צילום: יואב לביא

 VERIDIS DESERT CHALLENGE הוא אירוע הרכיבה התחרותי הגדול והוותיק בישראל המתקיים כבר 24 שנים ברציפות. השנה שלחנו שני נציגים מטעמנו לאירוע החשוב הזה. את ז'אנר הסכין בין השיניים ייצג השנה גיא באומל שבא להתפוצץ על שני הסטייג'ים התחרותיים של האירוע, הראשון אליפות ישראל במרתון שהתקיימה לראשונה במדבר תחת מטריית האירוע והשני הוא סטייג' השבת הארוך. את ז'אנר הרוכב המבלה ייצג חנוך רדליך שבא לאירוע לבלות סוף שבוע משפחתי ספורטיבי.

משפחה, מדבר, אופניים- בהכרח בסדר הזה.

כתב: חנוך רדליך

הפעם הראשונה בה התחריתי בתחרות "סובב סדום" היתה בשנת 1996, כנער זב חטם בן 15. הגעתי לשם כחובבן המטייל בסופי השבוע עם אביו, והחלנו שנינו להירשם ולזנק להקפה הקלאסית, שכללה בתוכה את נחל פרצים ונחל סדום. היתה זו אחת מתחרויות האופניים הראשונות שלי אי פעם, והחוויה של הזינוק המתפרץ, בין מאות רבות של רוכבים ורוכבות, שמורה ומתויקת אצלי עד היום במגירת ה"רגעים משני חיים" אי שם במוחי השרוט קמעה.

ה-VERIDIS DESERT CHALLENGE, על גלגוליו השונים במהלך כמעט רבע המאה (!!) בו הוא מתקיים, הוא אירוע האופניים התחרותי הגדול והותיק בישראל. מתחרות אופניים יחידנית וחד יומית, הוא הפך לאירוע רכיבה לזוגות במתכונת דו יומית, ומשם- במקביל לעליית המודעות לספורט וריצה- הפך לאירוע תלת יומי, המשלב בתוכו תחרויות ריצה, אופניים ושילוב ביניהם, הפונה לקהל הרחב ביותר האפשרי, ומשפחותיהם.

לאחר שהשתתפתי (ואפילו ניצחתי…) באירוע בכל הכובעים התחרותיים האפשריים: כחובבן, כרוכב עלית יחיד, כרוכב זוגות סינגלספיד (שפירא?) וכמתחרה בזוגות הנורמטיביים (פקץ'?), בשנים האחרונות אני מגיע לסדום כאיש משפחה, במטרה לבלות שני לילות בקמפינג משפחתי עם מורן והילדים. על הדרך אנחנו משתתפים גם בחלק מן המקצים, ונהנים מהטיולים שמוצעים על ידי ההפקה וממתחמי הקמפינג, הצ'ילאאוט והילדים.

יום חמישי- העמסות

התכנון המקורי שלנו היה להגיע בחמישי אחר הצהריים, להקים אוהל ולהתפנן עם בירה ומרשמלו ליד המדורה אל תוך השעות הקטנות של הלילה. למחרת נרשמנו להצטרף לטיול משפחתי של 6 קילומטרים בשישי לפני הצהריים, כאשר אני גורר את טבע הקטן (שנתיים וארבעה חודשים) בנגרר ה-WEEHOO שלו, מורן על אופני ההרים שלה, בעוד לאוריקי בת ה-8, הטיול הזה מהווה את רכיבת השטח הראשונה שלה מאז שלמדה לרכוב ללא גלגלי עזר.

הגשם שירד ללא הפסקה במהלך כל יום חמישי, טרף מעט את התכניות המקוריות, ובשל החשש מגשם או שיטפונות באזור ים המלח (מה שלא קרה…), הוחלט לצאת דרומה בשישי על הבוקר, ולהגיע בזמן לטיול הרכיבה המשפחתי.

אני לא יודע כמה מכם ארזו אי פעם לקמפינג משפחתי הכולל גם אירוע אופניים לתוך רכב משפחתי, אבל אומר את זה בפשטות- את רוב יום חמישי ביליתי באריזות ובהעמסות ציוד, רטוב מגשם, בניסיונות שונים ומשונים להנדס 3 זוגות אופניים, נגרר גדול, אוהל, תיקים, מזרונים, אוכל והמון המון בירות אל תוך הסקודה יטי שלנו. בשעה 22:00 בלילה נרשמה הצלחה, והכל היה מוכן לסוף השבוע המדברי-ספורטיבי שלנו.

