילד יחיד שלא הסתדר עם מסגרות, מהר מאד הגעתי לפנימיות שגם בניהן נדדתי לא מעט. רק בגיל 17 סוף סוף אבחנו אותי כדיסלקטי ודיסגרפי ברמות הקשות ביותר" הוא צוחק, "ואם זה לא מספיק, יש לי סוג של הפרעת קשב, או איך שקוראים לזה בשפה מקצועית – קוצים בתחת ".

היום, ברטרוספקטיבה, הקשיים האלו פגמו בילדות שלך?
"אף פעם לא הרגשתי בודד" הוא משיב, "תמיד הייתי מקובל ותמיד מוקף בחברים וזה ליווה אותי לאורך כל הילדות, בצבא ולמעשה עד היום".

ואיך כל הזמניות הזו השפיעה על החלומות שלך לעתיד?
"גם רגע לפני שהשתחררתי מהצבא, לא ידעתי באמת מה אני רוצה לעשות. אבל דבר אחד היה ברור – אין לי שום כוונה לחיות בצמצום ובחוסר הוודאות שליוו אותי בילדות. כמו שאמרתי קודם, תמיד ידעתי לקנות, למכור ולהרוויח כסף והבנתי שאחרי השחרור, זה מה שאני הולך לעשות".

אז השתחררת ופתחת את העסק הראשון שלך?
"לא", הוא צוחק, "הלכתי לעבוד במכירות בחברת תקשורת גדולה כשכיר. אבל כל ההרפתקה הזו החזיקה בקושי שלושה חודשים ומאותו רגע לא הייתי שכיר יותר אף פעם".

מה היה הדבר ש"שבר" אותך במקום ההוא?
"התקשרו אליך פעם מחברת תקשורת, כבלים, סלולאר?" הוא שואל אותנו רטורית, "אז אני הייתי ההוא שנמצא בצד השני, יושב בחלל משותף עם עוד עשרות אנשי מכירות ומתחרה עם כולם מי יסגור הכי הרבה עסקאות בזמן הקצר ביותר. שם הבנתי איך פועלת השיטה, שם התברר לי איזה מניפולציות מכוערות מפעילים על לקוחות, איך מבלבלים אותם מספיק כדי שיתייאשו ויחתמו לך, איך דוחפים להם דברים שהם לא צריכים, איך עובדים עליהם. וזה ממש, אבל ממש לא התאים לי".

אז מסחר-טא, זה לא המגרש שלך…
"מסחר צריך להיות הוגן" הוא אומר ושם נקודה. "אני לא רואה ברכה בלעבוד על אנשים, בסוף זו בועה שמתפוצצת לך בפנים וזה מה שהנחה ומנחה אותי לאורך החיים שלי בכל התחומים, גם האישיים וגם המסחריים".

אז אתה עוזב שם ומה…?
"תראו, בכמה חודשים שהייתי שם, עשיתי כסף טוב (בכל זאת, אני איש מכירות טוב, הוא צוחק ה.מ), אז ארזתי את עצמי ונסעתי להודו. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל והכל היה לי חדש. אבל גם בתוך הטיול והמחשבות, הראש המסחרי שלי עובד כל הזמן… וככה כמו שאני מסתובב שם בשווקים ורואה כל מיני שרוואלים שעולים גרוש וחצי, אמרתי לעצמי, וואלה, זה יכול להימכר טוב בארץ. אז קניתי איזה 20 קילו שרוואלים, שלחתי לישראל, ואחרי שחזרתי שכרתי דוכן בפסטיבל בראשית ו-וואללה, הסחורה טסה! וככה, מ-20 קילו, התחלתי לטוס באופן קבוע ולהביא כמויות הרבה יותר גדולות, סגרתי שיתופי פעולה עם כל מיני מארגני פסטיבלים והעסקים פרחו. משם הדרך לחנויות בגדים הייתה קצרה והמשכתי לפתח כל מיני יוזמות עסקיות בארץ ובעולם".

