הגיגים: אורי ניצן צילומים: אלון רון, תומר פדר
אחרי תקופת בצורת ארוכה של מספר שנים בהן לא התקיימו אירועי גראבל המוניים, מסחריים ומאורגנים, החליטו צחי אוחובסקי, אריק פלדמן ונימי כהן (שהם במקרה כולם חברי מערכת bike.co.il ורוכבי גראבל מושבעים) להרים את הכפפה ולהפיק לנו, קהילת רוכבי הגראבל בישראל, אירוע גראבל רציני, מושקע ואיכותי בשלהי האביב לפני שהקיץ מגיע ומזג האוויר הופך דביק ובלתי נסבל.
כבר מהפרסום הראשון היה ברור שזה הולך להיות אירוע ברמה גבוהה. החבר'ה האלה יודעים את העבודה, ויש להם ניסיון עשיר בהרמת אירועי אופניים מטורפים כגון הגראבלנדיה, הסמרתון, ליגת האנדורו הישראלית, BikeIL Demo Day ועוד רבים וטובים. לקח לי בדיוק שניה וחצי להחליט שאני בפנים ולהשכיב את ה- 200 שקלים הדרושים להבטיח את מקומי באירוע.
האירוע פורסם לראשונה ב- 20/4 ותוך 48 שעות בלבד נרשמו 100 הרוכבים הראשונים. ב- 30/4 כבר התמלאה המכסה שעמדה על 250 רוכבים והמארגנים החליטו להגדיל את המכסה ל- 300 רוכבים סה"כ (אופני גראבל והרים יחד). ב- 1/5, 11 ימים בלבד אחרי שהיא נפתחה לראשונה, נסגרה ההרשמה עם 300 רוכבות ורוכבים שהבטיחו את מקומם באירוע. קצב הרישום המהיר מצביע יותר מהכל על הצמא שקיים בקהילת רוכבי השטח לאירועי אופניים שונים שאינם בהכרח תחרויות XCM/XCO של איגוד האופניים או אפיקים רב יומיים קשוחים.
אירועי הגראבל שהיו פה בעבר כגון מתיש לכיש המדוגם ו- BikeWay Gravel Classic המיתולוגי תמיד הצליחו לשלב בצורה מוצלחת רכיבות קשוחות ומאתגרות עם וייב הרפתקני ושונה, ותמיד תמיד הקפידו על אפרה-רייד משובח ואיכותי שכלל הרבה בירה, אלכוהול אחר ובשר צלוי. מועדון הגראבל הישראלי משמר את המסורת הזאת ברכיבות המועדון כבר שנים, כאשר לפעמים התחושה היא שהרכיבה שלפני היא רק תירוץ לפתוח את בקבוק הבירה הקרה עוד לפני שהשעון מתייצב על השעה 10 בבוקר. זה כנראה גם אחד החסרונות של רכיבות מועדון הגראבל. חסרה קצת תחושה של אתגר, תחרותיות, לבחון גבולות ולאתגר את הגוף והיכולת. הרי בירה קרה תמיד יותר טעימה אחרי רכיבה קשוחה ומאתגרת שגרמה לך להוציא את המקסימום ואז לתת עוד קצת.
כיאה לאירוע רציני ומושקע, גויסו ספונסרים, הודפסו חולצות, גויסו מתנדבים, מרשלים, צלמים מקצועיים ובעלי תפקידים שונים ורבים. תמיד מחמם את הלב לראות את הקהילה שלנו נרתמת לעזור, לתרום ולהתנדב באירועים שכאלה.
מספר ימים לפני האירוע נשלח מייל מסודר לכל המשתתפים עם הנחיות ברורות לגבי האירוע: דרכי הגעה, חניה, קבצי המסלולים השונים, תחנות הריענון, מספרי חירום, ציוד חובה ולו"ז מפורט. פה קצת נלחצתי. פתיחת עמדת ההרשמה בשעה 6:00 ביער המלאכים ליד קרית גת. זה מרחק של שעה נסיעה מהבית, כלומר יציאה ב- 5:00. מתי לעזאזל צריך לקום בבוקר בשביל להספיק לזינוק?
