כתב: גידי קמפפר ן צילום:גידי קמפפר

ראשית דבר

הבדיחה מספרת שבתחילת הבריאה שוויץ היתה ארץ שטוחה ומשעממת. בא הבורא לבקר את השוויצרים, שאל אותם לשלומם ואם יש משהו שיוכל לעשות עבורם. שמחו השוויצרים, ביקשו כמה דברים והארץ הפכה לברוכת הרים, שלג בפסגות כל השנה, יערות ירוקים, פרות במדרונות והרבה מים ונופים משגעים. כעבור זמן, כשהבורא שוב בא לבקר, הם גבו ממנו תשלום…

אז כן, שוויץ היא ארץ מדהימה: נופים מהאגדות, עליות וירידות שאפשר רק לחלום עליהם בארצנו, ירק, מים ונוחות תיירותית מאין כמוה. היא נחשבת מעט יקרה אבל אם תשכילו לבוא בעונה הנכונה, תהנו גם ממזג אויר נוח וגם ממחירים סבירים בהחלט. זה מה שאנחנו עשינו וההנאה היתה צרופה.

העיקר היוזמה

אי שם בסתיו שעבר הגו חברי אלון ורועי את הרעיון לרכב במסלול אופני שטח בשוויץ בפורמט bike-packing לייט. כלומר, רכיבה לא מעגלית עם כל הציוד על האופניים אבל לינה בבתי מלון שיימצאו בדרך. התכנית היתה לרכב על בסיס המסלול הלאומי השוויצרי לאופני שטח מספר 2 המכונה הPanorama Route (ראו קישורים בסוף) מהעיר Rorschach (על שמה המבחן הפסיכולוגי המפורסם) במזרח לעיר Montreux שלחוף אגם ז'נבה במערב.

המסלול המלא אורכו 450 ק"מ על כ15500 מטר עליות (וירידות) והוא מחולק ל-14 קטעים של כ35 ק"מ על כאלף מטר עלייה כל אחד. בסיום כל קטע יש מקום ישוב בו ניתן לאכול, ללון וממנו ניתן להתנייד בתחבורה ציבורית, בהרבה מקרים באמצעות רכבת. כשני שלישים מהמסלול סלולים (כבישים קטנים ומסלולי אספלט) והשאר דרכי עפר מהודקות עם רק כ25 ק"מ סינגלים. המסלול מסומן ומשולט בשטח באופן מוקפד למדי. בכל זאת מומלץ לקחת GPS כי פה ושם יש הפתעות, למרות שהן מעטות מאוד.

כל מה שצריך זו טיפת יוזמה: אופניים על מטוס, רכבת לתחילת המסלול ולרכב כמה שבא. אנחנו רכבנו בממוצע שני קטעים ביום אבל זה תלוי בכושר, בזמן שלרשותכם ובסגנון הרכיבה שלכם (באים לכיף או לסבול כמה שיותר). מזהים בצהריים לאן עומדים להגיע? מזמינים מקום לינה באמצעות אחד מאתרי המלונות המוכרים. נגמר הזמן? עולים על רכבת חזרה לשדה ואתם בבית תוך כמה שעות. הזמנו טיסה שנחתה בבוקר, התחלנו לרכב ב12 בצהריים וחזרנו בטיסה של 10 בלילה, אחרי שסיימנו את הרכיבה בשעות אחר הצהריים. נטו-ברוטו כמעט מושלם. אנחנו רכבנו רק עד העיר Thun והשלמנו כ350 ק"מ על 11500 מטר עליות בחמישה ימים. מלבישים את זה על סופ"ש ומדובר ב3 ימי חופש נטו מהעבודה עם ניקוי ראש מטורף משולב באופוריה ושמחה שאני לא זוכר שאי פעם חוויתי בחופשה כלשהי בעבר. המחיר: כ-1200 דולר לראש כולל טיסות, בתי מלון (שניים בחדר), רכבות, אוכל וכל ההוצאות בחו"ל. זה טיול ללא מלווים ובלי מדריכים. כמובן, כל זה מותנה בפירגון מהבית של בנות הזוג והילדים להם כולנו חייבים תודה על התמיכה.