יום שישי- הכיף מתחיל

כשהאוטו עמוס לעייפה, הילדים חגורים, מורן מורחת קרם ידיים ואני על ההגה, שמנו פעמינו סדומה. אפילו נסיעה ארוכה של שעתיים וחצי לא תתסכל את הילדים, כשהם יודעים שיוצאים לישון באוהל (ומותר לא להתקלח!!!) ושהולכים לרכוב באופניים ולפגוש חברים.

לקראת סיום הירידות לסדום נפרש מולנו ים המלח במלוא יופיו, תחת עננות קלה ומד טמפרטורה שמורה על 23 מעלות. מ ו ש ל ם.

כניסה לחניון המסודר והמאורגן של האירוע חושפת מראה לא שגרתי- החניון ריק ממה שהורגלתי אליו במהלך השנים הרבות בהן אני משתתף בדזרט צ'לנג'. "מוזר למדי", אני ממלמל למורן, "בדרך כלל מלא כאן הרבה יותר", ומחנה את הרכב שלוש או ארבע שורות רכבים מן הכניסה הראשית.

אנחנו מגיעים למתחם בשעה 11, לקראת סיום אליפות ישראל ברכיבת מרתון (XCM), הנערכת לראשונה כחלק מה-VERIDIS DESERT CHALLENGE , ועם ההגעה לאיזור ההרשמה, אנחנו שומעים את הכרוז מכריז ללא הפסקה על שמות הרוכבים המגיעים אל קו הסיום. מסתבר שכ-200 רוכבות ורוכבים זינקו למסלול המרתון התחרותי, במסגרת איגוד האופניים, ועוד כ-350 איש ואישה רכבו את המסלול כתחרות "חובבים". מדובר במסלול של 35 קילומטרים, בו עליות ארוכות ומשמעותיות, מישורים פתוחים ואיך לא- נחלי סדום ופרצים הקלאסיים. חברי האיגוד רכבו והתחרו בשתי הקפות מעייפות במקצה 70 הקילומטרים, וכ-350 ה"חובבנים" התחרותיים התחלקו בין הקפה אחת של 35 קילומטרים, לבין שתי הקפות (70 ק"מ).

המוסיקה הנהדרת הדהדה בכל רחבי המתחם הגדול והמושקע, וכבר מן הרגע הראשון ניכר היה שהשקיעו מחשבה במיקום איזורי ה"מחייה" השונים.

 הקרבה בין איזור ה-EXPO, בו הציגו מיטב החברות את תוצרתן, לבין מתחם הילדים היתה בול במקום. ההורים יכלו לשוטט בין הדוכנים, ולהעיף מבט על הזאטוטים המשחקים (שולחנות ביליארד, עמדות XBOX, כדורגל שולחן, פינות יצירה, עמדת קרפ צרפתי וכריות ישיבה), מבלי לדאוג שייעלמו בין מאות הרוכבים ומשפחותיהם.

איזור ההסעדה המסודר והמרווח מוקם אל מול ה-EXPO ומול מתחם הילדים, והציע בירות קרות ותזונת פסטיבלים לרוכבים העייפים ולילדים הרעבים (תמיד…).

לא היה עמוס בשום מקום, ורק לאחר שניגשנו לשולחנות ההרשמה המתוקתקים וקיבלנו את תיקי המשתתפים החמודים, נפלה עלי ההבנה: החבר'ה פה פשוט יודעים מה הם עושים. קוראים לזה מקצוענות, וזה ניכר בכל פרט ופרט, וליווה אותנו במהלך היומיים הנהדרים בדזרט צ'לנג'.

לאחר ההרשמה ניגשנו למתחם האוהלים, הקמנו את האוהל, הרכבנו את האופניים והנגרר, והופ- נעמדנו על קו הזינוק של טיול המשפחות ל-6 קילומטרים. 15 דקות לפנינו יצא מקצה 20 הקילומטרים, ואנחנו עמדנו והאזנו לתדריך היציאה. המדריכים מ-GO RIDE היו מקצועיים לגמרי- התאימו אופניים שכורים למי שביקש, עזרו בתיקונים קטנים למי שצריך היה משהו (אני…) והרכיבה יצאה לדרך ב ד י ו ק בשעה הנקובה בתוכניה. הלו- זה ישראל פה… אל תרגילו אותנו לסטנדרטים האלו. אנו עלולים להתרגל.

