כתב וצילם: אורי ניצן

כשטיחון לשעבר וכבישון בהווה, אני מתחבט כבר זמן רב בסוגיית הטיובלס לכביש. בשטח זה כבר ברור ומובן מאליו. אני לא מכיר מישהו שעדיין רוכב עם פנימיות באופני הרים, וקשה לי להיזכר בפעם האחרונה שהיה לי פנצ׳ר באופני שטח שלא נסתם עם החומר או מקסימום דרש לדחוף תולעת או שתיים. בגראבל זה בכלל מאסט. בגלל הצמיגים הצרים יחסית והעדר שיכוך הסכנה לסנייק בייט גדולה בהרבה. אף רוכב שפוי לא ייצא לרכיבת גראבל רצינית בלי טיובלס וחומר טרי בצמיגים.

טכנולוגית הטיובלס לכביש קיימת כבר משנת 2006, כשלמעשה מדובר באותה הטכנולוגיה שנפוצה כל כך באופני שטח. מדובר על חישוק אטום, לרוב עם סרט אטימה, צמיג ייעודי בעל bead קשיח והדוק, וונטיל מיוחד שאוטם את חור כניסת האוויר ומאפשר ניפוח. הצמיג יושב על מעיין הגבהה בחישוק שמצמידה אותו לדופן ויוצרת תא אוויר כלוא. בשילוב עם נוזל אטימה מיוחד (ג׳יפה בשפת הרוכבים) נוצרת אטימה חזקה שמאפשרת רכיבה ללא פנימית.

מה המצב בכביש?

בתקופה האחרונה אני רוכב בעיקר כביש. אני חבר באחת הקבוצות הגדולות בארץ (דינמו רייסינג) ומתחרה בתחרויות של איגוד האופניים ופוגש המון רוכבים. בתור גיק ציוד אני תמיד בוחן את האופניים, הגלגלים והצמיגים של החברים לרכיבה. אם אני רואה גלגלים מעניינים אני תמיד שואל לסוג ודגם, ובמקרים רבים, במיוחד בתקופה האחרונה, האם הגלגלים גם מתאימים לטיובלס – מה שנקרא Tubeless Ready. אולם כשאני שואל את הרוכב האם הצמיגים מותקנים בתצורת טיובלס, כמעט תמיד אני מקבל תשובה שלילית.

לספורט רכיבת הכביש היסטוריה ארוכה בהרבה מאשר לרכיבת שטח, ורוכבי כביש ידועים בשמרנותם. אולם לאחרונה משהו השתנה. מותגי האופניים הגדולים הבינו שישנם רעיונות וטכנולוגיות שמגיעות מעולם השטח שכדאי לאמץ גם בכביש. הבולטת ביניהן היא טכנולוגית הבלימה – קרי בלמי הדיסק. במשך שנים רוכבי כביש התנגדו לבלמי דיסק באופני כביש מסיבות שונות ומשונות שרובן רלוונטיות אך ורק לרוכב בפלוטון המקצועי – מהירות החלפת גלגל במקרה של פאנצ׳ר באמצע תחרות, תאימות בין גלגלים שונים במקרה שצריך לקחת גלגל מרכב השירות הניטרלי, סכנת פציעה בהתרסקות המונית בגלל הטמפרטורה הגבוהה של הדיסקים ועוד כהנה וכהנה. נראה שבעולם הכביש, הרוכב החובבן לא יאמץ טכנולוגיה שלא אומצה קודם ע״י רוכבי הפלוטון המקצוענים. למרות שהרוכב החובבן הוא זה שיהנה מטכנולוגיה מתקדמת שכזאת. בכל זאת, בלמי דיסק בכביש זו כבר המציאות. כל השמות הגדולים בפלוטון כבר רוכבים עם דיסקים, ואופני כביש עם בלמי דיסק הם עניין שבשגרה במרוצים החשובים בעולם וגם בחנות האופניים השכונתית.

אז למה הטיובלס לא תופס כמו הדיסקים?

כנראה שמאותן סיבות בדיוק- רוכבי הכביש שמרנים וכנראה שהיכולת שלהם לאמץ טכנולוגיות חדשות לוקחת הרבה מאוד זמן. בנוסף, רוכבי הכביש מסתכלים על רוכבי הפרו טור ולוקחים מהם דוגמא. אבל לרוכבי הפרו טור דרישות שונות מהרוכב החובבן, גם אם הוא חובבן רציני מאוד. רוכבים מקצוענים עדיין רוכבים עם צמיגי טובולר ולא נראה שיעברו בקרוב לטיובלס. לעומת זאת, רוב הרוכבים החובבנים משתמשים בצמיגי קלינצ׳ר עם פנימיות ודווקא הם יהנו מטכנולוגית הטיובלס לכביש.