היום הראשון- עליות ראשונות ומלון במיקום אסטרטגי

מתחילים בעלייה. זה היה מוטיב חוזר בכל יום רכיבה כמעט ובפרט ביום הראשון אותו התחלנו בדיוק ב12:00 בצהריים לחוף האגם בעיר Rorschach לאחר נחיתה בשדה, הרכבת האופניים, אפסון מזוודות בשדה ונסיעה של שעה ורבע ברכבת. עלייה בשוויץ זה כל דבר שדורש העברה להילוך ראשון. פחות מזה לא נחשב וגם ככה יש הרבה כאלה. העליות א-ר-ו-כ-ו-ת וככל שעולים מזג האויר, שהיה חמים ולח ליד האגם, מתחלף בנעים וקריר יותר ויותר. מזיעים אבל הנופים נפתחים, האגם נעלם לו וההרים מתחילים להתגלות מעל שדות ירוקים אינסופיים.

מכיוון שהתחלנו את היום רק בצהריים אחרי טיסה עם מעט שינה, שמנו לנו כמטרה צנועה במעט מהממוצע להגיע לעיירה Appenzell במרחק של כ50 ק"מ מנקודת ההתחלה. לקראת השעה 15:00 עצרנו להפסקת צהריים. רצינו לאכול. שיעור מספר אחד בהילכות מזון בשוויץ: אם אתה לא מגיע בזמן, המטבח סגור. רוצה צהריים: תבוא בין 12 ל2. רוצה ארוחת ערב: תבוא בין 5 ל7. תקף ככלל למעט במקומות הומי תיירים. באתם ב15:00? נעשה לכם טובה ונכין לכם סנדוויץ' עם נקניק או גבינה, במחיר שלא היה מבייש ארוחה שלמה במקומות אחרים… בירה? אין בעייה: את הברז הזה אף פעם לא סוגרים.

מזמינים מלון בAppenzell. בעונה שבה רכבנו, שאיננה עונת תיירות, אין בעייה של מקום. הזמנו מלון שנראה מצויין דרך אחד מאתרי המלונות הפופולריים. המחיר דווקא צנוע. שני חדרים זוגיים כולל ארוחת בוקר דשנה במה שצימר עלוב בארץ היה עולה. המלונות בשוויץ הם מ-ע-ו-ל-י-ם. המיקום: כ4 ק"מ מחוץ לעיירה. נשמע נהדר. כמה זה כבר יכול להיות באופניים? אז זהו שבסוף היום, אחרי כ50 ק"מ על 1500 מטר עליות עם אופניים במשקל 20 ק"ג בערך, הסתבר שאותם 4 ק"מ הם עם הפרש גובה של בערך 300 מטר (כביש). תוספת של כ40 דקות רכיבה לא מתוכננת. הגענו גמורים בסוף היום. מזל שהיתה מסעדה מצויינת במלון עצמו כי לא דמיינו איך נוכל לחזור למרכז העיירה לאכול משהו…

היום שני, ריח של רפידות ופעמונים של פרות וכנסיות

בזכות המיקום של המלון התחלנו את היום השני דווקא בירידה נהדרת. היה יום צח ובהיר. המסלול לקח אותנו על פני מספר פסים יפיפיים, עם נגיעות קלות בפיסות שלג דאשתקד. קריר בגבהים אבל מעיל רוח בירידות והכל טוב. היום מסתיים בירידה מפוארת על דרך כפרית סלולה של מינוס 1000 מטר ירידה על פני 10 ק"מ. זה המקום שבו הבלמים והרפידות עבדו שעות נוספות. לקראת הסוף הם שרקו מרוב חום. בעודנו מתקרבים לנקודת הסיום בעיירה Niederurnen באמצע הירידה מחסום של עדר פרות שווצריות שעל צאוורה של כל אחת פעמון שלא היה מבייש מגדל של כנסייה. רעש מחריש אוזניים של צלצולים ומוקשים על הכביש משם כל הדרך למטה… איזה תענוג!!