 מי ישלם K12 על אופניים…

 "באותה תקופה" הוא ממשיך לספר, "היה ליד אחת החנויות שלי, בחור עם דוכן שווארמה. עשינו כל מיני עסקים יחד אבל לא זה העניין. לבחור הזה (רונן), היה גם זוג אופניים. אופני GT I-Drive שהיו אז (אנחנו מדברים על שנת 1995) משהו מיוחד במינו. והוא כל הזמן ניסה לשכנע אותי להיכנס לתחום של האופניים. אני זוכר שכששאלתי אותו כמה הם עלו, הייתי בהלם מהתשובה שלו. לא הייתי מסוגל להבין מי ישלם 12 אלף שקל על אופניים…
ואז, רצה הגורל ואורי שחם (מצמן כרכור לשעבר), פתח את חנות האופניים שלו בצומת אלונית בכרכור, שם גם לי הייתה חנות. עד לאותו רגע לא היה לי שום קשר וחיבור עם אופניים. אבל רונן לא הפסיק לחפור לי והתעלומה הזו של המחירים וכל זה ניקרה לי בראש, אז החלטתי שאני חייב לברר את הסיפור הזה לעומק".

אז קנית אופניים?
"לא…" הוא צוחק, "הלכתי לעבוד בחנות אופניים".
"הבנתי שבשביל ללמוד את התחום הזה, אני חייב לטבול את הידיים בשמן כמו שאומרים. אז עליתי לירושלים ובמשך איזה שלושה חודשים עבדתי אצל אלדר. שם התחלתי להכיר מושגים ולהבין אך העסק הזה עובד. בסוף התקופה הזו באתי לרונן ואמרתי – יאללה, הולכים על זה".

"התחלנו לבנות את העסק. ואז קרה דבר מדהים. התחלתי להכיר עוד ועוד אנשים מה-זה מגניבים ותוך כדי זה נדבקתי בעצמי במחלה הזו שקוראים לה אופניים ולמרות הקשיים (אליהם נגיע בהמשך), פתאום התחברו אצלי הרבה דברים שגרמו לי להבין שזה המקום שלי".

תסביר…

על שלושה דברים הגלגל עומד

"בעסקים" הוא מסביר, "יש לי שלושה כללים שמנחים אותי – החופש, האהבה והפרנסה. העסקים שהיו לי עד אותו רגע, בהחלט מילאו אצלי (בגדול!) את המקומות של החופש והפרנסה. הייתי אדון לעצמי, הייתי חופשי לנסוע, לטייל ולעשות מה שבא לי מתי שבא לי. גם הפרנסה הייתה ברוך השם אחלה. אבל בקטע של האהבה, שם הכוס לא התמלאה. למכור בגדים זה סבבה, אבל כשבפעם הראשונה נתקלתי בלקוח בחנות אופניים, ראיתי אצלו בעיניים משהו שלא פגשתי בו לפני זה. הברק הזה, ההתלהבות, ההתרגשות… ואחרי שהתחלתי לרכוב בעצמי, הבנתי. כי גם אצלי נדלק משהו, משהו שבוער עד היום. התאהבתי".

"אני עד היום מצטמרר כשאני נזכר ברכיבה הרצינית הראשונה שלי" הוא צוחק ובן-דוד מצטרף אליו, "אלי לקח אותי לצוק מנרה… ואני מתגלץ' כל הדרך למטה, צורח מאושר (ופחד) ועף על החיים שלי בטירוף. האושר הזה מלווה אותי גם היום ובכל פעם שאני יוצא לרכוב (וזה קורה הרבה), אני פשוט מאושר".

