סמרתון 2023- סיכום סטייג' 1

02/03/2023

כתב: שחר מיליס צילום: יואב לביא, עופר עברי, אלירן קדוש, יפית כליפה

יש משהו מיוחד בסמרתון, אופי מקומי בתמהיל מושלם של רכיבה, פאן ואפרה רייד.

השנה, במהדורה התשיעית של אירועי הסמרתון, הכינו לנו מלאכי השבילים של הערבה הדרומית 3 מקטעי סינגל חדשים, טריים ומשובחים באורך של כ 20 ק"מ. השנה שניים מתוך שלושת הסטייג'ים הם מעגליים ורק סטייג' אחד הוא מנקודה לנקודה.
מתוך כ 215 ק״מ של מסלולי התחרות בשלושת הימים, כ-120 ק"מ הם בסינגלים. והנתון המדהים הוא ש20 ק״מ מתוכם הם מקטעי סינגלים חדשים לחלוטין, ארוכים וזורמים בסטנדרט בניה גבוה מאד. אולי זה המקום לומר תודה לקק"ל ולמועצה האיזורית חבל אילות על ההשקעה האדירה ברשת הסינגלים. מקורות רשמיים דווחו דווח לא רשמי שכיום בערבה הדרומית ישנם כ 160 ק"מ של סינגלים רשמיים (ללא דרכי 4X4 או דרכי קישור) והם צפויים להפוך ל 200 ק"מ בתוך שנים בודדות – זה נטו! נתון מדהים! אותם גורמים מעריכים שיש מרחק דומה של סינגלים לא רשמיים במרחב. לדעתי, בשביל להפוך את האיזור לפארק אופניים אחד אדיר חסרות רק מספר דרכים רוחביות מהערבה להר (למשל סינגל עליה במעלה שחרות וירידת פלואוטרייל בכוון הנגדי?) ואז יוכלו רוכבים ברמות כושר שונות לחוות את המדבר במלואו ולתפור מסלולים שונים.

סטייג׳ 1 – מעגלי: קטורה – יהל – קטורה

84 ק״מ; 1,070 טיפוס מצטבר

עם הזינוק מקיבוץ קטורה, יצא טור הרוכבים בזינוק מתגלגל לכיוון דרום במקביל לכביש הערבה. רוכבי העילית משכו חזק קדימה וביססו את מקומם בפלוטון נפרד די מהר. מול קיבוץ גרופית עברו הרוכבים מתחת לכביש 90 ורכבו צפונה על דרכים חקלאיות מהירות במגמת עלייה. את מעלה קטורה, פגשו הרוכבים לאחר כ-17 ק"מ. מעלה קצר שצובר למעלה מ-200 מטרים של טיפוס אנכי אשר מעלה את הרוכבים לקו המצוק העליון. מראש מעלה קטורה המשיכו לרכוב בכוון כללי צפון בנחל יעלון, נחל פראי ומהיר, שהתחלף בתפירה של מספר סינגלים זורמים בירידה עד לקיבוץ יהל.
משם, נכנסנו לסינגל יהל-קטורה המלא, 14 ק״מ אנ-אירוביים של זרימה, עליות – ירידות ומשחק אינסופי בדופק ובאדרנלין מול נופים מרהיבים של הערבה ושל הרי אדום (למי שהצליח להרים את הראש). לאחר חציית כביש 40, ירדו הרוכבים לוואדי במקטע סינגל חדש ומהיר שהינו שיפור חדש למקטע זה, ומשם המשיכו דרומה במגמה מעורבת של עליות וירידות עד לסוף מקטע "מורזין", מקטע הפלואוטרייל הכה ייחודי והטוב בארץ אשר הושק בסמרתון 2022. מתחתיתו המשיך המסלול בסינגל הדרקון החדש, סינגל מהיר וזורם באורך של 10 ק"מ, שהוביל את הרוכבים עד תחתית מעלה שחרות. משם חזרה בטיסה נמוכה צפונה על דרכי ג'יפים מהירות, עד מתחם הפיניש הסמוך לפאב של קיבוץ קטורה.

