קצב מטורף, סינגלים קשוחים, ואווירת תחרות בינ"ל. 

סיכום היום הראשון של Ford Epic Israel 2018

כתבו: צחי אוחובסקי, אריק פלדמן I צילום: רונן טופלברג, תומר פדר, Sportphotografy

הצמד  Maximilian Brandlו- Georg Eger מגרמניה הם המנצחים של הסטייג' הראשון של פורד אפיק ישראל לשנת 2018. כ 600 רוכבים ורוכבות התייצבו על קו הזינוק במלון יערים במעלה החמישה, למהדורה הירושלמית של פורד אפיק ישראל. זוהי תחרות האפיק ישראל השישית במספר והראשונה אשר מתקיימת באזור שפלת יהודה והרי ירושלים.

מזג אוויר ירושלמי צונן וערפילי קידם את הרוכבים על קו הזינוק והוביל אותם למקטע פתיחה מהיר של גבעות מתגלגלות באורך 5 ק"מ לכיוון נטף. דבוקה צפופה של רוכבי ה UCI נכנסה במהירות לכיוון הירידה בנחל יתלה כשהזוג קולהבי/ אולמן וחיימי/ גלוט מתייצבים בראשה. משם הובילה אותם עלייה טכנית לכיוון נווה אילן ומיד אחריה ירידה מהירה במסלול הK20  לכיוון שער הגיא. בשלב זה דבוקת המובילים מקרב רוכבי ה UCI יצרה פער של כ-2 דקות מחבורת הרודפים שהורכבה ברובה מרוכבי UCI, מובילי קטגוריית הגברים, והנשים הראשונות. מקטע שבילים רחבים ומהירים באזור מנזר לטרון והכרמים של נווה שלום הביאו את הרוכבים לתחנת הריענון הראשונה בלטרון. הדרמה הראשונה בקרב הדבוקה המובילה התרחשה כ-5 ק"מ לפני תחנת ההאכלה כשאולמן, בן זוגו של קולהבי חוטף פנצ'ר ומרחיק את הזוג המוביל והמועמד לפודיום הרחק לאחור לתוך דבוקת הגברים האחורית כשבראשה הצמד הישראלי הדומיננטי היום אליעד דניאל ובן זוגו אורי לאונציני. קטע מישורי של דרכים רחבות לכיוון פארק קנדה החל לפרק את הדבוקה המובילה כשבראש מתייצבים הזוג הגרמני אגר וברנדל. 17 ק"מ של מקטע סינגלים קשוח וחשוף, רובו במגמת עליה הגדיל את הפערים אף יותר כשבמקום השני בפער של כ 3 דקות מתייצבים צמד האוסטרים ראגל ומרקט וכמה דקות אחריהם צמד האיטלקים דה קוסמו ופררו. בשלב זה חיימי וגלוט נחלשים ומאבדים מספר מקומות לטובת מתחרי UCI אחרים. משם גלשו הרוכבים חזרה לשער הגיא והחלו בטיפוס ארוך ומתיש חזרה לכפר התחרות. שביל הדיפנבייקר המוכר היטב לרוכבים הישראלים וסדרת קירות, שחלקם דרשו דחיפה בהליכה היוו את נקודת המשבר של היום עבור רוכבים רבים, כולל צמד המובילים. רכיבה חזקה בעליה הקשה של הזוג האוסטרי שזינב במובילים מקרב אותם עד כדי מספר שניות מהמובילים אך לא מספיק כדי לקחת מהם את הניצחון. את קו הסיום אחרי 87 ק"מ וכ 1900 מטרים של טיפוס מצטבר, חוצים ראשונים Maximilian Brandl ו- Georg Eggerמגרמניה בזמן של 03:32:25.88. בהפרש של 6 שניות אחריהם חוצים את קו הסיום למקום השני Gregor Raggl ו- Karl Markt מאוסטריה בזמן של 03:32:31.22. את המקום השלישי בקטגוריית הגברים תופסים בסוף היום הראשוןDamiano Ferraro  ו- Gioele De Cosmo מאיטליה בזמן של 03:35:35.97. בסיכומו של יום זהו ללא ספק אחד המסלולים הקשוחים שחוו הרוכבים בתחרות אפיק ישראל מאז ומעולם, בעיקר עקב כמות הסינגלים הטכניים והרצופים שהתישו את הרוכבים, וסיום הסטייג' בכ 20 ק"מ של עליות קשוחות בהן טיפסו הרוכבים מעל 500 מטר גובה אנכי.

