טייל, כתב וצילם: אורי ניצן

יום אחרי הבחירות, עוד לפני שנספרו קולות החיילים, הימאים והמעטפות הכפולות, עשיתי את דרכי לנתב״ג יחד עם קבוצה קטנה ואיכותית של עיתונאי תיירות וספורט. המטרה: טיול אופניים בסגנון טורינג לאורך הדנובה. אין כמו קצת אסקפיזם בשביל להתאושש מתקופת בחירות מלחיצה וסוערת.

בוץ הרפתקאות על אופניים, המתמחה בטיולי אופניים בארץ ובחו״ל, חברה לאשת טורס (חברת האם של בוץ), המתמחה בטיולים מאורגנים, על מנת להנגיש את תחום הטורינג באופניים לקהל הישראלי.

לדברי שירלי כהן עורקבי, סמנכ"לית השיווק באשת טורס: "תיירות האופניים היא מהתחומים הצומחים ביותר בתיירות הישראלית לחו"ל בשנתיים האחרונות, ואנו צופים התחזקות נוספת בשנים הקרובות. הסיבה המרכזית לביקוש הגבוה היא שטיולי האופניים הפכו לנגישים מאוד במגוון היעדים, במחיר, ובהתאמה לכל רוכב – לרוכבים מקצוענים אך גם לאלו שלא, למשפחות, צעירים ומבוגרים. אחד החידושים שהכנסנו השנה הוא רכיבה על אופניים חשמליים, שמאפשרים לחוות את החוויה המיוחדת הזאת גם למי שלא מורגלים ברכיבה יום יומית. אנו מתכוונים להרחיב את פעילות תיירות האופניים באמצעות חברת הבת "בוץ" ולהציע חידושים נוספים ויעדים חדשים".

תחנה ראשונה Melk

אחרי טיסה קצרה של 3.5 שעות, נחתנו בשדה התעופה של וינה. קיבל את פנינו מזג אויר אירופאי קלאסי – סגרירי וקריר. אחרי התארגנות קצרה שכוללת ביקור מחייב בסניף מקדונלדס המקומי, עלינו על הסעה שלקחה אותנו לעיירה מלק (Melk) ששוכנת על גדות הדנובה, מרחק שעה נסיעה מערבה מוינה.

מלק היא יעד פופולארי מאוד בקרב התיירים הרבים שמגיעים לאזור, בזכות הסמטאות הציוריות, בתי הקפה הרבים והמלונות המקסימים, אבל במיוחד בזכות המנזר ההיסטורי והמרשים ששוכן על גבעה המשקיפה על העיירה ועל הדנובה, שזורמת בשלווה לצידה.

עוד נחזור למנזר, אבל בינתיים התמקמנו במלון מקסים במרכז העיירה שם פגשנו את גרהלד, נציג חברת Austria Radreisen, החברה האוסטרית שאחראית על הלוגיסטיקה של הטיול. גרהלד, אוסטרי אדיב ונעים הליכות, עובד כבר 29 שנים בחברה שמארגנת טיולי אופניים לאורך הדנובה כבר למעלה מ- 35 שנה. נסיון לא חסר להם, וזה ניכר בפרטים הקטנים.

אופניים חשמליים זו לא מילה גסה

ניגשנו לחנייה של המלון, שם גרהלד פרק זוג אחר זוג של אופניים מרכב מסחרי גדול. כל אחד מחברי הקבוצה קיבל אופניים מותאמים אישית לצרכיו ומידותיו. בגדול יש שני סוגים של אופניים – אופני טורינג קלאסיים ואופני טורינג חשמליים. כל זוג אופניים ממוספר ועליו מדבקה עם שם הרוכב והגובה שלו – גם לאופני טורינג יש מידות, ניתן ורצוי להזמין מראש אופניים לפי המידה המתאימה לגובה הרוכב. הבחירה בין אופניים רגילים לחשמליים תלויה בכושר שלכם וביכולת שלכם לדווש מרחק של כ- 55 ק״מ בממוצע ביום.