הפעם החלטנו שהמלון חייב להיות בול על המסלול וקרוב לעלייה הראשונה של היום למחרת. מצאנו מלון העונה בדיוק להגדרה זו. מה שלא לקחנו בחשבון זו הסמיכות של כנסייה, שהמשיכה להזכיר לנו את השעה מדי רבע שעה במשך כל הלילה…

היום השלישי – Queen Stage

היום השלישי היה הQueen Stage שלנו. כדי להגיע בזמן ליעד שבחרנו ידענו שבאחד הימים אנחנו צריכים לרכב יותר משני קטעים תקניים. היום התחיל בעלייה של 1000 מטר גובה על פני 10 ק"מ. מהירות ממוצעת של 5-7 קמ"ש ברכיבה ובברוטו בערך 4 קמ"ש. בדרך ראינו מספר אכסניות שהיו יכולות להיות נקודות סיום מצויינות ליום הקודם. המקומות הם קטנים ובשל חסכון בתקציבי פרסום, לא מופיעים באתרי המלונות הגדולים. מביני עניין יוכלו למצוא גם אותם במרשתת. הפאס הראשון פותח נוף מרהיב על הרים ואגמים שממנו צריך לרדת בסינגל העובר בשדה (ביצה?) ספוג מים. סינגל לא ארוך אבל דורש הליכה רגלית.

משם, ירידה מהירה לתחתית ההר ושוב טיפוס לא קל. עוברים בשדות מרעה של פרות. כל שדה כזה מוקף גדר חשמלית שמתוחזקת באדיקות. רוצה להכנס? יש מגוון פטנטים שוויצריים ידידותיים יותר וידידותיים פחות. על גשרוני קורות כמו בארץ לא מדברים בשוויץ וכל אחד מאיתנו התחשמל לפחות פעם אחת במהלך היום.

הפסקת צהריים בעיירה Einsiedeln ומזמינים מלון בנקודת היעד המתוכננת. הפעם אנחנו מסכימים להמר על מלון מחוץ למרכז כי בטוח לא תהייה שם כנסייה ולחופו של האגם הסמוך לא ייתכנו עליות מפתיעות… עלייה שלישית של היום ולאחריה ירידה לעיירה Schwyz. שעת אחרי צהריים. רכבנו עד כה בקצב נמוך יחסית במשך 9 וחצי שעות ברוטו כ65 ק"מ. זו נקודת הסיום הרשמית של הקטע השני לאותו יום אבל אנחנו רוצים עוד. התכנית היא לעלות על עוד הר ולרדת ממנו לעיירת הקיט Gersau שלחוף אגם לוצרן. בסך הכל 20 ק"מ נוספים. מוודאים עם מלצרית מקומית שיהיה שם איפה לאכול גם בשעות מאוחרות ומחליטים לצאת לדרך. במהרה אנחנו מתחילים בטיפוס האחרון של היום: 7 ק"מ עם הפרש גבהים של כ900 מטר. משהו כמו 13% שיפוע ממוצע. אנחנו מקללים. המהנדס השוויצרי תכנן את העלייה כך שהשיפוע יהיה כמעט אחיד לכל אורכה. ואז… העלייה הופכת לדרך עפר… השיפוע הופך לבלתי אפשרי… דרדרת… מתחילים לדחוף את העשרים-קילו-אופניים-עם-ציוד כמו עובדי פרך במצריים. היום מתארך. מתקשרים למלון ומוודאים שישמרו לנו מקום. מתקשרים שוב והם ישאירו לנו מפתח. נוכל להגיע גם בחושך… חושבים שהגענו לשיא וכבר רואים את אגם לוצרן אי שם למטה ואז עוד עליונת לקינוח. נשברנו. אותה כבר עולים ברגל למרות שהיא רכיבה. יש ברגליים כבר קרוב ל3500 מטר עליות באותו יום…