בקטגוריית הנשים, צמד הרוכבות הולנדי/ הונגרי Anne Terpstra ו- Barbara Benko הראו דומיננטיות מובהקת לכל אורך הסטייג'. ברוב השלבים הן רכבו חזק מאוד בצמוד לדבוקת הגברים כשראשוני המאסטרס נמצאים הרחק מאחוריהן. את קו הזינוק הן חוצות ראשונות בזמן מעולה של 04:10:38.59. בפער של כ 4 דקות אחריהן הגיעו Esther Suss משוויץ ו- Angelika Tazreiter מאוסטריה בזמן של 04:14:31.34. בפער ניכר מאוד מהן הגיעו זוג הבנות שסגר את שלישית הנשים הראשונה,  Cindy Montambaultמקנדה ו- Jaqueline Mourao מברזיל בזמן של 04:41:55.58.

דרמה לא קטנה התרחשה בסטייג' הראשון בקטגוריית המאסטרס, הקטגוריה הגדולה והמרכזית בתחרות. כבר משלב הזינוק ולאורך חצי היום הראשון, שלושה זוגות הראו דומיננטיות מובהקת בהובלת הקטגוריה. הצמד נועם שילר וליאור חקלאי התייצבו בראש, בפער קטן אחריהם נימי כהן וניל אובריין ובפער של כ 3 דקות אחריהם אנג'לו דה וירולי וחיים דהן. בסינגלים הקשוחים של פארק קנדה ובעליות שמיד אחריהם המאזן השתנה, כשנימי וניל סובלים ממספר תקלות טכניות ומאבדים זמן, והצמד שילר/ חקלאי נחלשים ומפנים את הדרך לדה ורולי ודהן שלוקחים את ההובלה בקטגוריה. שני צמדי מאסטרס זרים מנצלים גם הם את המצב ומתייצבים אחרי זוג המובילים חיים דהן ואנג'לו דה ורולי שלמרות שני פנצ'רים של דה ורלי מסיימים ראשונים בקטגוריה בזמן של 04:26:17.52. במקום השני זוג הבלגים Wim Tollenaere ו- Hans Planckaet בזמן של  04:29:27.26. את המקום השלישי תופסים היום Christof Bischof ו- Thomas Kaufmann משוויץ בזמן של 04:31:20.21.

בזוגות המעורבים הזוג עומר שפירא וגיא שגיב הפגינו רכיבה חזקה ועקבית לאורך כל שלבי הסטייג' עד ניצחון מרשים בזמן של 04:14:13.96. את המקום השני תופסים היום רותם גפינוביץ' ותום יצחקי בזמן של 04:44:32.33. את שלישית המובילים סגרו הזוג Evelyne Trepte ו- Michael Trepte משוויץ בזמן של 05:08:17.09.

בקטגוריית הגרנד מאסטרס, זוהר גלילי ועמית לוין הראו דומיננטיות מובהקת כמעט עד סוף הסטייג'. כמה מאות מטרים מקו הסיום עמית חש ברע, התעלף ולצערם הרב של הצמד לא הצליח לחצות את קו הסיום. בסוף היו אלה גיל קאשי וישראל חן שחצו ראשונים את קו הגמר בזמן של 04:41:17.23. אחריהם הגיעו Issy Zimmerman מאנגליה ו- David De Lima מדרא"פ בזמן של 04:54:40.31. רפי ניב ויעקב כהן סוגרים את שלישית הגראנד מאסטרס בזמן של 05:07:46.07.

יום שנזכור

נימי כהן מסכם את הסטייג' הראשון שלו בפורד אפיק ישראל 2018

אתחיל מהסוף. הסטייג׳ הראשון של פורד אפיק ישראל 2018 היה הסטייג׳ הראשון האכזרי ביותר בתולדות האפיק. גם המספרים היבשים (88 ק״מ על כ-1,800 מטרים טיפוס) קשים מהעבר, גם המבנה שמיד אפרט, ובנוסף – כ-85 רוכבי UCI שזינקו מלפנים, וקבעו, איך לומר, קצב חדש, שמשך אחריו את כל הפלוטון לקצבים אחרים.