בשביל מה אתה צריך את זה…

"אחרי שהחלטתי שזהו, אני פותח חנות, התחלנו רונן ואני לקושש את כל מה שצריך. מצאנו מקום, את אלי, המכונאי שלנו, הבאנו מאקספרס שישבו ביקום (ומאז הוא איתנו וחלק מהמשפחה) ועכשיו, 'כל מה שנשאר', זה למצוא מותג שנוכל למכור. אז יצאתי להסתובב ולחפש וככה התגלגלתי למשרד של נמרוד בן דוד AKA) נמרוד GIANT).
נמרוד קיבל אותי במשרד שלו בחיוך אבל קלטתי בעיניים שלו סוג של חשדנות".
בשלב הזה נמרוד מתחיל לספר את הדברים מנקודת הראות שלו:
"אני באותה תקופה הייתי כבר למוד ניסיון, וכל שני וחמישי היו באים אלי כל מיני חולמים בהקיץ שרצו לפתוח חנות. העניין הוא שכל אלו היו מחפשים מתחת לאדמה איך לקבל קרדיט של שוטף + 900, לקבל אופניים בקונסיגנציה וכל מיני פטנטים אחרים, העיקר לא להתחייב ולשלם. והנה בא אשר ופעם ראשונה שאני רואה מולי בנאדם שלא מבלבל את המוח וגם אומר – אחי, אני עושה הזמנה. עכשיו. במזומן!".
"ואז" ממשיך אשר, "נמרוד פתאום עוצר הכל ואומר לי – תגיד, בשביל מה אתה צריך את כל זה… אתה מבין שזה עסק לא פשוט, שיש הרבה קשיים וסיכונים והפרנסה לא תמיד מובטחת… זה לא שאתה פותח חנות ואנשים עומדים אצלך בתור…"

נשמע שמצא מין את מינו, אריק ואני צוחקים
"לגמרי" הם עונים יחד, "הכנות שלו" אומר אשר, "קנתה אותי מיד. והבנתי שיש פה מישהו שמדבר בשפה שלי". "וזה שהוא בא עם פאשן וביטחון וגם ראיתי שיש לי עסק עם מישהו שמבין מסחר ולא חי בללה-לנד" מוסיף נמרוד, "שכנע אותי שכדאי להתחבר אליו".
טו מייק לונג סטורי שורט – נמרוד ואשר הפכו מאותו רגע לשותפים עסקיים וחברים טובים. וזה ממש, אבל ממש לא מובן מאליו! שותפות עסקית שמחזיקה כל כך הרבה שנים, היא לא דבר של מה בכך, בטח כשמדובר גם בחברות. השניים האלו עברו לא מעט טלטלות במהלך השנים ובכל זאת ניכר שהם מצאו את המתכון לשרוד תקופות קשות, חילוקי דעות ויחד עם זאת להיות מסוגלים לקבל החלטות ובעיקר – לגונן על החברות האמיצה.
אז שאפו חברים. שאפו!

אז עם איזה קשיים התמודדת באמת בתור בעל חנות אופניים חדש?
"קודם כל" מסביר אשר, "הייתי צריך להתרגל לסוג אחר של לקוחות. אופניים זה מוצר שונה בתכלית ממכנסיים. יש פה המון כוחות שפועלים במקביל, אבל לפעמים בכיוונים מנוגדים. מצד אחד יש התלהבות כמו של ילד קטן. וזה לא משנה שהבנאדם בן 66" הוא צוחק, "עבור חלק גדול מהלקוחות הקנייה מגיעה ממקום אמוציונאלי לחלוטין ופחות שכלתני. אתה רואה אנשים שבאים ומבקשים משהו ספציפי בלי שזה מעניין אותם אם האופניים האלו בכלל מתאימים להם. למה? כי החבר'ה אמרו או כי הם קראו איפשהו. גם המחיר לא תמיד משחק תפקיד. יותר חשוב לחלק מהאנשים שיהיה להם את הכי טוב והכי משוכלל גם אם הם בקושי ינצלו אחוז מהיכולות של הכלי. למה? שוב, כי מדובר בסוג של צעצוע למבוגרים. אגב, זה קורה גם לא מעט עם נשים, מה שרק מדגיש כמה זה חזק, כי נשים כיידוע, הרבה יותר מחושבות ושכלתניות מגברים…
מהצד השני, יש פה גם עניינים של שירות ואחריות ובסופו של דבר גם המחיר מדבר.
כל הדברים האלו דורשים ממך סוג אחר של התנהלות מכרתית ואני מצאתי את עצמי לומד תוך כדי תנועה, והדבר המגניב בכל הסיפור, זה שעם כל מפגש עם לקוח, גדלה האהבה שלי לתחום".