חופשת טורינג לאורך הדנובה יכולה להתאים לכל אחד, ולא צריך להיות רוכב מקצועי בשביל ליהנות ממנה. המסלול מסומן ומשולט לכל אורכו וקל מאוד לניווט, השביל סלול היטב והתוואי שטוח ללא עליות או טיפוסים משמעותיים. מצד שני, לא כל אחד יכול ורוצה לפדל 60 ק״מ ביום בכוחות עצמו, גם אם מדובר בדיווש קל יחסית בקצב טיול. ובשביל זה קיימת האפשרות לבחור באופניים חשמליים. בקבוצה שלנו, שניים מתוך חמישה רוכבים בחרו באופניים חשמליים. ורק שתבינו, גם באופניים חשמליים צריך לדווש והמנוע החשמלי רק מסייע להתקדמות מהירה יותר. בסוף יום רכיבה של 50 ק״מ, גם אלה שרכבו על אופניים חשמליים הרגישו את העייפות והמאמץ ברגליים.

נחזור לגרהלד. אחרי הסבר קצר על האופניים – מערכת ההילוכים הפנימית, מערכת התיקים, המנעול האינטגרלי, והציוד הנוסף (קסדות, ערכת תיקון פנצ׳רים ומשאבה) – הכנסנו את האופניים לחדר אופניים ייעודי, מסודר ומוגן, שם הם יבלו את הלילה, ופנינו חזרה למלון ללגום בירה מקומית משובחת ולשמוע מגרהלד על הטיול.

נהר הדנובה ושביל האופניים לאורכו

נהר הדנובה הינו השני באורכו ביבשת אירופה. מקורות הנהר בגרמניה באזור היער השחור, והוא מתפתל בכיוון כללי מזרח עד לשפך הדנובה בים השחור. אורכו 2,850 ק״מ והוא חוצה בדרך 10 מדינות (גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, רומניה, בולגריה, מולדובה, אוקראינה). שביל האופניים EuroVelo 6 הפופולארי, ידוע בכינויו ״דרך הנהרות״ מכיוון שהוא עושה את דרכו לאורך הנהרות הגדולים של אירופה, עושה את מירב דרכו לאורך הדנובה, החל מהעיירה Tuttlingen שבגרמניה ועד השפך בים השחור. החלק האוסטרי של השביל הוא הפופולארי ביותר, כ- 630,000 איש משתמשים בשביל הזה כל שנה. כשהמקטע בין Passau לוינה נחשב ליפה ביותר, וכל שנה כ- 55,000 איש רוכבים את כל אורכו (כ- 350 ק״מ). אגב, העונה המומלצת היא בין מאי לאוקטובר, כשמזג האוויר הכי מתאים לרכיבת אופניים בחוץ, ביולי-אוגוסט השביל יכול להיות מעט עמוס, אבל לא ברמה שצריכה להטריד אותנו. מי שמעדיף צבעי סתיו ושלכת שיסע בסתיו וייהנה משבילים ריקים יחסית ועצים צבועים אדום וכתום מרהיבים של סתיו.

אבל אנחנו לא רכבנו את שביל הדנובה לכל אורכו. ולצערי גם לא רכבנו את המסלול המתוכנן מ- Passau לוינה לכל אורכו. למעשה קיבלנו טעימה קטנה של יומיים רכיבה מתוך מסלול מלא הכולל 6 ימי רכיבה בהם גומאים מרחק כולל של 350 ק״מ המחולקים למקטעים של 40-70 ק״מ ביום. המרחק היומי משתנה מיום ליום, ותלוי בעיקר במלונות בהם לנים בכל לילה.

רשימת המלונות והמרחק היומי

עוד לפני שמגיעים לאוסטריה מקבלים את רשימת המלונות בהם ישנים בכל לילה, כך שתוכלו לדעת מראש את המרחק שיש לעבור בכל יום ולהיערך בהתאם. לרוב מדובר על מלונות משפחתיים קטנים, הנמצאים בעיירות השוכנות לגדות הדנובה. אנחנו ישנו בשניים מהמלונות המוצעים ושניהם היו נעימים מאוד, מוקמו קרוב למרכז העיירה והציעו חדרים נוחים ונקיים, ארוחת בוקר עשירה ואינטרנט אלחוטי חופשי. לא פחות חשוב, בכל מלון קיים חדר אופניים ייעודי בו ניתן להשאיר את האופניים וציוד הרכיבה בלילה ללא חשש.