יתרונות (וחסרונות) הטיובלס לכביש

יתרונות הטיובלס מוכרים כבר לרוכבי השטח והם ברורים: אפשרות רכיבה בלחץ אוויר יותר נמוך – מה שמשפר את הנוחות והאחיזה, עמידות טובה יותר נגד פנצ׳רים (במקרה של חור קטן החור ניסתם לבד מהחומר בצמיג), משקל נמוך יותר (צמיג עם חומר שוקל פחות מצמיג ופנימית) ומכאן התנגדות גלגול נמוכה יותר, ואף עלות נמוכה יותר (בדקתם לאחרונה מחירה של פנימית איכותית לכביש?).

לטיובלס גם כמה חסרונות. נתחיל בהיצע הגלגלים והצמיגים. טיובלס, במיוחד בכביש, דורש שימוש בגלגל וצמיג מותאמים לטיובלס. הטיובלס הביתי שהכנתם פעם עם פנימית ישנה וצמיג רגיל לא יתפוס במקרה הזה. כיום יש היצע מכובד של גלגלים מתאימים מכל היצרנים הגדולים (וגם כמה קטנים), ויכול מאוד להיות שהגלגלים שאתם רוכבים עליהם היום כבר מוכנים. אבל לא בטוח שהצמיג האהוב עליכם קיים גם בגירסת טיובלס. בנוסף, בגלל ההתאמה המדוייקת בין החישוק לצמיג, קיים קושי אמיתי בהלבשת הצמיג על החישוק, במיוחד אם הצמיג חדש. ולכן, במקרה של פנ׳צר במהלך רכיבה, כדאי מאוד שיהיו לכם כפות מסיביות כדי להוריד את הצמיג מהחישוק ולתקן את הפנצ׳ר. בניגוד לטיובלס בשטח, בכביש לא ניתן לדחוף תולעת לצמיג במידה והחור לא ניסתם לבד עם החומר, מה שמחייב פירוק הוונטיל והכנסת פנימית (מבאס, אבל לא נורא).

העניינים מסתבכים כשהצמיג מתחיל להתיישן אחרי מספר חודשי שימוש. אז החיבור שלו לחישוק כבר לא מדויק כמו שהיה בהתחלה ומתעוררות להן כמה בעיות. הראשונה, איבוד איטי של אוויר. בכל בוקר לפני היציאה לרכיבה תאלצו לנפח את הצמיגים על מנת להשלים אוויר שברח במהלך הלילה. בנוסף, אם תאלצו לפרק את הצמיג מהחישוק מכל סיבה שהיא, יהיה לכם די קשה לנפח אותו עם משאבת רצפה רגילה וכנראה שתזדקקו לקומפרסור או בלון CO2 על מנת להעלות את הצמיג חזרה לחישוק.

חוויה אישית- טיובלס בכביש

הסיפור שלי עם טיובלס בכביש הוא למעשה רומן בהמשכים. הוא החל בתחילת 2016, עת רכבתי על אופני סייקלוקרוס גם בשטח וגם בכביש. החזקתי 2 זוגות גלגלים, שניהם של Stan's NoTubes. סט השטח היה למעשה גלגלי סייקלוקרוס יעודיים של סטאן שכמובן היו מותאמים לטיובלס וכך גם רכבתי איתם. סט הכביש היה גם כן של סטאן וגם מוכן לטיובלס, אולם רכבתי עם צמיגי קלינצ׳ר רגילים ופנימיות. באחת מרכיבות הכביש הארוכות עם דינמו ברמת הגולן סבלתי ממכת פאנצ׳רים לא אופיינית. בפאנצ׳ר השלישי החלטתי שמספיק ועליתי על רכב הליווי לקילומטרים האחרונים של הרכיבה. במהלך הנסיעה, ויקטור, המאמן של דינמו, שאל למה אני לא עובר לטיובלס והמליץ על צמיגים מתאימים. עוד באותו יום הזמנתי את הצמיגים המדוברים (עוד נחזור למפרט המדוייק) ועברתי לראשונה לרכוב על טיובלס בכביש.

בזמנו רכבתי בעיקר בראש ציפור והטיובלס החזיק מעולה. זכורה לי רכיבה אחת בראש ציפור, בקטע של חורשת האקליפטוסים, הרגשתי ״מכה קלה בכנף״ ושמעתי את הצליל המוכר של אוויר בורח מהצמיג האחורי. הרוכב שאחרי קיבל שפריץ של ג׳יפה לפנים, ותוך שניות בודדות החור נסתם והמשכתי ברכיבה. בסיום האימון, לפני הרכיבה הביתה, עצרתי לבדוק את מצב הצמיג והרגשתי שהוא איבד כ- 15 psi. הוצאתי את המשאבה, השלמתי ל- 90 psi והמשכתי ברכיבה הביתה.