אנחנו בשיא הגובה בשעה שמונה ורבע בערב ומעריכים עוד שעה של ירידות. מחשיך לקראת תשע. אנחנו ממהרים לרדת בירידה המהירה לאגם לוצרן. מגיעים לGersau בתשע בערב. רגע לפני החושך. מיד נכנסים לטרוף המבורגרים. המלון יחכה… איזו יום!!! 13 שעות ברוטו בשביל 85 ק"מ על כ3500 מטר עליות במצטבר. שיפועים שלא ברא השטן. איזה סיפוק! אחד עשרה בלילה מגיעים למלון. עייפים ורצוצים אבל מתים למקלחת ומיטה. מסתבר שה"מלון" הוא בעצם אכסניית נוער. זכינו במיטות קומתיים ומצפים ממך להביא מגבות וסבון מהבית. אנחנו לא מצויידים במגבות. כמובן שאין כלב באכסנייה אז בלית ברירה משתמשים בסדינים כמגבות. לישון לא היתה שום בעייה…

היום הרביעי, תקלה טכנית ראשונה ואיפה יש פה מסעדה?

היום הרביעי אמור להיות רגוע יחסית. מתחילים בשיט על מעבורת לחציית אגם לוצרן ומשם ברכיבה מישורית של כ40 ק"מ. מישורים בשוויץ – מי היה מאמין! בכל זאת הגוף עייף מאתמול ולא שוכחים גם את שני ימי הרכיבה שלפניו… יום ראשון בשבוע והרבה חנויות סגורות. זמן מצויין לגלות את התקלה הטכנית האמיתית הראשונה שלנו. לאלון נשבר שפיץ בגלגל האחורי!!! הבאנו מהבית כלים וציוד לכמעט כל תקלה אפשרית. קטן עלינו לקצר שרשרת, אוזן ספיר יש לכל אחד, פנימיות, כבלים, רפידות אבל שפיצים לא הבאנו ואין לנו מושג איך להחליף בשטח ממילא. חנות אופניים פתוחה באיזור? אין. השמינייה בגלגל לא נוראית לשמחתנו אז מחליטים פשוט להתעלם. אלון ימשיך לרכב ככה עד הסוף של הטיול.

ואז מגיעה העלייה הגדולה של היום: 12 ק"מ על 1000 מטר עלייה כולה על אספלט שהופך עד מהרה לכביש די סואן. אופנועים כבדים ומכוניות ספורט מכל הסוגים עוקפים אותנו בלי הרף. די חם. אנחנו מזיעים את נשמתנו ומפנטזים על "בר בהר" בראש העלייה. אחרי 55 ק"מ ושש שעות רכיבה ברוטו מגיעים לפסגה ו… אין. שם. כלום. גורנישט. ברז מים אין. מתחילים לרדת ומבטיחים לעצור ברגע שנמצא מקום לאכול. בינתיים מתחילה עוד עלייה יפה. עוד קצת שלג. מקום לאכול אין. בלית ברירה אנחנו חיים על חטיפים ופירות יבשים. מאז סיום העלייה הגדולה כבר עברו שעתיים עד שסוף סוף מצאנו מטבח. הוא סגור אבל אפשר להכין לנו סנדוויצ'ים. טרפנו אותם חיש מהר. משם, בירידה קלה לעיירה Sorenberg היא נקודת הסיום הרביעית שלנו. סגרנו עוד 75 ק"מ על כ2400 מטר עליות. מסתבר שזו עיירת סקי בחורף ובאביב די מת שם. אנחנו מגיעים למלון ומגלים שאנחנו האורחים היחידים. המארח הוא בחור צעיר שהוא גם עובד בקבלה, גם הטבח, גם החדרן וגם כל דבר אחר. מי יודע? אולי הוא אחראי גם על המלון ליד? ובכל זאת, מלון של 3 כוכבים בשוויץ זה תענוג. אחלה חדרים ואוכל ללקק את האצבעות. הבחור מכין לנו ארוחת מלכים ויוצא מגדרו שנרגיש רצויים. מאפסנים את האופניים בחדר הסקי והולכים לישון לקראת הגראנד פינאלה, לא לפני שחלקנו מקלפים עוד שכבה מהישבן ומתמרחים במיטב הקרמים לשיפוץ עור גברי משופשף.

