יבואן: רוכבים באהבה          מחיר: 37,000 שקלים לאופניים במבחן

בחן, כתב ודגמן: חנוך רדליך     צילום סטילס, וידאו ועריכה: דותן הלוי

חברת Wilier Triestina האיטלקית נוסדה לפני 116 שנים על גדת נהר ה Brenta באיטליה. עיקר התמחותה כבר יותר ממאה שנים הוא ביצירה ובבניה של אופני כביש עטורי פרסים ורוכבים מפורסמים בגראנד טורים ובאליפויות עולם.
כשסיפרתי למכרים שאני מתחיל בחינה של אופני Wilier, עיניהם של חובבי הכביש שביניהם הפכו מצועפות ונשימה עמוקה נלקחה אל מול עיני… ״Wilier זה משהו מיוחד״, הם אמרו, ״האיטלקים הם משהו אחר״, מילמלו, תוך מחשבות נוגות על ״הפיראט״ מרקו פנטאני, ועל מעברי הרים קשוחים בדולומיטים האיטלקים.
ובחזרה למציאות הישראלית.
אנחנו פה כדי לבחון את אופני הקרוס קאנטרי התחרותיים של החברה, מדגם ה URTA, שניצחו זה עתה את אליפות אירופה ואליפות העולם בקרוס קאנטרי אולימפי עד גיל 23.
האם הם מתאימים לקהל ה XC/מרתון הלבנטיני?
יצאנו לבדוק.

Highlights

•  אופני שיכוך מלא מקרבון בייצור איטלקי.
•  מתלה ציר מתלה יחיד 100 מ"מ עם חוליית נדנדה ואזור גמישות מובנה בתומכות השרשרת.
•  מקום ייעודי לשני בקבוקי שתיה במשולש הקדמי
• בולמי פוקס פאקטורי מלפנים ומאחור, עם נעילה מהכידון
•  מערכת הינע מכאנית מדגם סראם XX1
•  מוט כידון וכידון אינטגרליים
•  מוביל שרשרת אינטגרלי ודיסקרטי
•  זווית ראש: 69 מעלות
•  אורך תומכות שרשרת: 435 מילימטרים
•  משקל: 10.8 ק״ג למידה M עם דוושות, חומר בצמיגים ושני מתקני בקבוק
•  מחיר: 37,000 שקלים

גיאומטריה מלאה ונתונים נוספים באתר היצרן

על השביל

בואו נדבר רגע על הפיל האיטלקי שבאמצע היער…
הצביעה של האופניים האלו ללא ספק מעוררת שיחה. לאיזה כיוון אתם וחבריכם לדיון תקחו את השיחה הזו, הוא עניין של טעם, ואכן קיבלתי לא מעט דעות לכאן ולכאן מקרב כל מי שראה את האופניים בשטח.
״אופני לגו״, ״מישהו פה הרכיב שלושה זוגות שונים״, ״האיטלקים האלה משוגעים״ וגם ״אלו האופניים הכי יפים שראיתי״- אלו הן רק חלק מהתגובות שקיבלתי. האיטלקים, שבנו אומה שלמה על אומנות ופחמימות ריקות, אוהבים לייצר דיון- אז לפחות במקרה הזה הם הצליחו.

מיד לאחר קבלת האופניים למבחן, עשיתי את מה שאני הכי אוהב לעשות לאופניים שמגיעים אלי, ויצאתי כמעט ללא הכנה מוקדמת שלהם לרכיבת נפח ארוכה במישורי וגבעות השרון. את הכיוונונים עשיתי און-דה-גו, ומלבד שינויים קלים בלחץ האוויר בבולמים וכיוונים נוחים יותר של השיפטר וידיות הבלמים, כמעט שלא נגעתי בדבר לאורך כל 1,000 הקילומטרים של המבחן.

תנוחה

האבחנה הראשונה שעולה מישיבה על ה URTA היא שהם באו לעבוד. התנוחה רכונה לפנים ולמטה, בסגנון עדות הקרוס קאנטרי של תחילת שנות ה-2,000, תנוחה שרוכבי מרתון נוטים כל כך לאהוב. הרוכב יושב מעל הציר המרכזי, ובאופן זה מייצר יותר כח דיווש, כאשר מורגש משקל גדול יותר מהמוכר לי על כפות הידיים.
השילוב הזה מייצר תנוחה שנראית ומרגישה כמו תקיפה תמידית של השטח שעומד מולך, ומעודד יציאה מהמושב לעמידה ודיווש עצים, בכל יציאה מסיבוב ובכל כניסה לעליה מכל סוג, גזע ומין.
רוכבי כביש מכירים את זה היטב: כאשר האופניים מכוונים לך היטב, כיף להיעמד על האופניים ולדווש בכל הכח כל אימת שהשטח מאפשר זאת. ה-URTA מרגישים בדיוק כך, ומצאתי את עצמי מדווש עליהם בעמידה הרבה יותר מהרגיל אצלי.
המשקל הקליל שלהם רק מחזק את תחושת ההאצה ביציאה מסיבוב או מאחורי איזה סלע בסינגל, כיוון שכל תנועת דיווש אשכרה מתורגמת מיידית להתקדמות לפנים.
אופני XC תחרותי, כבר אמרנו?