מסלול הרכיבה התאים בול לפרופיל המשתתפים (מתחילים, ילדים קטנים, אמהות מלוות ואבות גאים), והועבר באופן נינוח על ידי החברים מ-GO RIDE. המדריך עצר בדיוק מתי שצריך היה, כדי לחכות לאחרונים, רכב הליווי איסף מאחור ונתן הרגשת בטחון לרוכבים האיטיים יותר, וחשוב מכל- לא ראיתי אדם או ילד אחד שלא חייך. היה פשוט כיף. טבעונצ'יק היה מבסוט על הנגרר מאחור, ולא הפסיק לדבר עם רוכבים מסביבו. אוריקי חוותה לראשונה טעימה משטח "אמיתי" ומורן ואני היינו מאושרים לחוות יחד רכיבה משפחתית ראשונה בשטח. פרפקט.

לאחר הסיום, הסתובבו הילדים במתחמים השונים, בעוד איזור האוהלים הלך והתמלא. אחר הצהריים התקיימו להן תחרויות אופניים לקטנטנים, עם עשרות משתתפים חמודים, והורים גאים שמעודדים מהצד. אפילו אוריקי שלנו, שנמנעת בדרך כלל מתחרויות, הסכימה להשתתף במקצה הריצה לקילומטר (!!) שיצא בדיוק בשעה 16:00, והיתה מאושרת מההצלחה ומההישג. בסיום קיבלו הילדים מדליות, שליוו אותם למחרת לבית הספר ולגן.

הכל באווירה נינוחה מצד המארגנים, בלי לחץ באוויר וב(שוב המלה הזו)מקצוענות.

לעת ערב עלו ריחות של מדורות, מעורבבים בריח בשר העל האש וריחות הפויקה המבעבעים, ומילאו את איזור האוהלים, והחושך ירד אט אט על הדזרט צ'לנג'.

עצמת המוסיקה היתה בול במידה, כך שלא הפריעה בשום מקום בכל רחבי האירוע, והכרוז הכריזמטי והמקצוען לא הכביר במילים מיותרות כשלא היה צורך. ככה זה שאתה מריץ את אותו אירוע כבר שנים על גבי שנים, ומכיר את כל הדרישות והטענות של הקהל הישראלי.

לעת ערב יצאו לדרך מקצי הריצה התחרותיים השונים, ומאות רבות של רצים האירו עם פנסי ראש קופצניים את השבילים הלבנים של איזור שפך זהר. הילדים התרוצצו במתחם האוהלים המואר,  הכירו חברים חדשים, שיחקו באיזור הילדים ונהנו מקמפינג כהלכתו. מה אפשר לבקש יותר?

עייפים ומרוצים ישבנו לבירה ופויקה עם השכנים לאוהל, והבטנו בילדים מעייפים עצמם ברחבי המדבר.

מקלחות נוחות ונגישות, עם מים חמים, ושירותים ניידים רבים עמדו בקרבת מקום, ושירתו היטב את שוכני האוהלים ומשתתפי התחרויות והמקצים השונים.

ב-21:30 הילדים נרדמו, וניתן האות להישען לאחור עם בירה, חברים ובירה מול המדורה. קמפינג כמו שצריך.

שבת בבוקר- מקצי הזוגות והשיבה הביתה

יומו האחרון של ה-VERIDIS DESERT CHALLENGE הוא בעצם קלאסיקה ישראלית בעולם האופניים. גולת הכותרת שלו היא מקצי זוגות באורכים שונים, על המסלול הקלאסי של נחל פרצים, מישור עמיעז, הר סדום ונחל סדום.

כל זה מתקיים במקביל לטיולי משפחות במקומות שונים (כיכר סדום וחריץ בחוואר), והחל ממוקדם מאד בבוקר התמלא המתחם כולו ברוכבים רבים, שהגיחו מכל מקום באיזור ובארץ.

יש את אלו שישנו בבתיהם והגיעו רק לבוקר תחרות הזוגות. יש את המפונקים שישנו במלונות ובצימרים בים המלח ובמושבים הסמוכים. יש את דרי הקרוואנים שהוצעו למשתתפים, ויש את הרפתקני הקמפינג- מי באוהל מפונפן ומי באוהלי צ'יקמוק.

יש מקום לכולם ב-VERIDIS DESERT CHALLENGE, ולכל מי שמגיע- המארגנים כבר ימצאו תעסוקה.