אבל שלב א׳ של הרומן שלי עם הטיובלס הסתיים די מהר. בקיץ 2016 רכשתי אופני כביש יעודיים, מכרתי את סט הגלגלים הנוסף של הסייקלו וחזרתי לרכוב עם קלינצ׳רים ופנימיות בכביש.

ב- 2018 החלטתי להשקיע ולרכוש גלגלי קרבון קלינצ׳ר חדשים לאופני הכביש. הפעם החלטתי שאחת הדרישות מהגלגלים החדשים היא שהם יהיו tubeless ready. התפלאתי לגלות שקיים היצע די רחב של גלגלי כביש מודרניים שהם גם מוכנים לצמיגי טיובלס. רוב החברות הגדולות מציעות גלגלים איכותיים שעונים על כל הדרישות של החובבן המשקיען – גלגלי קרבון, בעלי פרופיל עמוק ואווירודינמי, עם רוחב נדיב ומודרני וקלי משקל – וכמובן גם טיובלס. הכל שאלה של עומק הכיס והיחסים עם מנהל סניף הבנק. לאחר מחקר לא ארוך ננעלתי על גלגלי Bontrager Aeolus 5 Pro שהם, כמובן, מוגדרים כ- Tubeless ready.

הוצאה מהקופסא והרכבה

לאחר המתנה די ארוכה, הגלגלים המיוחלים הגיעו. בונטרגר, אחת החברות פורצות הדרך בתחום הטיובלס, מספקת את הגלגלים שלה עם כל הדרוש על מנת להרכיב אותם עם צמיגי טיובלס כביש מהרגע הראשון. הגלגלים מגיעים עם סרט אטימה הדוק במיוחד, ונטילים ארוכים, ובתוספת תשלום קטנה גם בקבוקון עם חומר אטימה ייעודי.

מבחינת צמיגים, היה לי נסיון קצר אבל מוצלח עם צמיגי Schwalbe Pro One בגרסת הטיובלס, אז החלטתי לנסות אותם שוב. בהתאם לטרנד הנוכחי הלכתי על צמיגים ברוחב 25 מ״מ.

כשכל החלקים נמצאים ברשותי, תהליך ההתקנה הוא יחסית מהיר ופשוט. שלב ראשון, מלבישים את סרט האטימה על החישוק. מכיוון שהסרט מאוד הדוק על החישוק, לא ניתן לסובב אותו אחרי ההלבשה הראשונית ולכן חשוב מאוד שהחור לונטיל בסרט יהיה מיושר על החור בחישוק. בפעם הראשונה שעשיתי את זה פיספסתי בכמה מילימטרים ונאלצתי להוריד את הסרט ולהרכיבו בשנית. לצערי כשהורדתי את הסרט מהחישוק הוא נפגם ולא סיפק איטום מלא. למזלי, טרק גילו הבנה, והתחשבו בכישורי המכונאות הירודים שלי וסיפקו לי סרט חישוק נוסף. הפעם כבר הקפדתי להשחיל את הונטיל לפני הלבשת הסרט, מה שעוזר בהתאמה המדויקת.

לאחר הרכבת הסרט והשחלת הונטיל, מרכיבים את הצמיג. כאמור, הצמיג יושב מאוד מאוד צפוף על החישוק ודורש מאמץ לא מבוטל על מנת להלבישו. לא משהו שזוג כפות איכותיות וידיים של רפתן לא יכולים להתגבר עליו. אחרי שהצמיג יושב על החישוק מפרקים את ליבת הונטיל ומזריקים קצת חומר אטימה לצמיג. כמה קצת? לפי הגדרת היצרן די ב 25 מ״ל לכל גלגל. הבקבוקון שקיבלתי מטרק הכיל 60 מ״ל והכנסתי בערך חצי מהכמות לכל גלגל.

בשלב זה אפשר להבריג חזרה את ליבת הונטיל ולנפח עם משאבת רצפה רגילה. כשהצמיג חדש הוא יושב צמוד מאוד על החישוק ועולה בקלות עם משאבת רצפה ואין צורך בקומפרסור. זהו, העסק מוכן ואפשר לצאת לרכוב.

סיכום ביניים – לא סוף הסיפור

רכבתי בתצורת טיובלס בכביש עם הגלגלים החדשים במשך 4 חודשים ללא שום בעיות. לא ברח אוויר, לא היה לי פנצ׳ר ולא סבלתי משום בעיה. אבל ואז הגיעה בקשה ממערכת Bike.il לבחון את אחד הצמיגים המדוברים ביותר בענף – הקונטינטל GP5000 (המבחן המלא בקרוב).  לצערי גרסת הטיובלס של הצמיג המדובר לא היתה זמינה במלאי, ושוב נאלצתי לחזור לקלינצ׳ר עם פנימית.

אני בטוח שבהמשך השנה אחזור לטיובלס, ואמשיך לעדכן.