מסלול טיול: "על הגבול"- משתולה ליערה לאורך גבול הלבנון

כתב: אדוארדו אוקסמן            צילומים: אדו טים

---

סקרנות אל הלא מוכר, לגלות מקום חדש, לרכוב סינגל בפעם הראשונה… זה הכוח המניע העיקרי שלי לרקוח חוויות: בין אם מדובר על מסלול אופניים, מסלול רגלי, הליכה בין בולענים, או צליחת נחל מלא גבי מים.

על כביש הצפון, נסעתי ברכב מספר רב של פעמים, ואפילו רכבנו על אופניים בין הר אדיר לפסוטה בואכה פארק גורן, צפונית לנחל כזיב. אבל כביש הצפון לא ממש צמוד לגבול. רכיבה באזור הצמוד לגבול לאורך כביש 8993 טרם עשינו.

בחג השני של פסח, תכננתי מסלול לאורכו של כביש זה, מיערה ועד לשתולה, אבל הרכיבה לא יצאה אל הפועל בגלל מזג האוויר הגשום. לא וויתרתי על טיול באותו יום, אבל את מסלול הרכיבה המתוכנן, עשינו במכונית. באותו יום, נחשפתי למקומות שלא הכרתי, והייתי בטוח לגמרי, שלכאן אני מביא את קבוצת הרכיבה שלנו. בשולחן התכנון, ולאחר הנסיעה ברכב, הבנתי כי כדאי להפוך את כיוון המסלול, בכדי ליהנות משיפועים נוחים יותר. ככה יצא שאת המסלול הסופי שרכבנו, היה משתולה ליערה, כלומר, ממזרח למערב.

למרות ה-"כוון הקל", עדיין מדובר ב-40 ק"מ עם 700 מטר טיפוס. הרכיבה לא טכנית, וקטעים רבים הם בכלל על כבישים סלולים. מרבית הקבוצה הייתה מחושמלת, והרוכבים הרגילים בכושר מצוין. הרכיבה ארכה כ-5 שעות.

היות והמסלול הוא קווי, היה צורך בהקפצת רכבים. כבר בדרך לשתולה (נקודת ההתחלה), השארנו שתי מכוניות ביערה (נקודת סיום המסלול), ואיתן, החזרנו את הנהגים לשתולה בסיום הרכיבה. מדובר על נסיעה של 15 דקות לכל כיוון.

בנסיעה לשתולה, בכבישים הצרים והמפותלים, הטבולים בירוק נקי מהגשמים האחרונים, מבינים כי אנחנו באזור הררי מאד, ויפה ממש. בתחילת הרכיבה בשתולה היה קריר. 11 מעלות לסוף חודש אפריל, היה פינוק של ממש. מזג האוויר הקריר נשמר כמעט לכל אורך הרכיבה, ואישית, לא הורדתי את המעיל. תחושה של חו"ל, באזור פחות מוכר.

זהו טיול מורכב רגשית לאורך גבול הלבנון החם והאכזרי. במיוחד לקראת יום הזיכרון, לאורך גבול מאיים ומפחיד. כל זה בתוך ירוק רענן, נוף אינסופי גם אל תוך לבנון וגם דרומה אל הגליל.

התחלנו לרכוב לאורך "הקירות המדברים" בשתולה. אלה קירות מיגון (בטונאדות) מפני ירי צלפי החיזבאללה המאיימים על בתי שתולה. מיזם בינלאומי צבע את הקירות בגרפיטי עם תוכן של שלום ומשפחתיות. המקום נפתח לפני מספר שנים, ושם את שתולה על המפה. במקום מספר פוד-טרקים ושולחנות ישיבה בהם אפשר להבחין באופנוענים במעילי העור שלהם, היושבים ליד חיילים שהחנו את ההאמר שלהם וישבו על כוס קפה. אין ספק: גבול מורכב.

5 דקות רכיבה הביאו אותנו לנקודה 105, הנקודה בה אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו אל תוך לבנון בשנת 2006, ועוד 3 חיילי מילואים נהרגו במתקפת החיזבאללה מתוכננת היטב נגד שני רכבי ההאמר בהם פטרלו. אירוע החטיפה פתח את מלחמת לבנון השנייה. במקום, אנדרטת זיכרון בה מוצגות תמונות של חמשת הבנים שנפלו. חלקנו להם כבוד והמשכנו לעבר זרעית.