כדי לא להכניס את טור הרוכבים העצום במקשה אחת לירידה הארוכה הרצינית של היום, גל צחור תפר לנו סטארט לופ אכזרי של 5.5 ק״מ, עם עליות וירידות פותחות ריאה, דרכי כורכר טכניות ועוד. משם המשכנו כשליש סטייג׳ על דרכי כורכר ודרכים חקלאיות אל עבר פארק קנדה, עם הרבה ירידות טכניות ומאתגרות, בפארק קנדה תפרנו בצורה יפה ויצירתית את כל הסינגלים הרשמיים ברצף אחד, וחזרנו אל קיבוץ מעלה החמישה ב-17 ק״מ של עליות כורכר מפנקות, לא נגמרות עם שמש קופחת על ראשינו.
אמרתי לכם, קשה…

עצם ריכוז כל הסינגלים של הסטייג׳ ברצף אחד ארוך ומתמשך בפארק קנדה די פירק לרוכבים את הגוף, ואתגר את אלו שאינם טכניים. הוסיפו לזה את השטח כאן, ״ירושלמי״ למי שמכיר, קרי הרבה סלעים ואבנים חדות, הרבה דרדרת – שטח קשוח למדי – והנה לכם עוד פקטור שמעלה את רמת הקושי, והתבטא בהרבה התרסקויות, נפילות ותקרים.

האירוע הזה גדל ומתמקצע משנה לשנה ועימו גדל מפלס הלחץ בערב שלפני. השנה הצלחתי להניע לאפיק ישראל את ניל אובריין, רוכב-על, יוגיסט ובעוונותיו גם אלוף ישראל באופני הרים לפני, אהעמ, 18 שנים, שדי פרש מרכיבה תחרותית. ניל בן 49, אני בן 48 ואנחנו בקטגוריית המאסטרס העמוסה והתחרותית. הצלחנו להתאמן כמו בני אדם כחודשיים, הוא קצת פחות, וההתמודדות שלנו עם הלחץ של לפני התחרות הייתה פשוטה: סבלנו די הרבה באימונים סיזיפיים, הכל על מנת לבוא טוב לתחרות עצמה, והנה הגיע הרגע המרגש. בעינינו התחרות היא הכיף, המשחק שלנו, הילדים, הממתק שמחכה לנו בסוף הסבל של אימוני אוגוסט ספטמבר, בחגים, בחופשות, על חשבון שעות שינה, המשפחה, העבודה והחיים שמחוץ לאוכף. עלתה בי המחשבה שיום לפני מרתון אפיק ישראל בעצם מסתיים המרתון האמיתי, הקשה והלעיתים מייאש – מרתון האימונים וההכנות.

התחלה מפתיעה

זינקנו בראש טור הרוכבים שאינם רוכבי UCI ביחד עם בכירי רוכבי המאסטרס, וזה עבד לנו טוב. שרדנו את הקפת הפתיחה ללא דרמות והופ, הנה הירידה הראשונה לנחל יתלה בה כולם טסים במהירויות לא חוקיות, אחריה העלייה הקשה והטכנית לנווה אילן אותה עשינו בטור ארוך עם כל החשודים המיידיים כמו נועם שילר וליאור חקלאי מנצחי השנה שעברה, אנג׳לו די וירולי וחיים דהן הפייבוריטים הישראלים השנה  וכל שאר החזקים. טסים את הדיפנבייקר בירידה, עוברים את כביש 1 לצד הדרומי לכיוון לטרון, ונוצרות תתי-קבוצות, מיני פלוטונים, אנחנו בפלוטון השני, רואים את הראשון אבל לא מצליחים לצמצם אליו. ניל חזק בטירוף ושומר עלי, אני מדי פעם מרגיע אותו שלא ישרוף אותי, שומרים כוחות לסינגלים בקנדה, מקום טוב לנו ולקילומטר ה-70, בו יתחילו 17 ק״מ של עליות קשות בדרך לפיניש. סה״כ מיקומינו פה נע בין 2(!) בקטגוריה כשאנג׳לו וחיים התפנצ׳רו ובישוף השוויצרי עדיין היה מאחורינו ל-4, מדהים!

למהההההההה?

