כתבו: גלעד מיכאל ן ניר דרשן  צילום: גלעד מיכאל, ניר דרשן

כשיצא הDVD  של סרט הרכיבה ROAM  אי שם באמצע שנות האלפיים, פעם ראשונה שהבנו שקיים עולם שלם של רכיבה מחוץ לבנשמן… ולכן כשצצה ההזדמנות "לעקוץ" רכיבה בMOAB, ככה בקטנה "על הדרך" תוך כדי טירוף החיים, ידענו שאנחנו לא הולכים לפספס את זה ויהי מה, חייבים לסגור מעגל. בדיעבד לא בטוח שצילמו את זה שם בכלל ????.

כרוכבי שטח מידי שבוע הדילמות של רובנו נשמעות ככה: בנשמן או קנדה? כסלון דרומי או צפוני? רכיב או לא רכיב? , מדי כמה שנים מחליטים לצאת לטיול מאורגן ואז: בולגריה או איטליה? עם מדריך כזה או אחר? אבל יש בינינו כאלה שמתוך אג'נדה או שלא מצאו קבוצה מתאימה או שהחיים מסדרים להם, כמו במקרה שלנו, רכיבה עצמאית במקום לא מוכר.

לרכיבה עצמאית (וחברים – מורזין לא באמת נחשב) יש יתרונות רבים, ביניהם גמישות, הרפתקנות, חוויות הגילוי ורכיבה אל הלא נודע… אבל פתאום מושגים כמו ניהול סיכונים, קבלת החלטות בתנאי אי וודאות ושרידות הופכים להיות חלק מהשיח, לפני ותוך כדי הרכיבה והדילמות הופכות הרות גורל.

קצת על מואב

"Where the Adventure Begins" מקבל אותנו השלט ולא בכדי. מואב זו עיירה מדברית שכוחת אל, מהמפורסמות בעולם הרכיבה, ממוקמת קצת פחות מארבע שעות נסיעת מסולט לייק סיטי בירת יוטה, ארה"ב. העיירה מזכירה מאוד את העיירה מהסרט של ספידי מקווין “ באמצע המדבר”, עיירה שכולה ספורט אתגרי ובעיקר רכיבת אופניים וטרקטורונים. הסצנה שם התחילה בשנות השמונים ע"י רוכב בודד שהגיע לשם והסיגנל הראשון שבנה על בסיס שביל של פרות מהווה היום חלק מקטע הסיום של אחד הסינגלים המפורסמים והטובים בארצות הברית “The Whole Enchilada” (עוד נגיע אילו). כיום יש מסביב לעיירה מאות קילומטרים של סינגלים שבנויים במקבצים כך שכל אחד יכול לתפור לעצמו בקלות את התפריט שמתאים לו. לרוב הכל מסומן למשעי ובצומת של כל מפגש סינגלים יש עמוד עם מפת הסינגלים וסימון של איפה אתה , אבל עדיין נעזרנו פה ושם במחשבי הניווט שהיו עלינו.

דילמה: לרכב לבד בשטח לא מוכר? האם שניים זה מספיק?

מהרגע הראשון ידעתי (ניר) שאני הולך לרכב במואב גם אם לא אמצא שותף. החשש היה גדול, איך אנהג לבד במדבר? איך אמצא שם שותפים? הרי אין שום סיכוי שאצא לשטח לא מוכר לרכב לבד. למזלי ווצאפ לגלעד, חבר וותיק וקולגה לעבודה, הוריד ממני את החששות האלה. שנינו רוכבים מנוסים וסומכים אחד על השני אך שונים מאוד באופי הרכיבה, גלעד הוא חיית מסעות ואפיקיסט בנשמה ואילו אני רודף סינגלים מושבע, ידענו שנסתדר אולם עדיין נקרה הדילמה: האם שניים זה מספיק? מצד אחד אם הכל טוב אז זה נהדר, הכל זורם יותר מהר, הסיכוי לתקלות קטן ומספיקים הרבה יותר מקבוצה גדולה, אבל מה קורה אם אחד לא יוכל להגיע מכל סיבה שהיא? מה עושים במקרה פציעה? החלטנו לקחת את הסיכון והרווחנו בגדול!

תוואי השטח

הרכיבה במואב היא רכיבת מדבר טכנית מאוד. אמנם אין את הדשדש והאבנים החדות שאנחנו מכירים מהדרום, אבל יש בלי סוף גינות סלעים, דרופים ומכשולים בכל הרמות.