אז מה בעצם Austria Radreisen מציעים? הם למעשה מספקים את המעטפת הלוגיסטית שמאפשרת לכם לטייל להנאתכם, בקצב שלכם, במסגרת החברתית או המשפחתית שמתאימה לכם, רכובים על אופני טורינג חדישים ותקינים. חשוב לציין שלא מדובר על טיול קבוצתי מאורגן או מודרך. הרכיבה הינה עצמאית לחלוטין ועל אחריות הרוכבים. החברה מספקת את האופניים בתחילת המסלול, ואוספת אותם בסופו. היא דואגת להעביר לכם את התיקים והמזוודות מהמלון אותו אתם עוזבים בבוקר אל המלון בו תישנו בלילה. אתם משאירים את המזוודות והתיקים עד השעה 9:00 בלובי המלון (אין מגבלה על מספר התיקים לאדם) והחברה מתחייבת להעביר את החפצים למלון הבא עד השעה 18:00 וברוב המקרים גם קודם לכן. היא מספקת לכם ספר מפות מפורט של כל המסלול הכולל מפות של שביל האופניים ושל העיירות אותם עוברים בדרך ברמת פירוט שלא מביישת ספר מירוץ של הטור דה פראנס. לאורך המסלול ישנן חנויות אופניים (שבהסכם עם Austria Radreisen) שיעזרו לכם עם כל תקלה באופניים ללא עלות ואפילו יחליפו לכם את האופניים לזוג אחר במקרה הצורך. בנוסף תקבלו המלצות לסיורים ואטרקציות לאורך המסלול כמו כנסיות מיוחדות, קונצרטים, מוזיאונים וטירות מרהיבות, ואפילו תקבלו חבילת קופונים שיתנו לכם הנחה בתשלום הכניסה לחלק מהמקומות שתרצו לבקר בדרך.

כל תוכנית היא בסיס לשינויים

במידה ונראה לכם שהמרחק היומי גדול עליכם (כאמור, הוא משתנה מיום ליום ותלוי במרחק בין המלונות), או שסתם בא לכם לקחת יום חופש מדיווש. עומדות בפניכם 2 אפשרויות לגיוון. ברוב העיירות לאורך הנהר ניתן לעלות על רכבת (עם האופניים כמובן) שתיקח אתכם לעיירה הבאה במהירות ובנוחות. כך שאם בא לכם לקצר את המסלול ובמקום, נניח, 70 ק״מ ביום מסוים לרכוב רק 30 או אולי לוותר לחלוטין על רכיבה ביום זה, ניתן פשוט לקחת רכבת ולהפוך יום רכיבה ליום טיול רגלי באחת העיירות היותר גדולות ומעניינות שבדרך. אפשרות שנייה היא לעשות שייט על הנהר. בחלק מהעיירות קיים נמל קטן שבו ניתן לעלות על אחת מספינות הנהר השטות לאורך הדנובה. חלק מהספינות מציעות, מעבר לנופים ולפרספקטיבה קצת שונה על הנהר, גם מסעדה ובר בהם ניתן לאכול ארוחת צהריים, לשתות בירה או סתם לנשנש משהו תוך כדי התקדמות במורד הדנובה. זוהי אופציה מומלצת למי שמעוניין להשלים את המסלול המלא עם ילדים למשל, ולא מעוניין לרכוב את כל אורכו.

יש לציין שהמסלול ״המלא״ מ- Passau ועד לוינה הוא רק בסיס לשינויים. כלומר, זו החבילה הסטנדרטית אותה מציעים בוץ הרפתקאות ואשת טורס ללקוחותיהם. בנוסף החברות מציעות חבילות קטנות יותר הכוללות פחות ימי רכיבה ומרחק יומי קטן יותר. מגוון האפשרויות רחב וגדול וניתן למצוא חבילה שתתאים כמעט לכל אחד. אם בכל זאת אף אחת מהחבילות לא מתאימה לדרישותיכם, תוכלו לפנות למומחים של בוץ הרפתקאות שיתפרו לכם חבילה מותאמת אישית לפי הרצון והיכולת שלכם.

הרכיבה לכל הגילאים

באחד השיטוטים שלנו ב- Melk פגשנו באוטו (Otto), עלם גרמני חמוד וחברותי שהיה רכוב על אופני טורינג קלאסיים מברזל. תוך כדי שיחה קלה על אופניים וטיולים הצלחנו ללמוד שהוא גר בקלן, ויצא לרכיבה מתחילתו של השביל באזור היער השחור, מרחק של 900 ק״מ, אותם הוא גמע בקלילות במהלך 12 ימי רכיבה. התוכנית שלו היתה להמשיך עד לוינה, שם קבע להיפגש עם אשתו וביתו לחגוג יחד יום הולדת 82. בקטנה.