בשנת 2005 פתח אשר את "פורסט-בייק" בחדרה. נמרוד, היה ספק אופניים מרכזי (Giant) וככל שנקפו הימים, גם חבר ומי שאשר יכול היה להתייעץ איתו בצדדים העסקיים של הענף.
"אחרי שנה, שנה וחצי" ממשיך אשר, "נמרוד ואני ממש הפכנו לחברים, בתקופה הזו נמרוד עבר תקופה לא קלה בחיים האישיים שלו בעקבות תהליך גירושים והתקרבנו אפילו יותר. גם בהיבט העסקי התקרבנו ונמרוד הפך מספק, לשותף לדרך".

כל המנועים קדימה

אחרי פתיחת החנות בחדרה, לא עבר זמן רב והעסקים של אשר גדלו והתרחבו. הוא פתח חנות נוספת בתל אביב בשותפות עם נמרוד ועוד חנות בשותפות עם עוד שני שותפים אחרים בצומת ביל"ו (בשביל האופניים). בחנויות הוא מכר את מותג Giant כמובן ואף היה נציג של מותגים כמו Lapierre ו – Ghost.

ובכל הזמן הזה, לא קרה שעצרת וחשבת שאולי די?
"לא" הוא משיב בנחרצות, "אף פעם אחת. היו לי הרבה עסקים בחיים. חוץ מחנויות הבגדים הייתה לי מסעדה ובר אבל באף אחד מהעסקים האלו לא הרגשתי בבית. לא אשקר, נמרוד ואני יחד וגם אני לחוד עברנו תקופות לא קלות עסקית. אין ספק שיש ענפים אחרים שבהם יותר קל להתנהל והרווחים גדולים יותר לאין שיעור. אבל ענף האופניים הוא בית בשבילי, הוא מקום בו כל החברים שלי נמצאים, הוא משהו שאני מחובר אליו כבר כל כך חזק עד שאני לא רואה את עצמי מתעסק בשום דבר אחר".

אתה מתאר ממש אידיליה, יהיו שיאמרו שענף האופניים הוא לא בדיוק המקום בו כולם חברים…
"אני לא יודע מה מדברים" הוא קוטע אותי, "אני רק יודע שבכל פעם שיש פסטיבל Demo-Day של Bike.il, אני פוגש את כל אלו שנחשבים מתחרים ישירים שלי, אלו שאני נלחם מולם על הפרנסה ובכל זאת כולנו יושבים יחד, מדברים, צוחקים ועוזרים אחד לשני. אם זה לא משפחה, אז אני לא יודע מה כן. אף פעם לא הרגשתי או נתקלתי במישהו שניסה לחבל או להרוס לי. תחרות עסקית זה דבר טוב וכשהיא מתקיימת במסגרת כללים של כבוד הדדי והגינות, אז כולם מרוויחים וגם יכולים להישאר ביחסים מצוינים".