חווית משתמש – שחר מיליס

סמרתון של השנה שעברה הותיר אותי בתחושת "לעולם לא שוב". הקושי הפיזי והמנטלי שחוויתי לא ממש הותיר בי חשק ובמשך חודשים רבים לאחר מכן, לא רציתי לשמוע על תחרויות מרתון. אני בכלל רוכב אנדורו ורכיבות ארוכות של סבל זה פחות הסגנון שלי. דווקא ב XCO אני יכול למצוא את עצמי יותר בבית – סבל עצים וקצר יחסית. אבל אני איש חלש אופי, נטול עקרונות ועמוד שדרה וכשנשאלתי מספר פעמים על ידי מספר חברים "מה קורה איתך בסמרתון"?, תוך פחות מחודש נשברתי כמו ילד שמתאפק לשמור סוד. עוד הוכחה שהאדם מתכנן ואלוהים צוחק. בן הזוג שלי השנה הוא דן אדלשטיין. למי שלא מכיר, דן מתאמן איתי בקבוצת הכפתורים ביקנעם והוא מהמעצבנים האלה שהכל נראה קל עליהם, רוכבים חזק מאד בטכני ומוציאים כוחות שלא ברור איפה הם מתחבאים. השנה החלטנו באופן בוגר שבאנו ליהנות, לרכב יציב ושקול ללא שאיפות תחרותיות (על פני השטח לפחות). אמנם זו תחרות הסמרתון הרביעי שלי אבל כפי שציינתי בפתיחת הדברים, אני לא איש של סבל ארוך. עד כה כמעט בכל תחרות פתחתי חזק מידי, ומי מכם שחוה את זה יודע בדיוק איך זה נגמר- בשעה עד שעתיים לסיום של ראש רכון, גוף רפוי, רגליים כואבות ותפילה אחת ארוכה מאד של "הלוואי שזה יגמר כבר". הפעם בניתי על ראשו השקול של דן שיידע לווסת את המהירות של שנינו, בהגדרה אמרנו שלא לוחצים חזק בהתחלה, כי באנו ליהנות. אם נצליח להשאר חזקים עד הסוף, אולי נצליח לתפוס מספר רוכבים שבטח נמצאים במצב המנטלי שתיארתי ממש כאן ואם אלוהי המרתונים איתנו אולי נוציא תוצאה סבירה.

מזג האויר כפקטור – אם יש משהו שכל רוכב חושש ממנו לפני הסמרתון, זה מלחמה ברוחות פנים. אז אמנם רוחות חזקות לא היו היום אבל שרב חורפי עם טמפרטורות של כ 35 מעלות הוו קושי אדיר לכולנו, הרי אף אחד מאיתנו אינו מאוקלם לחום. ומי תאר לעצמו לפני שבוע שהחורף ייגמר במכה. סכנת התייבשות ומכת חום ריחפה מעלינו וידענו שנצטרך לנהל את הנוזלים והמזון שלנו בהקפדה יתרה.

התחרות שלי – אחרי הזינוק המתגלגל בו באופן מוצהר לא לחצנו, מצאנו את עצמנו בדבוקה השלישית ושייטנו במרכז הפלוטון. הדקות הראשונות של המירוץ הן הזמן שבו כולם בודקים גבולות, מי ינסה לגשר לדבוקה מלפנים, מי שואף רק לשבת בדראפט ועוד המון רוכבים בודדים שאיבדו את בן הזוג שלהם איפשהו בזינוק. ההרגשה של לא להיות כחוד תוך 15 דקות חדשה לי, ואמנם כאב לי מאד לראות את הדבוקות לפנינו מתרחקות, אך קרו שני דברים: האחד, הייתי חזק ודבקתי בקונספט המוזר של לא לפתוח חזק מידי, והשני – הם פשוט נעלמו אז הפסקתי לחשוב עליהם. מן אופוריה של "רחוק מהעין רחוק מהלב".