כשהוא שמע שאנחנו מישראל, הוא סיפר שביקר בעבר בישראל, וזאת בעקבות תמונה של אביו שמצא בביתו אחרי מות אמו. אביו לא חזר מהמלחמה. כן, המלחמה ההיא, כך שהוא לא יודע בדיוק מה אביו עשה במלחמה. אבל הוא יודע שהוא לחם בשורות הצבא הנאצי בגבול פולין-אוקראינה. אותה תמונה גרמה לו לנסוע למקום שבו היא צולמה ולנסות לאתר את קרוביהם של המצולמים. לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל בסופו של דבר המסע אחר התמונה גרם לו ליצור קשר עם ארגונים יהודיים ולבקר בישראל. פעמיים. עולם קטן.

ביקור במנזר הגדול של מלק (Stift Melk)

היום הראשון כלל רכיבה קצרה יחסית של כ- 30 ק״מ בלבד בין Melk, היכן שבילינו את הלילה,  לעיירה עם השם הקליט Weissenkirchen. לכן הרשינו לעצמנו לקחת את הזמן ולהתחיל את היום באיזי עם ביקור במנזר הגדול של Melk.

אחרי ארוחת בוקר עשירה ומפנקת במלון המשפחתי הקטן, השארנו את המזוודות בלובי של המלון עבור הנהג של Austria Radreisen, ויצאנו לכיוון המנזר ששוכן בראש הגבעה. השארנו את האופניים בחדר האופניים, שיחכו לנו בביטחה עד שנחזור אחרי הסיור.

המנזר, שנבנה בשנת 1089, עבר שריפות, מלחמות, מגיפות ועוד כהנה וכהנה אסונות שהחריבו אותו מספר פעמים, עבר שחזור מסיבי בין השנים 1978 ל- 1995. היום הוא משמש מעיין מוזיאון שמציג את ההיסטוריה של המנזר לאורך השנים, ועל הדרך מתאר את ההיסטוריה של הנצרות באירופה. ברוב החדרים של המנזר אסור לצלם וחבל שכך, אבל בחצר המרשימה, בגנים ובמרפסת שמשקיפה על הנוף המהמם מותר וכדאי לצלם. האתר מאוד מרשים ומטופח ושווה ביקור.

רכיבה בין כרמים ויקבים

במזג אוויר סגרירי עלינו על האופניים והתחלנו לרכוב לאורך הנהר הגדול. שביל האופניים מסומן וסלול היטב ואנחנו ניווטנו בקלות אל מחוץ לעיירה. אחרי כ- 2 ק״מ חצינו את הדנובה בפעם הראשונה לגדה הצפונית של הנהר ונכנסנו לאחד המקטעים היפים ביותר בשביל שנקרא עמק ה- Wachau. באזור זה העמק צר יחסית, כשהרים גבוהים נישאים משני צדדיו. העמק מפורסם בזכות העיירות הציוריות, הכרמים והיקבים הרבים שפזורים לאורכו. שביל האופניים, בניגוד לכביש המקביל, עובר ממש בתוך העיירות, בחצרות האחוריות של הבתים הקטנים ואחוזות הענק, וחוצה כרמים, פרדסים ושדות חקלאיים. פה נגלה לנו לראשונה היתרון העצום של טיול באופניים לעומת כל כלי תחבורה אחר. מצד אחד ניתן לגמוע מרחקים מכובדים למדי, ומצד שני חווים את הנופים והמקומות בצורה אינטימית ובלתי אמצעית. מריחים את ריח השדות אחרי ההשקיה, שומעים את צחוק הילדים בחצר בית הספר, ונהנים מפינות חמד מקסימות לאורך השביל שרק מבקשות שנעצור לרגע, נשלוף איזה בקבוק יין מתיק האוכף ונשב לנוח.

הפיתויים רבים, ועצרנו די הרבה לצלם, להתפעל מהנוף ולדגום מטעמים מקומיים. בעיירה Spitz עצרנו לארוחת צהריים. אמנם רכבנו רק 20 ק״מ מאז שיצאנו מ- Melk, אבל היו אלה 20 ק״מ איטיים למדי עם הרבה עצירות ורכיבה איטית ורגועה. מזל שהמרחק הכולל היה קצר יחסית, מה שאיפשר לנו לקחת את הזמן וליהנות מהדרך. במסעדה ב- Spitz הזמנו את המנות המקומיות המומלצות – שניצל וינאי, נקניקיה וגולאש והורדנו את האוכל עם בירה מקומית צוננת.

