כתב: שי מנדל     צילומים: דני פאר, שי מנדל, עדו שטיין

זאת כבר מסורת

אנחנו ממש לפני חג הפסח. זה החג שיש בו הכי הרבה מסורות ומנהגים. וברוח החג, מסורת צריך לקיים. כך גם מסורת אליפות ישראל לרכיבת שטח באופני טנדם ביער בן שמן. הפעם זאת האליפות השישית, שהפכה את האירוע למסורת.

וכך ביום שישי 1.4.22 נערכה אליפות ישראל באופני טנדם שטח. 

במרוץ השתתפו 67 זוגות טנדם ממועדונים בכל רחבי הארץ – כן ולא מרכז, כן ולא רוכבי השרון, כן ולא צפון, גלגלאור, מגדלור, אלמנארה, בית הלוחם וכמובן קבוצת גם וגם מבית חינוך עיוורים מירושלים.

התחרות נערכה במסלול בן שתי הקפות ביער בן שמן. לאחר הגשמים הרבים שהיו בשבוע שעבר, המסלול היה מהודק עם מספר שלולית שהוסיפו עוד עניין והפכו את המסלול לקצת יותר טכני מבשנים שעברו. 

שר הספורט חילי טרופר הזניק את המרוץ. הזינוק הראשון היה של קטגוריות הגברים, וחמש דקות לאחריו היה זינוק של הזוגות המעורבים (זוגות שבהם יש אישה וגבר או שתי נשים בטנדם).

מרוץ צמוד ומותח

מרוץ הגברים נפתח במהירות, כאשר כבר בקילומטר הראשון נוצרה קבוצת חוד של 3 טנדמים, לאחר שלזוג הפייבוריטים לניצחון – יזהר כהן, אלוף ישראל המכהן ומיכאל אביבי – נקרעה שרשרת התזמון בתחילת המירוץ  (שרשרת התזמון מחברת בין הפדלים של הרוכב הקדמי והרוכב האחורי כך שהם תמיד מסונכרנים). 

הפערים בקבוצת החוד נשארו צמודים לאורך כל התחרות, כאשר בועז גדיש וערן פוביצר מצליחים לשמר פער של כ-30 שניות על שני הזוגות הבאים. יוסי שוהם וארנון סנדורוב ניהלו קרב צמוד עם שי כהן ושי מנדל, בסיבוב הראשון פתחו פער של מספר שניות שנסגר בירידת הזינוק, שב ונפתח באמצע הסיבוב השני, ונסגר שוב בעלייה הארוכה בחלק המזרחי של המסלול, כך ששי כהן ושי מנדל עקפו בירידת הזינוק ונכנסו קודם לעליית הסיום. בעליית הסיום לחניון העיוורים יוסי וארנון לא ויתרו והצליחו לעקוף בעלייה ולסיים 8 שניות לפני שי ושי. 

התוצאות המלאות כאן

חוויות סטוקר (רוכב אחורי)- ראובן ברון

הכנות…

מבעוד מועד מתחילים לתכנן ולהכין עצמנו לאירוע. ביום שישי המיועד, מתייצבים הרבה חברים מקבוצות רכיבת טנדם מכל הארץ. בודקים את האופניים, מחזקים את הגלגלים, כידון ואת גובה האוכפים. יורדים אל נקודת הזינוק וממתינים, תוך שמקשיבים להנחיות בטיחות ותיאור התחרות. האופניים מצויים בצפיפות, באוויר שומעים את תנועת האדרנלין, העושה דרכו לכל המתחרים. התרגשות וריכוז רב, ואני מתפלל שאף אחד לא יתנגש בשני, ולא נמצא את דרכנו לקרקע כבר בתחילת התחרות. אני צריך לסמוך על ניצן, הקפטן שלי, שזאת רכיבתנו המשותפת הראשונה, סומך על האחרים שלא ייכנסו בנו, סומך על האופניים, שלא יעשו בעיות, וסומך על שרירי הרגליים והידיים שלי שלא יכזיבו.

שלוש, שתיים, אחד צא!