תקלות ובלת"מים – עוד דבר שעוד לא הצלחתי לחמוק ממנו באף מהדורת סמרתון הוא פנצ'רים. לא חס וחלילה סנייקבייט מבחירת קו לא טוב, לא קרע ארוך בדופן הצמיג אלא ריבוי חורים קטנטנים שאפילו לא משפריצים חומר (כן כן, חידשתי את החומר בצמיגים ממש ביום לפני שירדנו דרומה, אז זה לא מה שאתם חושבים) אז האויר שירד לאט לאט מהצמיג גרם למריחות ונאלצתי לעצור ולנפח. בכל עצירה חיפשתי את החור ורק בפעם השלישית שמעתי פסססס חלש שהצביע על מקור הבעיה. חור קטנטן שלא נסתם. תולעת אחת שנכנסה בקושי והמשכנו. הטמפרטורות המשיכו לטפס ועומס החום כבר היה מורגש מאד כשלפתע צרור קללות. בעיקר כאלו הקשורות באמא (כללית) העוסקת במקצוע העתיק בעולם. מה קרה? לדן השותף שלי נתפסו השרירים בהתכווצויות משתקות. מיותר לציין שמאותו רגע התחרות הפכה למשימה של לסיים בזמן סביר, וכמה התכווצויות אחר כך, המשימה היתה רק לסיים. לא הוסיפה העובדה שעדיין הצמיג האחורי שלי מאבד אויר ועלי לעצור ולנפח כל חצי שעה לערך.

זו דרכה של תחרות, מתכוננים, עושים תכניות, מריצים תרחישים בראש ובסוף משתנה אחד מוציא אותנו מאיזון. באופן אישי הרגשתי טוב רוב הסטייג' עד השעה האחרונה בה קצב הרכיבה הנמוך, השעות על האוכף והחום הלוהט עשו את שלהם. דן ואני סיימנו יחד מחוייכים. חיבוק חברי ובירה צוננת והתחלנו את תהליך ההתאוששות שילווה אותנו בטח עד יום שני הבא…

בינתיים, אנחנו מתכננים את סטייג' ארוחת הערב ולאחריו בטח נתכנן מלא תכניות מפורטות על מחר.

חווית משתמש – דן אדלשטיין

אז לשם מה התכנסנו כאן? אני טיפוס של מטרות.

אז קודם כל – להנות! אני יודע שזה נשמע מוזר כשמדובר על רכיבות ארוכות למדי במדבר יום אחרי יום, אבל אני פשוט (מאוד) אוהב לרכב. בשני הסמרתונים הקודמים שלי נהניתי מאוד (גם כשהייתי בן הזוג החזק וגם כשהיית החלש).

מעבר לכך לנסות למצות את היכולת, לראות לאן נוכל להגיע. לנסות לסחוב כמה שיותר קרוב לקצה גבול היכולת בלי ליפול לתהום שמעבר לה.

ועוד דבר שמבחינתי הוא חלק בלתי נפרד בסמרתון: הזוגיות – העבודה והאתגר המשותפים, הפירגון ולדעת לכסות על השותף ברגעים הקשים שלו.

בערך לפני שבוע גיליתי שלראשונה הולך להיות חם. בסמרתון! העניין הזה הוא מבחינתי עניין קריטי. אני טיפוס של חורף, קור, שלג. הטמפ' האידיאלית שלי לרכיבה היא אי שם בין 6 לגג 14 מעלות. לא במקרה התחרות היחידה שאני חושב עליה היא הסמרתון – טיול ארוך וכיף במדבר קפוא זה מבחינתי האידיאל (אפיק?? בכלל לא אופציה – צריך להתאמן בקיץ. ואני בקיץ נח כמה שיותר).

אז מה תכלס קרה?

מטרות לחוד ומציאות לחוד.

החצי הראשון של היום הרגיש ממש בסדר, למרות לא מעט פנצ'רים מעצבנים, שתופעלו במהירות סבירה. החיוך לא נמחק עדיין. עד כמה שזה מתסכל שמרנו על מצב רוח מרומם והמשכנו כרגיל אחרי כל תיקון (לפחות 5 כאלו היו!).

את השרירים שאוטוטו מתכווצים התחלתי להרגיש בערך בשליש הרכיבה. שזה מאוד מאוד מוקדם. ייחסתי את זה לחום ואולי גם לפתיחה המעט מהירה לטעמי.
טעות. פשוט טעות של ילד (שלא רכב בחום כמה חודשים).

שעה אחר כך איפשהו באמצע – התכווצויות שהכריחו עצירה רצופת צעקות וקללות…. ומפה הסיפור נהיה פחות נעים. נסכם בלומר שבסופו של דבר היו מספר עצירות של כאבי תופת. כואב – הן ברגליים והן בלב. הרי בסוף זו תחרות זוגית וזה לא כיף להיות הגורם ה(מאוד) מעכב.