היום החמישי: גראנד פינאלה

אנחנו ארבעה. שניים עוד סוחבים. שניים כבר די גמורים. שפשפות, ברכיים, ומיני כאבים צצים להם. מחליטים לזרום. יש נקודה בה נחליט אם לכנוס מוקדם לתחנת רכבת מוקדמת או לסיים לפי המתוכנן בThun. הנופים ממשיכים להפעים. מזג האוויר ממשיך להאיר לנו פנים. אין טיפת גשם כבר חמישה ימים. לא דבר של מה בכך בשוויץ! בנקודת ההחלטה אנחנו מתפצלים לשני זוגות. זוג כונס לאגם מוקדם וזוג ממשיך במסלול המתוכנן. בסופו של דבר כולנו מגיעים לThun אחרי שהזוג הכונס מחליט להמשיך לThun לאורך האגם. לעיר Thun יש מרכז תיירותי שוקק ומזמין. אנחנו חוגגים את הסיום במסעדה איטלקית נהדרת. נכנסים לשירותים להחלפת בגדים ושיפוץ קל. על מקלחת אין מה לדבר. יסבול מי שישב לידנו במטוס. יושבים בחוץ ופתאום מתחיל לרדת גשם. איזה כיף! אנחנו כבר לא צריכים לרכב! רכבת, מטוס והביתה למשפחות.

התארגנות וטיפים

טיסה ואופניים

למי שלא מכיר זה נראה די מאיים. במציאות זה די פשוט: בחברות התעופה הרגילות (לא יודע לגבי low cost) יש סידור מיוחד עבור ציוד ספורט. בגדול: תביאו מזוודה או קרטון בגודל שמתאים לאופניים, תצהירו שיש בפנים אופניים לא חשמליות ואם אין לכם שום דבר נוסף מלבד תיק עלייה למטוס אין שום תשלום נוסף. בחלק מהחברות מקפידים שמשקל מזוודת האופניים לא יעלה על המשקל המקסימלי של מזוודה רגילה (23 ק"ג) אבל לא כולם מקפידים. אפשר לדחוף ציוד לתוך המזוודה אבל רשמית זה לא תמיד מותר. אם אתם מתכוונים לרכב בסגנון bike packing, ממילא לא תרצו להביא הרבה מעבר לאופניים. טיפ: שימו את שאר הציוד בשקית בד רב פעמית (למשל כזו שמשמשת לקניות בסופרמרקטים) כדי שכל תיקי האופניים, הקסדה וכו' יחשבו לכם כפריט אחד בעלייה למטוס. יש חברות שמקפידות על זה.

