כתב: אורי ניצן   צילמו: אורי ניצן וצחי אוחובסקי

ארוכה הדרך לסמרתון

כבר שנים שאני רוצה להתחרות בסמרתון. כאפיקיסט ותיק שהשתתף כמעט בכל אירוע אפיק נחשב הסמרתון תמיד היה אצלי על הכוונת אבל איכשהו אף פעם לא הסתדר. שנה שעברה כבר הייתי רשום לתחרות ככתב מטעם בייקפאנל, אך רצה הגורל ושפעת קטלנית מתוזמנת היטב הרסה לי את התוכניות.

לכן שמחתי כל כך שגם השנה הוזמנתי ע״י המארגנים להתחרות ולסקר את האירוע, הפעם כנציג  BikeIL אליו הצטרפתי לאחרונה. השותף השנה הוא לא אחר מאשר צח אוחובסקי החזק. לצחי ולי היסטוריה ארוכה של רכיבות אפיק וגראבל משותפות, והחיבור ביננו טוב. אולם לקראת אירוע כמו הסמרתון חשוב לרכוב קצת יחד בתנאים דומים לתחרות כדי ״להרגיש״ אחד את השני. אנחנו בדרך כלל ברמת כושר די דומה, אבל בתקופה האחרונה שנינו רוכבים פחות מסודר, ובטח שלא רכיבות ארוכות ועצימות.

בחמישי בבוקר אני מקבל הודעה מהשותף: רוצה לעשות את החברים של גרינברג מחר? את שם האירוע שמעתי פה ושם, אבל לא היה לי מושג על מה מדובר. מסתבר שזהו אירוע רכיבה בלתי רשמי, המתקיים זו השנה השלישית ע"ש דני גרינברג שנהרג ב2016 בעת שרכב על אופניו לעבודה. דני היה מהוגי המסלול ורכב חלקים רבים ממנו יחד עם כמה מחבריו שהחליטו להנציח אותו באמצעות קריאת האירוע על שמו. 

אחרי התעמקות לא ארוכה במסלול שצח שלח, החלטנו שהולכים על זה. המסלול נראה מיוחד ולא שגרתי, וזו הזדמנות מצויינת לעבוד על הזוגיות לקראת הסמרתון.

הולכים על המסלול הארוך

זו אמורה להיות הכנה לסמרתון, מיני סטייג׳ כמו שצחי קורא לזה, אז ברור לנו שאנחנו הולכים על המסלול הארוך. 88 ק״מ של גבעות מתגלגלות עם כ- 1600 מטר טיפוס מצטבר ו- 70% סינגלים. על פניו, לא פשוט בכלל.

כמקובל באירועים פיראטיים (אחרי פסיקת ״חץ הצפון״) ה״לא מארגנים״ הוציאו הודעה רשמית בחמישי בערב שהאירוע מבוטל. אך בכל זאת, בבוקר שישי קר ובהיר סביב השעה 7, יצאו להם כמה עשרות רוכבי שטח נלהבים מהמרכז המסחרי של הישוב להבים. בקבוצות קטנות, כל קבוצת רוכבים בזמנה החופשי, ללא הזנקה וללא לחץ והחלו לעשות דרכם מזרחה במסלול המאתגר.

המסלול יוצא מלהבים לכיוון מזרח ומיירט את סינגל להב בשיפוליו הדרומיים. מטפסים בסינגל אלון (להב המקורי) עד לנקודת שיא הגובה, ושם חותכים דרומה בקטע קישור קצר שמכניס אותנו לסינגל רימון החדש יחסית. מבחינתי לפחות, כל הסינגלים במסלול חדשים (למעט סינגל להב המקורי). לא רכבתי באזור שנים, וכמות הסינגלים פשוט הדהימה אותי. סינגלים מושקעים בטרוף עם ברמים גבוהים שהופכים את הרכיבה בהם לזורמת ומהירה (במיוחד כשהגרביטציה פועלת לטובתינו).

יוצאים מסינגל רימון לכיוון מזרח על שבילים רחבים ומהירים שמביאים אותנו לתחנת הדלק של לקיה (ק״מ 22 – נק׳ המים הראשונה). הבקבוקים שלנו עדיין די מלאים – היה קר מאוד בזינוק ולא הרגשנו צורך לשתות בשעה ומשהו הראשונות – אז מחליטים לדלג על נק׳ המילוי וממשיכים מזרחה בשבילים רחבים במגמת טיפוס לכיוון סנסנה.

נכנסים לסינגל סנסנה, טסים בירידה בסינגל לכיוון כרמים, חוצים את כביש 60 ונכנסים לתחנת הדלק של מיתר (ק״מ 33 – נק׳ המים השנייה) אחרי שעתיים וקצת רכיבה הגיע הזמן למילוי מים זריז בבקבוקים. יוצאים מתחנת הדלק, מקיפים את מיתר מדרום ונכנסים לעוד סינגל חדש ומפתיע ששמו בישראל (ניחשתם לבד?) סינגל מיתר. אם עד כאן עוד רכבנו מידי פעם עם כמה זוגות, מכאן אנחנו מוצאים את עצמינו לגמרי לבד.