אחרי ארוחת הצהריים המשכנו לכיוון העיירה Weissenkirchen היכן שבילינו את הלילה. העיירה מגיעה מהר מהצפוי (רק 5 ק״מ מ- Spitz), אז קיבלנו  החלטה נועזת להמשיך לרכוב לאיטנו לאורך הדנובה עד שמצאנו מקום טוב לקפה ועוגה. המקום הזה הגיע בעיירה Durstein, לב ליבו של עמק ה- Wachau, עיירה מקסימה מנוקדת יקבים וכרמים רבים, כנסייה מפוארת ובתי קפה מזמינים. עצרנו לקפה בעיירה התיירותית וניהננו מעוגות אוסטריות עשירות.

פה גם גילינו יתרון נוסף של טיול עם אופניים, והוא שלא צריך לחפש חנייה במרכז עיירות עתיקות וציוריות. פשוט משאירים את האופניים במרכז העיירה, נועלים אותם עם המנעול האינטגרלי ויוצאים לשוטט בעיירה. בחלק מהעיירות, בדרך כלל ליד ה- Tourist Information, יש חדר אופניים סגור לרווחת המטיילים, למרות שלעצירות קצרות של שעה-שעתיים אין ממש צורך בחדר אופניים סגור ואפשר להשאיר את האופניים נעולים ברחוב. תיק הכידון שמקבלים עם האופניים מתנתק בקלות ע״י לחיצה על תפס השחרור המהיר. בתוך התיק יש רצועה שניתן לחבר לתיק ולהשתמש בו בתור תיק נשיאה לדברי ערך שלא רוצים להשאיר על האופניים בזמן שמטיילים בעיירה. כאמור, פשוט ומסודר עם הרבה חשיבה על הפרטים הקטנים מתוך ניסיון רב שנים בתחום. את הלילה בילינו במלון משפחתי קטן ואיכותי במרכז Weissenkirchen.

עמק הדנובה רחב הידיים

ביום השני תכננו לרכוב מהעיירה הקטנה והציורית Weissenkirchen ועד לעיר הנופש והתיירות Tulln שעל הדנובה. ב- Tulln תכננו לקחת רכבת לוינה, שם נמצא המלון האחרון בטיול ושם גם צריך להחזיר את האופניים. מרחק הרכיבה המתוכנן הוא של כ- 60 ק״מ, אז תכננו יציאה מוקדמת. מוקדמת במונחים של חופשת אופניים באוסטריה. נפגשנו בארוחת הבוקר שבמלון ב- 8:00 ובשעה 9:00 התחלנו ברכיבה לכיוון העיר Krems.

Krems על 25,000 תושביה נחשבת גדולה יחסית לעיירות באזור, והשיטוט בה מרגיש אורבאני וסוער לעומת העיירות הקטנות והשקטות שעברנו עד כה. לגודל יש גם יתרונות. במרכז העיר Krems נתקלנו בשוק איכרים חמוד, שם השארנו את האופניים ויצאנו לשוטט בסמטאות העיר העתיקה, נכנסנו לחנויות הקטנות ודגמנו קפה ועוגות מקומיות. שוב, היתרון של האופניים התגלה כמוצלח, במיוחד בזכות תיקי הסבל הנדיבים שהכילו את כל ה״שטויות״ שקנינו בשוק ובחנויות המזכרות.

יצאנו מ- Krems בכיוון כללי מזרחה. בקטע זה השביל יוצא מהאורבני ונכנס לטבעי. לאט לאט הכבישים, הבניינים והמפעלים מפנים את מקומם לעצים, שדות חקלאיים והמון המון ירוק. השביל נכנס ויוצא מחלקות יער קטנות, ועובר לאורך תעלות השקיה, סכרים קטנים ומעגני סירות נהר פרטיות. למעשה יצאנו מעמק ה- Wachau ונכנסנו לעמק שהוא הרבה יותר רחב ושטוח. גם כאן השביל ממשיך להיות סלול, מישורי ומשולט היטב, אבל הצורך לעצור כל כמה דקות פוחת והרכיבה הופכת להיות יותר רציפה ומהירה. כ- 10 ק״מ אחרי שיצאנו מ- Krems חצינו את הדנובה על גשר גדול ומרשים. הגשר בנוי משני מפלסים כאשר על המפלס העליון נוסעות מכוניות, ואילו רוכבי האופניים חוצים בבטחה במפלס התחתון שמופרד לגמרי מהתנועה הסואנת. תענוג לראות השקעה כזאת בתשתיות ייעודית לרוכבי אופניים.