מואב מפורסמת בין השאר בזכות הסלעים שנקראים slickrock, סלע חלק אך עם מרקם מחוספס עדין כמו של נייר שיוף. האחיזה של הצמיגים מדהימה ומאפשרת טיפוס וירידה בשיפועים לא הגיוניים.

כל מקבץ סינגלים נמצא באזור קצת אחר גם מבחינת סוג השטח וגם מבחינת הנוף , שווה ומומלץ לגוון.

דילמה: איזה אופניים לקחת ?

החלטנו לשכור אופניים שבדיעבד התאימו בול לשטח: גלעד שבד"כ רוכב על אופניים של 8 קילו החליט להעיז ולקח 27.5 עם 160 מקדימה, ואילו אני, כשבראש עוד הטראומה של המעבר מ 26 ל 29, הייתי יותר שמרן ולקחתי 29 כמו שאני רגיל מהבית רק עם 150 מקדימה.

מזג אוויר

מדברי, אבל עם הרבה גשם ואפילו שלג בהרים. כנראה שה"מדבריות" נובעת מהחום הכבד ופחות ממחסור במים. השילוב הזה של הרבה מים וסלעים יוצר את התוואי של הslickrocks.

הזמן הטוב לרכב הוא בעונות המעבר. לנו הזדמן להיות באביב אחרי הפשרת השלגים למרות שהחלק הראשון של הEnchilada היה עדיין סגור, ולפי המקומיים הכי טוב זה להגיע בסתיו – גם פחות חם וגם הכל פתוח.

דילמה: להתאקלם לאט ולהפסיד רכיבה או לתת בראש ולהספיק יותר?

גם בטיול מתוכנן ובטח ב"עקיצה" הזמן אף פעם לא מספיק ואתה רוצה לרכב כמה שיותר, לעיתים מתוך מחשבה שסביר שלא תגיע לפה שוב וחבל לפספס. ביום הראשון אחרי נסיעה שלארבע4 שעות , השכרת אופניים והתארגנות החלטנו להיכנס בצהרים ישר לאחד האגוזים הקשים לפיצוח, סינגל מאוד מפורסם שנקרא Captain Ahab  ומסומן "יהלום שחור". הסינגל קשוח, מפנק, בועט ומפצה בנוף מטורף כאילו לקוח מהחללית במאדים, או מהסידרה של RoadRunner  (ביפ ביפ).

כשהגרמין הראה 42 מעלות ועברנו ליד שלט מאולתר ומקושט בחלקי גלגלי שניים הנושא את הכתובת "Eric- Ride in Peace" הבנו שלא משחקים פה, הורדנו הילוך ונכנסנו למשמעת מים/חום/דופק וצל, והמשכנו עוד כמה שעות עד לאוטו. אין ספק שצריך לחזור לשם שוב, במזג אוויר נורמלי. יש לנו חוב לא סגור.

היום השני, יום זורם ויפייפה. החלטנו לקחת אותו קצת יותר בקלות כדי להתאקלם יותר טוב. התחלנו ברשת סינגלים  Moab Brand,  קלילים זורמים וטכניים לייט. המדבר עצמו לקוח כאילו מסרטי אינדיאניים. באמצע פגשנו את Maggie Wilson, רוכבת מדהימה, שלקחה אותנו לסינגל מיני דאון היל זורם וכיפי שבסופו סיפרה לנו ש"במקרה" היא מדריכת רכיבה מקומית – משל העוקץ והנעקץ ????. בהמלצתה עשינו בערב רכיבת שקיעה מהפנטת בגובה 1900 ולאורך מצוק אדיר ויפיפה, בסינגל שנקרא Dead Horse Point.

דילמה: רוכב עצמאי –  לקחת מדריך? 

אנחנו בסיומו של היום השני, כבר מכירים את השטח, מנווטים בקלות, הגוף מאוקלם ואנחנו בכושר מעולה, ועדיין מחר מצפה לנו הדובדבן שבקצפת – רכיבה ארוכה וקשה מאוד עם מעט מאוד נקודות "חיתוך". מה עושים? האם לבקש ממגי שתבוא לעשות עלינו בייביסיטר? רק ליתר ביטחון? שמענו ששני חברה סיימו את חייהם שם כמה שבועות לפני שהגענו והחוויה מקפטיין אחאב ביום הראשון השאירה את חותמה. החלטנו שכן. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שלקחנו בכל הטיול, אולם בכלל מהסיבות הטובות. נסביר בהמשך…

דילמה: להיות "ישראלי"? להתערב בעניינם של רוכבים אחרים?