למרות הלחץ הראשוני, הבוקר כולו עבר באופן די רגוע. הדרך לקרית גת עברה בקלות, שיירת הרכבים הארוכה שהגיעה בשעות הבוקר המוקדמות ליער המלאכים התפתלה על כביש האספלט הצר בדרכה למתחם. סדרנים הכווינו אותנו למקום חניה מסודר, פרקנו את האופניים מהאוטו ואספנו את מספרי המשתתף. המארגנים פתחו כבר ב 6:00 בבוקר 6 עמדות הרשמה כדי לא לייצר פקקים או תורים ארוכים וכל התהליך זרם בצורה חלקה ללא עומסים או לחצים מיותרים. מצאנו את עצמנו בשעה 6:30 עומדים מוכנים על קו הזינוק. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד רוכבים, כאשר בשונה מתחרויות אחרות בהן השתתפתי, אף אחד לא נדחף על מנת להתמקם בקדמת אזור הזינוק. הרוכבים עמדו קבוצות קבוצות לארוך עשרות מטרים דיברו, צחקו והעבירו את הזמן ברוגע עד הזינוק.
הרכיבה החלה בזינוק מתגלגל מאחורי רכב ההפקה שנועד למנוע תאונות שנובעות מעומס ולחץ של רוכבים שמנסים לשפר מיקום מיד אחרי הזינוק. לא נרשמו אירועים חריגים בזינוק והוייב הרגוע נשמר גם בשלב זה. היה די נחמד לרכב מאחורי הרכב בקצב רגוע כמה דקות בשביל לסובב רגליים ולעורר את הגוף עד לשחרור הרוכבים ולתחילת התחרות. די מהר התארגנה לה קבוצת חוד של כ- 30-40 רוכבים תחרותיים שנתנו גז וטסו קדימה. ואני, שעדיין מחשיב עצמי רוכב תחרותי, ניסיתי להיצמד אליהם. אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא היום שלי. איזה וירוס צינון מציק שתפס אותי בחזרה מחופשה באיטליה לפני כמה ימים לא הרפה ולא אפשר לי לרכוב בקצב שרציתי.
שיחררתי את הפלוטונים המהירים ומצאתי את עצמי מלווה בקבוצות קבוצות של רוכבים, חלקם על אופני גראבל, חלקם על אופני הרים, שפשוט באו לרכוב את המסלול המאתגר, להנות מהנוף ומהחברה ולסיים עם חיוך על הפנים. זה היופי באירועים מהסוג הזה, כל אחד מגיע בשביל לתת מה שיש לו, ולהנות מהדרך. ראיתי רוכבים חזקים שטסים קדימה ואז עוצרים לעזור לרוכב שעמד תקוע בצד הדרך. רוכבים מהירים שדווקא עצרו ולקחו את הזמן באחד משני הפיד-זונס המדוגמים שנפתחו ולא היו בלחץ רק לחטוף ג'ל ולהמשיך. רוכבים שעצרו לצלם את הנוף המרהיב שנשקף בדרך ורוכבים שעברו להליכה בעליות התלולות המדורדרות. הרכיבה עברה עם הרבה חיוכים, שיחות קצרות עם רוכבים מזדמנים, פוזות למצלמה ובסה"כ הנאה רבה. זה לא שלא היה קשה, והיו גם משברים לא קלים, אבל בין לבין הצלחתי להנות מהמסלול המטריף, הנוף הבראשיתי וכמובן מזג האוויר הקריר שסידרו לנו המארגנים, כאילו האביב החליט להישאר לעוד יום אחד אחרון במיוחד בשביל אירוע הספרינג גראבל כדי שיוכל להצדיק את שמו.