חשוב לשמור על מאזן קלורי חיובי

ממשיכים על הגדה הדרומית של הדנובה לכיוון מזרח על קטע סלול, שטוח ומהיר. רכבנו עוד כ- 10 ק״מ עד שהחלטנו לעצור לצד השביל למנוחה קלה. שלפנו קצת פירות ונשנושים שקנינו בשוק האיכרים ב- Krems מתיק הסבל והתפנקנו בפיקניק ספונטאני קליל.

אחרי עצירה קצרה המשכנו בשביל וחלפנו על פני סכר גדול המשמש להפקת חשמל לתושבים באזור. פני השטח באזור שטוחים והמרחבים נראים אין סופיים. עוד כמה קילומטרים של רכיבה, והגיעה השעה לארוחת צהריים קלה. עצרנו במסעדת פועלים מקומית ליד תחנת הכוח לקצת שניצל וינאי, נקניקיות, וכמובן בירה טובה לשטוף את כל האוכל, שחס וחלילה לא נסיים את היום במאזן קלורי שלילי. קינחנו בעוגת תפוחים טובה ושוט אספרסו ויצאנו חזרה לאופניים.

שבעים ורעננים עלינו על האופניים והמשכנו בדיווש. נותרו רק 15 ק״מ עד לתחנת הרכבת של Tulln והתחלנו להריח את הסוף. דוושנו בקצב מהיר, טור אחד ארוך של רוכבים, כמו רוכבי גראן טור בספרינט פיניש של סטייג׳ שטוח בטור דה פראנס. טוב, כמעט… תוך פחות משעה כבר היינו בפאתי העיר, עומדים על גדת הדנובה ליד אמפי עירוני מהמם שצף לו על הנהר לצדנו. נראה כמו מקום שווה במיוחד להופעות חיות בקיץ.

ברכבת לוינה

בעזרת אפליקציית המפות של גוגל עשינו את דרכנו אל תחנת הרכבת. יפה לראות שגם בתוך העיר ישנה חשיבה על רוכבי האופניים, והנסיעה בעיר על שבילי האופניים מרגישה נעימה ובטוחה.

הגענו לתחנת הרכבת, רכשנו כרטיסים בעמדות האוטומטיות ועלינו על הרכבת הראשונה לוינה. ברכבת ישנם קרונות יעודיים לאופניים, אי אפשר לפספס את הציור הגדול של אופניים על חלון הרכבת.

החננו את האופניים בקרון היעודי ותפסנו מושב נוח לנסיעה הקצרה לוינה. ניצלנו את הזמן להרהר ברכיבה היפה שעברנו היום ולהביט בנוף היפה שנשקף מחלונות הרכבת הגדולים והנקיים.

מתחנת הרכבת של וינה נותרה לנו רכיבה קצרה למלון, שם הזדכינו על האופניים, קיבלנו את התיקים והמזוודות ועלינו לחדרים להתרענן לפני שיצאנו לקרוע את העיר בלילה.

סיכום החוויה

בארוחת הערב בוינה ניסינו לסכם את שלושת הימים האחרונים. העלינו המון חוויות וזיכרונות שכבר מרגישים רחוקים. מדהים כמה חוויות צוברים ביומיים רכיבה. הבילוי על האופניים במשך מספר שעות כל יום מייצר חיבור חזק בין הרוכבים, תחושה של הגשמה וייעוד משותף. האופניים והרכיבה היומית מספקים את העוגן של חופשה, אבל האופניים הם רק האמצעי. הכלי שמאפשר לנו להגיע למקומות שככל הנראה לא היינו מגיעים אליהם בשום צורה אחרת. מה שזוכרים בסוף זה המקומות בהם עצרנו, העוגות שאכלנו, הבירות שלגמנו, והאנשים שפגשנו בדרך. והכי חשוב האנשים איתם רכבנו ושאיתם חווינו את כל החוויות האלה.

*הכותב היה אורח של חברת בוץ הרפתקאות ואשת טורס והוזמן על ידן