במקטעי הירידה בפארק קנדה עברתי קדימה. אני זורם אותם טוב, ומכיר אותם היטב לעומת ניל הצפוני שלא ממש ביקר שם לאחרונה. זה עבד טוב עד שבקילומטר 54, באחד הקטעים הכיפיים והאהובים עלי, הצלחתי להלביש את חישוק ה-ENVE האחורי שעולה כמו כליה על סלע ולסדוק אותו עם קריעת צמיג. צרחת ״למהההההההה!״ פילחה את האוויר ונשמעה עד לקפריסין בערך, אבל עפנו על התקלה, שתי תולעים, בלון, רק זוג אחד (כריסטוף בישוף) עוקף אותנו, ואנחנו תוך דקות ספורות בחזרה בתנועה. כמובן שפה כבר יש לחץ להעלות קצב ולברוח לכל מי שמאחורינו וצמצם, אז לוחצים חזק. לדאבוני כי רב התיקון החזיק כקילומטר ואז הצמיג פשוט נידף את כל האוויר. פה כבר נכנסנו לתיקון ארוך יותר, פנימית, משאבה (כי הבלון השני עף) וזה, ועקפו אותנו די הרבה זוגות. אותי זה די גמר מנטאלית. בעיקר בגלל האחריות האישית שלי לחירוב התוצאה היפה שהייתה יכולה להיות לנו. בתחרות זוגות כמו באפיק, אתה  נהנה מהזוגיות ומהפרטנר שלך, אבל כשאתה מפשל אתה דופק את שניכם. זה לא הפריע לי כמובן לאחוז לניל בכיס האחורי או לקבל ממנו דחיפות מפנקות בגב התחתון, כי חוץ מזה שהיינו צריכים לרדוף ולנסות לעקוף בחזרה, בסביבות הקילומטר ה-65, כלומר לפני כל העליות הקשות, נגמרו לי הרגליים. למה בדיוק? קשה לי לומר, אבל זה לא דמה בכלל לביצועים באימונים האחרונים על אותה עלייה בדיוק. שילוב של החום, הלחץ, שני המרדפים אחרי הפנצ׳רים, הזינוק ללא חימום והעובדה שזו תחרות ולא ״אימון״ הצליחו לפרק אותי.

Pits Of Despair

דיפנבייקר, אחת העליות היותר מגניבות (באופן יחסי) וידידותיות באזור עם אחיזה מעולה, שיפוע נורמלי, מרחבים בהם אפשר לתת קצב טוב, הייתה היום סיוט עבורי. מחשבות טיפיקליות שעולות וצפות להן בסיטואציות כאלו כמו למה אני צריך את החרא הזה, איך לעזאזל נרשמתי לקייפ אפיק 2019 במרץ הקרוב, אולי אפרוש לבירה שמציעים לי החבר׳ה מ-GIANT וכולי. שמש ישירה לתוך פנים שלך, אין פיסת צל באזור, רגליים שלא סוחבות וקילומטראז׳ לא זז כמעט ב-Garmin שלי. ניל מכיל וסוחב כמו קטר, בואו נגיד שבדקתי לעומק כמה הכיסים החדשים המחוזקים של Jinga שמייצרת את חליפות הרכיבה של Bike.co.il עמידים בסחיבת פצוע. הם עמידים… מתישהו הגיעה תחנת ההאכלה השלישית, שם עצרנו ארוך יחסית עם הרבה קנקני מים על הראש להורדת הטמפרטורה, התאוששתי קמעא, טסנו את הירידה הטכנית לנחל יתלה, והנה אנחנו מתחילים בעבודת הפרך של העלייה האחרונה והקשוחה למלון. העלייה זרועה בזוגות שעקפו אותנו קודם ואנחנו מנסים לעקוף בחזרה כמה שיותר ולרוב מצליחים. הפיניש כרגיל היה מרגש ומפנק, אבל אני הגעתי אליו סחוט מאי פעם. כל הג׳ז הזה הצליח להביא אותנו למקום שישי בקטגוריית 40 פלוס, אך בפער גדול של 11 דקות מהזוג שלפנינו, זיגי ודביר.

אחרי פלברה קטנה בקו הסיום הכל מתקתק: תק, שטיפת אופניים, תק, הפקדתם באוהל Shimano Israel בשואה שהעברתי אותם ולמצוא גלגל חלופי, תק, עמידה בתור לאוכל אטריות בקר וזה, תק בירה בדוכן של Jems, תק גדי טנא פיזותראפיסט על, תק בירה שנייה, תק עיסוי ועוד רגע תדריך רוכבים וארוחת ערב. אשכרה סדר יום של סמי מקצוען…

היה קשה, אבל היי, מחר יהיה יותר – נשתמע חברים.

My 1st stage in my First Epic Israel

ניל אובריין בן זוגו של נימי מסכם בשפתו את יומו הראשון בפורד אפיק ישראל 2018

So the big day had finally arrived, after checking out the start loop & discussing tactics for the race we felt ready the  give our all

So, there we were a 5.30 am planting our bikes in the start grid to ensure a reasonable starting position in the grid, along with many other riders, the downside of this being no warm up as the bikes once in the start area were there to stay

Starting behind around a pack of 90 riders with UCI ranking & knowing that start loop was cramped & dangerous the early visit to the start grid proved to be smart move.