אגב ההסבר לכל הפתעת ההתכווצויות הזאת הכה בי רק בשני שליש הרכיבה – לא שתיתי מספיק מים! אבל זה כמובן היה קצת מאוחר מדי. טוב לפחות לא התייבשתי…

בסיכומו של יום שרדנו, למדנו הרבה, היינו זוג טוב (שחר היה בן זוג מדהים – מכיל וסבלני ונעים! לא טריויאלי בכלל ומחמם את הלב), ולמרות הכל – היו לא מעט קטעים ברכיבה שממש נהניתי. המדבר הזה פשוט מהמם אותי כל פעם מחדש, הירידות הבנויות מרטיטות אותי מעונג. סיימנו בחיוך ובמצב רוח טוב (יחסית) ומחר יום חדש. אני מלא אופטימיות שהגוף קיבל את השוק ומחר יתפקד טוב יותר. מה שבטוח – הוא יקבל הרבה יותר מים.

תוצאות:

גברים כללי:

מקום 1: יוני אבודרם ונדב רייסברג 3:20

מקום 2: עומר מונין ויובל בן משה 3:36

מקום 3: איתן לוי אליעד דניאל 3:43

מאסטרס:

מקום 1: דביר אלמוג ושרון פאר 3:45

מקום 2: אהוד אביטבול וגולן ביטון 3:51

מקום 3: נתי טאווקו ויעקב סגס 3:53

גראנד מסטרס:

מקום 1: נדב לוגסי וגל צחור 4:08

מקום 2: זאב גוטליב וגל משה 4:13

מקום 3: רן דהן וניצן דהן 4:18

סופר גראנד מאסטרס

מקום 1: אוהד בקין וירון וינברג 4:47

מקום 2: מוטי קרן והוד ברשירה 5:04

מקום 3: יניב גל ועופר זינדורף 5:37

זוגות מעורבים:

מקום 1: שירה בירן ודן כרמל 4:12

מקום 2: רומי ולדניצקי וגיא דביר 4:36

מקום 3: אירנה מזין ורועיקפלנסקי 4:52

זוגות מעורבים מאסטרס:

מקום 1: דבורה אוחיון ורונן שירזלי 4:09

מקום 2: הדס וייס ודויד מוס 4:32

מקום 3: עדי מידן חנוך רדליך 4:39

נשים מאסטרס:

מקום 1: דגמר טרנק ונועה לוריה 5:42

לתוצאות המלאות ליחצו כאן

סמרתון הינו מרוץ מרתון אופני הרים מדברי החוגג השנה את שנתו התשיעית. זהו אחד ממרוצי השלבים הייחודים והיפים בעולם המתקיים כולו באזור הערבה הדרומית ומתבסס על תשתיות שבילים מהטובות בעולם. בתחילת מרץ כשבעולם החורף בשיאו, הרוכבים בסמרתון נהנים ממזג אוויר מושלם ואיזון מופלא בין אווירה מדברית משוחררת לרכיבה קשוחה על מסלולים מרהיבים הלוקחים את המשתתף לפיסות נוף מטריפות ואייקונים גיאולוגיים מהיפים והייחודיים בעולם. הסמרתון היא תחרות אופניים מקצועית בת שלושה ימים המרכזת מידי שנה את טובי הרוכבים בארץ. בסמרתון 2023 לוקחים חלק יותר מ-300 רוכבים ורוכבות.

הסמרתון הינו הפקה משותפת של המועצה האזורית חבל אילות, החברה הכלכלית לפיתוח התיירות בחבל אילות, עז הרים הדרכות והפקות, ודבש אירועים בטבע, בסיוע איגוד האופניים בישראל, משרד הספורט, משרד התיירות, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, קק"ל, פארק תמנע, קיבוץ סמר, קיבוץ יהל וקיבוץ קטורה. לחזון התחרות התגייסו נותני חסות רבים וביניהם: אופני Specialized, DT Swis, רשת חנויות האופניים הגדולה בישראל מצמן את מרוץ, משקפי Oakley, Tacx, Garmin, Joe's No Flat, Shimano ישראל, טל אופטיקה, מגזין האופניים Bike.co.il, Jinga, בננות הכרמל, Podium – One Stop Sports Shop, Gu, PowerBar, בירה ברצינות, יוטבתה פרו, Sigeyi ישראל.