לרוכבים ניתנה אפשרות לבחור בין שלושה מסלולים: קצר באורך 35 ק"מ עם 370 מטר טיפוס, בינוני באורך 52 ק"מ עם 700 מטר טיפוס וארוך של 74 ק"מ עם 1,100 מטר טיפוס מצטבר.
באופן לא מפתיע במיוחד, רוב הרוכבים (181 ליתר דיוק) בחרו במסלול הארוך. 107 נרשמו לבינוני ורק 25 רוכבים בחרו לרכוב את המסלול הקצר. כן, זו לא טעות בחשבון. בסופו של דבר זינקו למעלה מ- 300 רוכבים…
כל המסלולים הינם מסלולי רולינג הילס קלאסיים. כמעט ואין קטעים מישוריים. יורדים, מטפסים, יורדים, מטפסים וחוזר חלילה. לא קל אבל מאוד מספק. את המסלול הארוך, אותו בחרתי לרכוב, ניתן לחלק לשני חלקים: החלק הראשון של המסלול (כ- 35 ק"מ) מאופיין ברולינג הילס במגמת עלייה והחלק השני כנ"ל רק במגמת ירידה. העליות קשות ושורפות רגליים, אבל קצרות יחסית, והירידות מפנקות ומאפשרות התאוששות מהמאמץ.
המסלול היה מוצלח במיוחד. מזג האוויר אפשר רכיבה מהירה למדי מבלי להתבשל מהחום והנופים היו מהממים. הכרמים המלבלבים, המטעים והחממות עם השבילים המהודקים באזור מושב לכיש, שבילי עפר לבנים המזכירים את טוסקנה הובילו לישובים אמציה ושקף, ושטחי האש של צה"ל סיפקו מראות מעניינים באזור נטע ושומריה.
בסוף המסלול לאחר החציה האחרונה של כביש 6 כשהרגליים כבר מבושלות המארגנים הכינו לנו הפתעה בדמוי עליה תלולה ומדורדרת שהובילה היישר למתחם הצ'יל אאוט המפנק והענק של סוף המסלול. ממש בחציית שער סיום, בנות הרישום סימנו שסיימנו ומיד קיבלנו חולצת אירוע מגניבה, כובע רכיבה מתנת ג'ינגה ותלושים לבירת רונן קפואה והמבורגר ענק ועסיסי שניתנו לכל משתתף כחלק מחבילת ההשתתפות באירוע- פינוק אמיתי. משם לאחת מפינת ההסבה הרבות שפוזרו במתחם האירוע לפגוש את כל החברים החזקים שלנו שכבר ישבו עם בירה ביד והעלו חוויות מהמסלול המאתגר.
תמיד באירועי גראבל, במיוחד כאלה עם אספקט תחרותי ומדידת זמנים, עולה השאלה מה יותר מהיר – אופני גראבל או אופני הרים. לדעתי זו לא השאלה הנכונה. יותר חשוב בעיני מה יותר כיף, מהנה, מתגמל, מאתגר ולאו דווקא מה יותר מהיר. אירועי הגראבל מכניסים תבלין סודי לאירועי אופניים שהופך אותם למגניבים יותר, קולים יותר, ומאפשרים ליותר רוכבים להנות מהחוויה מבלי להילחץ מהתחרות וללא קשר לאופניים עליהם רכבו. אבל בכל זאת, בשביל הסקרנים שבינכם:
163 משתתפים רכבו על אופני גראבל
150 משתתפים רכבו על אופני הרים
תוצאות הרוכבים המובילים בכל מקצה
מסלול ארוך אופני גראבל:
גברים גיא ניב 2:44:00
נשים: אנה דר 3:54:25
מסלול ארוך אופני הרים:
גברים: רפי שטרית 2:45:40
נשים: אירנה מזין 3:30:09
מסלול בינוני אופני גראבל:
גברים: ציון מזרחי 2:29:16
נשים: זהר אלקן: 2:53:00
מסלול בינוני אופני הרים:
גברים: אורי דורזוקו 2:31:48
נשים: חיר איסמעיל 3:08:24
את הזמן המהיר ביותר עשה גיא ניב, שעד לפני כמה חודשים עוד היה רוכב פרו טור מקצוען, פרש ויצא לנפוש, וחזר רק בשביל לרכב פעם ראשונה בחייו על אופני גראבל באירוע הספריג גראבל. גיא סיים את המסלול הארוך בזמן מטורף של 2:44:00 רכוב על אופני גראבל כמובן, והנה הסיפור מהזווית האישית שלו:
ספרינג גראבל, חווית משתמש- גיא ניב
נגיד את האמת- בשנים האחרונות של הקריירה שלי כמקצוען, כשראיתי את אירועי הגראבל מהצד, זה מאד סיקרן אותי. היה נראה לי מגניב בטירוף להגיע לאירוע שהוא מצד אחד "תחרות" ומצד שני הכי רגוע ופאן שיש.