בבוקר השלישי עולים עם השאטל שמטפס במשך שעה אנכית ל"הר המלח" וזורק אותנו אי שם בתחילת הסינגל. איתנו עולים קבוצה שלארבעה רוכבים שאתה מבין שגם סינגל הרצל בבנשמן גדול עליהם ,למשל רוכבת אחת עם גופיה, נעלי ספורט ואופנים פשוטים עם V-brake ומעט מים. מה עושים? בארץ בוודאות היינו כמעט חוסמים אותם בגופנו שלא יכנסו, זאת סכנת חיים. התייעצות זריזה עם מגי ועם גלעד שכבר כמה שנים בארה"ב ומתקבלת החלטה עצובה – פה לא מתערבים. (כל היום חשבנו מה עלה בגורלם, אך כנראה שיצאו בסדר). התארגנות זריזה , כמה תרגולים על יבש ויוצאים ל"הרכיבה"…

The Whole Enchilada

בוויקיפדיה מצאנו את זה:"If you describe something as the whole enchilada, you mean that it is as complete or extreme as possible". ואנחנו אומרים גם וגם וגם!!! בלי שום ספק הסינגל הכי טוב שאי פעם עשינו. אמיתי.
ארבע שעות של סינגל עם ירידות טכניות, סלעים, צוקים, סלאלומים, שיפועים, מה לא… הכל קשה וטכני אך זורם. אלף שמונה מאות מטר איבוד גובה. מתחיל ביער מדברי בבוקר עם  12 מעלות ויורד עד לנהר הקולרדו בחום של 40 מעלות. רכיבת חובה במואב. רצוי להגיע בכושר ממש טוב ויכולת טכנית טובה, כמה שיותר ככה יותר תהנו.

את מה שהתמונות לא מעבירות תוכלו לראות בסרטון הקצר שהכנו:

טיפים

1. כל הסינגלים נמצאים ב https://www.mtbproject.com/directory/8010576/moab, ניתן להוריד קבצי GPX ואפילו לנווט לנקודת התחלה של כל סינגל. מומלץ
2. אתרו מראש פרטים של מדריכים מקומיים, גם למקרה שתתקעו לבד וגם למקומות בעייתיים
3. השכרת אופניים מאוד קלה במואב, מומלץ להזמין מראש. אנחנו הזמנו מ Poison Spider שנתנו אחלה שירות, ייעוץ לגבי הסינגלים ושאטלים להיכן שצריך. בחירת מלון שקרוב לחנות הקלה מאוד במנהלות לפני ואחרי.
4. באביב פצלו את היום לשתי רכיבות, רכיבת בוקר ורכיבת ערב ,בצהריים חם מידי. בירה בריכה ושנ"ץ עדיפים והשקיעה רק לקראת תשע בערב.
5. ברכיבה בעומס חום גבוה מעבר לסכנת התיישבות יש סכנת היפרתרמיה, הקפידו להוריד חום גוף ע"י מנוחות בצל ורכיבה בדופק נמוך.
6. הגעה והתניידות – לאחרונה פתחו שדה תעופה במואב עצמה, שווה לבדוק טיסות ישר לשם. אם לא – אפשר לנהוג מסולט לייק סיטי למשל. מומלץ להתנייד עם רכב ולשכור מתקן לאופניים מהחנות, יש להם מתקני וואקום שעושים את העבודה. חלק מהסינגלים מצריכים/אפשריים עם שאטלים. הכי טוב להתייעץ בחנות לגבי מה בא לכם, מה מתאים מבחינת מזג אוויר וכו'
7. מומלץ להתחיל את היום הראשון עם שתי הרכיבות האלה ובכך לאפשר לגוף להתאקלם לחום ולכם ללמוד את האופנים ואת התוואי.
8. גם ברכיבה עצמאית מדריך מקומי זו לא מילה גסה. ההחלטה לשכור את מגי נבעה במקור מניהול סיכונים נכון אבל התגלתה בדיעבד כבונוס אדיר. מגי רוכבת בחסד עליון, הראתה לנו את הקווים הנכונים לירידה, חסכה לנו הרבה עצירות ודילמות ,הראתה לנו שהכל אפשרי, השרתה ביטחון והוציאה אותנו רחוק רחוק מאזור הנוחות שלנו.