באופן אישי, תכננו להשתתף במקצה 24 הקילומטרים (הקפה אחת), כאשר אני גורר את טבעונצ'יק הקטן ואוריקי נשארת במתחם הילדים עם חברים בני גילה ותחת השגחת אמהות שבאו רק לקמפינג. לאחר שהוזנקנו עם המוני הרוכבים (שוב- בול בזמן), טבע הראה סימני אי נוחות קלים. או במילים אחרות- לא בא לו בכלל לשבת בנגרר הבוקר, והוא רוצה לחזור לאוהל. נסיונות שכנוע שונים עלו בתוהו, ולאחר שיחה עם מורן- היא המשיכה ברכיבה להשלמת המרחק המלא, וטבע ואני חזרנו למתחם האירוע.

הילדים שיחקו, ההורים שנשארו החלו לארוז, המוסיקה ניגנה- ורוכבי המקצים השונים החלו לחזור, חולקים חוויות מחויכות ונהנים מאוכל טוב ובירה קרה.

טקסי הפודיומים החלו בזמן והיו מדויקים באורכם, והקהל העייף והמרוצה החל להתפזר אט אט, איש איש לרכבו ולביתו. הכל ברוגע ובנינוחות, תחת מזג אוויר אידיאלי ומוסיקה נעימה.

טקס האריזות הארוך והמייגע נעשה גם הוא בקלות יתרה, עם עזרה משכנים חדשים לאוהל, ומהילדים- שרצו לעזור, לקפל ולסחוב חזרה לרכב.

חוויית קמפינג משפחתית יוצאת דופן באה לסיומה.

מיד עם הכניסה לאוטו, הילדים נרדמו מרוב עייפות, וכך גם מורן. שיירות רכבים עמוסי אופניים, ציוד קמפינג וחוויות לחיים מילאו את הכבישים, ובי נשבעתי- אחזור לכאן בהרכב משפחתי גם בשנה הבאה, ומבלי לוותר גם על הלילה הראשון במאהל.

אחרית דבר

ה-VERIDIS DESERT CHALLENGE הוא מוצר ייחודי ושונה בנוף הספורט הישראלי. הוא מאפשר לספורטאים מכל הרמות, ומשני ענפים שונים (אופניים וריצה), לחלוק סוף שבוע במדבר הישראלי עם בני משפחתם. הוא מצליח לא רק לתת לבני המשפחה הצצה אל תוך העולם הספורטיבי של המשתתפים, אלא מעודד אותם לקחת חלק בהתרחשות עצמה. להפוך לספורטאים בעצמם.

השנה הרגשתי יותר מתמיד את המקצוענות של המארגנים- הפורום פקטור- בכל מקום בו אני ובני משפחתי לקחנו חלק באירוע הנהדר הזה. בנגישות של הדברים, מרגע ההרשמה באתר האינטרנט המושקע, דרך ההרשמה במקום, וכלה בפרישה הנכונה של המתחמים השונים, הדיוק בזמנים והגישה הנעימה של "באתם לבלות פה? כבר נמצא לכם מה לעשות"…

כולי תקווה שגם בשנה הבאה נגיע בהרכב מלא, ושנצליח להביא איתנו עוד כמה משפחות- אפילו כאלה שלא ממש קשורות לעולם הספורטיבי- לחוויית קמפינג מזמינה וייחודית כמו זו שעברה עלינו ב-VERIDIS DESERT CHALLENGE האחרון.

VERIDIS DESERT CHALLENGE 2018 מזווית הרוכב התחרותי

כתב: גיא באומל

יום חמישי בבוקר מתעוררים בבית בפרדס חנה ליום גשום… מארגנים את הילדים הסעות לביה"ס, יוצאים לעבוד כמה שעות.
בשעות צהרים המוקדמות שמנו פעמנו לעבר מלון לוט בים המלח, מזג אוויר אביבי מקבל את פנינו.
מתארגנים ואני יוצא לחידוד של כשעה לאורך הטיילת היפיפה.
בערב מגיע למתחם לקחת את ערכת ההרשמה. מתחם מסודר ומאורגן, הכל מתנהל בצורה טובה ומהירה.
קופץ לדרינק המסורתי עם צוות ההפקה, נימי, וורן, דן, יוני ועוד כמה אלופים. המתחם עצמו די דליל, טוב זהו ערב יום חמישי. אני חוזר למלון, מארגן את האופניים, ארוחת ערב ושינה ערבה.
החששות מגשם, שיטפונות והצפות התבדו לשמחתנו.