הכניסה המזרחית לזרעית סגורה ולא ניתן להיכנס לישוב ממזרח (מניח כי מטעמי ביטחון). חברי מיכאל איזנשטיין הציע לי מעקף דרך חירבת כוכים. דרך עבירה לכל סוג רכב, ממנה נשקף נוף עוצר נשימה דרומה אל הגליל. כעבור 10 דקות, הגענו לחרבת כוכים המרשימה. באזור זה של הגליל, מפוזרות חורבות רבות, ללא זיקה ליהדות. אני מניח שזו הסיבה שהמקום לא מסודר ולא נחקר.

כמו חרבת צונאם השכנה, חרבת כוכים היה ישוב גדול ממדים עוד מלפני מאות שנים (מתקופת הרומאים והלאה). במקום מפתני דלתות עומדים, בורות מים, גתות וסרקופגים. הכל בתוך סבך צמחייה שהשתלט במשך שנים רבות על מבני הכפר. ושוטטות בו, בין האבנים והצמחייה גורמת לתחושה שאנחנו בסרט של אינדיאנה ג'ונס.

המשכנו ברכיבה ולאורך נחל בצת, הגענו לצומת הכניסה לזרעית, ומשם לאורך כביש 8993 הצמוד לגבול, ממנו נשקף נוף לגליל ולמפרץ חיפה עד לרכס הכרמל. לאחר הפסקת קפה, העפלנו לכפר הבדואי ערב אלעראמשה, אחד הדברים החשובים בטיול הנוכחי.

התושבים הבדואים בעראמשה, הגיעו לאזור מקורדיסטאן וסוריה לפני כ-180 שנה. כבר בשנת 1938 כרתו ברית עם קיבוצי האזור, ועזרו להם במלחמת העצמאות. מסיבה זו, ממשלת ישראל לא פינתה אותם, והנאמנות למדינה נמשכת עד היום ומקבל ביטוי בשרות הצבאי של מרבית תושבי הכפר. מעט מתעסקים בצאן ובחקלאות ומרביתם עובדים מחוץ לכפר, רבים מהם בחניתה.

הכפר מורכב מ-3 גבעות: ג'ורדייח, נאוויקר ומרכז עראמשה החדש.

הבתים בני 180 שנה בגבעת ג'ורדייח

בור מים פעיל וגת בגבעת ג'ורדייח

שתי הגבעות הראשונות מרוחקות עשרות מטרים בלבד מהגבול, על כן מעט משפחות נותרו כאן לאחר שהרוב עבר למרכז הכפר החדש. בתי קרקע מושקעים מעידים על הרווחה הכלכלית של התושבים. מהצד השני של הגבול, הכפר הלבנוני Dahyra שהיה חלק מעראמשה לפני 1948 ומתיחת הגבול מפריד בין קרובי משפחה. כל מי שדיברנו בעראמשה, יש לו קרובי משפחה מהצד השני של הגבול.

הכפר הלבנוני DAYHRA והרי לבנון ברקע (שימו לב בתחתית התמונה: גדר המערכת)

כשהתקרבנו לאחד הבתים בגבעת נאוויקר, אישה מבוגרת הציעה לנו קפה עם הכנסת אורחים מלווה בחיוך רחב. נענינו להצעה, ובתה, הביאה גם עוגיות מסורתיות לחג עיד אל פיטר שהתקיים באותו היום. מחמם את הלב!!!

מעראמשה, המשכנו לפארק אדמית ולמערת הקשת.

גלישה ארוכה ומהירה על הכביש, הביאה אותנו לאחר 40 ק"מ למושב יערה בו סיימנו את המסע.

בחרנו לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה המשפחתי של סטפאני ביטון במושב יערה: MADAME BRIOCHE. מאפים בניחוח צרפתי. אם ניתן, שלבו את זה ברכיבה (המקום סגור בשבת).

נתונים טכניים

• מסלול לא מעגלי הדורש "הקפצה" של 15 דקות לכל כיוון
• אורך: כ 40 ק"מ
• טיפוס מצטבר: 600 מטרים
• רמת קושי- טכני קל
• התחלה המסלול: מושב שתולה
• סוף המסלול: מושב יערה
• זמן משוער רכיבה נטו לאופניים חשמליים או בעלי כושר גבוה: כ- 5 שעות

תכנן, סייר, הוביל: אדוארדו אוקסמן –מוביל טיולי אופנים, 0544738363,  [email protected]

Comments

comments