חסרון משמעותי של התנוחה הטבעית והקרבית, היא שהכידון והסטם האינטגרליים והמעוצבים מייצרים תנוחה רכונה קדימה, שלמי שלא רגיל בה, הופכת למעייפת לאחר זמן מה. הצוואר צריך להתרומם מעלה כדי שהרוכב יוכל לראות את הדרך, וכפות הידיים, עליהן יש עומס גבוה מזה המורגלים אליו רוכבי השבילים הממוצעים, ואעז ואומר- אפילו רוכבי ה XC מהדור החדש- מתחילות לכאוב לאחר שעתיים או שלוש של רכיבה. הגריפים הלא נוחים שמגיעים על האופניים (ניתן להחליפם באחרים במעמד הקניה- ואמליץ על כך) לא ממש עוזרים לעניין, עם מעין גבעה במרכז כף היד, שרק לוחצת עוד יותר על מקום שמקבל עומס גבוה מהרגיל, ממילא. להחליף.

מתלים ושיכוך

כאן ארצה רגע להפריד בין רכות לבין ריסון. התכונה שקוראים לה ״רכות״ נוטה להפריד בין הרוכב לבין השטח, והיא קיימת בהמון זוגות אופניים בשוק שגורמים לרוכבים עליהם להרגיש כאילו הם רוכבים על ענן של מרשמלו ושאריות סיליקון של חברת ESI. זכורים לי, באופן אישי, ממבחן עתיק למאונטיין בייק אקשן, אופני היטי 575 עם גלגלי ה-26 אינץ׳ (זוכרים את זה…?) שהרגישו לי כמו סיטרואן XM או כמו רחפת על ים גלי.
התנהלות רכיבה שמרגישה כמו שיכוך מטורף המעלים תחתי את כל תחלואי השטח מחד, אך מנתק אותי מהמתרחש בזמן שאני מדווש או סופג זעזועים בשטח טרשי, מאידך. הגלגל נשאר צמוד לקרקע, אבל איני יודע בדיוק מה קורה שם למטה.
יש רוכבים שמחפשים באופן ספציפי אופניים בסגנון הזה, אך איני נמנה עליהם.
לכן מאד נהניתי מאיכות השיכוך של ה-URTA, אשר הרגישה לי לאורך כל המבחן כמו שיכוך המרסן את פני השטח מלבעוט בי, ומאפשר לי להמשיך להתקדם בשיא המהירות, תוך שאני לא מנותק ממה שקורה מתחתי.
זה מורגש מאד בעת דיווש במהירות גבוהה על שבילים רחבים ומלאי מהמורות בעומקים ובגבהים משתנים, גם בעת ישיבה על המושב, וזה מורגש גם בעת ירידה מהירה בסינגלים זורמים ובשבילים טרשיים ומעט קשוחים. אופניים מרוסנים היטב המשככים במידה המתאימה לאופני XC תחרותיים.
הוסיפו לכך שלדה ומתלה מאד שקטים בפעולתם, כנראה תוצאה של העברת כבלים נכונה בתוך השלדה, וזוג בולמי פוקס פאקטורי קצה- וקיבלתם מערכת מתלים יעילה מאד, השומרת על התקדמות מאד מהירה במרחב, מבלי לעייף את הרוכב יתר על המידה.

לאחר שתי רכיבות נפח ארוכות, גיליתי עד כמה מושב ה Selle Italia הסופר תחרותי וצר, לא מסתדר טוב עם הטוכעס המנוסה שלי. הוא כואב וקשוח מאד על עצמות הישיבה לאחר שעות רכיבה ארוכות, אך כמו תמיד, מושב אופניים הוא עניין אישי, ואני הייתי מחליף אותו למשהו מעט רחב וקצר יותר. אבל מה אני מבין…