סיבוב ראשון, מתוך שני סיבובים, המהווים את מסלול התחרות. מתחילים חזק, ומנסים להשיג כמה שיותר זוגות אופניים. מגיעים לקטע הזרוע סלעים ואבנים, וצריך לתמרן ביניהם מבלי להחליק או להתקע. פה ושם שלולית, המרטיבה את הצמיגים, ומגבירה את החשש מהחלקה על הסלעים. עוד קצת, והקטע המסוכן מאחורינו. עוד שלולית הרוחצת את נעלינו. אלא שמדובר ברחצה במי בוץ. והנה הפניה החדה שמאלה, שאחריה מתחיל טיפוס תלול. אמנם על אספלט, אך ארוך ומתיש. אנחנו משקיעים את כל הכוח. פה ושם משיגים מישהו. ניצן מתחיל לנשום בגניחות. אני מתחיל להיות מודאג למשמע אוזני. מקווה שהוא יחזיק מעמד עד לסוף התחרות. עוד קצת תלוליות ובורות והרבה מאמץ, ואנו בתחילתו של הסיבוב השני. בכל הכוח אני מחזיק בכידון, כדי שלא אשמט מן האופניים. וסוף סוף העליה האחרונה בפניה לשער הסיום. ניצן מאבד כוח, ואני מנסה להגביר המאמצים. נראה שאין מישהו בקטגוריה שלי, גברים מעל גיל 60, שמסכן את מקומנו. וסוף סוף שער הסיום. הקפטן שלי יורד מיד ומתיישב תוך שהוא מנסה להסדיר את הנשימה ואת השרירים.

הגיע זמן קריאת שמע… ומסקנות

עם הסיום, לגימת מים, הסדרת נשימה, חילוץ איברים, זה הזמן לפגוש חברים, ולאכול סנדוויצים. מגיע רגע פרסום התוצאות וחלוקת הגביעים. מסתבר, שלמרות תנאי פתיחה אובייקטיבים חלשים, הצלחנו לסיים במקום השלישי, אחרי שני זוגות "תותחים".   

ומסקנות: אנו מוכיחים שוב ושוב שעוורים יכולים לתת בראש, ואני אישית מוסיף עוד הוכחה –  הקשישים בוודאי ובוודאי יכולים (סוד קטן, לפני כמה שבועות ציינתי גיל 73…). דעו גם, שגברים מזדקנים הם כמו ילדים קטנים. חשוב להם להוכיח את עצמם, לעמוד בתלאות ולזכות.  וכפי שנהוג לומר: סוף טוב, הכל טוב, ואנו ממתינים כבר לתחרות בשנה הבאה.

השמיים הם הגבול  

טקס הסיום וחלוקת הגביעים נערך במעמד שבתאי דויטש, מנכ"ל בית חינוך עיוורים. במהלך הטקס דויטש יצא בקריאה להעמקת הענף וגיוס רוכבים צעירים, וקרא לכל אחד מהנמצאים (ואני קורא גם לכל אחד מהקוראים) לגייס לפחות רוכב אחד, עם מגבלת ראייה או בלי להצטרף לאחת מקבוצות הטנדם בארץ. 

אנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך של בניית הענף כדי להביא אותו לרמה בינלאומית לצורך השתתפות במכביה, בתחרויות בחו"ל ועם מטרת יעד של הגעה לאולימפיאדה הפראלימפית בלוס אנג'לס 2028. בתחילת שנת הלימודים הקרובה יאותרו רוכבים בעלי מגבלות ראייה בגילאי 13-18 כדי להקים את נבחרת הנוער של ישראל. רוכבים אשר מעוניינים להגיש מועמדות יכולים להירשם כאן או לפנות לניר שפר [email protected]

ניפגש שוב

אליפות ישראל בטנדם שטח היא חלק מסבב תחרויות הטנדם בשטח, יחד עם מרוץ איילה ומרוצים נוספים הנערכים במסגרת הספורטיאדה באילת. 

אופני טנדם הם קטגוריה בפני עצמה בכל תחרות כביש וכן בתחרויות המסלול (ולודרום) הנערכות בארץ. כל זאת במסגרת הגדרות ה UCI וההתאחדות לספורט נכים בישראל.

תודות

תודות לכל מי שכיבדו אותנו בנוכחותם:

שר התרבות והספורט מר חילי טרופר.

מנכ"ל בית חינוך עיוורים שבי דויטש.

מייסד ומנכ"ל המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים- נח בראון.

מייסד ונשיא כן ולא- מוטי רגב.

יו״ר איל״ן ויו״ר ההתאחדות לספורט נכים – אהוד רצאבי.

ניסים סספורטס מנכ"ל ההתאחדות לספורט הנכים בישראל והוועד הפרא אולימפי.

אבינועם גלעד ראש תחום ספורט באיל״ן. 

קובי בן אריה יו״ר ספיבק – ארגון הספורט של אילן.

רון בולוטין המנהל המקצועי בהתאחדות ספורט הנכים.

תודה מיוחדת. לאילן סיון ומוטי רגב מארגני התחרות שמעלים את הרף כל שנה, וכמובן לגיא בן גל וצוות המדידה.