קילומטרים של הנאה

החלק הדרומי של סינגל מיתר מרגיש קצת מאולץ. תוואי השטח לא מספיק מגוון וללא אלמנטים טבעיים מספיק מעניינים מה שגורם להסינגל להתפתל באופן מלאכותי סביב עצים, ערמות עפר ומטעי עצים צעירים. האחיזה רופפת והזרימה לא משהו.

מקיפים את מיתר מדרום ומטפסים לאנטנה שממזרח לישוב. בנקודה זו ישנה אופציה לקיצור. ניתן להמשיך בסינגל מיתר במגמת ירידה לכיוון מערב ולהתחיל לחזור ללהבים (מסלול מקוצר של 72 ק״מ), או לעשות כמונו ולהמשיך למסלול הארוך לתוך סינגל שנקרא ״סינגל יער מיתר״. הסינגל מושך צפונה ומזרחה ונושק לגדר המערכת. בעיני לפחות, זה ההיילייט של המסלול. סינגל יפהפה שזורם בתוך יער אורנים עם ירידות מהירות ועליות קורעות ונופים קדמוניים עוצרי נשימה.

אחרי כ- 8 ק״מ מהנים אך מאתגרים בסינגל יער מיתר אנחנו יוצאים מהסינגל לשטח גבעות טרשי ועושים פעמינו לכיוון מזרח כשהאנטנה של הר חירן נראית רחוקה, גבוהה ומאיימת. מתחילים את הטיפוס להר חירן בדרך סלולה, אבל מהר מאוד יורדים מהכביש ונכנסים לקטע קצר וקורע של הייק-א-בייק. אחרי כמאה מטר של הליכה חוזרים לרכוב בשביל תלול בעלייה שמסיים את הטיפוס המשמעותי ביותר של היום להר חירן שמתנשא לגובה של 580 מטר גבוהים ותלולים. זו גם הנקודה המזרחית ביותר במסלול (53 ק״מ ו 1200 מטר טיפוס כבר מאחורינו). אנו עוצרים כמה דקות לתצפית וצילומים ומתחילים בגלישה מהירה ומדורדרת לכיוון מערב. סופסוף מתחילים את הדרך חזרה לרכבים.

בסיום הירידה מהר חירן אנחנו נכנסים לעוד סינגל קצר לאורך נחל אשתמוע ואז חוזרים בדרכים לבנות ומהירות למיתר לנקודת הפיצול עם המסלול הבינוני. בנקודה זו נכנסים לחצי השני (הצפוני) של סינגל מיתר. החלק הזה של הסינגל הרבה יותר מהנה, זורם ומהיר (בירידה מן הסתם) ואנחנו מקבלים בוסט של אנרגיה שמאוששת אותנו ונותנת כוח להמשך (או שמה היה זה הג׳ל שדחפתי בירידה?).

חוצים שוב את כביש 60, הפעם לכיוון מערב, ורוכבים בדאבל רחב לאורך גדר המערכת במגמת עליה עד לישוב סנסנה. אחרי עשרות ק״מ של סינגלים הרגשתי הקלה לעלות על דאבל רחב וכבוש היטב. הכבישון שבי התפרץ החוצה ואני נכנס לתנוחת נג״ש ומתחיל להעלות מהירות. צחי, רוכב ותיק ומנוסה, מתיישב בדראפט שלי ואנחנו נותנים קצב יפה עד שהשיפועים גורמים לנו לחזור לקצב דיבור. ביישוב נמצאת נקודת מילוי מים השלישית והאחרונה כ- 20 ק״מ לסיום. אחרי מילוי מים זריז ממשיכים מערבה במגמת ירידה לכיוון קיבוץ להב. מקיפים את להב מדרום ונכנסים חזרה להשלים את סינגל אלון שנטשנו באמצע הדרך מזרחה. בשלב זה אנחנו עם כ- 75 ק״מ קשים ברגליים, הגוף כואב ודואב אבל החיוך מרוח על הפנים. הסינגל מהנה בטרוף, ואנחנו, כמו סוסים שמריחים את האורווה, דוהרים קדימה בשיא המהירות מתפתלים בעומק היער, משכיבים את האופניים על כל ברם, ונותנים הכל בקטעי הדיווש הקצרים.

יוצאים מהסינגל האחרון ומגשרים בקטע דאבלים קצר עד לכניסה ליישוב להבים. עולים על שביל האופנים הסלול של היישוב שמביא אותנו למרכז המסחרי ולרכבים. הגרמין מראה 87 ק״מ עם 1650 מטר טיפוס 5:15 שעות רכיבה ברוטו. לא רע בשביל שישי בבוקר.

נראה לי שאנחנו מוכנים.

סוף דבר- אי אפשר לעצור את האהבה

לאחרונה, לאור פסיקת ״חץ הצפון״, ראינו גל של ביטולים של אירועי אופניים רשמיים וגם פיראטיים. אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו אחריות אישית במקרה של תאונה חמורה לאחד ממשתתפי האירוע. ובצדק. אולם את אהבת הרוכבים לא ניתן לעצור, ומחמם את הלב לראות שישנם כאלה שעדיין מוכנים להרים את הכפפה ו״לארגן״ אירוע. רוכבים מקומיים שרוצים לשתף את תא השטח הביתי שלהם עם חברים לאהבה, ומונעים אך ורק מאהבת הרכיבה והרצון להפיץ אותה. אני לפחות, אמשיך להצביע בפדלים ולהגיע לאירועים שכאלה. כן יירבו.