בבוקר אין צורך לקום נורא מוקדם לשמחתי. את החימום אני עושה ברכיבה אל המתחם, בהגיעי אליו החנייה כבר מתמלאת ורוכבים רבים מתחממים. יש אווירת מרוץ והתרגשות באוויר.
נעמד על קו הזינוק, תדריך מקצועי וברור מאת נימי ודגשים מרופא התחרות.
זינוק בעיכוב קל (אישורי משטרה לסגירת כביש 90), ויוצאים לדרך בקצב XC במלחמה עד העלייה הראשונה. שם המובילים פותחים מבערים וטסים בעלייה עם שיפועים משתנים חלקם מאוד חדים, חלקנו הולכים/רצים בשביל לפצח אותה. במהלך העלייה נפתחים פערים,  ומשם ירידה מהירה אל המישור שם פלטון המובילים ומאחריו רסיסי פלטונים שנאבקים לחזור.
סינגל נחמד בעליה ושוב מישורים עם קצת רוח ועבודה משותפת. גולשים לכביש 90 ומשם עלייה בשביל 4X4 מהיר וזורם חזרה אל המישורים ומשם שוב סינגל מהיר וטוב.

מסיים את ההקפה הראשונה במיקום לא טוב אבל ממשיך לצמצם נזקים בהקפה השנייה.
במהלך הקפה זו כבר פוגשים את הרוכבים שזינקו לסטייג'ים של יום ו' שלא במסגרת אליפות ישראל והמפגש הבעייתי הזה קורה דווקא בסינגל… לשמחתי הכל עובר בשלום.
מגיע לקו הסיום במקום השישי והמאכזב מבחינתי בקט' 40+.
מסלול האליפות היה הפעם מגוון ומיוחד, ובעיקר שונה דרמטית מהמסלולים במרכז ובצפון שהורגלנו עליהם כל השנים. היו שתי הקפות מספיק ארוכות ומהירות עם שני סינגלים משמעותיים בתוכו- מרען, שונה ונהדר!

הנקודות לשיפור מבחינתי הן בזינוקים ובממשק עם רוכבים שהם לא חלק מהמשתתפים באליפות ישראל. לטעמי בחירת האיגוד בזינוק משותף של רוכבי מסטרס עם העילית שגויה מיסודה. במיוחד בתחרות בתכסית הזאת כאשר למישורים ולדרפטינג יש משמעות כבדה כאן. בנוסף לכך האיגוד גם הזניק את הג'וניורס שעשו הקפה אחת בלבד באותו זינוק- טעות קריטית מבחינתי. חוץ מזה בהקפה השנייה גם זכינו כאמור למפגש עם רוכבים לא תחרותיים, מפגש שעלול בקלות להסתיים בתאונה מסוכנת ומיותרת.

חוזר אל המלון מאוכזב אך עם הפנים לסטייג' השני בשבת.
בבוקר שוב חימום ברכיבה לעבר המתחם. אך הפעם יש דלילות משתתפים והרוב המכריע הינם רוכבים לא תחרותיים. נראה שהרוכבים התחרותיים הסתפקו באליפות הארץ בשישי ונסעו הביתה.
זינוק בזמן ויוצאים למסלול שעשינו בשישי רק הפוך וללא 2 העליות. הפעם יש לנו מסלול מאוד מהיר ונטול עליות.
גם כאן בהקפה השנייה עוקפים את רוכבי מקצה ההקפה הבודדה.
הפעם בסיום אני מצליח להגיע ראשון בקט' ולסיים שני בשיקלול שני הימים.

טקס פודיומים ארוך, זה מתבקש כשיש כל כך הרבה קטגוריות גם בריצה וגם באופניים וכולם צריכים לקבל את הכבוד המגיע להם.
האווירייה בכפר סה"כ נעימה ונינוחה, אך ניכר כי יש פחות משתתפים מבעבר. לתחושתי המסלולים שחוזרים על עצמם מידי שנה כנראה מראים את אותותיהם.
באופן אישי זאת הפעם השלישית שאני משתתף באירוע הדו יומי אך אני חייב להודות שגם אני חש תחושת מיצוי ומקווה לשינוי דרמטי מצד המארגנים .
יאללה עם הפנים לעונת 2019 והקייפ אפיק בדרא"פ

תוצאות מלאות של אליפות ישראל ב XCM באתר האיגוד