אורזים את האופניים

לא משנה איך תארזו את האופניים: חלקנו הבאנו אותם בקרטון אופניים, חלקנו במזוודות רכות שכורות (עולה כמה מאות שקלים לשבוע) וחלקנו במזוודות קצת יותר קשיחות. העיקר שתדאגו לרפד את כל אברי האופניים שנארזים מפורקים למחצה כדי שלא יגרם להם נזק בטיסה. פרקו את המעביר האחורי (בשביל מה יש אוזן?) ועיטפו אותו בעיתונים או חומר אריזה אחר. קרבון אפשר לרפד בחומרי בידוד של צנרת. בצמיגים מורידים קצת לחץ וכדאי להביא חומר למילוי טיובלס. הדבר האחרון שאתם רוצים זה לחפש חנות אופניים אחרי הנחיתה. חבל על כל שעה…

אנחנו הפקדנו את כל מזוודות האופניים בשמירת חפצים בשדה התעופה. כך אין צורך להסחב עם המפלצות האלה יותר מדי. זה לא נכנס במוניות רגילות וזה ממש לא נעים בתור טרולי ברחוב… עולה קצת כסף אבל נסבל

ציוד וביגוד

כדאי לקחת כמה שיותר סוגי כלים וציוד ספיר על כל תקלה שלא תבוא. עם זאת, תאמו עם החברים מי מביא מה. חבל שארבעה אנשים יסחבו ארבע משאבות. ככל שתקטינו את החפיפות בציוד כן יקל עליכם באריזה וברכיבות. נסו לא לקחת יותר מ8 ק"ג ציוד לאדם כולל כל הבגדים. שני סטים לרכיבה וסבון כביסה זה מספיק. אנחנו ייבשנו בגדים על האופניים במהלך הרכיבה כך שכביסת ליל אמש סיימה להתייבש לקראת הערב למחרת. בתנאים גשומים ייתכן שעדיף להביא עוד סט. לא צריך מעילים נגד קור. קחו ביגוד מודולרי: מעיל נגד גשם, בגדי רכיבה קצרים ושרוולי רגליים וידיים. אפשר גם לקחת מכנסיים נגד גשם.

לביגוד שאחרי הרכיבה תשאירו את הג'ינסים הכבדים בבית. קחו מכנסי טיולים דקיקים ששוקלים הרבה הרבה פחות. עוד טיפ חשוב: בשוויץ אפשר לשתות מכל ברזייה או מזרקה ויש כאלה בכל מקום כולל באיזורים חקלאיים. ללא ספק מספיק לרכב שם עם ליטר וחצי מים. גן עדן לחובבי ה"תיקלס

עונה מומלצת

החזאים השוויצריים מנבאים גשם בכל יום. ככה זה כשיש לך אלפים. מזג האויר משתנה מאלפ לאלפ. ציוד נגד גשם חובה אבל אם אתם רוצים לזכות בימי רכיבה יבשים ככל הניתן העונה המומלצת ביותר היא בסוף מאי. שימו לב: בקיץ יורד יותר גשם בשוויץ מאשר בסוף האביב.

במקרה זו נחשבת גם עונה לא תיירותית וזה הולך טוב עם מחירי לינה נוחים וזמינות מלונות גבוהה.

קישורים

1. המסלול הרשמי: https://www.schweizmobil.ch/en/mountainbiking-in-switzerland/route-02.html
2. המסלול בGpsies לפיו רכבנו: https://www.gpsies.com/map.do?fileId=kvqlduesgdhveiwz
3. המקום שהיינו רוצים לישון בו אבל לא יצא בסוף העלייה הראשונה של היום השלישי: http://www.feldrederten.ch/index.php

מילת תודה

כל זה לא היה קורה בלי הרוח הגבית מהבית. תודה לבנות הזוג שפרגנו ולילדים שהתעניינו ודרבנו.

תודה ליזמים אלון (היזם והמארגן הראשי) ורועי שבלי קצת דחיפה מצידם, כנראה שהייתי ממשיך לחלום על טיול אופניים בחו"ל עוד הרבה זמן. תודה לצביקה, שביחד איתי נענה לאתגר שהציבו אלון ורועי וכרגיל היה פרטנר נהדר לרכיבה ולנסיעה בכלל. תודה למכאנופנים שלי על הטיפול והתמיכה שהניבו חוייה נטולת דאגות.