אז כשעמדתי בשבת על קו הזינוק בספרינג גראבל 2023, זאת הייתה חוויה מיוחדת ממש מבחינתי. הגעתי לקו כבר די קרוב לשעת התדריך, והשורות הראשונות כבר היו "תפוסות" ועמוסות. האינסטיקט הראשוני והתחרותי שלי אמר לי- "לך קדימה, תפלס לעצמך מקום בשורה הראשונה על הקו. ואז היה קול אחר, שאמר לי "לך אחורה, תעמוד עם כולם, ותהנה מאירוע רגוע יותר".
לראות את כולם עומדים על קו זינוק, באווירה אחרת לגמרי מקו זינוק שאני מכיר ורגיל אליו. מדהים.
אבל כשהמרוץ מתחיל, הוא מתחיל, והחבר'ה באו לתת בראש. ומיד מצאתי את עצמי נשאב ללב ליבה של התחרות.
מיני דבוקה של כ10-15 רוכבים מקדימה, ואחרי כ5-10 ק"מ איתם אני מצליח לנתק את עצמי קדימה, ולהמשיך ברכיבת סולו עד לפיניש ולניצחון באירוע. מודה שהיה כיף ללחוץ ולהרגיש את האינטנסיביות של תחרות אחרי הרבה מאד חודשים שלא יצא לי, ובעיקר נהנתי בטירוף מהמסלול האדיר שהמארגנים סידרו לנו.
הנופים, המהירות, והאתגר שבשמירה תמידית על ריכוז לטובת ניווט (היו לי כמה ברבורים קלים בדרך, אבל בסך הכל מחשב הרכיבה שלי הוא מדהים ועשה עבודה מטורפת מבחינתי אתמול)- הפכו את הרכיבה אתמול למספקת ומהנה במיוחד.
ואז התחיל החלק שחיכיתי לו באמת. במקום שייק חלבון, התארגנות זריזה ולחץ על "פודיומים והביתה", נהנתי מכל רגע במתחם הסיום. מצאתי את עצמי עוד לפני השעה 10:00 עם בירה והמבורגר ביד, ואנרגיות מגניבות לאורך כל שאר הזמן שלי באירוע.
אז מה אני אגיד? כיף שאריק תפס אותי על רחבת הריקודים בחתונה של נגה ואבי, והעלה את הרעיון הזה. פעם ראשונה באמת שרכבתי על גראבל כמו שצריך, וקצת התאהבתי. שמעתי את הקולות אתמול שאמרו שאולי בכלל היה יותר מהיר לרכב את המסלול של אתמול על אופני הרים. אולי זה נכון, תכלס אני לא באמת יודע. אבל יש משהו כל כך מיוחד באופניים האלה, ובהבנה של איך צריך להתנהל איתם בתוך השטח שריגש אותי והיה לי כיף ומיוחד. מחכה לפעם הבאה!
Facebook
Telegram
WhatsApp