ובכל זאת (אנחנו מקשים), יש שוני בין היבואנים. במה הוא מתבטא לדעתך?
"יש בענף הזה הרבה שחקנים" הוא מסביר, "כל אחד הגיע אליו מסיבות אחרות ולכל אחד יש גם מן הסתם מטרות אחרות. בלי חלילה לפגוע באף אחד, אני חושב שלנו יש משהו אחד שלחלק מהיבואנים האחרים אין וזה קשור למה שאנחנו מדברים עליו כבר שעה וחצי – החיבור האישי והאהבה לאופניים. אני יכול לומר בביטחון שאנחנו מוכרים אופניים מתוך תשוקה. אנחנו קודם כל אוהבים את מה שאנחנו עושים ורק אחרי זה סוחרים. וזה הבדל משמעותי. נמרוד ואני לא רק בעלי העסק, אנחנו עושים פה הכל -ה-כ-ל-! גיליתי בדרך הקשה שאף מוכר שכיר לא יכול לעשות את העבודה שלנו. כשנמרוד ואני נמצאים בעסק, הדברים מתנהלים אחרת לגמרי. ההבנה שלנו, הידע שלנו וגם היכולת שלנו לקבל על המקום החלטות עסקיות וכספיות, יוצרת תהליך מכירה שונה לחלוטין. את התוצאות של זה רואים גם בשורת הרווח. בחנויות שהיו בהן מוכרים שכירים היו תקופות שהפסדנו כסף. בחנויות שנמרוד ואני נמצאנו, תמיד הרווחנו. אין מה לעשות, כשאני מוכר למישהו אופניים, לא רק העיניים שלו נוצצות ולקוחות מרגישים ומעריכים את זה" הוא מסכם.

מקורונה ל-KONA

אם יש הוכחה לטרלול שמאפיין את חיי יבואן האופניים בישראל, הרי שמגפת הקורונה, היא דוגמה מצוינת לכך. כשפרצה המגפה כל התחזיות דיברו על מותו של הענף. כולם היו בטוחים שכל החנויות הקטנות לא ישרדו ורק היבואנים הגדולים יוכלו (אולי) להשאיר את הראש מעל המים. אבל לקורונה חוקים משלה והמציאות הייתה הפוכה – במקום דעיכה, פריחה! הדרישה לאופניים גדלה בצורה בלתי רגילה וחנויות מצאו את עצמן נאבקות להשלים את הביקושים חסרי התקדים. ואז, בדיוק כמו שצונאמי המכירות הציף אותן, הגיעה תקופת שפל. האופן בו חיבלה המגפה בשרשרת היצור, ההובלה והאספקה, יצרה חוסרים שאף אחד לא ידע איך להתמודד איתם. ואם לא די בכך, הרי שעם שוך המגפה, חזר השוק לממדים המקוריים שלו פחות או יותר, המכירות התמתנו (וזה understatement) ושוב עולים סימני שאלה וחוסר וודאות…
ודווקא בתוך המצב הלא יציב הזה, אשר ונמרוד מחליטים להחיות את אחד המותגים הוותיקים בארץ שקצת נעלמו בשנים האחרונות.

אז מה פתאום KONA ולמה עכשיו?
"אני חייב לומר עם יד על הלב" מסביר אשר, "שעוד הרבה לפני המשבר הגדול שעברנו עם GIANT היה לי חיבור טוב עם KONA. זה התחיל כמו שאתם כבר מנחשים, לא עם האופניים אלא עם הבנאדם. אני זוכר את איציק (היבואן ה.מ) בתחרויות בכל מיני מקומות בארץ רץ, מארגן, משתדל וכבר אז מצא חן בעיני איך שהוא מנהל את העסק כי זה הזכיר לי אותי. גם אחר כך, כשסלאלום מכרו KONA היה אצלם איזה וייב אחר ומיוחד, כזה שמזכיר את מה שאנחנו ניסינו לייצר. אני זוכר שתמיד אמרתי לנמרוד" הוא נזכר, "אם לא יקנו אצלנו GIANT, שילכו לקנות KONA".