בסינגלים

התנוחה הסופר קרבית, בשילוב עם זווית הראש התלולה (69 מעלות), שהיא, איך לומר זאת בעדינות, סופר אולד סקול היום, מאפשרת רכיבה בקצב גבוה בסינגלי קק״ל מכל הסוגים, במיוחד אם הם מלאי עליות, פניות בנויות היטב וסלעים מדי פעם. ההאצה הזריזה במיוחד של האופניים ביציאה מפניות היא משהו שבאמת צריך להרגיש כדי להבין, Race Bike אמיתיים.
עם זאת, מהלך המתלה הקצר, זווית הראש התלולה, יחד עם המשקל הגבוה על הגלגל הקדמי, לא מעודדים תקיפת מורדות תלולים וגינות סלעים מורכבות.
אתם מכירים את הסיטואציה בה אתם קודחים חור בקיר עם מקדחה סופר מוצלחת, ואז מנסים לתקוע את הדיבל לחור, כשאתם משתמשים בחלק התחתון של המקדחה כפטיש, רק כי אתם עצלנים מדי ללכת ולהביא פטיש?
אז ככה זה מרגיש כאשר מנסים לקחת את ה URTA עם בולם ה-100 מילימטרים מלפנים, לשטח תלול ומעט אגרסיבי. הם לא נועדו לכך, והמשקל המוגזם על החלק הקדמי מחייב העברת משקל משמעותית ומובחנת לאחור, ותפעול של האופניים מחלקם האחורי.
זה עובד כשהסינגל הוא נוח בשיפועיו, אך מרגיש כמו דג מחוץ למים כשמנסים לגשת עם האופניים למקומות מעט אגרסיביים יותר.
לאחר שיחה עם היבואן, הובהר לי שהשלדה הזו מקבלת גם מזלג 120 מילימטרים מלפנים, ושמחתי מאד לשמוע על כך. יתכן ואף בעתיד ישווקו כך האופניים ישר “מהקופסא״, וזה דבר מתבקש, בעיני.
מזלג גבוה יותר בחלק הקדמי ימתן בכמעט מעלה שלמה את זווית הראש ואת ההתנהגות העצבנית של האופניים במקטעים טכניים, ועל הדרך גם יוריד עומס ומשקל מהגלגל הקדמי ומכפות ידיו של הרוכב.

חלקים בולטים

מעצורים: שמחתי לראות שעל אף הבחירה של היצרן לצייד את האופניים במערכות של סראם, האופניים מגיעים עם מעצורי השימאנו XT הסופר מוצלחים והמוכרים. יש להם כח נשיכה מספיק, מודולציה טובה והם אמינים ומוכחים.
בולמי זעזועים: בולמי הקצה של פוקס הם תמיד תענוג של איכות שיכוך ושל אמינות. הם עושים את העבודה שלהם בשקט, והיתה זו הפעם הראשונה בה באמת נהניתי מהנעילה הכפולה שלהם מהכידון, שגם עבדה עם אפס תקלות, וגם מאד התאימה לאופי האופניים הרייסרי.
גלגלים וצמיגים: גלגלי הקרבון המגיעים על האופניים הם של חברת Ursus האיטלקית, עליה, אני מודה, מעולם לא שמעתי. מסתבר שזו החברה המספקת את הגלגלים לנבחרת איטליה, ושהיא נחשבת מאד בארץ המגף. עם חישוקים ברוחב של 31 מ״מ, קשיחות גבוהה וגלגול מוצלח מאד, אני לא מופתע.
צמיגי הוויטוריה Barzo בגרסת הטיובלס הקלה, הפתיעו לטובה עם התנגדות גלגול נמוכה, ואחיזה טובה גם בתנאי דרדרת וגם בהארד-פק.
עם זאת, הייתי מחליף אותם לגרסת הטיובלס הממוגנת והמעט כבדה יותר, בה גם הדפנות ממוגנים מפני שאר מרעין בישין- אחרי הכל, זה ישראל פה…

סיכומים ופרידה

אופני ה-Wilier URTA SLR הם כלי עבודה.
כמו שהם מגיעים מהארגז, מדובר באופני תחרויות מרתון מהמהירים שפגשתי. הם קלילים, משככים היטב, יעילים מאד ומתאימים עד מאד לקהל יעד מסוים.
אם אתם רוכבים רייסרים, ממוקדי מטרה, ש "אפיק ישראל" הוא פסגת השאיפות השנתית שלהם, וכל האימונים, הרכיבות והדיוושים שלכם מכוונים רק לשם, אז האופניים האלה מאד מתאימים לכם.
אבל החיים הם לא רק “אפיק ישראל״, ולא כל הרוכבים יכולים או רוצים להחזיק בבית שני זוגות…
אם אתם אוהבים גם לצאת לטיולי מדבר, לחפש מעט את גבולות המעטפת הטכנית שלכם, או סתם להרגיש שיצאתם ל״רכיבה״ ולא ל״אימון״, אז הייתי ממליץ להרכיב עליהם בולם 120 מ״מ מלפנים, אשר ירסן מעט את האופי הסופר תחרותי של סוס המירוץ הזה, או לחפש אופני דאון-קאנטרי מהדור החדש, שעונים יותר טוב להגדרה ״אול-אראונדר״.