At exactly 7.00 am the whistle was blown & we were off, we managed to creep forward during the start loop, losing a bottle while gaining a few places, but I was glad to get it over with & start the long fire road that lead us down into the valley below

I could see our main competitors 50 meters in front of us, knowing that it was going to be long day we decided not to chase them down, staying in a fairly steady state of tempo, personally I'm not fond of starting a race without a warm up, but starting behind 200 riders with a warm would have been no fun either, so   it was in the end the right thing to do

As we carved our way down into the valley I could see quite a large group in front of us that included so of the top women riders, it appeared like we making good progress

We reached the first feed zone after 37 km, after losing a bottle the fear of falling into dehydration was in the back of my mind, so I drank as much has I could, meantime the fantastic team at the feed zone oiled my chain, filled my bottle & stuffed a handful of gels into one of my pockets….wow, these people were amazing

Leaving the feed zone the coarse weaved its way through vineyards, passing through fields, under the highway between Tel Aviv & Jerusalem, these were routes that I had ridden 20 years ago when initially discovering the beauty of mountain biking & here I was retracing the tracks that had rooted me in this amazing sport, racing with one one of oldest & best friends…….what a kick

I knew where we were headed, towards the Latrun Monastery, another amazing landmark, I knew that Park Canada was not far away

Park Canada also held fond memories of fantastic single track…….we were not to be disappointed

The trails were dusty, rocky & technical, a welcome change to open dirt tracks & I knew that we would be making up time on the riders in front of us

Our pace was good as the trail undulated between the ancient olive trees, then taking a downward turn through some really fast technical single track…….suddenly there was a loud & familiar crack every mountain biker has knows……the sound of the rim slamming against a rock with incredible force, almost like a gun being fired

Nimi let out a cry of frustration & came to a very sudden stop, yep it's a puncture, a big one…….the Enve rim a had a nasty crack & the tire was nicely pinched, we stuffed a couple of rubber worms to try to patch up the damage & continued optimistically

Our optimism was short lived, another stop was needed to fit an inner tube, as we worked in earnest to get ourselves moving again rider after rider passing us as we stewed in mis-fortune, most of them asking if we needed anything, Guy Caftory kindly left us a CO2 canister which we kept just in case of any other surprises, a got moving again

The situation was obvious, we'd lost many places during our stop…..now was the time to get back work

The stop had taken a lot of energy from my partner Nimi, getting back into a rhythm wasn't easy & I could sense that we were not progressing at the same pace

The time had come to lend a helping hand, we had most of the climbing yet to do, the weather had turned warm & the wind had dropped, we went up & up & up

I did my best to help Nimi, alternating between pushing & pulling & slowly but surely started to catch riders, but boy was it hard, fatigue was setting in with 70km under our belt

It felt like forever, but we still passing riders, so we soldiered on

Reaching the base of the last climb we noticed more riders not that far in front, we had ridden the last climb a number of times during training rides, as we pushed on the riders in front became recognizable, passing them suddenly became a necessity, & indeed we did reaching the road at the top of the climb with a generous advantage, but all serious cyclist know, its never over…..until its over

The last few kilometers climbing up through the Kibbutz to finish seemed endless, finally we crossed the line in 6 place (Masters) drooping back from 2nd place after the puncture

All in all, an amazing day at the office, other than our unfortunate indecent

Looking forward to tomorrow…..cautiously

"Ford Epic Israel" בחסות טרק הוא מרוץ שטח זוגי רב שלבי המתקיים זאת השנה השישית ומהווה מפעל הנצחה לגיורא צחור ז"ל. זהו מרוץ האופניים המשמעותי, הגדול והחשוב בישראל ומהווה אירוע דגל לענף האופניים הלאומי. במהלך שנות קיומו הצליח אפיק ישראל להתברג ולהתפרסם בסצנת המרוצים העולמית וחותר להפוך בעתיד לאחד ממרוצי השלבים החשובים בעולם. כבר במהדורה הנוכחית ייקחו חלק יותר מ 130 רוכבים זרים מ 25 מדינות שונות, מספר שיא של רוכבים/ תיירי אופניים בן לאומיים שיהפכו בסוף המרוץ לשגרירי ישראל בפועל. שלושת ימי התחרות בנופים הייחודים של הרי ירושלים בהם היא עוברת וההכנות המפרכות של המשתתפים, חושפים את המתחרים לרמה אחרת של מקצוענות ספורטיבית והשגיות ומקדמים הלכה למעשה את תרבות הפנאי והספורט של מאות המשתתפים, חבריהם ומשפחותיהם.