"כשקיבלתי את ההודעה שהזיכיון של GIANT נלקח ממני" מספר נמרוד, "זה היה משבר גדול. המותג הזה שהיה חלק מהחיים שלי וגם עליו התבססה רוב ההכנסה, פתאום ברגע אחד נעלם וזה הכניס את אשר ואותי לפינה לא פשוטה".
"לא יכולנו להרשות לעצמנו" מוסיף אשר, "להתבסס על מכירת מותגים שהם לא שלנו כי הרווח עליהם כמובן נמוך יותר. לכן התחלנו לחפש מותג שאנחנו יכולים להפוך לשלנו וככה להחזיר לעצמנו נכס עסקי חשוב. בשיחות שלי עם איציק לאורך השנים, עלה פה ושם הרעיון לקחת את KONA, אבל זה לא הבשיל. כשאיציק שמע על העניין עם GIANT, הוא שוב חזר והציע לי והבנתי שזהו, עכשיו הזמן לעשות את זה".

כאחד המותגים הוותיקים בישראל וללא ספק זה שהיה לו מאז ומתמיד וייב שלא דומה לאף מותג אחר, איפה מצאתם את החיבור שלכם עם KONA?

"זה ממש גורל" אומר אשר, "לכל מותג בעולם יש סוג של אישיות משלו. האישיות של KONA מתחברת לאישיות שלנו בצורה מושלמת. מי שמכיר את ההיסטוריה שלהם יודע שמדובר בשלושה חברים עם אהבה ענקית לרכיבה ולאופניים, אנשים מגניבים בטירוף שהחליטו יום אחד להפוך את האהבה הזו למקצוע. והאופניים שהם עשו ועושים, משקפים בצורה הכי טובה את האופי שלהם שהפך גם לאופי של המותג הזה. זה אולי ישמע מוגזם, אבל מאז שהמותג אצלנו, הבנו שיש באמת סוג מסוים של אנשים שרוכבים על KONA. משהו באישיות שלהם מחבר אותם למותג ולמה שהוא מסמל וזה לא קשור בכלל לנתונים יבשים של גאומטריה או חלקים. אנחנו בדיוק כאלה. ואנחנו מאמינים שאנחנו יודעים לקחת את הייחודיות הזו ולהפיץ את האהבה והוייב הלאה. גם החיבור שלנו ליצרן היה טבעי, אני חושב שהם הרגישו בעצמם את הגישה שלנו והיא התאימה להם. אנחנו מתנהלים מולם יותר כמו חברים ופחות כמו נציגים עסקיים. הדיבור בא ממקום של נינוחות וקשר בלתי אמצעי ואין בכלל את כל הקטע של הרשמיות והבירוקרטיה שקיימים בהתנהלות מול יצרני אופניים אחרים שבגלל הגודל או הגישה, הפכו לסוחרים בלי נשמה".

אז מה אתם מתכננים עבורנו?
"אנחנו עושים הרבה דברים. אנחנו קודם כל רוצים שיותר אנשים שלא מכירים את המותג, יכירו אותו ואת האיכויות והוייב המיוחד שלו ולכן אנחנו מפרסמים הרבה. אנחנו מטפחים במקביל את מועדון הלקוחות שלנו כי הקהל שכבר מכיר את המותג, הוא נכס אדיר שחשוב לשמר. KONA היום מתקדמים מאד ומכינים המון הפתעות. הכניסה שלהם לסגמנטים כמו גראבל ואופניים חשמליים, נוחלת הצלחה ושוב, בכל זוג אופניים שלהם, גם אם על הנייר יש מוצרים יותר קלים/מאובזרים/זולים/וואטאבר, אין מותג שיש לו את מקדם הפאן והאופי הכל כך מיוחד של החבר'ה מארצות הברית. החברה הזו שקיימת משנת 1988, עדיין נמצאת בבעלותם של שלושת החברים המקוריים שהקימו אותה ואנחנו מאמינים שהעובדה שנמרוד ואני שותפים עסקיים וחברים במשך כל כך הרבה שנים, מתחברת בול לDNA של KONA ויאפשר לנו להחזיר את המותג הזה לימי הזוהר שלו בישראל".